פתאום היום הבנתי שעוד חודש אחבוק תינוק נוסף.
פתאום היום הבנתי שאני ממש, אבל ממש לא מוכנה לכך נפשית!
ההריון הגיע בהפתעה גמורה וכל התקופה שיכנעתי את עצמי שזהו רצון ה' וזה ילד של ה'.
יש לי קטנטונת בת שנה וחצי (ועוד כמה ילדים יותר גדולים), ששואבת את כל כולי.
אני מרגישה איתה כבולה וחנוקה ועובדת מאוד קשה על הסבלנות והנחת שלי מולה ומול האחרים.
ופתאום היום נפל לי האסימון שתיכף (מחילה על הביטוי הקשה) יגיע לי עוד סוהר. עוד תינוק שיכבול אותי מהחופש שלי, מהשקט שאני כ"כ מייחלת לו, מהנוחות של לצאת ולבוא שכבר איני זוכרת איך זה. משעות השינה.
אמנם הקטנה במעון, אבל בשעות שאני איתה , אני מרגישה שאני ממש נלחמת ומחזיקה את עצמי חזק מעל למים.
אמאל'ה!!!!!!
ההריון הזה היה מלווה בהרבה דכדוך וחולשה, שכל הזמן נלחמתי בהם. ממש נלחמתי. התפללתי, בכיתי ממש בשיניים לא שקעתי.
ואני מתה מפחד שיהיה לי דיכאון אחרי הלידה (כמה שנים אחרי שילדתי את אחד מילדי הבנתי שלקיתי בדיכאון אחרי הלידה ולקח לי זמן לצאת מזה)
לא יכולה לאפשר לעצמי מצב כזה למען ילדי, בעלי ועצמי.
מה עושים?!?
ומתפללת לשפע כוחות!!! וסבלנות. ושמחה. ונחת. ועין טובה. ופרנסה (צריך איכשהו להאכיל ולהלביש אותם גם...)