למחוק פייסבוק לא יכול לחייב את הצד השני

עבודה משותפת היא בעייתית מאוד אם אין כללים וגדרים ברורים!

לא נשמע שבעבודה של אשתך ישנם כללים ברורים, אז, קח בחשבון שאם זה ימשיך כך, צפה לגרוע מכל.

מספיק שיהיה גבר אחד שידע לזרוק באופן עקבי מילה טובה ופרגון, ואט אט אשתך כבר לא תהיה שלך.

חכם לומד מנסיונם  של אחרים... לא חסרים סיפורים.

המלצתי, לעזוב את העבודה באופן מיידי, ואם מדובר בפלרטטנית חסרת תקנה, אז היא צריכה ניעור חזק.

בהצלחה.

אין עניין להיות צודק.

לטובת שניהם כדאי לנהוג בחכמה, ולכן בנוסף לכל הזהירות שצריכה להינקט מעתה ואילך,

נראה שישנו  הכרח כבר לעשות זאת במקום חדש.

בכאלו מצבים אסור לקחת סיכונים.

והשם יעזור למצוא את מקומה הטוב מכל הבחינות

"איני ניזונת ואיני עושה" ואז כל מעשיה של עצמה (ומנגד הבעל פטור ממזונותיה)... כך שאי אפשר להשתמש בשוט הזה...

וזה כמובן בלי קשר לכך שהוא צריך להסביר לה שזה יכול להביא לבסוף לגירושין - כי היא כבר לא תרצה לחיות יחד איתו - ואז הילדים יהיו מסכנים ואומללים, ולכן למענם - שתעזוב את העבודה (אם זה הגיע למצב שמוחקת הודעות - זה כבר נורה אדומה!)

הנישואין לא נועדו לשלוט או לשנות כל אחד בדרכו. הסיפור קשה עד שהאשה לא תקבל זעזוע עמוק וקשה היא לא תעזוב את מקום העבודה. נכון לעכשיו היא לא מודעת למה שקורה. אשה שגברים מפרגנים לה היא מאמבדת את הראש מבלי שהיא מודעת שהשטיח בוער מתחת לרגליים שלה. וכשהיא תתעורר יש חשש גדול שזה יהיה מאוחר שאז הבעל כבר לא ירצה

"קורץ".

אלו הנהגות שלא מתאימות לחלוטין, בפרט לאשה נשואה. לא לשבת צמוד למישהו אחר - זה לא שייך דווקא ל"דוסים"..

יחסי עבודה קרובים הם צרה חמורה שמפילה והורסת הרבה בתים. חז"ל אמרו "שאין אפטרופוס לעריות". לצערנו הם התכוונו לזה, על כל המשתמע מכך. לא שמענו לאחרונה על שורת הרבנים שנחשדת בזה? אחי זה לא רק עניין של האם בסוף יקרה ביניהם משהו. זה גם פוגע בקשר ביניכם היא חושבת וואי היום בעבודה ההוא פרגן לי ובבית בעלי לא מי יודע מה עושה את זה ואז למחרת היא מנסה שוב למצוא חן בעיניו והוא שוב יפרגן לה כי הכי קל להם לעשות את זה מחוץ למסגרת. לצערנו זה מתחיל בחיוך על הבוקר אח"כ במילה טובה  אח"כ במפגש חברים ואח"כ...

אין פה עניין של דוסים או לא, יש כאן עניין האם אנחנו רוצים שהקשר בינינו יהיה רק בינינו וכמה הוא יהיה חזק ולא מעורב באחרים.

חשוב לי להבהיר שמה כתבתי, תקף מאוד גם לגברים. לצערנו גם גברים רבים נופלים עם נשים מחוץ למסגרת וגם אם אינם נופלים אל האשה שלהם הם כבר לא כ"כ חושבים אלא על השותפה לעבודה וכו'.

לגבי עבודה של נשים וגברים ביחד צריך מאוד שזה לא יקרה, אם זה ממש נצרך אז צריך לנסות להיות אדיבים עם גבולות מאוד ברורים ולא נחמדים וזורמים בלי גבולות. תגיד לאשתך שדווקא מי שיודע לשים גבולות ולעמוד בהם מכבדים אותו יותר מאשר דתי מחמד זורם כזה.

המון בהצלחה לכם

ממה שאתה מספר זה נשמע רע מאד.

גם אני עובדת במקום עבודה שרובם שם גברים, אבל היחסי עבודה הם כ"כ עניינים ומכבדים וממש לא מתקרבים למה שאתה מתאר.

זה יהיה לה מאד קשה לשמוע את זה - אבל היא חייבת לעזוב בשביל הזוגיות שלכם.

זה לא שאתה "צריך לדעת איך להתגבר על זה"- כי אתה צודק במאה אחוז בהרגשות שלך- זה ממש לא שייך מה שהולך בינה ובין החבר'ה שם.

שיהיה בהצלחה.

תראה אתה נמצא בבעיה שהרבה גברים חושבים שהנשואים שלהם חזקים. תקשיב היטב לפי מה שאתה מתאר זה פשוט נורא אישתך עם כל הכבוד פשוט מתלהבת מגברים אחרים ובצדק! והיא לא אשמה כי יש גברים חראות שמחפשים רק את הנשים הנשואות כי מים גנובים ימתקו.

גם אם אתה חושב שאיתך לא תשכב עם אחד מהם בסוף וודאי שיש כאן קשר רגשי שגם הוא כמעיין בגידה.

לדעתי עליך להיות ברור עם אישתך להשלכות החומורת שיש יש.

וזה לא קשור לרמה דתית !!!! ממש לא . 

אישתך היא מסוג הנשים של הכותבת החכמה כאן שיודעת לשים את הגבולות. אישתך אישה בריאה שיש לה צד רגשי חזק שדיבורים יפים חיוכים , מחמאות - פשוט קונים אותה.

קח בחשבון שחיי הנישואין כמה שהם יפים יש בהן הרבה עליות ומורדות : משכתנא, חובות, הילדים חולים, לחץ, ניקיון הבית, לא תמיד מפרגנים ומעבירים ביקורת ופעמים יש מריבות ( וזה נורמאלי) - תבין שכל זה אין בחוץ . בחוץ יש גבר שמפרגן מחייך, מוכן לעזור תמיד, לא מעביר ביקורת הכל בכייף ושמחה . כך שמוסד הנישואין ידו על התחתונה בקשר בין גברים לנשים בחוץ.

אחי תתעורר . לדעתי תראה לאישתך את כל התגובות שכתובות כאן ותאמר לאישתך שוודאי אתה אוהב אותה, סומך עליה, יש לך אמון מלא בה. אבל זה לא שייך אנו בני אדם ויש לנו ייצר רע ואין אפוטרופוס לעריות.

קרא צרות של אחרים , כתוב סיפורי בגידות באינטרנט ואתה פשוט תזדעזע ממה זה מתחיל . כנס לאתר מורשת תקרא שו"ת עם הרב גד מאיר שמחוני ועם הרב ישעיה ותזדעזע מהמקרים הקשים של בגידות בציבור הדתי.

לא לחינם חז"ל אמרו כל המרבה שיחה עם האישה גורם רעה לעצמו ובדורנו דבר זה נאמר רק על שיחה עם אשת איש ה' ישמרנו. 

כמה הערות טכניות - 

whatsapp - האם מדובר בשיחות אישיות שלה, או בקבוצה?

אם מדובר בקבוצה לא לעניין זה לא תקין, אבל חמור פחות מאשר שיחות 1/1 מהסוג שאתה אולי מתאר.

בקבוצות של מקומות עבודה וכו' יש הרבה פעמים דיונים מגעילים ויש אנשים שחברים בקבוצות הללו אבל מתעלמים מהם.

לגבי הפייסבוק - כשמצלמים "סלפי" (וכן במצלמות אחוריות של מכשירים מסוימים), העדשה מעוותת כך שאנשים שעומדים קרוב נראים צמודים יותר.

ראיתי בעבר תמונות אישיות שלי שצולמו באירועים ולא האמנתי לפעמים.

לגבי זה שהיא אירגנה מפגש - זה דבר שלא הייתי אוהב כלל וכלל.

לגיטימי לפעמים "לסתום את האף" ולהגיע לארועים כאלה כי צריך להתפרנס. לא לגיטימי בעיניי לארגן את הבלגן וליזום אותו.

תבדוק את עצמך שוב. אם עדיין תגיע לאותן מסקנות בנטרול הפרטים הטכניים - צריך לעודד אותה לעזוב.

עד עכשיו עבדת בשיטת המקל

ביקשת ממנה לא ולא ולא

לא להתכתב עם גברים, לא קלות דעת ולא לצאת איתם.

זה לא עזר מסיבה פשוטה.

אישתך באופוריה

פתאום היא מרגישה כל כך מקובלת בחברה. אולי אפילו נערצת.......

הגיע זמן הגזר.

כל עוד הבית ייראה אפרורי לעומת מקום העבודה שלה

אתה עלול להפסיד.

עכשיו אתה נלחם על הבית שלך. תשקיע את כל הכוחות באישתך ובבית.

תצא איתה הרבה. תארגן לה מסיבת יום הולדת או יום נישואין יפה (אם התאריך מתאים. אם לא אז תמצא משהו אחר...)וכדומה.

תרעיף עליה הערצה בכמויות. תשב איתה הרבה. תצחקו יחד, תעשו דברים מהנים.

תזמינו הרבה חברים כיפיים שיהיו לא פחות מעניינים מהחברים בעבודה.

קח את המצב כאתגר לחזק עוד יותר את אישתך ואת הזוגיות שלכם.

אומרים שהבית הוא כמו שמש והעבודה כמו ירח.

בלילה כשהשמש לא זורחת- הירח נראה זוהר.

ביום, כשהשמש זורחת- כמעט לא מבחינים בירח.

כשמקום העבודה לא ייראה כל כך זוהר, יהיה לך קל יותר לשכנע אותה

למתן את הקשרים ואולי אפילו לעזוב את מקום העבודה.

לא קשור לאיש או אשה, קשור לבני אדם.

זו לא מידת חסידות ש"אשה חושבת ככה". אין שום סיבה שאיש או אשה יקלו בבגידה של מישהו/י.

ואת צודקת. הוא לא אמר לה עד עתה "לא ולא ולא".. כאילו ביקש איזה "מידות חסידות". דברים הכי בסיסיים, וניגש סובלנית מעבר למקובל.

צריך קו אדום ברור.

ברור שצריך להיות קו אדום זוהר .

המצב לא נראה טוב.

את זה אמרו כבר לפניי.

אבל הרבה יותר קל להציב קו אדום

מתוך קשר חזק ואמיץ לאשתך.

אתה אמור לעשות את שני הדברים במקביל!

מאשר כשהקשר ממילא מבוסס רק על מתחים והסתרות

מי אמר שהאישה תסכים לשמוע ממנו כרגע ולעזוב את העבודה כשהמצב ביניהם מתוח?

שהקשר מבוסס על מתחים והסתרות.

ב. איש נורמלי, ברגע שאשתו עברה רמה מסויימת של קשרים עם אחרים (לא אומר שכאן זה בוודאות כך. קשה לדעת ממה שנכתב, מה ה"נורמה" שם. אבל כשאדם  מבקש להפסיק התכתבות והיא נמשכת, זה בהחלט כבר עובר מידה), אינו ב"ראש" לייצר קודם כל יחס קרוב. כי אי-קשר קרוב עם אחרים, אינו אור להיות "מותנה" בהתנהגותו ה"משתדלת עוד יותר בעקבות קשריה".... זה לא דבר אנושי.

נכון, שכעיקרון, בכללי, כל מוסר שבא מתוך אהבה, מתוך קשר טוב, נשמע יותר ומתקבל יותר. אבל כשמדובר על רובד בסיסי ביניהם, אי אפשר לומר תתקרב כדי שהיא תתרחק מהם. עצם התחושה שזה כאילו "מותנה" חוסמת ומקוממת.

השאלה אינה על לעזוב מקום עבודה, אלא על ההתנהלות במקום עבודה. אחרי שהיא באופן בסיסי מקבלת עליה כללים אלמנטריים, אז נכון שיש מצב להרבות חיבה וחיזוק הקשר, כדי שניתן יהיה יותר בקלות להחליט יחד על המשך שאינו מסכן את ביתם.

אני רואה את התופעה הזאת גם אצלינו אצל אנשים בודדים. ודתיים! ממש מה שאתה מתאר.

וחייבת לומר שזה מפליא אותי מאד...

אבל אחרי שקצת ניתחתי את זה עם חברה שעובדת איתי ומכירה מעט את האנשים עליהם מדובר, בהתחלה לא הבנו איך הם מסוגלים להתנהג כך. כאילו הלו?? מה נסגר, אתם נשואים!

אחרי זה הבנו שזה פשוט אופי אחר... מדובר שאנשים מאד קלילים, עם מחשבה קליהל כזאת, על גבול המעופפת, הם לא עושים את זה מכוונה רעה. הם לא שמים לב.

אך עדין זה לא משנה את חומרת המצב.

אתה לא צריך להרגיש רע או לנסות יותר להבין אותה... כי אתה צודק לגמרי, והתחושות שלך הן נכונות. ההתנהגות שלה, בלשון המעטה, מאד לא בסדר. אמנם אפשר לנסות להבין אותה שהיא נסחפת והיא לא שמה לב, אך היא חייבת להתעורר ולהתרחק מזה כמו מאש.

דבר איתה על זה באופן הכי פתוח, ולדעתי... אל תכבס מילים ואל תפחית מחומרת המצב. כל בן זוג הגון, בוגר ואמיתי צריך אחרי שיחה עמוקה להבין כמה זה חמור ולעשות כל שביכולתו לשמור על הזוגיות.

אם זה לא משתפר, לא משנה כמה זה קשה מבחינה כלכלית- לעניות דעתי היא חייבת לעזוב.

באמת עצוב 

הנה מישהי סיפרה שאצלה חברות של בעלה מהעבודה כותבות לו "הי חמודי"

והוא לא מבין מה הבעיה בזה, כי זה השפה שמדברים שם בעבודה. 

משמח לקרוא שיש עוד אנשים שפויים שמבינים שזה חמור מאוד

אם אשתך מרגישה שזה מאוד חזק ממנה. הרי היא אוהבת אותך ורוצה קשר טוב איתך, ומן הסתם מבינה את ההשלכות על הקשר שלכם, וגם הבטיחה כמה פעמים להשתנות, אך לא עמדה בכך.

אולי אשתך צריכה עזרה.

לצערי, אני מכיר גם סיפורים קשים בהרבה ממה שאתה מתאר. כדאי לטפל בזה בזמן.

זה באמת לא בסדר, וגם סתם "חברות בעבודה" יכולה להידרדר למקומות שלא צפינו מראש, במיוחד אם זה כבר מגיע להתכתבויות! אני יכולה להעיד על עצמי שזה קרה לי בלי ששמתי לב עם מישהו שבחיים לא הייתי יוצאת איתו ! אבל אין מה חעשות והרגש חזק הרבה יותר מהשכל, אמנם הייתי (ואני עדיין) רווקה, אבל הקשר ההוא היה מאד בעייתי (ולא הקשבתי לאף אחד כשכבר הייתי בפנים) רק אחרי שהכל נגמר והבנתי שהפסדתי ראיתי כמה שההלכות שקבעו בשולחן ערוך הן הכרחיות ולא סתם שטויות! חבל שאנשים לא תופסים מרחק ולא מקפידים על ההרחקות שבין גברים לנשים. אומרים "שטויות, אנחנו אנשים פתוחים" אבל זה גרוע.

לפי דעתי תנסה לדבר איתה, אפילו לכתוב לה בדיוק מה שכתבת לנו , תשאל אותה מה היא הייתה מרגישה אם אתה היית מתחבר למישהי מהעבודה וכל היום יוצא לטייל עם חברות! ואולי תנסו להקפיד על ההלכות צניעות וללמוד אותם ביחד.  

אתה בעצם בא ממקום של חשדות, מתחיל להגיד לה מה לעשות ואיך לדבר עם אנשים, לא קרה פה עדיין כלום - אבל אתה כבר מתעצבן ונותן הוראות ונכנס לה לחיים.

למה למען ה' שזה יחזק לכם את הזוגיות????

יש לך מטרה - לחזק ולתחזק זוגיות.

יש 3 דברים שיעזרו לך בזה- 

אמון. 

קבלה.

פתיחות.

אמון- להאמין בה. שהיא חכמה, נבונה, יראת שמיים, ומספיק מודעת לעצמה כדי לשים לעצמה גבולות. אמון יוצר מציאות וגם חוסר אמון יוצר מציאות 

(אם בעלי היה מגיע אלי ועוקב אחרי ווצאפים שלי, מתחיל לחקור עד כמה אני מדברת עם ההוא או אחר ומה הוא אמר לי וכו' - הייתי מתעצבנת לחלוטין. מה שבטוח- לא זה מה שהיה גורם לי להחליט כן לדבר או לא לדבר עם מישהו.)

אמון זה גם לתת אמון בבחירות שהיא עושה.

כרגע אתה לא מאמין בה? אז תעבוד על זה. תזכיר לעצמך כמה היא חכמה ויכולה ויודעת.

קבלה- לקבל אותה כמו שהיא. לקבל את ההחלטות והבחירות שלה, לקבל את זה שהיא לא אתה וזכותה להחליט מה היא עושה ועם מי היא מסתובבת. 

פתיחות- לפתיחות יש 2 צדדים.

פתיחות מהצד שלך- לדבר איתה בצורה פתוחה על מה שמפריע לך, אבל לא מתוך מקום מאשים, שופט, דורש שינוי. אלא מתוך מקום של "לי זה מפריע ש.." הייתי מעדיף אם.." "מה דעתך? מה כדאי שתעשי?"

ופתיחות מהצד שלה- לבקש ממנה להיות פתוחה איתך ולא להסתיר כלום. זו פתיחות ישכולה לקרות אך ורק אם אתה מגיע מתוך 2 העקרונות הקודמים - של אמון וקבלה. אם לא תאמין בה ותקבל הכל בלי לשפוט\להתעצבן\להגיד לה מה לעשות.

וכמובן כמו שאיש מרגיש כתב - להשקיע בה ובזוגיות שלכם. לא מתוך פחד או תחרות - אלא מתוך אהבה, הערכה, שמחה, ומתוך המקום שזה מה שעושים כשחיים ביחד. משקיעים אחד בשני.

יש פה סכנה נוראית

חשדנות, חוסר אמון, חוסר יכולת קבלה וקנאה הם בהחלט דברים שיכולים להרוס זוגיות.

ואני אוסיף עוד משהו-

אם האשה היתה באה אלי, הייתי אומרת לה דברים אחרים.

הייתי אומרת לה להפסיק להציב גבולות ולהתנהג אחרת.

אבל פה זה הבעל שמגיע ושואל מה לעשות.

והגבולות של אשתו אינם בתחום האחריות שלו!

הוא חראי על עצמו, ועל מה שהוא יכול לעשות.

הוא יכול להרבות בטוב. 

הוא לא יכול להחליט בשביל אשתו או לשנות את מה שהיא כן עושה או לא עושה - גג לפתוח בנועם ולדבר על הנושא.

לדברים שמשיקים לבלעדיות של מה שבין איש לאשתו.

והוא בהחלט יכול לדרוש - רצוי בדרך חכמה ומועילה - גבולות עם גברים אחרים. זה מינימום. בדיוק כמו שהוא יכול לדרוש לא לבגוד מעבר לכך. אפילו ב"חוזים" פחות משמעותיים, אדם רשאי לדרוש לקיים הסכם נאמנות.

[כדאי לראות אולי מה שכותבת "אמא תות" בהמשך.  גם שם זה בא רק כי "לא נתנו אמון באשה"?... או שבעצם גם שם זה לא ענין של הבעל..]

הוא כמובן יכול, ובמקרים מסויימים אפילו כדאי,

שיחליט מהם הקווים האדומים שמבחינתו הוא לא יכול להשלים איתם

ואשתו תוכל לבחור האם לכבד את רצונו, או להפרד,

אבל קודם לכך שיח ובו הוא ישתף אותה מה הוא מרגיש כשהוא רואה תמונות שלה עם גברים אחרים

או התכתבויות, וגם יבקש ממנה לעשות עבורו אם לא עבורה צעדים של התרחקות מהחברה הנ"ל.

במידה והיא תעדיף את החברה על פני הקשבה או כבוד לרגשותיו וויתור על חיי החברה שלו,

הוא יכול פשוט להחליט שלא מתאים לו לחיות במערכת זוגית שנראית כך.

אבל לדרוש- זה לא דבר שמתקיים בזוגיות.

בודאי שהם לא בגבול אחריותו.

כל אחד אחראי על עצמו.

לא על זולתו.

אין לו בכלל יכולת להיות אחרי עליה!

יש לה בחירה חופשית, היא נתנה לה מהקב"ה בכבודו ובעצמו. 

אז איך מישהו אחר יכול לקחת ממנה את הבחירה החופשית הזו?

הוא לא אבא שלה, והיא לא ילדה קטנה.

היא אשה בוגרת.

והיא אחראית להציב לעצמה גבולות.

הוא יכול להגיד את דעתו על הגבולות שלה (עדיף בנעימות ובכבוד)

והוא יכול לעשות לה את המוות ולגרום לה לרצות לברוח ממנו כי הוא לא אוהב את הבחירות שלה.

אבל הוא לא יכול לבחור במקומה.

ולגבי הסיפא שלך דן,

לא אמרתי שבגידה היא רק תוצאה של חוסר באמון.

כן אמרתי שאם יש משהו שכזה- אי אמון רק יחריף את המצב. לבוא בדרישות רק ירחיק את הצד השני. חשדנות רק תזיק.

לעומת זאת- לחזק את האהבה. להראות לצד השני כמה אתה מאמין בו שהוא מסוגל לשמור על עצמו, לתת ולהביע הערכה ואהבה - אולי לא תמיד ימנע הכל, אבל אני מאמינה שיהיה יותר יעיל מהאופציה השניה.

תנסה לדמיין אשה - אולי סתם נחמד לה בעבודה לדבר. אין שם שום כלום בינה לבין העובד השני.

אבל מה- בעלה כל הזמן משגע לה את השכל "אל תדברי איתו" "ראיתי אתכם בפייסבוק" "חיטטתי לך בווצאפ וראיתי" 

מה זה יגרום לה?

אה, כמובן, להגיד לאותו בעל מציק "כן בעלי היקר! ברור שאני לא אדבר איתו" וזהו, מאותה שיחה מאשימה ודורשת - היא תפסיק בכלל להתסתכל על בנים, כי הרי הבעל דרש ככה!

מה גם שלפעמים- עצם זה שהבנזוג מגיע ומתחיל לחקור- מה יש לך איתו? על מה אתם מדברים? יש בניכם משהו? זה כבר מכניס לה רעיונות לראש. זה כבר יגרום לאותה אשה לחשוב על אותו בנ"א אחרת - כמישהו שבעלה חושש ממנו, למה? היא תתחיל להתסובב עם זה כל היום בראש..

לעומת זאת- אם הוא יתעלם, יכבד את אשתו ואת בחירותיה. או יפתח את זה בקטנה- מתוך מקום שלא מאשים, דורש, או "לוקח עליה אחריות".

והרי הוא כל הזמן משקיע ונותן ותומך ומפרגן.

אז למה לה לחשוב בכלל על מישהו אחר?

מכיר את המשל על הרוח והשמש שהתוכחו בניהם?

אז אותו עיקרון.

אלא מה מקומו של בן זוג מול בן זוגו שנוהג אחרת ממה שהוא ו/או/גם התורה הייתה רוצה.

ולמען הסר ספק- אני ממש לא חושבת שמה שהיא עושה ראוי, טוב ומקדם את הזוגיות.

ואני די בטוחה שגם הקולה טובה לא מתנהגת כך.

הדיון פה הוא לא "האם ראוי להתנהג ככה".

אני מסכימה שלא ראוי להתנהל כך. שצריך גבולות. שזה לא שייך ויתכן שגם אסור הלכתית.

הדיון פה- מה יעשה גבר שאשתו מתנהגת באופן שלא ראוי בעיניו (וגם בעני, וגם בעיני התורה).

אז חפשי בחז"ל ובפוסקים את הגדרת "ערוות דבר", וכן דבריהם בעניין פרשת סוטה. בכל תחום הצניעות, יש לבעל התערבות ואמירה ישירה בדרכיה של אשתו, לפי התורה. בשאר מצוות ועבירות הוא מצווה להפרישה ככל אדם אחר שהוא מצווה עליו ב"הוכח תוכיח", לפי גדריו ההלכתיים.

אִשָּׁה רָעָה בְּדֵעוֹתֶיהָ, וְשֶׁאֵינָהּ צְנוּעָה כִּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרוֹת - מִצְוָה לְגָרְשָׁהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "גָּרֵשׁ לֵץ וְיֵצֵא מָדוֹן" (משלי כב,י). וְאִשָּׁה שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִשּׁוּם פְּרִיצוּת - אֵין רָאוּי לְאָדָם כָּשֵׁר שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה, שֶׁאֵין זֶה מוֹצִיא רְשָׁעָה מִבֵּיתוֹ וְזֶה מַכְנִיסָהּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.

(משנה תורה, הלכות גירושין, פרק י הלכה כב)

גירושין זה אקט התערבות קיצוני, וברור שיש הרבה שקודמים לו, בהתאם לחומרת העניין.

בכל מקרה, גם בדיני תוכחה הפשוטים שנכונים לכולם: דבר שנשמע או לא נשמע זה עניין טכני ולא מהותי. אני צריך שהתוכחה תהיה יעילה ולא תפעל ההיפך. אבל במהות, יש ערבות הדדית ולא שיח זכויות פוסט-מודרניסטי כמו זה שהקולה טובה ואת מנהלות כאן.

העניין העיקרי שאם רוצים שמשהו יעבוד צריך ללכת בדרך שתגרום לו לעבוד

אם הבעל ימשיך ללכת בדרך שרבים פה רמזו לו ללכת- וידרוש מאשתו להקשיב לו ולנתק קשרים \לעזוב את העבודה, סביר להניח שאשתו תמשיך בדרך שלה- להסתיר את הקשרים אבל להמשיך אותם בתוספת מרמור על בעלה

ככה האופי האנושי עובד- ברגע שמישהו מכריח לעשות משהו ישר יש אנטי והדבר האחרון שמעוניינים זה להקשיב לדרישה, וגרוע מזה- זה יוצר פחד ולכן מוביל להסתרה

רואים את זה בכל יחסי מרות, ככה קורה בין הורים לילדים, בין מורים לתלמידים ואפילו עם בוס מאד לא נחמד

ואם מערכת היחסים בין בעל לאישה הופכת להיות כזאת, זו התוצאה שסביר שתבוא בעקבותיה

הרי אתה לא חולק על העובדה שהאשה יכולה טכנית לבגוד בבעלה, נכון?

אף אחד לא יכול לדעת מה היא עושה בכל שעות היממה

והבעל לא יכול לכלוא את אשתו בבית 24 שעות (אם כן זה הזמן שלה לעזוב אותו)

כך שטכנית הבחירה איך להתנהג נשארת שלה, ושלה בלבד.

ולכן כדאי מאד לא להגיע למצב שבו הבעל גורם לה להרגיש חנק ואנטי כלפיו.

וזה מה שהם ניסו להבהיר כאן (אם הבנתי אותם נכון), שהדבר העיקרי אליו צריך לשאוף בשלב הראשון

הוא לעבוד כמה שיותר על הזוגיות, (אמון, קבלה, כל הדברים שגורמים רצון להקשיב לאדם שממול)

קודם כל בשביל חיים יותר טובים יחד, אבל ככה הם גם יוכלו להגיע למצב של שיח אמיתי

ומתוך ההרגשה הכללית הטובה האישה תוכל להרגיש בנוח לשתף את בעלה ולהתייעץ איתו, וגם תסכים לקבל את עצותיו. דווקא בגלל שהוא לא בא מתוך שתלטנות אלא מתוך אהבה וקבלה.

ועדיף להתחיל כמה שיותר מוקדם לפני שיקרה משהו גרוע יותר

(אם האשה היתה כותבת התגובה היתה שונה, אבל כאן האיש הוא זה שכתב ולכן התגובה חייבת להיות מכוונת אליו ולא אליה, כי היא לא תקרא את השרשור והוא עלול להזיק מאד עם תגובות מסויימות)

אבל -

כשם שאם מנסים "בכח", יכול לגרום לההיפך,

כך גם כשמנסים להתעלם מלגיטימיות של רגשות הכי בסיסיים, יכול לגרום להתפרצות.

הרגשה של איש שרואה דברים מסויימים, צריכה קודם כל הזדהות עם האמת החד-משמעית של דרישתו המוסרית האלמנטרית, לא "התחכמויות" על "זכותה" (לא קראתי את הענף עליו הגבת. אבל מקודם היו אמירות בסגנון).

דבר שני, אי אפשר לדרוש מאדם דרישות לא אנושיות. איש שרואה "תמונות" של אשתו, שיחות קבועות לא לצורך מסויים (שוב - לא מדבר כאן ספציפית, לא יודעים עד הסוף את הנתונים ומשמעותם בחברה שלהם), אי אפשר לומר, קודם תהיה אתה הטוב, תקרב אותה ותקבל, גם תוך כדי שדבר כזה קורה..  זה לא  אנושי, זה לא מוסרי.

לכן יש מקום לגמרי לדרישה קודם כל בעניינים הכי בסיסיים, שעליהם גם היא מסכימה. ואח"כ, אם אכן הם במצב שניתן להיבנות ממנו, וכך נראה מדבריו, אז באמת צריכים לשוחח באהבה, איך לא מגיעים לכך, איך מתנהלים, ובכלל להרבות בקשר חיובי.

אין לכך כל קשר ל"שתלטנות". אוי ואבוי אם מישהו חושב שדרישה לעצור מצב גרוע, אם מוכח שהוא כבר קיים, זו "שתלטנות"...  זו דרישה אלמנטרית לחזור להסכמה הבסיסית שביסוד הנישואין. גם האשה מבינה את זה, ובצדק.

דבר שלישי - יצר לב האדם. כאשר אומר "דברים ברורים", לפעמים זה דווקא ה"ברקס".  זה לא כמו בשיח רגיל, שברור שלא מדברים בדרישות.

אח"כ, אכן כיוון כמו שכתבת.

ציינתי מפורש, אגב ההתייחסות לדבריה, שאני מתייחס גם למשהו נוסף שהועלה, כי גם היא הזכירה מה ש"התכוונו" לדעתה בהודעות אחרות.

"לקרב את האשה" צריך תמיד - ולא "בשביל שלא תחפש בחוץ". אשה/איש נשואים לא אמורים לחפש בחוץ בשום מצב. כמובן, יחס טוב הוא גם יכול לעזור כנגד יצה"ר כזה, אם ישנוֹ.

ההשוואה בין ההזדהות של כל מי שקורא כאן (הביטוי שאמרת על ה"חוטם" מיותר), לזו של האשה אינה נכונה.  אם היא כבר בתוך זה, היא יכולה "להבין" ועדיין להיכשל ע"י היצר. צריך לעצור את זה. וזה לא רק ע"י הזדהות שלה איתו - גם בגלל הסיבה הזו, של מעורבות היצר שמסמאת את העיניים; וגם כי זה לא אנושי לדרוש מאדם, "לרַצות" כאשר יש כבר מצב שאשה מנהלת יחס לא הגון עם אחרים (לא אומר שכאן זה כך, כבר אמרתי שלא ברור לגמרי המצב והמושגים שם).  קודם, דרישה בהירה להפסיק. לא חייבת להיאמר "בצעקות". אח"כ, מקום להידברות.

והאמירה "פחדיו", "קושי שהוא מרגיש בגללה", "הקושי שלו" - זו בדיוק הצביעות של השיטה שהזכרתי מקודם (לא מדבר עלייך, אלא על ה"שיטה" הזו שהתחדשה בעולם). כאילו אין כאן משהו אובייקטיבי, של הפרת אמון בסיסי, אלא משהו סובייקטיבי. לא בעיה של האשה, אלא "בעיה שלו".. הוא ה"מפחד", מסכן - "מרגיש קושי"...  אז לא. הוא  - במקרים שאכן יש מעילה באמון בסיסי - הצודק, הדורש משהו אלמנטרי שהתחייבה לו בעצם נישואיה. והבעיה אינה "קושי שלו", אלא קושי שלה לשלוט בהתנהלותה.

אחרי שזה מובן - אז ברור עקרונית שהדרך בין איש לאשתו, אינה בחשדנות ומעקבים ודרישות, אלא בהבנה הדדית מה משמעות עצם נישואיהם (לא "הקושי שלו"..), ובריבוי חיוב ואמון.

זה כנראה לא מה שברור ואובייקטיבי מבחינתי.

 מה שברור מבחינתו הוא לא מה שברור מבחינתה.

מה שברור להלל הוא לא מה שברור לשמאי.

מה שברור לרב קוק הוא לא בהכרח מה שברור לר' יואל משה טייטלבאום.

ככה ה' ברא את העולם.

האמת לא גלויה ומתנוצצת,

אפילו לא בתורה. (התורה ודאי אמת,

אך כידוע 70 פנים לה).

מי שמתהדר בכך שהאמת והסובייקטיביות בכיסו,

לענ"ד לא יצלח בניהול מערכת *זוגית*, בה יש 2 אנשים שקשרו את גורלם זה בזו,

מבחירה, ומרצון כדי לחיות בטוב ביחד.

נראה לי שכ"א הבהיר את הפואנטה שלו וכנראה שלא נסכים...

ובשולי הדברים-

מותר לפחד ולחשוש, מדברים הגיוניים ורציונליים יותר או פחות.

זה בסדר גמור.

אין פה תעודת עניות.

וכאמור- לא נראה שהיא הפרה את אמונו, למעט למחוק הודעה או תמונה, ונראה שזה הגיע בעקבות הדרישות הבהירות שלו..

70 פנים לתורה, ופנים רבות מחוצה לה. יש דברים הנתונים במחלוקת ויש אמיתויות מוחלטות וברורות. גם במחלוקות יש כללים ודרכי הכרעה ע"פ האמת. הניסיון שלך לעקר כל ניסיון לאחוז באמת הוא פוסט מודרני ומערבי וגויי, גם אם את "מודה" שהתורה היא אמת. זה היפך רצון ה' שציווה אותנו לחקור אחר האמת ולאחוז בה כפי יכולתנו.

מערכת זוגית, בה שני אנשים קשרו את גורלם זה בזו, בדרך התורה והאמת, כדי לחיות ביחד על פי הטוב האמיתי - יכולה בהחלט להצליח. אדרבה, כשאין זה כך, כשאין שכינה ביניהם - אש אוכלתם. "רק אין יראת אלוהים במקום הזה והרגוני".

אותם קהלים שמתהדרים בכך שאי אפשר להחזיק את האמת בכיס 'מתהדרים' גם בקרוב ל-50% גירושין.

אם בעינייך, כעיקרון, הפרת אמון בסיסית זה לא בעיה אובייקטיבית, אלא משהו שאפשר לראות בו רק "בעיה של האיש" (והדגשתי מפורש שלא דיברתי על המקרה הזה דווקא, אלא על העיקרון של אלו שקוראות גם לבגידה משהו ש"מפריע לו"..  על אף שבאמת, גם תמונה של ישיבה עם גבר זר בצמידות, כבר שייכת לענין, אם אכן זה כך) -

אז לפחות תואילי לא להכניס לכך את הלל ושמאי, והרב קוק והרבי מסאטמר, ואת הקב"ה בכבודו בעצמו. זה כבר, דומני, די מבחיל. בדיוק מה שנקרא "תלמידים שלא שימשו כל צרכם".

השימוש ב"שבעים פנים לתורה" כדי לעשות ממנה משהו בלתי מחייב, הוא פן 71 שאף אחד מחכמי ישראל לא הסכים לו מעולם. גם לא הקב"ה, שכידוע "לא בשמיים היא".

יש הלכות. וברגע  שנפסקו, אז אין "שבעים פנים" בוודאי לא בדברים שאף אחד לא הסכים להם מעולם.

ההסכמה וההתחייבות עם החופה, של הבלעדיות בין איש לאשתו, זה דבר אובייקטיבי (כן. יש דבר כזה). ההפרה שלה ע"י בגידה עם מישהו אחר, היא רע אובייקטיבי, ולא בעיה שלו או "פחדים"..  אין שום פן בתורה שאומר אחרת. גם לא במוסר האנושי.

וזה הנושא שדובר כרגע. העיקרון. לא דווקא "המקרה שכאן" הספציפי.

[יתכן שלא הבנת את דברי, וחשבת שאני אומר ש"כאן" - כלומר, במקרה הספציפי הזה - ברור שהיתה הפרת אמון בסיסית. אז כבר הדגשתי כמה פעמים שאין מספיק נתונים כדי לקבוע כאן ספציפית עד היכן דברים מגיעים. אם כי לגבר שרואה תמונה של אשתו לא בצניעות עם מישהי אחרת, יש סיבה "אובייקטיבית" לתרעומת גמורה, ולדרוש - כן לדרוש - שזה לא יהיה. אובייקטיבית עפ"י ההלכה שאוסרת על כך. ואין בה שמץ של "70 פנים" בענין זה]

אז מי ש"מתהדר בכך" שבגלל שיש 70 פנים לתורה ו"האמת לא גלויה ומתנוצצת" בכל פינה - שזה דבר שכל אחד יודע - הוא כבר יכול לומר ההיפך מהתורה, אין בכך כל שייכות לתורה. 

לגבי ש"מה שברור מבחינתו לא ברור מבחינתה", זה כמובן יכול להיות. לא דיברתי על כך ולא קשור לנושא. 

אבל מלבד מה שכלל לא ברור שהבעיה היא ש"לא ברור לה" כי בענייני יצר, גם מה שברור לא תמיד מספיק.. הנה, גם אם אכן כן, ברגע שמה ש"לא ברור" שייך למושגים הכי בסיסיים, אז בצדק ידרוש לחזור אליהם. לא כי יש לו איזה "פחד" אלא כי הוא נורמלי.  נניח, אשה ש"לא ברור" לה שאסור לבגוד בבעלה, לא בגלל זה הענין הוא "פחד" שלו... ולא בגלל זה כבר אין כאן "אמת אובייקטיבית"...

כבר אמרתי, ספציפית למקרה הזה, תלוי מה בדיוק היה. מה מושגיהם. בוודאי שלפי הנתונים, יש מקום לאי הסכמה לענין, ללא התניה בהצגה כאילו זו "בעיה שלו"....

וזה שאנשים קשרו גורלם "מבחירה ומרצון", עדיין אינו אומר שאין להם מחוייבויות הדדיות. גם מי שחותם על חוזה  מסחרי "מבחירה ומרצון" מחוייב לו אח"כ לגמרי. קל וחומר כאן.  הבסיס האובייקטיבי הוא מה שהתחייבו בעצם עובדת הנישואין. על גבי זה, הסובייקטיביות ובנין היחס ברצון כדי לחיות בטוב זה עם זה.

[ואינני יודע מדוע בעינייך, תמונה של אשה יושבת צמודה לגבר אחר, אם אכן התמונה נכונה, והתכתבות קבועה עם בחור בגילה, לא בענייני העבודה, אין בהם משהו של "הפרת אמון", שאת כבר מלגלגת על "דרישותיו הבהירות" שבכלל הגיעו אח"כ. תמוה מאד]

הם דיברו על מהות ולא רק על דרך טכנית להשגת המטרה.

כל ההלכה היא "גבול חיצוני וכפוי". אלא שיש רוב נוסף של הבנה, הפנמה וחיבור. חייבים את שניהם, אבל פעמים רבות ללא הרובד החיצוני אין לרובד הפנימי על מה לחול.

האבסורד שאת מנסה להגיע אליו הוא באמת שאלה קשה, כשמתעלמים מההלכה. ברוך ה', יש לנו הלכה שקובעת לנו גבולות ומתירה לנו את הספקות.

ניסו לשכנע אותי שזה תפקידו, בינתיים לא הלך,

וחוששתני שכאן אפרוש..

אבל תכתבי את זה במפורש, זה יקל על בהירות הדיון.

כי אני לא חושבת כמוך?

אל תדאג לי ולהלכה.

ב"ה הכל בסדר בינינו.

הם הוציאו פה הכל מפרופורציה, 

ולא מוכנים להקשיב.

לדבר איתה כשותפה, לפנות אל הלב שלה

ולא לבוא מגבוה ולהכריח..

על זה בדיוק נסוב עצם הויכוח

[לא ראיתי את הענף שעליו הגבת, מלבד מה שכתבה "שוקולד" לפניך, שניכרת מגמתה הטובה; כשמישהי כותבת "פאזוש, עזבי אותם".... אז עד כאן..]

בוודאי שהויכוח לא נסוב על כך שעקרונית בחיים, לא צריך "לבוא מגבוה ולהכריח", או שצריך "לפנות אל הלב".  זו הפנָיה של הדיון העקרוני, אל נקודה שלא בו הוא נמצא - ונוח אולי להעמידו כאילו השאלה היא "שותפות" מול "מגבוה".

הדין נסוב קודם כל על העיקרון הפשוט, ש(באופן תיאורטי, עקרוני, בלי להתייחס למקרה הספציפי כרגע)בגידה אינה דבר שהוא "בעיה שלו אם רוצה להמשיך" - אלא רע אובייקטיבי, שהבעל אינו עומד בו כ"מבקש התחשבות" והאשה אינה עומדת בו כאדם שזה רק עניינה מה תעשה ואם לא נוח לו, שיתגרש.. אלא הם עומדים כשותפים שיש ביניהם התחייבות בסיסית מינימלית ברורה לחלוטין. וזה לא "מוצר להחזרה" תוך כמה ימים אם רוצים אחר... יש מחוייבות להתנהלות בסיסית, ובתוך הנישואין.

ועל כן - לא פחות מכל חותם חוזה והרבה יותר מזה, בגלל שיש כאן גם לב וחיים - הענין אינו "בקשה להתחשבות" בדבר שהוא בכלל עניינה האישי.. - אלא דרישה בסיסית, אובייקטיבית, לקיום מה שכלול בעצם זה שהם נשואים.

מי שלא מבין דבר אלמנטרי כזה, רק מראה לאיזה אבסורדים יכולות להוביל כל מיני תפיסות מעוותות.

הנסיון להגדיר נישואין כדבר שאין בו כל "התחייבות" הוא נואל. כך גם המחשבה שהתחייבות היא הפחתה ברצון הטוב. לעבודה יש התחייבות, לעסקים, אם יש חוזה לבנית דירה, משלמים על איחור ולא יכול לומר, אז תלך... רק בנישואין, אם רוצָה "פורחת"?..

זה היפך כל התורה, וכל המוסר. לא צריך לפחד ממחוייבות. על גביה נבנה כל הרצון הטוב.

אגב זה, יש גם מקום לחשוב איך פונים לאשה שכבר "הצטלמה" כך וכד'; כשברור שהנושא העקרוני אינו "בקשת טובה", אלא תביעה לקיים מה שחייבים.

וגם בזה, אע"פ שבוודאי הדרך הרגילה להוכיח היא בנעימות וכו' - בין כל בני אדם - הרי שראש של איש נורמלי ורגיל, כאשר רואה תמונה של אשתו צמודה למישהו אחר, שהיא מנהלת איתו התכתבויות קבועות סתם (בהנחה שזה לא מקום שכך ה"נורמה" המעוותת), הוא קודם כל לתבוע להפסיק את זה (במקרה שהוא עוד מוכן בכלל לשמוע ממנה..).

לקרוא לזה "מלמעלה"?.. איפה חיים? גם אם תובעים מגנב להחזיר גניבה זה נקרא "מלמעלה"?.. אין לכך כל שייכות לזה.

וכמו כן, האמת שגם מצד התועלת, כאשר היצר כבר מעורב, "קריאה לסדר" כזו גם תעזור לעצור. כמובן אחרי שהיא מתקבלת, צריך להרבות בחיוביות בתוך הבית.

יש להניח, שאם תבוא האשה לאיזה יועץ, שאינו מעורב אישית ורגשית, אז הוא - כדי להציל - יסביר לה בנחת למה מה שהיא עושה גרוע מאד, וכמה טוב שיש מחוייבות בנישואין. ויעוץ חכם, אם יתפוס שכבר מעורב יצר, ידע גם להציג בצורה בהירה את השלילה. זה מגביר את הסיכוי במקרים כאלו ל"ע.

והקשינו קושיות אלימות על דבריכן. אני מבין שההודעה הזאת זו האלטרנטיבה לתשובות לקושיות.

כולנו אוזן, שומעים מקשיבים.

בינתיים כל תתי השרשורים נותרו עם הודעה אחרונה של דן או שלי, ללא מענה.

@פאז

@הקולה טובה

גם התומכים מוזמנים:

@שוקולד לבן

@Admin

אף אחד לא טוען שמה שהיא עושה זה בסדר או לגיטימי בצורה כלשהי. רק מציגים את זה כעובדה קיימת.

השאלה זה רק איך לגרום לה להפסיק, ושם יש מחלוקת פרקטית אם צריך לכפות או להשתמש באמצעי שכנוע.

כל הצדדים הסכימו שלמעשה צריך לבוא בחכמה, בדרכי נעם. הבדל יחסית דק ברמה האסטרטגית, האם לבוא בדרישות (בצורה עדינה, ולא בשבירת כלים) או לא.

הדיון סטה לעניין המהותי, ופה התגלתה מחלוקת נוקבת, בין גישה בסיסית של שיח זכויות, ואי בעלות על האמת, מול הגישה הבסיסית של התורה (מחילה על העקיצה, אני לא מוצא הגדרה קולעת יותר).

אני לא נתתי שום לגיטימציה לבגידה או לסטיה מההלכה.

אני רק אמרתי שלא משנה מה הצד השני עשה - יש מקום נפשי שממנו צריך לתת ביקורת ולדבר על דברים.

זוג שאין בו קבלה מלאה בסוף תהיה בו הסתרה.

זוג שיש בו אמון, פתיחות וקבלה בסוף יוכל להתגבר על כל דבר ולחזור להיות ביחד.

אני יכולה לקבל ולהכיל גם אנשים שמאמינים ומתנהגים הפוך מהאמת שלי (אפילו אותך @יזהר )

ועדיין להמשיך להאמין באמת שלי באופן מלא ומוחלט.

בוודאי שהשאלה ה"פרקטית" איך להפסיק, נהייתה שולית בדיון.

עקרונית, תמיד עדיף בין בני אדם - בוודאי בין איש לאשתו - להסביר ולדבר בדרכי נועם.

בשאלה ספציפית כזו - ולאו דווקא לגביהם - יש לחלק בין מישהו אחר לבעל, וגם אצל כל אחד מהם יש שני צדדים:

מישהו אחר שהאשה תתייעץ איתו או יעיר לה - בוודאי שצריך לבוא כלפיה בגישה חיובית, להסביר מתוך יחס אוהד את חומרת הענין, מה עלול להיגרם, וכמה חשוב לחזור לסדר תקין.

גם מישהו כזה, יצטרך בד"כ את הצד ה"קשה" יותר, להציג את הצד של הכיעור שבכך, ואיזה נזק עלול להיגרם. כי ל"יצר", טוב לפעמים גם הצד הזה. "ניעור".

מצד הבעל, הסדר הפוך, באופן נורמלי. כי גבר נורמלי ששומע שאשתו מתרועעת באופן מוגזם עם מישהו אחר, אינו ב"ראש" של מסביר מהצד. ואולי אם יהיה בראש כזה, זה אפילו מראה על קלקול מסוים, שנושא הנאמנות הבסיסית ביותר אינו כ"כ בנפשו. גבר נורמלי, אינו "מתחנן לאשתו" שתואיל לא לשבת צמוד לגבר אחר, כי "לו" זה ממש לא נעים.. (אני גם לא נבהל מזה שנחלק מהנשים תגדנה בכל זאת ש"יסביר".. יש קצת הבדל בין ראש של אשה לשל גבר בנושא הזה).

לכן, טבעי שקודם כל ימחה על הדבר הזה, ויצפה שהאשה תתנער.  אח"כ, מצוין אם יש בכחותיו להרבות אהבה, ותינחם על הרעה גם מהצד הזה.

מה שעלה כאן, היה עקרונית. האם השיח בין איש לאשתו (לא במובן של איך מדברים, אלא ביסוד העקרוני), הוא כמו בין סתם שני אנשים, שאין כל מחוייבות ביניהם, ואם משהו לא מוצא חן בעיניך, אתה יכול לבקש את הזולת ואם עדיין לא נראה לך, אז פשוט תלך..

או שיש מחוייבות בסיסית בעצם הנישואין, שגורמת לכך שהתביעה לא לבגוד, אינה "בקשה מהשני שיעשה לי טובה", ואם לא רוצה לעשות לי את הטובה, אז אפשר ללכת.. כי הרי אנחנו "שני בני אדם עצמאיים" - אלא דרישה שהשני מחוייב לה לחלוטין, לפני שכלל מישהו פתח את הפה.

מחוייב, כי זה חוזה-החיים שהוא חתום עליו, שהשני השקיע בגללו את עצמו ורגשותיו ומציאותו ה"משפטית-תורנית" גם כן, במקביל אליו.

לדעתי, בכלל בושה להגיד שזו כאילו "שאלה"..

אם מעוותים את דברי ומכיניסים לי דברים שלא אמרתי?

אני כתבתי את דברי לכל אורך השרשור.

כתבתי דברים פשוטים וברורים.

זוגיות\משפחה\נישואין זה לא רודן ושפחה או אבא וילדה.

זה משהו שוה, הדדי שמסתמך על אמון ושותפות.

ולא משנה מה קורה - תמיד צריך לבוא מתוך קבלה והכלה, ורק מתוך זה לתת ביקורת ולדבר.

אבל יש פה המוני אנשים שמטרתם בחיים מסתבר היא לפרק בתים ולהפריד בין איש לאשתו ולכן הם מנסים לשכנע את פותח השרשור שהכל פה חמור ונורא והיא בטוח בגדה, והיא טפשה שנמסה מכל חיוך של גבר ושילך עכשיו ויכריח אותה לעזוב את העבודה שלה.

בטח. ברור. זה בדיוק מה שיעזור להם להשאר ביחד.

אני נתתי עצה, הבאתי דרך חיים שאני חיה על פיה, ועוד אחרים שאני מכירה.

דרך החיים הזו באה מתוך תורה, נשענת על התורה ועל ההלכה, ומגובה ע"י אנשי תורה רבים.

לא רוצים? לא צריך.

אתם תאכלו בסוף את מה שתבשלו, מקוה שיהיה לכם טעים..

אבל הערת-אגב למה שציטטת:

עם היפה והחשוב בכך ש"מקבלים" אישיות של אדם על צדדיו השונים -

אין שום יסוד בנישואין של "קבלה" שהשני בוגד...

זה לא יסוד בנישואין - אלא הריסת היסודות. ר"ל.

אתה לא כתבת אחרת.

אני יודע שכתבת "זכותה גם לבגוד בו."

אני לא חושב שאפשר להאשים את מי שהבין שאת נותנת לגיטמיציה לבגידות, גם אם התכוונת למשהו אחר.

מצד שני ד. כתב "השאלה אינה על לעזוב מקום עבודה, אלא על ההתנהלות במקום עבודה." יזהר כתב "שלמעשה צריך לבוא בחכמה, בדרכי נעם. הבדל יחסית דק ברמה האסטרטגית, האם לבוא בדרישות (בצורה עדינה, ולא בשבירת כלים) או לא."

וד. כתב "טבעי שקודם כל ימחה על הדבר הזה, ויצפה שהאשה תתנער.  אח"כ, מצוין אם יש בכחותיו להרבות אהבה, ותינחם על הרעה גם מהצד הזה."

כך שכנראה מה שאת כותבת "יש פה המוני אנשים שמטרתם בחיים מסתבר היא לפרק בתים ולהפריד בין איש לאשתו ולכן הם מנסים לשכנע את פותח השרשור שהכל פה חמור ונורא והיא בטוח בגדה, והיא טפשה שנמסה מכל חיוך של גבר ושילך עכשיו ויכריח אותה לעזוב את העבודה שלה." לא מציג את את דעתם בצורה נכונה. 

כאמור, לא קראתי את המקור; אבל לְמה שאתה מצטט בסוף דבריך אין כמובן כל קשר לדברים שאני לפחות, למשל, כתבתי; שהרי הזכרתי כמה פעמים שאין אנו יודעים כאן ספציפית מה היה בדיוק ומה מושגיהם - ושמה שהוא מזכיר שקרה, אם אכן כך קרה, זה כבר חמור, והרגשתו לגיטימית. אבל לא "בטח בגדה" ולא כל מה שכתבה כאן עוד..  ובדיון על "בגידה" והמחוייבות כנגדה, הוזכר כמה פעמים שלא מדובר ספציפית על כאן דווקא.

אז להכליל ב"חבילה אחת" כל מיני דברים מהשרשור, מלבד שזו לא האמת - הרי זה עצמו יכול לגרום מה שלכאורה "מזהירה" מפניו:  אם מציגים דברים כאילו נאמרו כך, במטרה "לשכנעו".. אז הכותב עלול לחשוב אולי אכן זה מה שעליו היה הויכוח... נמצאת הכותבת גורמת למה שהיא מזהירה ממנו..

בנוסף, מה שהכי עלול "לפרק בתים" ח"ו, זה סוג כתיבה כזו, שמציגה "אי-מחוייבות" בדברים הכי בסיסיים, כאילו הם איזו התנדבות ו"זכותה". אז איזו קלת-דעת עוד יכולה "לשתכנע" שבאמת זו זכותה.. את השרשור קוראים לא רק מי שפתח אותו (מבחינתי גם אם זה היה שרשור מפוברק, הרי שרק בשביל וודאות העיקרון המובן-מאליו של המחוייבות הבסיסית - היה שווה..).

מה גם שברור שאם לא היו מעלים את האבסורד הזה תוך-כדי השרשור, לא היה כלל צורך לחזק בעוד הודעות את המובן מאליו לגבי מחוייבות אלמנטרית של נישואין.

ועדיין בדיון העקרוני, אין ביהדות שום קבלה לבגידות או למציאות שמתקרבת לכך, ואדרבה - מפורש בהלכה שזה עניינו האישי של הבעל, עד כדי שהאשה יוצאת בלא כתובה.

זה דבר היהדות בצורה פשוטה ודי מפורשת. אם יש לך מקורות ורבנים שסוברים אחרת - את מוזמנת להביאם.

ועוד "בשם השם".

הרי ברור שאינו יכול לקחת לה את הבחירה החופשית. פשוט כי אדם יכול לבחור. לא כי זה "רצון השם". רצון השם הוא שאדם ינהג נורמלי, ויבחר בכך.  אבל כשאינו בוחר בכך, זה לא שולל את מחוייבותו לזולתו. הוא לא לבד בעולם.

אז וודאי שיכולה לבחור להיות מרשעת. אבל זה לא אומר שמי שהתחייבה לו, וקשר חייו עימה, אינו יכול ורשאי ומעבר לכך, לדרו שממנה לא לעשות זאת.  זה עניינו לגמרי. אח"כ היא "תבחר, אם להיענות גם למה שהיא חייבת בפני עצמה, וגם לדרישתו כשותףף שלה, או להיות מנוולת.

ו"בנעימות וכבוד" זה בד"כ נכון. כמובן עד לגבול של בגידה ממש.

כל מה שכתבת בסוף, באריכות, הוא נכון. דא עקא, שבחרת את ה"משל" המתאים למה שרצית לומר. גם אני מסכים שבמציאות כזו, זה נזק חמור וטיפשות.

אבל "תדמייני לעצמך" מציאות אחרת. של נניח, מישהי, שנותנת לגמרי אמון בבעלה, והוא בוגד בה, עוד ועוד, כי "יודע" שאין חשש, היא לא תחשוד. ואם היתה "מפוצצת" על ההתחלה ששמעה משהו - היתה מצילה אותו, אותה, ואת ה"אובייקט".  נו, אז זה לא שווה יותר מכל מיני דברים אווריריים?  טשטשתי בכוונה, אבל אני כבר שמעתי על דבר כזה.

אז זה מצד התועלת. תלוי במציאות - לפעמים כך ולפעמים כך.

ומהצד הערכי, בד"כ ברור שהכי טוב להרבות אמון ואהבה. אבל אם מאבדים את התחושה שמצבים מסויימים הם בלתי נסבלים, ורק "מלטפים", זה עצמו הורס, גם את המוסר של האדם עצמו, אדם לא אמור להישאר שליו מול בגישה של אשתו ר"ל, ולחשוב איך "לקרבה".. הוא לא נורמלי.

וגם - בכיוון שלפני כן - כשמדובר ביצר, לפעמים דווקא החד משמעיות היא זו שתעצור.  אם נעצרה בזמן, כשעדיין אין חרון איום ונורא, אז אח"כ - אכן שירבו אהבה ביניהם.

עולם הפוך.

המצאות שבאות ביסודן מתאוריות פמיניסטיות, של עולם גויי, שאין בו שמץ מחוייבות או מוכנות למחוייבות בנישואין.

מענין ביותר.. "לדרוש" זה לא דבר שמתקיים בזוגיות.. (אגב, לא במקרה זה כבר לא "במשפחה", "בין איש לאשתו". התחליף של זוגיות בתור מטבע הלשון הקבועה, הוא ענין של שנים אחרונות, שבא לבטא במקורו את אי התלות של הדברים, כביכול, אלו באלו. מאותו "עולם"), אבל "לבגוד" זה כן דבר ש"מתקיים בזוגיות" (ולא משנה אם פה זו ממש בגידה. לפי ה"עיקרון" שהצגת, זה מתקיים גם ביותר חמור ממה שהוצג כאן)...

מי המציא את עולם ה"ערכים" המעוות הזה?!  למה שמישהו יקבל אותו?! 

אולי הפוך: במקום לומר, שהוא יחליט אם הוא מעונין לחיות "במערכת זוגית" (הערה כנ"ל..), אם האשה בוגדת - אולי "היא תחליט" אם היא מעוניינת לחיות "במערכת" כזו, אם הוא דורש.

לפי המוסר האנושי הבסיסי, בוודאי לפי דרכה של תורה, לא לבגוד, זה בסיסי מהרבה מ"לא לדרוש".

וכשאדם עושה חוזה עם חברו, ובונה יחסי אמון איתו, הוא יכול לדרוש - כן לדרוש - שהוא יעמוד בחוזה. זה דבר שכל אחד עושה מול מי שהתחייב לו משהו, מול מי שהשקיע אצלו כסף וכד'. ולא רק "מחליט אם הוא מעונין להמשיך את העסק" עם הרמאי, לדוגמה. רשאי לדרוש לעמוד בהתחייבות הכי בסיסית.

קל וחומר בנישואין. מה הדבר הזה?! אדם משקיע את חייו ואמונו, מעבר להתחייבויות הכרוכות בעצם הנישואין, ושם אינו יכול "לדרוש" את הדבר הכי בסיסי שהוא אי בגידה, שמירה על האמון; ועליו "להחליט" אם הוא מעונין לעזוב את זה...  כאילו מדובר על איזה נעליים. תמצא זוג אחר.  קודם כל, הדרישה לעמוד במה שהוא עצם משמעות בלעדיות הנישואין (בלי להתייחס לכך שכל דבר צריך להשתדל באופן מועיל, אבל כאן מדובר על העיקרון, על כמה "מותר" לדרוש את זה).  אם אשה מסרבת לא לבגוד - כנ"ל, לא מדבר על המקרה הספציפי - אז אפשר בלית ברירה לפעול כפי שפועלים במקרה כזה.

וזה לא "קווים אדומים מבחינתו" - כשמדובר בדברים מחומרה מסויימת והלאה - אלא מבחינת התורה, מבחינת המוסר האנושי.

ולהגיד, "יבקש ממנה לעשות עבורו"... איזו חוצפה היא זו, שאשה שתבגוד ח"ו בבעלה, הוא יצטרך "לשתף אותה מה הוא מרגיש" "יבקש ממנה לעשות עבורו"...  הנסיכה על העדשה. כאילו הכל "בעיה שלו" סה"כ.  יש דברים שלא אמורים "לבקש", אלא שהגב' צריכה להגיד תודה שהוא בכלל עוד מוכן לשמוע התחייבות להבא (שוב, לא מתייחס דווקא למקרה הספיציפי).

הגישה הזו, ההיפך הגמור מדרכה של תורה. הרי בתורה יש "פרשת סוטה", למשל. למה? שינהל איתה "שיח".. ואם יחליט שלא נאה לו אשה בוגדנית, יכול להיפרד....  למה היא נענשת אם עשתה כך?  למה הדרישה?!

אכן ברור שבכללי, בין איש לאשתו מדברים. מלבנים. אבל יש דברים בסיסיים שבהם אין דבר כזה, שזה רק "עניינה". הם חיים ביחד. הם נשואים. רשאי לדרוש - כן, לדרוש - שהיא תנהג עם מי שכבר נשוי לה, כמו שהתייחבה בעצם זה שנישאה לו.

הרי אני דיברתי על העיקרון שהצבת.

והדגשתי שאינני נכנס למקרה הספציפי.

אבל גם במקרה הזה, לפי הנתונים שהוצגו (התמונה שראה, התכתבויות בקביעות), מותר לו להתענין מה קורה. וזה לגמרי "עניינו". ומותר "לדרוש" שלא תשב צמוד לגבר אחר.  לא צריך לחכות עד איסור עריות ממש..

כמובן, באופן מעשי, צריך הכל בשכל. לראות מה הכי יועיל ויעזור לבנות. רואים שזה לא "אנשים רעים". לא היא ולא הוא.

בדיוק אותם דברים שקורים עם הערבים - שצריך כאילו "להכיל ולהבין אותם"

ובהחלט הקנאה שלו היא במקום וראויה להערכה. גבר אמיתי.

ומעל הכל, זו אכן גם דרכה של תורה. מפרשת סוטה לומדים שהבעל צריך לקנא.

א. הוא לא בא מ"מקום של חשדות".  הוא בתחילה עודד אותה להשתלב בחברה במקום העבודה, עד שתפס את מבנה החברה. וראה דברים שאכן אינם שייכים. התכתבות. תמונה. יותר מזה, כבר חשב ש"הכל מאחריהם" ואפילו לא חשש מאיזו מסיבה שרווק אירגן שם לבנות ובנים (מי שבעיניו זה נורמלי - הנורמות שלו תמוהות בעיני, בלשון המעטה..), עד שראה תמונות.

ב. במחילה, זה ממש הבל, וגרוע מזה, לומר שהוא צריך "לקבל שהיא זה לא אתה וזכותה להחליט מה היא עושה ועם מי היא מסתובבת"... זה נישואין?!  זכותה להחליט אם רוצה סתם להסתובב עם גברים, למשל, כי "האי זה לא אתה". יש גישה כזו של פריצות ברחוב, מתחתנים אבל מביאים בחשבון בגידות, ר"ל. "זכותו/ה להחליט". מי שלא מסוגל לקבל שנישואין זה אומר מחוייבות לבן הזוג, ולא זכות להחליט "מה עושים ועם מי מסתובבים מהמין השני", שלא יתחתן. להיות עם ולהרגיש בלי.

הגישה הזו בעולם, באה ממקום של פחד למחוייבות, הן כלפי אדם, והן כלפי ערכים. בדיוק ההיפך מהמטרה שאת אולי חשבת לעודד, של יצירת קשר כנה ואמיתי.

אמון, אכן נותן כחות טובים ומעצימם - וסתם חשדנות מזיקה - אבל לפעמים הוא גם סמיות עיניים וחלמאות.  אם איש רואה תמונה של אשתו יושבת צמודה למישהו אחר, ואינו מעיר/שואל לפחות, בעדינות, מה הענין, זה לא מראה על "אמון בונה"..  אפשר לחשוב שלא שמענו על מקרים של התפתות לקשרים לא רצויים בצד הנישואין, גם אם לא הגיעו ממש לקצה. זה לא דבר שבן/בת זוג צריכים לקבל.

ג. מה זה "לא קרה פה כלום עדיין"... אם התמונות אותנטיות (ויפה הסב אדמין את שימת הלב לעיוות שיכול להיות בצילום), אז "זה לא קרה כלום". מה צריך שיקרה?!  וכי לא לגיטימי שאיש לא ירצה סתם "התכתבות חברית" בין אשתו לגבר אחר, בקביעות?..  בכלל, לפי הגישה ש"זכותה לעשת מה שהיא רוצה", אז "זכותה" גם מעבר לכך. היא זה לא הוא. לא. התחתנו, מחוייבים זה לזה.

ומותר לאיש לבוא ממקום לא רק של "מה דעתך.. לי זה מפריע"... כשרואה תמונה כזו, וכו'. יש כללים מוסריים ואמון ("גם" זה אמון - איך נוהגים עם אחרים כנשואה), שאינם תלויים רק ב"מה דעתך", אלא בבסיס של המחוייבות ביניהם כנשואים.

אני אענה בכללי-

כן. זכותה להחליט על עצמה.

זכותה גם לבגוד בו.

הקב"ה אמר שיש לה בחירה חופשית ויכולת לבחור אם לבגוד בבעלה או לא.

כמובן שהיא תאלץ לשלם את המחיר על הבחירות שלה- המחיר הזה יהיה הרס הנישואין שלה מן הסתם ואולי גם מעבר לזה..

אני מעולם לא כתבתי או אמרתי שאני חושבת שזה דבר טוב או נכון או חיובי מה שהיא עושה.

אבל אמרתי שזה הבחירה שלה ורק שלה.

והאחריות לשה ורק שלה.

האחריות שלו היא על עצמו - על התגובות שלו ועל המעשים שלו.

הוא יכול לבחור בין לעשות לה את המוות- להאשים, לעקוב אחריה, לחשוד כל היום.

או לתת בה אמון ולבנות את הכל מחדש.

או לבגוד בה בעצמו

או ללכת להרביץ לאותו בחור

או כל תגובה אחרת.

והוא ישא באחריות למעשים שהוא יבחר לעשות.

זה נישואין-

לחיות ביחד, לקשור את עצמך במישהו אחר לא אומר שאתה מחליט עליו- אלא שאתה סומך עליו שיעשה את הבחירות הנכונות, כי גם אתה עלול להפגע מבחירות לא נכונות של בן הזוג.

לדעת שאתה תלוי בו ובמעשים שלו (וההפך)

שיש לך אחריות גדולה יותר על הבחירות ועל המעשים שלך- כי לא רק אתה משלם את המחיר, אלא גם הצד השני.

(אתה לומד דף יומי? סוטה ב ע"א. הגמרא מבהירה בפירוש כמה קנאה זה דבר לא רצוי ולא נכון ובדיעבד בעליל.)

התורה מאפשרת, נכון. אבל מדגישה שזה בדיעבד.

ורש"י אומר שם, למה אסור לקנא? - שמביא עצמו לידי תגר ואת אשתו לידי ניוול ואפי' היא טהורה

מה שבטוח- שהתורה לא רואה בעין יפה איש שמקנא לאשתו.

ולגבי מחית שם ה' - זה לא לצורך הקנאה.

הפוך.

זה למי שכבר קינא, ואשתו נאסרה עליו בגלל הקינוי - והוא רוצה שתהיה טהורה שוב.

מחית שם ה', וכל הטקס,  זה כדי "לכפר" על מה שנעשה.

וברור שם לחז"ל- שהאשה לא בסדר, אבל גם הבעל לא יוצא שם בסדר בכלל מכל הסיפור. 

ו @מתגברת - תודה על התשובה הקונקרטית. היגיון צרוף, אין ספק..

ערכים עמו אימון וכו.. נשמעים מדבריך כעליונים יותר מההלכה

אני יודעת הלכה.

בשום מקום לא התרתי את האסור או אסרתי את המותר.

אשמח אם תראי לי ציטוט אחד מדברי שאינו תואם את ההלכה, ואת ההלכה שהוא לא תואם. 

ובעיני מה שכתבתי זה חלק מדרך חיים של אדם יהודי ירא שמיים שיש לו מטרה אחת - לעבוד את ה' ולא את עצמו.

ולכן הזוגיות והבית שלו הם מעל האגו שלו.

ולכן גם אם הוא חוטא בקנאה הוא עובד על מידותיו ומתקן.

בעיקר בספרי הלכה של "חרדים". אלא אם כן זה נתפס לך "חרדי" מדי.

כל בר דעת מבין שגבולות ההלכה פה נפרצו.

העניין הוא האם ההלכה פה קובעת את התנהלות האישה או כל מיני ערכים של קבלה והכלה וסבלנות של הבן זוג

יש מקום לשאילת רב

ומי אמר שלבעל אין זכות לדרוש מאשתו דברים הגיוניים?! ורק לקבל אותה בסבלנות...

אבל במקרה המדובר בהודעה הפותחת זה הרבה מעבר לחומרות. זה בהחלט מדרון חלקלק. יש קובץ של הרב עזריאל אריאל עם פירוט של ההלכות וההנהגות הנכונות בעניין זה.

אם נתחיל, לא נגמור.

רק דוגמה: כתוב בשו"ע (פ, טו) "כל אשה שתימנע לעשות מלאכה ממלאכות שהיא חייבת לעשותן, כופין אותה לעשות" (לא נכנס כרגע לאופציה שקיימת של "איני ניזונת ואיני עושה", שאינה קיימת בנידון של בגידה ר"ל, אלא מדבר על העיקרון הנדון). למה כופים? כמובן כי הבעל התלונן על כך.

לפי ה"גישה" דלעיל, הרי יש לה חופש בחירה. הוא יכול לומר שאם היא לא עושה, יתגרש...  מה שייך "לכפות"?.. 

אלא מה? שברור לחלוטין, שיש סטנדרטים בסיסיים של מחוייבות הדדית, ששם האחד יכול לדרוש מהשני לקיימם.  ולא רק "ללכת" או לסתום את הפה..

חופש הבחירה, הוא האם להיענות לדרישה המוצדקת, ל"כפיה" או להחליט לעזוב ולשלם מחיר על כך שזו הסיבה, אי נכונות לעמוד בתנאים בסיסיים.

אבל ה"מעורבות" של השני בתביעה לקיים מה שמחוייבים כלפיו - זה א-ב.

לא מעט מחז"ל אומרים במפורש- אסור לקנא.

אם כבר קנאת- יש לזה פתרון.

מה שבטוח, מעבר להלכה, יש לתורה אמירה מאד ברורה לבנ"א לגבי עניין עבודת המידות. 

גם אם קנאה היא דבר טבעי - זה עדיין לא אומר שזה נכון.

התורה מצפה מאיתנו להיות מעל הטבע שלנו. מעל הרגש הראשוני, החייתי.

גם אדם שאונס עושה את זה מרגש טבעי.

גם אדם שגונב בשביל לאכול עושה את זה מרגש טבעי.

גם אדם שכועס ופוגע באנשים עושה את זה מרגש טבעי.

ובכל מקרה, ברור שה"אסור" הזה הוא לא איסור ממש. והוא דומה בגדריו ל"איסור" לנדור ולקבל נזירות. זה מוכח מהגמרות, על אף שנקטו בלשון איסור.

רמבם הל' סוטה ד' י"ח

מצות חכמים על בני ישראל לקנאות לנשיהן שנאמר וקנא את אשתו. וכל המקנא את אשתו נכנסה בו רוח טהרה. ולא יקנא לה לא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך מריבה ולא להטיל עליה אימה. ואם עבר וקינא לה בפני עדים מתוך אחד מכל הדברים האלו ה"ז קינוי:

הקב"ה נותן לה את הבחירה החופשית, ואוסר עליה.

זה מעשה רע, שפוגע גם באחרים, והם מצווים למנוע אותו במידת האפשר.

יש גם ענישה בבי"ד על זה.

כתוב "נתתי לפניך את החיים והמוות את הטוב ואת הרע - ובחרת בחיים"

אין לך זכות לבחור במה שאתה רוצה, אתה חייב לבחור בחיים. 

אבל יכול לבחור במוות. 

לבגוד.

חבל להגיד "בשם הקב"ה" דברים שהם ההיפך הגמור מתורתו.

זה שיש חופש בחירה, אינו נותן "זכות" לעשות את הדברים. לא לרוצח זכות לרצוח, ולא לגנב זכות לגנוב.

חופש הבחירה מטיל אחריות לאדם על מעשיו. אינו הופך אותם למעשים שאי אפשר לדרוש ממנו לנהוג אחרת.

כאשר יש מצב בעם ישראל, שניכר שכל מעשה לא ראוי פוגע בכלל ישראל, אז בי"ד "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" (כן. למרות חופש הבחירה. כי זה מזיק לכלל, והכלל מגן על עצמו ע"י כך).

וגם כאשר לא, אז במה שנוגע לזולתו, הזולת רשאי לדרוש לא לפגוע בו. הוא אינו אמור להיפגע מהבחירה המעוותת.

ולומר, טוב, אז שיתגרש.. כאילו זה איזה משחק ילדים. רק מראה לאיזה עיוות מחשבתי מוכנים להגיע רק כדי להצדיק "תיאוריות" שכאלה.  וכי להתחתן/להתגרש זה משחק? אין מחוייבות בעולם?!  התחייבת - את נדרשת לקיים. לא תחנונים ולא הפצרות.

התחתנו - אז אין דבר כזה שלא עניינו מה היא עושה. בחירות שלה... שתבגוד, שתעשה מה שהיא רוצה.. ר"ל.  כמובן, הוא לא יוכל בכח להפסיק, לפחות בזמננו, ואז אכן יש את הבחירה איך להתקדם הלאה.  אבל בשלב הבסיסי, בהחלט הוא רשאי לדרוש את זה. לגמרי.

מה שכתבת, "זה נישואין", אלו דברים נכונים.  אבל קודם כל נישואין - זה נאמנות הדדית.

ולפני שכותבים מ"הדף היומי" במסכת סוטה (ולמה לשעבד דברי תורה לדעתך?.. בוודאי שאין ענין שאדם יגיע "לקנא" - אם כי לעיתים "אין אדם מקנא אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה" - אבל רואים שגישתה היסודית של התורה היא, כמובן לגמרי ובושה שצריך להגיד, שאי בגידה של אשה בבעלה זה דבר שהוא לגמרי עניינו של האיש. לא רק "חופש בחירה שלה"..) -

מעבר ל"שיח", שהוא בוודאי דרך החיים הרגילה והקבועה - יש מחוייבויות. אשה רשאית לדרוש "שארה כסותה ועונתה" - ולא רק "להחליט אם היא מעוניינת להתגרש או לקבל את זה".. זו מחוייבות. יתעקש לא לעמוד במחוייבות, מה אפשר לעשות. ויש מחיר לאי קיום המחוייבות.

ואיש רשאי לתבוע נאמנות בסיסית (גם אשה כמובן).  הדרך הפרקטית איך לעשות את זה, זה כבר תלוי בכל מקרה לגופו.

כל הרעיון של קבלה זה קבלה גם כשקשה.

אם יש גבול לקבלה- אז אין פתיחות, ואין אמת. 

אם הוא רוצה שהיא תגיד לו תמיד את האמת- הוא חייב לקבל אותה כמו שהיא עם כל חסרונותיה.

אחרת מגיעים למצב של מחיקת הודעות והסתרה כי "היא מפחדת מתגובה"

כשברור לי שהצד השני יקבל אותי לחלוטין- אני לא מפחדת להגיד לו גם כשיש נפילה. ואז הוא יכול לעזור לי, להרים אותי, לתת לי יד.

זוגיות אמיתית היא כזו שאין בה פחד. עם פחד (אולי) מחנכים ילדים קטנים. לא בן זוג.

(וגם ילדים צריך לקבל בלי תנאי ובלי גבול.)

קבלה לא אומרת מתן לגיטימציה או הסכמה עם המעשים, אלא קבלה של האדם כאדם וכמכלול.

בעיני- זוג שיש לו קבלה, יוכל לצאת גם מסיטואציה של בגידה.

זוג שאין בו קבלה ויש לו חשדנות וקנאה יצליח להרוס בית בגלל הודעה טיפשית בווצאפ.

בעיני התורה אין אפשרות לטפל בסיטואציה של בגידה. חייבים להתגרש.

יש דבר אחד (פחות או יותר) שממנו אין חזרה, וכל השאר אפשר עדיין להציל..

היא סיימה את ההודעה שאפשר שהכל תלוי ב'קבלה' כולל בגידה.

זה מקומם בעיני לשים את המשקולת על הבעל, כשיש כאן עבירות ממש.

ואם מתחילים עם הכלות ורגשות כלפיה - מה עם רגשותיו???????????!!!!!!!!

הוא התחיל ב"מרגיש נבגד"

זה תחום של יצה"ר של רגשות שאין לו מקום בזוגיות (בניגוד ליחסי הורים ילדים שיש מקום וזהו תפקידם)

וזה לא תפקידו להיות אבא שלה כי אז גם היא צריכה להיות אמא שלו וחוזר חלילה..

בס"ד

ניאוף על ידי אשת איש הוא מהמצוות שייהרג ובל יעבור.
כל ישראל ערבים זה לזה, ובעל ואישה בפרט.
לכן כאשר רואים שאחד מבני הזוג עושה משהו שמסוכן לחיים המשותפים שלהם,

ורע למשפחה, יש לו את מלוא האחריות לפעול ככל אשר ביכולתו כדי למנוע את האסון-

וזה ללא כל ספק אסון!!

ככלל יש מצוות הוכח תוכיח את עמיתך- ולא תישא עליו חטא.
זה שליהודי שני יש בחירה חופשית לא משחררת אותי מהאחריות לעזור לו לחזור אל דרך המלך-

גם אם לא נתבקשתי לכך. 

וכל הדברים הנ"ל מתחזקים עוד יותר כאשר אלו אנשים קרובים, ובפרט הכי קרובים בעל ואישה.
 

איך נכון לדבר איתה, איך מתקנים את המצב- אלו דברים שניתן לדון עליהם,

תלוי בנפשות הפועלות, תלוי במצב היחסים בניהם ועוד ועוד.

אבל לראות יהודי שהולך לעשות את טעות חייו ולחשוב שכל זה לא נוגע אליי-

זה בדיוק לא תעמוד על דם רעך.

וכאשר המשפחה שלך היא שעלולה להתפרק אז זה להיות שותף להרס.

ולגבי קבלה ואמון- על זה אמרו חז"ל אין אפוטרופוס לעריות.

לא צריך תמיד לחשוד, אך גבולות בסיסיים שחייבים להישמר,

נפרצו כאן. וצריך לבנות אותם מחדש.

ולכותב- המון המון הצלחה!

אני מבינה את הקושי שלה לייצר נורמות חדשות לאחר שהחברה כבר התרגלה למשהו אחר,

וגם אני חושבה שהכי טוב לעזוב למקום עבודה חדש.

ויהי רצון שתמצא את הדרך הנכונה והמתקבלת על ליבה,

להוביל אותה למסקנה הזאת, לא באופן של העמדת אולטימטומים וכד',

אלא להוביל אותה לתובנה שזה הצעד הכי נכון עבורכם,

שיעזור לה להתחיל מחדש ללא הקשיים שמתעוררים כאשר צריך לפרמט מחדש יחסי עבודה,

וכאשר ההיתקלות עם האנשים הללו היא על בסיס יומיומי.

(אם כי גם הדרך הקשה יותר עדיפה על אי עשייה והתעלמות בכלל)

בהצלחה רבה!!

ומדין תורה, אם באמת יודעים על בגידה בוודאות - גם אין לו בחירה "לקבל" את זה.

חבל להכשיר שרצים. ה"קבלה" אינה הערך הכי עליון, עם כל חשיבותה האמיתית במקומה.

יש גבול, שמשם ואילך ה"מקבל" הוא מסורס. והגבול הזה עובר ברמות מסויימות של בגידה.

ומי שמנסה לערבב בין חומרה של "הודעה בוואטסאפ" לדברים חמורים בהרבה, הורס את כל יסודות המוסר. הוא זה שיגרום לדברים נוראיים, כשבסתר הלב יסתמכו על ה"אחטא ואשוב" הזה של "אומנות הקבלה"...

"אין מדמין בטריפות מזה לזה"...

בוודאי שדברים קיצוניים, חשדנות, זה דבר גרוע.

אבל יש דברים שאדם אינו יכול לשאת.  איש שרואה את אשתו מצולמת צמודה למישהו אחר - זה כבר לא "תיתן אמון".. אוטומאטי.  אם כי אכן יתכן שבמקרה, שלא בכוונה, שלא שם לב, שבכלל התמונה עוותה.

אבל בעיקרון.

תציל את חייכם המשותפים

כדאי גם לעשות חשבון נפש מה כדאי להוציא מהבית ואיך לשמור יותר על ההלכה

אין מה להמשיך לעבוד שם לטובת חיי הנישואים שלכם שזה העיקר

יש הרבה מקרים מזעזעים. אל תגיעו לשם.

לצערי לא חסר מקרים

רק במילים אחרות

כתוב "נשים דעתן קלה" מניסיון מעברי החילוני אני אומר לך ..כמה שזה נכון

גבר אמנם יש לו תאווה אבל אם יש לו הרבה מה להפסיד הוא יכול לכוף את עצמו... 

אשה לעומת זאת.. כמה שתגיד "אני לא אתן לגעת בי" אני חזקה" וכו' וכו'  קצת מחמאות..קצת ריגשי

והיא נופלת כמו פרי בשל לידיים של הנואף.

יאללה, בואו נסכסך בין איש ואשתו

יאללה, לפרק בתים!!

לא נאמנה? מסתנוורת מכח מחמאה?

ככה את מדברת על אשה בפני בעלה??????????

ככה לשפוך עוד שמן למדורה?

במקום לנסות לחבר בין בעל לאשתו את רק מסכסכת.

(וברור שזו אמירה לא נכונה בעליל. רוב הנשים בריאות בנפשן ויודעות להיות נאמנות לעצמן, לבית שלהן ולהלכה.

וגם רוב הגברים.)

ותנשמי עמוק.

כן ככה אני מדברת על אישה שמסתירה מבעלה,שמתנהגת כמו רווקה בסרט הוליוודי עם גברים,שגורמת לבעלה לחשוד בה,תמונות בפייסבוק וכו'.

מניסיון אישי שלי נשים בגדו בבעלים משטויות.את לא יודעת כמה משפחות אני מכירה שהתפרקו בגלל האישה שבסה"כ נסחפה לרומן ומסכנים הילדים שגדלו לאמא הזאת.

זה בכל אופן הדעה שלי,אם את לא מסוגלת לקבל אותה זה בעיה אחרת,יש דעות שונות משלך.

לגבי מה שכתבת בסוגריים זה לרוב נכון,בזה אני מסכימה אבל בואי לא נשכח שחולות בנפשן קיימות בכול מקום.

אני מתרשם משני דברים:

א) כל הדברים המתוארים נעשים בצורה חברית ותמימה בלבד.

ב) כדי שבכך זה יסתיים, חובה מוחלטת להפסיק את המצב הזה, גם במחיר של עזיבת העבודה.

מה שמתואר מסוכן במיוחד בגלל שזה מפגשים על בסיס יום יומי.

גם אם לא יקרה שום דבר מעבר לדברים האלה, אם הם הופכים לחלק מהחיים הרי שחלק "ממנה" נמצא במקום אחר, במקום עם הבעל.

לכן, לדעתי, על אשתך לחשוב עם עצמה ולהגיד לעצמה מה סדר העדיפויות שלה. ואז, מתוך הבנה שהנישואין הם יותר חשובים, שתעשה אחת משנים. או שתעשה שינוי מוצהר ודרמטי בהתנהגות שלה כלפי החברים בעבודה בצורה שתגיד בפה מלא שהיא החליטה על שינוי בארחותיה האישיים כי הגיעה למסקנה שכך יותר נכון. תחדל מכל קשר שאינו עבודה נטו. מצב של אין חברים. יכול להיות שיחשבו שהיא מתנהגת בצורה מגעילה (ואף טוב אם יחשבו כך). (אולי אחרי שנה תוכל טיפה להפשיר ולהתנהג בצורה נורמלית, מתוך הכרה ברורה מהם הגבולות). (כמו שכתבת היא רוצה שינוי, אך מסתבר שלא די באמירה שהיא תשנה את זה, כי כשנמצאים בקשר יום יומי על הרגליו, קשה לצאת מזה).

או, האפשרות השניה היא לעזוב את העבודה, על אף שמן הסתם זה דבר לא קל.

בהצלחה.

קודם כל  כזה גדול. מגיע לך!

עכשיו, לפני הכל אני מנסה להכניס את עצמי לנעליים שלך (זה לא פשוט) ומנסה לחשוב איך להגיב.

חשבתי אולי כדי לך להתיעץ בדווקא עם אישתך.

ופשוט להכניס אותה לעולם שלך, תסביר לה איך אתה רואה את זה, תן לה להגיב(זה חשוב שתישמע אותה)

תשאל אותה מה חסר לה אצלך/בבית

{השאלה נועדה לפעול בשני מישורים 1. היא אולי תגיד לעצמה "לא חסר לי כלום אז אני לא צריכה לחפש בחוץ. 2.אולי באמת חסר לה יחס/אהבה/משו ריגשי}

ואחר כך תעמודו על הפערים שבן התשובות שלה למעשים. אולי זאת לא ההגדה הנכונה בדיוק.

תשאל אותה מה היא מציע לעשות כדי שזה לא יחזור על עצמו שתקבל עליה קבלות.

כל השיחה צריכה להיות באוירה טובה, תומר לה שאתה אוהב אותה (גם אם עכשיו פחות)

הכי חשוב מילים טובות כל הזמן !!! כל הזמן !!! מה שמתאים לכם. 

גבר תעשה הכל כדי לגנוב את אשתך אליך!!

בהצלחה

קודם כל, יש לך באמת הורים מיוחדים- ללא ספק!!
אבל, צריך לזכור שיש הבדל בקצב החיים בין אנשים מבוגרים לבין צעירים טריים!
זה מתבטא באופן ניצול זמן האיכות בעבודה, בתרבות הדיבור, ובנושאי השיחה... 
כשאימא שלך מדברת חופשי, זה בדרך כלל בבית שלה, במגרש שלה, בו היא מרגישה הכי חופשיה להיות מי שהיא, ולארח עם החיוך הכי גדול! (בעוד שהאורחים נמצאים בעמדת ביישנות כלשהי)

בעבודה הכל נייטרלי, ואם אישה מרגישה חופשייה להיות בפרטיות עם גבר. זה שלב אחד יותר מדי!
ושוב, הכל תלוי ברמת הקשר.. 

ברגע שהיא פיתחה רגש אל מישהו בעבודה - מעל כל השאר... בארוחה "זוגית" גם אם זה בחדר האוכל המשותף בעבודה, וזה מגיע אפילו לתמונות (ולא עם כלל העובדים) זה אמור לזעזע אותה בעצמה.
והיא אפילו מודה בעובדות שזה ממש לא לעניין, ומוחקת הודעות מחשש כזה או אחר.

הפתרון לדעתי..
לדבר.. לדבר הרבה! עליכם, על הסביבה, המשפחה, פשוט לשתף!
רוב הנשים.. צריכות את האוזן הקשבת.

אבל עם הזמן, לתת לה להחליט כיצד לפעול.
אתה חייב לסמוך עליה... אלא אם כן היא נופלת שוב ושוב.
ואז, אולי כדאי שתציע לה את עזרתך.
(זה יכול להיות גם בביקורך בעבודתה מדי פעם, ואולי אפילו שיחה יזומה בוגרת ועניינית עם ההוא מהעבודה שלה).

יש מגוון פתרונות, העיקר זה לפעול מתוך שכל ולא מתוך רגש.
שיהיה בהצלחה!

יש אכן כאלו, שמה שהם משדרים ב"פתיחות" שלהם, זה לא שום דבר אישי במובן הזה. ואנשים חשים ברור את "רשות היחיד" שלהם, גם ב"פתיחותם".

אני מניח שגם אמא שלך לא היתה מנהלת התכתבות קבועה עם איזה בן-גילה, שלא לצורך עזרה או כד'. גם לא מצטלמת בצורה לא ראויה.

לגבי מה שהשואל העלה - ראשית, יש מקום להביע הזדהות עם הרגשתו. הרגשה טבעית ומובנת.

אח"כ, לגבי דרך לפתור, ברור שהטוב ביותר, לפי מה שהוא תיאר את היחס ביניהם, הוא אכן לדבר. גם להסביר, גם להחליט יחדיו על גבולות ברורים, מעשיים, שאותם לא עוברים. ושאם כבר לא אפשרי שם לעצור, לחפש מקום אחר.

[וגם אני חושב שמי שכבר "ידע" כאן, כאילו קרו שם דברים עוד יותר חמורים ח"ו, הוא טועה לחלוטין, וגם עלול לקלקל יותר]

והדיון כאן, כבר חרג מהמקרה שלהם, לגבי התייחסות עקרונית לכל מיני מקרים ומחוייבות.

אין פיתרון אחר!

אין שום פיתרון אחר!

זה לא רק פגיעה בך זה גם פגיעה בה. עלול לןהגיע די מהר לגילוי עריות.

אני לא מגזימה.

אל תתן לה להמשיך שם ולא משנה מה המחיר לכך.

אחרי שהייתי ברורה אוסיף עוד שכדאי להתייעץ עם אדם חכם איך לגרום לה להבין שזה מדרון הכי מסוכן בעולם ופשוט לעזוב

בהצלחה גדולה,

זה אולי יציל אותה מאותו בחור אבל יפספס את הקשר שלכם.

זה גם הפעלת כוחניות מולה שבעצם מכריחה אותה להיכנע לך. תרוויח שהיא לא תראה את הבחור אבל היא כבר לא תאהב אותך אותו דבא.

אם בעלי היה מכריח אותי לעוב את העבודה הייתי כועסת עליו מאד.

יכול להיות שצריך לקבוע ביניכם גבולות מאד ברורים שמוסכמים על שניכם. הבאת גבולות משלך והיא לא עמדה בזה. תשאל אותה מתי לדעתה היא עוברת את הגבול ואיך ניתן לעצור את זה.

לכתוב אותם ואולי גם לשתף בכך חברה מהעבודה שתעזור לה תוך כדי.

וכן ממליצה להרעיף עליה אהבה לבוא מהמקום החיובי ולא השלילי. 

אם תתנגח בה בקטע שלילי אמנם לא יהיה לך במי לקנא אבל אהבה גדולה לא תצמח מכאן.

זה צריך להיות ביחד.

 גם אני עובדת עם גברים ומעולם לא עברתי את הגבול אבל אני מדברת בפתיחות ונחמדות עם כולם. אם בעלי היה מבקש ממני להפסיק לדבר עם גברים (ויש גברים שמבקשים את זה מנשותיהם) זה היה לי מאד קשה. צריך למצוא גבול משותף מתוך מטרה משותפת של אהבה הדדית וחיזוק הקשר הזוגי ולא מתוך לשים כבלים לאישה סוררת...

ביחד עם קביעת הגבולות אפשר גן למצוא דרכים מיוחדות להזכיר את האהבה שלכם בעבודה. 

לדוג' לקנות לה שרשרת או טבעת ען יהלום גדול שתזכור תמיד את ההשקעה והאהבה שלך.

לשים תמונת פרופיל בפייסבוק ובוואטסאפ ובגימייל של שניכם מחייכים יחד.

כל יום לשלוח לה שתי הודעות אהבה.

לשים בשולחן שלה תמונה של שניכים כזוג.

תאמין לי שתרוויח יותר מאשר אם תכרחי אותה לעזוב מקום שהיא אוהבת.

דבר אחר אם היא עם אותו גבר באותו חדר- פה כן כדאי להתערב שבחדר האישי שלה תהיה עם אישה.

בהצלחה

ואפשר בהחלט להתחזק ולהתעצם מכך.

כל הכבוד לך

אכן כפי שאתה מתאר

א. דבר איתה. אבל בצורה אחרת מזו שנעשתה עד כה..

הייתי ממליצה לא לדבר איתה על מה אסור ומה מותר. מה אתה דורש ומה לא מוצא חן בעיניך.

דבר אל ליבה,

לב אל לב

תאר לה את שאתה מרגיש,

זה הרבה יותר משפיע, פנימה, מאשר ציווים וסדרת הוראות

ב. התחושה שהיא מוערכת, לפי התיאור שלך, מרוממת את רוחה

והיא מוצאת לה ביטוי שם, בעבודה, ובדרך הזו.

אולי כדאי לחשוב גם בכיוון הזה..

יתכן שהנקודה הזו חסרה לה בזוגיות, בחיים..

ולכן אם תעצימו אותה מבפנים, ביניכם, כזוג, היא כבר לא תצטרך לדברים הללו..

בהצלחה!

או שהיתה משחקת עם הבחורים. נראה דה"ה עם שאר בני אדם אלא שדברו בהווה ולשון המשנה ג"כ מדברת עם כל אדם ובגמרא א"ר יהודה אמר שמואל במשחקת עם הבחורים ורבינו ס"ל דזה פירוש מדברת עם כל אדם כמו מדברת בתוך ביתה וכו' שפירושו ענין לייצנות וכו': 

מה זאת אומרת הלכה לא מענינת? מה שבורא עולם אומר זה לא חשוב?  : 

אז באמת חבל שאנשים שדעת תורה והלכה לא רלוונטים בשבילם קוראים לעצמם דתיים

הדור הזה פרוץ עושה מה בא לו ואז אוכל את הלב על כל הזוגות שמתגרשים וכל הבתים שמתפרקים

וכל הילדים הקטנים שגדלים בבית הרוס ומפורק, או אחים חורגים מזיווג שני ושלישי....

תתחילו לפתוח עיניים ותפיסקו לטמון ראש כמו בת יענה

 מי שמזלזל בהלכה חסר לו ביראת השמים שלו. 

מישהו/מישהי שלא פוחדים מה אלוקים חושב עליהם ברגע זה על מה שהם עושים.

כל מיני אנשים לוקחים את הדת ככה ב"לייט" 

זה הגן עדן שאתם רוצים לקבל? 

גן עדן ככה בקליל, ככה בלייט? לא משהו רציני רק סתם כזה ? ככה בחפיף.

יאני, אתם יודעים כמו שמתחשק.. ותמשיכו לבד כיד הדמיון הטובה. 

מי שלא יודע על מה אני מדברת, אשריו  וטוב חלקו 

ומי שכן שיתחיל לשים לב למה שהוא עושה.

בדור זה יש שני אופציות "מי להשם אלי" או כאלה שנושרים, אין אמצע! אין בערך! או שאתה שומר מצוות וירא אלוקים או שלא.

שעליו להעמיד את אשתו בפינת החדר ולנאום לה את דברי הרמב"ם. הוא הביא את הדברים רק כתמרור. 

הבעיה היא בגבולות הפתיחות וזה יקרה בכל מקום עבודה.

הגבולות צריכים להיות יותר ברורים, אם כי היא זאת שצריכה להסכים שאלו הגבולות הראויים.

כצעד ראשון הייתי מציעה לפנות אליה ברגישות והכלה, 

שיהיה לה נוח לספר מה בדיוק קורה ומה היא מרגישה עם זה כמו שהיה בהתחלה ביניכם.

זה כשלעצמו יפתור חלק מהבעיה. כי במקום להיות עסוקה בין הצורך החברתי שלה לבין הצורך שלא לעצבן את בעלה, (וכתוצאה מזה למחוק כל מיני דברים) היא תהיה עסוקה בלברר איפה לשים את הגבולות ומתי היא עברה את הגבול.

אתה צריך להבין שמלכתחילה גם הגבולות אצלך לא היו ברורים, רק בדיעבד אתה חושב שהיא קצת נסחפה (ועדיין זה רק קצת)

אם מבחינתך זה לגיטימי ללכת לאירוע ערב עם החבר'ה בדירת רווקים אז אל תתפלא שזה מגיע למקומות ש"אתה לא אוהב".

הצטערתי  לקרוא את המצב בו אתם נמצאים. 

חשוב לדעת כי ישנם הלכות ברורות לאישה הנאלצת לעבוד בסביבת עבודה מעורבת. 

מבחינת ההלכה, אשה יכולה לקרוא רק לבעלה/ילדים/אחים בשם פרטי. 

כל שיחה עם גבר שהיא לא לצורך עבודה והיא בגדר חברות, אסורה. 

הגישה הזאת שאתה קורא לה: "חברים מהעבודה", פשוט אסורה. ממתי לאשה דתיה יש חברים גברים? 

גם המפגש שהיא ארגנה בעייתי, ישנם ספרים העוסקים בנושא של סביבת עבודה כזו

יש  גם גירסאות למייל אם אתם רוצים.

הצדק איתך לגמרי! טבעי שתחוש כך. 

ואל תקשיב לאף אחד שאומר לך משהו אחר

תקשיב לקול שלם הפנימי האמתי הזה שאומר לך "לא ככה"

אתה נורמלי לחלוטין. ואשתך נורמלית לחלוטין, והיא נופלת בדיוק כמו בספרים.

שלא יבלבלו לך את השכל. תפנה מייד לרב בר דעת, זה משחק באש!

היי,

זה מצב מאתגר במיוחד, זוג לידנו, דתיים וחמודים, אוהבים ומתוקים מדבש - התפרק לו ממש ככה.

כיום היא נשואה למישהו אחר - מהעבודה.

זה תהליך שמאד קשה לעצור. אם לא פועלים בזמן. ועושה רושה - שאתה בנקודת שליטה עדיין.

נראה לי שצריך לשבת איתה - ולעשות בירור מעמיק - בהנחה שהיא אוהבת אותך והבית חשוב לה - תראו ביחד מה צריך ואפשר ורצוי לשנות.  גם במחיר של מעבר למקום עבודה אחר.

בכל מקרה כדאי ייעוץ מקצועי.  וכנראה גם חיזוק תורני, ערכי, כי ההנהגה שאתה מתאר - היא הפוכה להלכה.

ב"ה

איש יקר ומיוחד,

מעבר לזעזוע הרוחני שהיא חייבת לקבל, על ידי תוכחה של רב מורה דרך שתביא אותה לשינוי תודעתי של 180 מעלות ותעלה אותה חזרה על מסלול בנות ישראל הכשרות, ברור לחלוטין שאם היא ממשיכה לעבוד שם הסיכוי שהיא לא תהיה סוטה הוא אפסי.

בשורות טובות.

מחקרית אין כמעט זוג שיש לו ציון 10 בזוגיות ויש בגידה מהצד.

כתבת: "לדעתי (כדאי לשים לב למילה הזו) יש לנו זוגיות טובה ומאושרת"

בכנות עם היד על הלב, איזה ציון היית נותן לזוגיות 7,8 (שזה ציון לא רע להרבה זוגות)

אולי זה עדיין לא מספיק.....

ושאלה אולי יותר חשובה: איזה ציון אשתך נותנת לזוגיות?

האם זה הציון שאתה נותן לזוגיות

ואולי ציון יותר נמוך......

בסיפורי האגדות יש גם בגידות ואהבות בין בני זוג שחיים בפסגת האושר.

במציאות כמעט שאין דבר כזה.

כל אדם שומר כבבת עינו על אוצר יקר שיש לו, כדי שלא יאבד אותו.

אל תיקח את הדברים כביקורת.

הם באים מדאגה ומאהבה.

יש שתי תגובות הפוכות שאתה יכול להגיע אליהן מהמקום בו אתה נמצא.

הראשונה-לפעול מתוך בהלה , חשדנות ולחץ........

ולהסתכן בפירוק של הנישואין

השניה- לקחת את הדברים למקום של אתגר.

לעבוד על הנישואין זה גם להפוך אותם לגן עדן

וגם להציב להם גבולות שגם הם היו בגן עדן- "לעובדה  ולשומרה"

והלוואי שתצליחו

לא לשכוח שיש גם גבר כאן...

שאולי מפתה את האישה להיות איתו בקשר....

אם זה במילים או חיוכים...

זו מחלה נפשית שיש לגברים מסוימים, וצריך מאוד להיזהר!

יש לזה טיפול. 

לא רק האישה אשמה כאן (אמנם יש לה חלק נכבד!)

לדעתי צריך להתרחק מאנשים כאלה כמו מאש- סליחה אם זה מוגזם מידי.

יתכן וגם לאישה יש בעיה כזו...והיא צריכה טיפול...(אין מה להיבהל יש אנשים שמומחים לזה ויכולים רק ל ה צ י ל ! אותך ואותה)

זה נושא מורכב, עדיף לטפל בזה עכשיו ולא לחכות לחס וחלילה...

יש תלמידי חכמים שעובדים עם הנושאים הללו.

אני ממליצה על הרב ערן תמיר- הוא יעזור!!!

בשורות טובות

שלום יהודים יקרים,ובעיקר לכותב הראשון.

דבר ראשון אתה אדם מיוחד, שפתוח לשמוע עיצות ולהוביל לשלום.

אתם נשמעים זוג עם פוטנציאל(כל אחד עם פוטציאל-,אבל אתם עם בסיס טוב.)

אני חושבת שע"י שתחזקו את חומות הייר"ש, כך תתחזקו בחומת הבית הנאמן,-מקום השראת שכינה.

הדבר לא קשה, "כי אם קרוב הדבר אליך מאד".                                                                                             ידוע שאם טייס מכוון את המטוס במס' מעלות, מיד משתנה המסלול שלו.

צעד קטן .

כעת. באישה פועל מאד הרגש, ולכן דיבור בד בבד של חכמה וקרוב לבבות יעזור מאד.

"כה תאמר לבית יעקב"-אלו הנשים, תאמר להן בלשון רכה. הרבה מילים טובות, הכוונה ,ולתת הרגשה שאתה מאמין בה(גם אם אתה חושש..)מכיוון שכשאתה מראה לה שאתה חושש זה מצב של התמודדות או לחץ, וזה לא מועיל ברוב המקרים,וגם נותן לשניכם הרגשה לא טובה, במישור הזוגי. ואילו שליטה-זה המצב האופטימלי.(ציר התגובות בחיינו נע בציר שתחנותיו הם פאניקה,קפאון,מאמצים,התמודדות, ושליטה).

אני חושבת ששילוב ייר"ש( הלכה ביום) יביא באופן עקיף להתרחקות שלה מאותו גבר, שהיא תבין שלא כך דרכן של בנות ישראל".. עם השקעה בתחום הזוגי-שזה לא קל- אבל משתלם ביותר-רווח נקי!                                         לכם-אהבה,ולילדים בית עם יסודות איתנים.

אני חושבת שבצורה כזו ישתלבו רעיונות של מספר אנשים גם יחד,להגיד לה לעזוב או לא.

פה אתה לא אומר לה לעזוב, אבל אתה מביא אותה למצב הזה, או כל מצב אחר יותר טוב.

"פתחו לי פתח כפתחו של מחט, ואני אפתח לכם לכם פתח כפתחו של אולם"!!

בעז"ה תעשה ותצליחו!

תיכנסו לאתר של בניין שלם. ובשיעורים לצפייה/להאזנה,

אחד הראשונים, יש שיעור על נאמנות. אולי תצפו בזה יחד?

הרב אוהד קורע.. אומר דברים רציניים אך בצורה קלילה, כמו מופע סטנד-אפ.

גם תהנו וגם תחכימו. ואני רוצה להאמין שהיא תחבר את הדברים לחייה

ותשנה התנהלות בעבודה. אתה ככ צודק!!!

בהצלחה

גם לה לא פשוט. אני לא מאמינה שקשר של גבר ואישה יכול להיות תמים...

אני אפילו לא בטווח שאתה מבין עד כמה הנישואים שלכם בסכנה. 

אני לא רואה פתרון מלבד שתעזוב את מקום העבודה הזה.

זה היה נכון גם אם זה היה להיפך, לא קשור לזה שהיא אשה ואתה גבר

כל מציאות שמסכנת את הקשר בניכם ו/או עלולה באופן סביר להוביל לחטאים חמורים

היא מציאות שחובה לברוח ממנה.

מצד שני יהיה לך מאוד קשה אני מניח לגרום לה להסכים איתך

ובשביל זה אתם צריכים לדבר על זה הרבה הרבה, לא לטאטא ולא לקוות שיהיה בסדר

לדבר על זה הרבה ולהגיע להתיעצות עם רב או יועץ אם צריך

היצר הרע של התחום הזה, אם לא שומרים על גבולות  ברורים וחזקים

הוא יצר הרע שהולך ומתחזק עוד ועוד (ועל זה נאמר משביעו רעב)

אל תשכח שגם אם היא מחליטה עם עצמה לתפוס את עצמה

הגבר שבמקום עבודתה לא החליט ככה, ואז מה היא תעשה כשהוא יעשה פעולה פורצת גבולות?

אתה צריך לשאול את עצמך למה האשה מגיעה למצב כזה שהיא מעוניינת בכלל בקשר כלשהו עם מישהו אחר? אולי באמת אתה לא מספק לה את החברותיות והקשר הזה שהיא כה צמאה אליה.

יש לומר דברים ברורים - אשה שמרגישה נאהבת ונחשקת לא תחפש לעולם מישהו אחר. אשה בד"כ הרבה יותר נאמנת מגבר, ומספיק לה קשר חזק ומוצלח, עם הרגשת שהיא מחוזרת ואהובה, בכדי שלא תעלה על דעתה בכלל מישהו אחר בראשה.

עצתי- עשה בדק בית עם עצמך.

בהצלחה.

אשה נוהגת כך - והוא צריך לעשות "בדק בית עם עצמו"...

קודם כל, מוסרית, אם אכן אשה נוהגת בצורה שהיא "מעוניינת בקשר עם מישהו אחר" (לא יודע מה בדיוק שם, אלא עקרונית), אז מי שצריך לעשות את החשבון זו היא. נישואין, זה לא "על תנאי". ואם לא מספק "את החברותיות והקשר הזה", אז יש לכך איזשהו "היתר"..   זה לפני הכל, המחוייבות. אח"כ אפשר גם להציע הצעות איך להוסיף טוב.

דבר שני, ה"יש לומר דברים ברורים", אינו תמיד אכן ברור לצערנו.  יצר הרע אינו דבר שהתחדש בזמננו. ואם מדובר באשה צעירה וקלת דעת (ולצערנו, לא תמיד רק כאלה), אז גם אם היא מרגישה "נאהבת ונחשקת", אבל נוהגת קלות ראש בעבודתה עם גברים, ו"מארגנת" אירועים כאלה, עלולה להיסחף למחוזות רעים. היא לא צריכה "לחפש" בשביל זה. עלולה פשוט למצוא את עצמה שם, ח"ו.... על אף שבוודאי יש בחירה להיזהר ולשמור גבולות.

וואו מבינה אותך לחלוטין

זו בעיית הדור

עם הווצאפ והפייסבוק

הגבולות מיטשטשים ובתים נסדקים

אלא אם

האיש והאשה שמים גבולות ליחסים עם אחרים

יחסים כאלה בעבודה צריכים להיות שלום שלום וזהו!

אשתך חייבת ללמוד להיות חותכת

ופני פוקר מה שנקרא כי זה באמת מדרון חלקלק ביותררר

מספיק שתריבו או משו היא תתייחס ביתר חום אל גבר אחר בעבודה שלה, כי התת מודע יחפש תנחומים

לכן אשתך לדעתי חייבת להיות מכוונת אליך ואליך בלבד!

אבל כמובן תדברו על זה ותלמדו את זה הלכות צניעות, ייחוד וכד'

ותרבו אהבה ביניכם

שהקשר שלכם יהיה חזק ויציב ותהיו חברים באמת, לא יקרה כלום לא בעבודה ולא בחיים

ותחיו באושר ועושר לעולמי עד אמן

מי יודע אולי תגלה הפתעות על הדרך

לדעתי היה בינהם יותר ממה שאתה חושב.וזה בעיה אנו בדור לא הכי...... ת'יודע..... שה' יציל אותך מהמצב הזה עוד היום.אמן,

ומה אם לא היה שום דבר?  (סביר להניח שלא היה כלום ) זה קצת לא אחראי להקליד במחי יד תגובה כזו!

מתוך דבריך נשמע ש: 1. אתה חושש מהגרוע מכל אף על פי שלא הבאת טקסטים מההתכתבות בכדי שנוכל לדעת היכן הדברים עומדים.    2. היא נהנית מהקשר, והערכה שלי שלא רק שיהיה קשה לה לעשות לזה סטופ, אלא זה גם לא ביכולת הרגילה שלה. ולכן בקשות כמו שביקשת מאשתך- סיכויים להתבצע קלושות.

אין ספק: 1.שיש מקום לחשוש שהגרוע מכל יקרה.   2. גם אם זה לא יקרה, הקשר עם אותו אדם מכרסם בקשר הזוגי שלכם.

לדעתי: 1. עליכם להתייעץ עם רב גדול מה לעשות בנוגע למקום העבודה, ואין לי ספק שהוא יורה לה לעזוב אותו.    2. לבנתיים עליך לבקש ממנה דברים מוגדרים [על אף מה שכתבתי], א. לשבת ליד הבנות באוכל. ב. לאחר קצת לאוכל ולסיים מוקדם מכולם. ג. לא להכין קפה לאף גבר ולא לקבל קפה משום גבר ואם בכל זאת הכינו- לא לשתותו. ד. להגיב פחות בוואצפ בדברים שקשורים לעבודה [לחכות שמישהו אחר יגיב ואם אי אפשר- להגיב עניינית]. ובדברים שלא שייכים לעבודה לא להגיב כלל. ה. לאחר שעות העבודה לא להגיב כלל, גם בדברים השייכים לעבודה. ו. אשתך תבקש מהבנאדם באופן חד משמעי להפסיק עמה כל קשר שהוא לא מקצועי.

נ.ב. צריך לבחון את האפשרות שאתה תיצור קשר עם אשתו של החבר לעבודה ותדבר איתה על מצב בעלה בעבודה.

אני מוצא לנכון לעורר אותך על התחזקות כל שהיא בתורה ומצוות על מנת להוסיף בברכת השם יתברך בכל המצטרך לך ולבני ביתך. אני רואה במצב השגחה פרטית שמעוררת על הצורך להתחזק ולהתקרב קצת יותר להשם יתברך.

במקום העבודה שלה ופוחדת להצטייר כדוסית אאוטסיידרית ולא מעבר לכך.

ברור שגם זה לא טוב ולדעתי אם היא תשתכנע להיות חזקה ולומר לחבריה שהיא מתנתקת מהוואטסאפ מסיבות דתיות זה יכול מאוד לעזור לפתרון העניין. שיחות טובות מלב אל לב יכולות לשכנע אותה (ובטח לא לפגוע בה מאחורי גבה כמו לגרום לפיטוריה )

לדעתי התחושות שלך הן בריאות . כלומר , יש משהו מאד מאד לא נכון במציאות המודרנית . הגבולות מתעמעמים , וגם אם זה לא מגיע לידי בגידה , זה פוגע בדבר המיוחד הזה , באינטימיות , שצריכה להיות במצב תקין בין איש לאישתו . לפעמים אני רואה נשים דתיות בתמונה מוצלחת בפייסבוק , ואפילו זה נראה לי סוג של חלון ראווה לא מתאים . ואני בכלל לא דתיה . למה כל העולם צריך לצפות באישה שביום החתונה שלה התייחדה לבעלה ?

מה עושים ? אולי איכשהו לשכנע אותה להשתתף בשיעורים תורניים . פרשת השבוע ודברים כאלו. כאמור אני לא דתייה ,אבל אחד המסרים החשובים בתנך הוא הצנע לכת - צריך ללכת בעולם הזה בצניעות . מתוך שמבינים את זה , אז מבינים גם שצריך להיות צנועים בעבודה , צנועים באורח החיים -ואולי איכשהו הנושא הזה גם הוא יסתדר. תחפש רב דתי או רבנית דתיה ותשכנע אותה ללכת לשיעורים . בהצלחה!

אם תמצא סיבה (לימודים חשובים, שליחות בחו"ל, עבודה טובה חדשה) לעבור דירה לאזור רחוק משמעותית מאיפה שאתה גר היום זה יכול ממש לעזור בדרך אגב לגרום לה לעבור לעבודה אחרת.

אומנם רק מעבר עבודה לא יספיק בלי שינוי התנהגות מצידה כדי שזה לא יקרה גם בעבודה הבאה. 

שינוי התנהגות זה לא פשוט, אבל הרבה לימוד תורה (שיעורים, לימוד משותף וכו') במיוחד בנושא הזה יכול להועיל.

ראיתי אנשים פה שכתבו "ברור שהיא יודעת את ההלכה אבל היא מעדיפה להתעלם ממנה" ובכך דחו לדעתם את הרעיון של תועלת הלימוד. זה לא נכון כלל וכלל.

מניסיון שלי, במיוחד בנושאי צניעות, ככל שלומדים יותר את ההלכה ככה מתחזקים בשמירת הצניעות. ברור שאנחנו יודעים את ההלכה אבל הלימוד של ההלכה גורם לאדם להתחזק באותו נושא ועוזר לו נגד היצר.  כך גם הורו חז"ל. אז שווה לשמוע להם.

בהצלחה גבר

יש פה עבודה בשני תחומים:

לימוד ההלכות.

ולא מסכימה עם הטענות שהלכה לא מדברת לנשים!!!

וכהצעה נוספת, לא יודעת אם קלה היא להתרחק ממקום הסכנה.

בתקווה שהריחוק יעזור לבחון את הדברים מחדש

לא הבנתי על מה הסערה שלך..

נראה לי ממש חשוב לעשות הכל הכל להציל את הנישואין שלה

היא לא תינוקת אבל מתנהגת כמו טועה אבודה שלא מסוגלת להסתכל במבט רציונאלי

כדאי כמה שיותר להרחיק אותה מהמציאות הזו...

מבחינתי יש לגיטמציה מהבעל לדרוש דברים. במיוחד אם זה מעוגן הלכתית כאופציה ראשונית! ובסיסית

לא היית מעוניינת שילחמו עלייך?!  זה בעלה!

והיא תלך עם מי שהיא התאהבה בו ותהיה מאושרת

ויופי כל הצדדים מרוצים 

בס"ד

אם למשל אישה הייתה אוהבת את בעלה האלים,

כרגע רק מילולית, ורק בצחוקים,

ולא מרים ידיים באמת,

אבל רק מסתלבט באיומים מצחיקים,

ומידי פעם רק נועל אותה בבית שתראה מי הבוס,

וקצת צועק לפעמים,

אבל ממש לא מכה,

היא צריכה להסביר לו כמה החיים בלעדיו לא שווים,

ולהתחנן שיפסיק עם התנהגותו המדרדרת שעלולה בקלות להגיע גם למכות ממש?

או לומר לו שאם היא והנישואין האלו יקרים לו, ואם הוא מעוניין לשמר את המשפחה, 
הוא צריך לשנות את ההתנהגות שלו?

אפשר לעזור, אפשר לתמוך בו בשינוי שהוא עובר, להעריך את זה שהוא לומד מחדש איך מתנהגים,

ולהרעיף חום ואהבה, אבל כשיש נכונות אקטיבית לשינוי.

ז"א נכונות וגם שורת צעדים בצידה.

להאשים את עצמו בקלות דעת שלה עם גברים זה בכלל עיוות שאין כדוגמתו!!

זה לא שהיא הלכה לחפש תשומת לב מגברים אחרים.

זה התחיל ממקום של רצון להשתלב בחברה, ואז להתרגל לנורמות של החברה,

ולאט לאט הידרדרות שבסופה אדם לא מבין איך הוא הגיע לשם.

ולצערי שמעתי מספיק ווידויים של נשים,

שהמוטו שלהן (מתוך דמעות!!) "אני לא מבינה איך הגעתי לשם..".

אדם שקופץ לתהום- אכן יש לכך סיבה.

אבל אדם שרק מנסה לצעוד באיזו שהיא דרך, ונכנס בטעות לבוץ טובעני-

לא בהכרח התכוון לתוצאות האלו.. ולפעמים לוקח זמןם להבין שזה לא סתם בוץ קטן שיירד בקלות,

אלא משהו שהוא אל חזור...

וזה קריטי וחשוב.

אם אישה תשמע שהוא מימלא לא יכול בלעדיה, ולא מדמיין את חייו בלעדיה וכ' וכ',

אז מתגנבת לה מחשבה שלא משנה מה, הוא תמיד יישאר שלה. 
אין לה מה להפסיד.
כדי להפסיק התנהגות לא נכונה היא צריכה להבין באופן הכי ברור שיש לה מה להפסיד.

שגם אם הוא אוהב אותה הוא לא מוכן לסבול צחקוקים וקשרים עם גברים אחרים.
אדם לא מעריך את המובן מאליו. הוא יהיה מובן מאליו גם כשהיא חוצה גבולות-

לא תישאר בליבה שום טיפה של הערכה אליו. 

אבל אני מסכימה איתך בנקודה אחרת, לא חושבת שצריך לגרום לה בדרך עקומה לעזוב את העבודה,

להפך.

להבהיר את חומרת הדברים, ושהיא תעזוב את העבודה בדיוק מהסיבה הזאת. 
ולא מסיבות אחרות כי אחרת מה הטעם באמת?
(להריק אותה מאש כשהיא מסוגלת לייצר אש..?)

שהיא באופן מודע תיקח את האחריות למעשים שלה, 
תעשה הערכה מחדש מה חשוב לה יותר שלימות המשפחה,

או צחקוקים עם גברים ותחליט את החלטותיה.

נראה לכם שיעלה את זה בפורום ועוד עם כזה פירוט, אשתו תעלה על זה תוך שעות. 

אבל יפה אלעד, שיחקת אותה..... 

אבל באמת העובדה שפותח השרשור לא חזר מעלה תמיהה.

וזו דעתי על מה שנראה שהולך פה. אצלך דעה שונה משלך היא "לא במקום"?  זה די ממצה את ההגדרה של פנטיזם.

אבל אסור לך להחזיק בעובדות משלך.

(מאת דניאל פטריק מויניהאן)

(אחרי הרבה מאמצים, רימון פתחו)

צניעות במקום העבודה - נייר עמדה

תקראו שוב תמאמר של הפונה לעזרה.

תתחיל להיות גבר שבגברים תמשיך לאהוב.... בשלב הזה לא לתת שום ביקורת!שום מתח! רק אהבה!! יש כאן עניין לכבוש את ליבה מחדש!!!! דמיין שאתה במין תחרות עם כל הגברים בעולם......אל תראה שום חולשה חד משמעית!!!! 

* אם מצלצל לה הפלאפון והיא רצה אל המכשיר-לך אחריה אחוז לה באגן דגדג אותה ותשיח את דעתה.... ואז תתן לה לגשת למכשיר..

*היא חותכת סלט?עסוקה?? תבוא אליה בשקט מאחורי הגב ותיתן לה נשיקה מסתורית ותסתובב. יעני ממשיך הלאה....

*לבשה שמלה-''מאמי איך זה?'' תענה בשיא הגבריות:''פ...שששש תביט לה בעיינים איזו אישה מושכת את??!(סוג של מבט חודר לעיינים) אגב גם בלי שהיא תשאל...

*שהיא בעבודה או לא איתך ויש ברדיו אפשרות להקדיש שיר תקדיש לה אותו.....מה יקרה?

*בשלב זה לא לספר לה כלום על רגשותך תן לה לדבר יותר... תיהיה סוג של אוזן מלטפת...ספרה לך עליו? תעשה פרצוף של ''מאוהב בבחור.....''

*היא יודעת שאתה חוזר מהעבודה ב20:00? תקדים תבוא ב19:32 עם ''מגנום'' או בושם שידוע לך שההיא אוהבת,איפור שהיא שמה ביותר..... מה כברר יקרה???

*שים לה בתיק בלי שהיא תראה חבילת מסתיקים מרענן ועליו פתק מלא במחמאות  א מ י ת י ו ת!!!(למשל:א''תמול שישנת הסתכלתי עליך כמה הגבות שלך מסורטטות'',''הבטתי בפנייך היפות וחשתי כמה אני נמשך אליך אל ליבך אל הטוב שבך'' ''איזו אישה מהממת את! אמא ואישה למופת!'' לא חסר מה לאמר........)

ועוד דברים כאלה אבל בצורה מסתורית! לא בצורה של ''קרציה'' אלה תמשיך ת'חיים ו.... תן פינוק פה ושם ותפתיע אותה בכל מיני דרכים על שתרגיש שהיא ממש ממש ממש שלך ואתה יודע מה מרגישים.......

*אל תיהיה חנון התנהגה אליך לא יפה תסתכל לה במבט זקוף ישיר וחודר ותישתוק.ביינתיים תכתוב את דעתך שוב אני אומר ''דעתך!! בלי להתמסכן! ותאמר כמה שאתה אוהב אותה למרות מה שהיא עושה לך ושלעולם לא תשאיר אותה לבד גם אם אתם חלוקי דעות...

*צפו ביחד בהרצאות ביוטיוב בעניין זוגיות ושלום בית של רבנים מצחיקים (לסרי,קוואס......)עם פופקורן והרבה ליטיפות....

======

טיפ שבטוח יכבוש אותה---לך לחדר כושר תעשה שרירים ותראה תוצאות זה יעזור לך לתדמית האישית שלך...... מברוק עלי'ק יאלה תצליח בעזרת ה' כמובן! בהבייייייי

בגדול - להתעניין בשלומה, אבל להתעניין באמת, לא כמו שאנשים שואלים מה שלומך ובכלל לא מקשיבים לתשובה. להתעניין מה יעשה לה טוב, להתעניין (שוב, באמת) איך עבר עליה היום וכד'.

אבל ספציפית  - לא פירטת מה זה 'לא הרגישה טוב'.

אם היא קדחה מחום או הקיאה שוב ושוב - מובן לבד שצריך לבטל.

בגדול, תתפוס אותה לשיחה בזמן רגוע ותסביר לה שמה לעשות, אתה לא בוחן כליות ולב ולא קורא מחשבות. אם היא רוצה לשנות משהו שכבר סוכם - שתגיד בפירוש.

בהצלחה 

היא לא מעיזה להגיד את זה. וכידוע, כל מה שלא אומרים מתנהגים. כלומר תנסה לחשוב מה הסיכוי שהיא פשוט נהיית חולה (באמת, אני לא טוען שהיא משקרת!!!) כדי שאתה תעשה מה שהיא מבקשת. כמו שאמרת - היא לא  רוצה לצאת האדם הרע.

האם היא רצתה / הסכימה מראש שהחבר אמור להגיע? כלומר, זה היה על דעתה?

מרגיש לי שהיא מצד אחד אומללה ומצד שני משחקת פאסיב אגרסיב. כלומר לא משנה מה שתעשה היא תהדוף את זה ותרגיש שאתה "לא עושה מספיק". ומהצד שלך אתה פשוט רוצה שזה יקרה (שהיא תרגיש מרוצה) אבל בדרך לשם יש משהו שאתה  מפחד ממנו בצדק או שלא בצדק.

גם זה שהיא "חולה ומתפקדת כרגיל" זה נורה אדומה בעיניי. כלומר, משהו קורה שם ואם היא הייתה כותבת פה הייתי מבקש ממנה להתבונן.

של שני בני הזוג, בלב שלם.

ממה שכתבת - נראה שלא שאלת אותה לפני כן אם היא מוכנה שתזמין את החבר הזה. וגם אם כן שאלת אותה - היא לא הסכימה בלב שלם.

ומכאן מגיעים לכלל השני: לא להחליט דברים באופן כללי בלי לקבל הסכמה של בן הזוג.

ברגע שתשאל אותה על כל דבר שאתה רוצה לעשות (ומשפיע על שניכם/על הבית) ותתייעץ איתה מתוך כנות לקבל את מה שהיא מבקשת - היא תרגיש שאתה רואה אותה.

זה מה שנראה לי, על רגל אחת.

(ובאופן כללי, נשמע שכדאי לכם ללכת לייעוץ אצל איש מקצוע טוב כדי לדבר על כל הדברים האלה ולקבל "כללים" לזוגיות טובה.)

זה לא ממש משנה הרעיונות שלנו, היא צריכה להבין מה גורם לה להרגיש טוב. 

זה לא התייעצות שלך, אלא בעצם אשתך שואלת - איך אני ארגיש שאני חשובה לו? וזה שאלה שלא ממש אפשר לענות עליה. 

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

קוראת ולוקחת לתשומת ליבי...

בסוף הוא באמת התקשר לער"ן, גם אם זה לא ממש תאם סיטואציה זאת הייתה התחלה טובה ב"ה שעודדה אותו מאוד. לכל השואלים בנושא זאת כמובן הייתה סיטואציה שלא קרתה בעבר, אין סימנים או דגלים אדומים בענייני אלימות ומעולם לא חשנו מאיימים בבית. פשוט אדם מוצף וחם מזג שלא הצליח לשלוט בעצמו (כמובן מבלי להוריד בחומרת העניין והצורך בטיפול) ובטח שלא התכוון לפגיעה פיזית בשום שלב.

דיברנו אחרי זה עם הילד לשמוע מה הוא חווה ולהסביר את הסיטואציה מהצד שלנו, וכמובן התנצלות

.. בתקווה לצמוח למקומות טובים יותר!

שוב מודה לכולם על התגובות... 

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

היא מרגישה רגש, שגם אם הוא נובע מפרשנות לא נכונה של הסביבה - הוא עדיין רגש קיים שמקשה עליה כרגע.

אז לפני שאתה מנסה לעזור לה, למצוא לה פתרונות, וכו' - קודם כל היא רוצה שתבין אותה איפה שהיא נמצאת, שתחבק את המקום שבו היא מרגישה בודדה ולא מוערכת.

הרבה פעמים רגשות כאלו באמת מושפעים מהאופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות סביבנו. וזה לרוב מושפע מחוויות ילדות ודברים אחרים שהשאירו בנו רושם. ולכן שני אנשים שונים יפרשו באופן שונה את אותה סיטואציה, וירגישו אחרת בהתאם.

אז יש סיכוי שהפרשנות שלה שגויה, וההסתכלות שלך נכונה יותר. אבל כנראה שהחוויה של בדידות וחוסר הערכה של הסביבה טבועה בה בגלל חוויות קודמות בחיים, וזה מה שמשפיע גם פה (זה ניחוש שלי, אולי יש דברים אחרים שמשפיעים על הפרשנות והחוויה שלה).

בשלב ראשון פשוט תנסה לקבל את החוויה שלה כמו שהיא. לדבר איתה על הרגשות שלה, על כמה זה באמת לא נעים להרגיש ככה.

אחר כך אפשר גם לשאול אותה אם היא רוצה לשמוע איך אתה רואה את הדברים, או אם היא רוצה לחשוב על פתרונות, וכו'. אבל זה לא יכול לקרות לפני שנותנים מקום לרגש שכרגע היא מרגישה.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

זכית בבן זוג נדיר

לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...

שבת שלום

את צריכה להדפיס את זה

ולתלות בשער בת רבים

איזה בעל מיוחד היה לך

באיזו זוגיות מופלאה זכיתם.

איזו זכות ללמוד מכם ולגדול

תודה על מה שכתבת

תודה שזיכית אותי להכיר טיפה מן הים

שהקב"ה יתן לך המון כח ושיהיה לך רק טוב.

בבקשה תכתבי את זה גם בפורום שלנו (הו"ל)

כל כך הרבה זוגות ירוויחו מזה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

ויש בזה מחלוקת ראשונים (רמב"ם וראב"ד) למה עשו את זה

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני