אני חושבת שילדים צריכים לבוא בנחת, כשרוצים אותם ומצפים להם, ולא מתוך לחץ וחשש. אם את מרגישה שאין לך כח להתמודד עם הריון, כדאי לך לשקול מניעה- הרבה רבנים מתירים בלי בעיה.

מצד שני אומרים שכל ילד מביא את הפרנסה שלו.

מצד שלישי אני יכולה לומר לך מנסיון שזה מאד, מאד קשה ללדת ילד בתקופה של לחץ ולימודים. מאד קשה.

בקשר למשפט האחרון: ילדים זה תמיד מחויבות. זה חתיכה מהלב שלך שמסתובבת מחוץ לגוף שלך. יש לנו אחריות עצומה כלפי הילדים שלנו- לתת להם את הכלים להיות מבוגרים בריאים ומאושרים. המחויבות הזו תהיה לך בכל שלב בחיים שבו תבחרי ללדת ילד.

כדי למנוע הריון מיד בתחילת הנישואין צריך התר מרב, למרות שזה מאוד מורכב לקבל התר כזה...

אז נראה לי שאלך על דבר אחר. אני מכירה מישהי שלדמיין אותה מטפלת בילדים היה בפני עצמו דבר מצחיק. היה נראה שהיא ממש ילדה בשביל זה- לא תאמיני, גם אחרי שהיא ילדה את הבכור, היא הייתה נראת כאילו נתנו לה לשמור על ילד והיא לא מצליחה. מהר מאוד, מאוד היא פשוט נהייתה כ"כ מיומנת שהיום אני עומדת בצד ומתפללת לעשות הרבה דברים בגידול ילדים כמוה. פחד מילדים זו לא סיבה להרגיש שאת לא יכולה לעשות את זה. 

אל תשכחי שכשיבואו הילדים תתעורר בך אהבה רבה שלא תביני איך פחדת מזה בכלל... 

גם לידה זה דבר מפחיד מאד! הרבה יותר מגידול ילדים.. אז לא נלד לעולם?

אני רוצה ילדים..

וכל תינוק שאני רואה מעוור לי את החשק...

פשוט מרגישה שהחיים שלי עדיין בבלאגן. עדיין לא מאוזנים...

ומגיע לילד שלי הכי טוב בעולם.. אמא שיכולה להיות פנויה אליו הרבה, שלא שוכחת שום פרט קטן,

נכון?

לא אמא שלחוצה מאיך נגמור את החודש? שעייפה מאוד כשחוזרת מהעבודה...

אבל מתי זה יקרה?

את חושבת שהזמן יעשה את שלו באמת?

אולי תמיד יש קשיים ומצוקות ופשוט צריך לעשות מה שאפשר וזהו...?

ולגבי מניעה - תראי אני לא מבוגרת, אבל לא צעירונת.

בעוד שנתיים אולי אני מקטינה סיכוי להרות בהרבה? לא?

אני לא יודעת איך יראו החיים שלך עוד שנתיים. אני גם לא יודעת בת כמה את ומה הסיכויים שלך להרות אם תחכי שנתיים, והאמת שגם את לא . זה שיקולים מאד גדולים וכבדים, וזאת החלטה שצריכה לבוא ממך ומבעלך, אחרי שאתם משקללים את כל הנתונים.

אני רק אמרתי את מה שעולה לי מהנסיון שלי- רצינו לדחות את ההריון לאחרי שאסיים לימודים, אבל כל כך רצינו ילדים שהפסקנו למנוע מוקדם. ילדתי תוך כדי לימודים, מאד סמוך למבחן גדול שהיה לבעלי (שנינו סטודנטים) הוא נכשל במבחן כמובן ועד היום לא הצליח להשלים אותו, ואני בקושי עברתי את כל המבחנים של אותו סמסטר (ושל כל הבאים אחריו). כמובן שכל הלחץ של לימודים, חיפוש עבודה ואמהות טרייה לא עשה לי טוב, ועכשיו יש לי סוכרת, שיש מצב טוב שהיא נגרמה מכל הסטרס הזה.

הילד הבא שלנו יחכה (עד כמה שזה תלוי בנו...) עד שתהיה לנו עבודה וחיים מסודרים. וזאת החלטה שלקחנו ביחד כי ראינו לאן הלחץ הזה מביא אותנו.

מי יודע, אולי אצלך ילד דווקא יסדר לך את החיים, ותרגישי שלמה ומאושרת. אולי פתאום תנחת עלייך עבודה טובה, או עזרה מאיפשהו.

תתפללי המון, תתיעצי עם רב. תחשבי על זה בזהירות.

לא התייעצנו עם רב, למרות שבעלי ביקש שנעשה זאת..

התחושה שלי היא שרב או רבנית גם שמכירים את כל הרקע שלי ויבינו לליבי, בסופו של דבר יגיד לי שזה לא סיבה למנוע היריון.

אני מתפללת שהשם יתן לי היריון בזמן המתאים, וכשיתן לי את הכח אליו.

גם לי יש חברות שילדו תוך כדי לימודים, אבל היתה להם הרבה עזרה מהורים.  לי אין! מה לעשות? זה אני ובעלי רק שנינו.

והשם...

וכל זה גורם לי להיות ממורמרת על ההורים שלי שקשה להם לפרגן בלי להתערב ולהרוס, על העבודה שלי שלא מתגמלת בשכר, למרות שדורשת הרבה, על חוסר צדק ועוד ועוד...

אני מנסה להיות עם אמונה וביטחון בהשם.. אבל לא מצליחה, עובדה שאני נכנסת לחרדות ולסטרס..

ולגבי הגיל - עוד שנתיים אהיה בת 30

אבל זה קצת צורם לשמוע שהשיקול שלכם לילד עומד מול מבחן שבעלך צריך לעשות. את הילדים שלנו אנחנו יולדים בזיעת אפינו, אלפי שקלים הולכים על טיפול על מנת לזכות לחבוק ילד. ויש לא מעט כמוני, אני אומרת את זה כי נראה לי שאת לא מספיק מעריכה את הזכות ללדת. כאילו ילד ועבודה מסודרת עומדים באותה רמה. לאיזה חיים את רוצה להביא את הילד שלך שאת לא יכולה לאפשר לו את זה בשלב הזה? אברכים ומובטלים מגדלים לפחות שלושה ילדים בצורת חיים מכבדת. אולי כדאי לעשות שיקול מה טיפס בטעות על הערך להיות הורים לנשמה מתוקה.

כואב לי, כמעט עד דמעות, לשמוע מהם השיקולים שלכם בהבאת חיים לעולם.

חניתה יקרה, אני חושבת שאת צריכה להתייעץ עם נשים בוגרות שמכירות אותך אישית ויעזרו לך להבין עד כמה את מוכנה לילדים ואם יש פחד מסויימים, מתמודדים איתו

כמו שכתבת... השיקולים...

מביך להודות שיש לי כאלו שיקולים..

בגלל זה אני מתייעצת פה..

אם תתייעצי עם רבנית שאת מתחברת אליה ואת יודעת שלא תלעג לך לשיקולים האלה אז זה יעזור לך מאד.

זה לא שיקולים מצחיקים או מביכים, זה הרגשה שלך.

ואי קבלת תמיכה בלידה ואחריה זה באמת קצת מקשה על העניין.

אני יכולה רק לייעץ בלי להכיר ואת תקחי את מה שטוב מזה-

הגיל בהחלט משחק שיקול, כי עוד 12 שנים בערך ההריונות שלך יהיו הריונות בסיכון לפי הרופאים של היום.. 

תחשבי שיש גם קצת מרווח בין ילד לילד... לא יוצא הרבה זמן בקיצור... וחבל על השנים האלה.

יכול להיות שזה דברים שייפתרו עם הזמן, הרי גם אם תכנסי עכשיו להריון יש לך תשעה חודשים לתכנן ולחשוב מה את רוצה לעשות אחר-כך. אולי תרצי לצאת לחופשת לידה ארוכה יותר אולי לעבור לעבודה אחרת וכו'.

בעלך יצטרך לעזור לך אבל גם אם הוא סטודנט זה לא כ"כ נורא. הכי גרוע הוא משלים אח"כ קורס שפספס ... לפעמים זה שווה את זה. הרי אחרי שנתיים של לימודים באה עבודה, וגם שם יש לפעמים עומס ודברים שאי אפשר לדחות וכו'

בלימודים יש לפעמים יותר גמישות או ויתורים.

לגבי פחד בגידול ילדים- תאמיני בעצמך שאת תוכלי בעז"ה. הרי אף אחת לא נולדה אמא , יש ספרים, מאמרים, אתרים שיעזרו לך

ולגבי עזרה אחרי הלידה, אפשר שתשימו כסף בצד לעוזרת או בייביסיטר שיהיה לך להתחלה.

או שכל האמהות רגועות לגמרי לגבי הכנסות חודשיות או שכולן ערניות ואף פעם לא עייפות?

אז זהו שלא...

יש הרבה אמהות שלחוצות (או שלא) איך יגמרו את החודש, יש הרבה אמהות עייפות וגם רובנו שוכחות לפעמים כל מיני פרטים קטנים.

ובכל זאת הן אמהות טובות, והילדים שלהן שמחים והכל בסדר.

לא שאני נכנסת לך לשיקולים, אבל שתדעי שיש יותר מדרך אחת לגדל ילדים. ילד לא צריך להיות עסק כ"כ יקר. לא חייבים לקנות את כל המוצרים הכי יקרים והכי ממותגים. יש מוצרים מעולים ביד שניה ומסתדרים.

ובנוסף- יש פלא שקורה כשילד נולד. לפני הלידה את בכלל לא מבינה איך הוא נכנס בלו"ז הצפוף של הבית. ואחרי הלידה  פתאום הלו"ז והבית מתבלגנים, נמתחים ואז מפנים לו מקום, והחיים והבית מסתדרים מחדש עם התינוק.

אני מרגישה ממה שאת כותבת שיש לך רצון מאוד חזק לילד. אז לדעתי תני לקב"ה לעשות את שלו ותלכי עם הרצון שלך. כי תמיד יתעוררו קשיים ומניעות וחששות.

אי אפשר להתעלם מכך שגם אם מקבלים את כל המוצרים לגמרי בחינם (לא, זה לא מופרך. יש המון חפצים מיותרים בעולם שרק מחפשים למי להימסר) - עדיין קיימת ההוצאה הלא-קטנה של טיפול בילד.

שלושה חודשים חופשת לידה ממומנת, ואז מה? אמא שהיא מפרנסת יחידה לא תוכל להישאר עם התינוק מעבר לכך, וכשאין גם סבתות בתמונה - יש בהחלט הוצאה על טיפול. במיוחד אם מעדיפים מטפלת על מעון (ולא, זה לא נראה לי פינוק מוגזם).

גם הזנה של תינוק עשויה לעלות הרבה. ולפני שיקפצו ויגידו לי שהנקה זה בחינם, אני אגיד שלדעתי לא כדאי לצאת מנקודת ההנחה הזאת. הלוואי שזה יהיה לכולן בחינם, אבל יש הרבה אימהות שצריכות להוציא סכומים לא קטנים על הנקה (כי הרבה פעמים צריך ייעוץ, ורצוי מיועצת טובה מומלצת - כך שהמחיר יכול להיות בהתאם, והרבה פעמים צריך עוד עזרים ומגבירי חלב ומשחות ועוד) - וכשהן לפני כן באשליה שהנקה זה בחינם, ההוצאות הגדולות והמפתיעות האלה שוברות. כדאי מראש לקחת בחשבון שייתכנו הוצאות גדולות בהתחלה, ולהיערך לכך.

מאוד מאוד צרם לי שאחת הכותבות (לא את) הציגה את הדברים כאילו הפותחת מעמידה את טובת עצמה מול טוב הילד. דאגה כלכלית היא דאגה לילד. לא צריך הרים וגבעות, אבל צריך שתהיה יכולת לאפשר לו דברים בסיסיים. השיקול שעושה הפותחת הוא אחראי וראוי, ולדעתי היא צריכה להביא אותו כמו שהוא לפני רב שעוסק בתחום.

חזקי ואמצי!

כשאישה שומעת כל ההריון שהנקה זה בחינם, ואז בזמן אמת מגלה שלא הולך בקלות, זו יכולה להיות לפעמים (בעיקר כשחיים על הקשקש) דילמה נוראית אם לפנות לייעוץ, ואם כן אז אם של יועצת אמיתית או חאפרית שלוקחת רק חמישים, ואם כן אז אם להמשיך לעוד פגישה אחרי שהראשונה לא הספיקה, ואם לקנות את מכשיר הsnsשהיא המליצה וכו' וכו' - או פשוט לעבור לתמ"ל.

נכון שבחישוב כולל מן הסתם ההנקה תצא יותר זולה בסופו של דבר, אבל

(א) כשאת במצב כזה יש לך הרבה ספקות וחששות אולי אחרי כל המאמצים לא תצליחי להניק ואז תצטרכי לשאת גם בהוצאות הכבדות האלה וגם בהוצאות של התמ"ל

(ב) גם אם בע"ה כן תצליחי, עדיין הוצאות על תמ"ל שמתפזרות בתשלומים קטנים על הרבה חודשים קלים יותר לספיגה בתקציב המשפחתי מהוצאות גדולות שמרוכזות ביחד על ההתחלה באופן לא צפוי ולא ידוע מראש. מאותה סיבה שקל יותר לשלם משכנתא מלקנות בית במזומן, אפילו שזה יוצא בהרבה פחות.

שלא יתקבל רושם לא נכון, אני אומרת ת זה כי אני לגמרי בעד הנקה ורוצה שנשים כן יצליחו בה ולא יהיה להן מייאש. לצורך כך כדאי להיערך לזה כלכלית - להיות מוכנים לספוגכמה הוצאות גדולות בתחילת הדרך אם יהיה צורך. אם לא יהיה צורך - הרווחתם!

אגב, הכל מנסיון אישי.

אבל את לא תחשבי על כל הבעיות שיכולות להיות בהריון והטפולים היקרים שאולי ח"ו תהיי עלולה להצטרך וכו'

יש גבול. ובעיות בהנקה שצריכות הרבה כסף זה לא קורה לכולן וגם לא לרוב הנשים

את ממדדברת על מי שיש לה בעיות בהנקה, אז זה מקרה מיוחד.

ולי ב"ה לא הצטרפו הוצאות מיוחדות לתינוק מלבד טיטולים ופה ושם דברים קטנים.

ואני בטוחה  שאני לא היחידה

בעיות בהנקה יש היום לאחוז נכבד מהנשים, מסיבות אלה ואחרות. זה בהחלט דבר שכדאי לקחת בחשבון, ולא איזה תרחיש מדומיין.

לא רואה שאצל נשים סביבי יש כ"כ בעיות..או אחת לכמה. ואם היא לא תהיה האחת מכמה?

גם אם אין לך ילדים יכול להיות שתוציאי פתאום כסף על משהו? שיניים נגיד? או כל דבר אחר .. אז לא לחיות?

מעיין, התבססות כלכלית זה לא דבר שאני כתבתי, ואני לא יודעת למה מתכוונים במושג הזה. מבחינתי הדבר האחראי לעשות כעומדים לפני ההחלטה על הבאת נשמה לעולם הוא לבדוק אם אנחנו במצב שאפשר לספק לו את המינימום הנדרש לשנה הראשונה לפחות. המינימום. אני לא מדברת על טרמפולינות ומוביילים. מבחינתי אפשר גם בלי עגלה (כך עשיתי!) ואפשר גם לקבל מיד שנייה. אפילו לבגדים לא צריך לדאוג - ש בעולם המון בגדים שרק מחכים להימסר למישהו.

אז מה זה המינימום? אני חושבת למשל על שני סעיפים שעליה אי אפשר לדלג (אולי יש מישהי שתוסיף עוד, זה מה שעולה בדעתי): טיפול והזנה. צריך שתהיה אפשרות שמישהו יטפל בילד, וצריך שיהיה אפשר להאכיל אותו. בעיני אם הכותבת בודקת את מצבה ורואה שאין לה איך לאפשר את שני הסעיפים האלה, זה צעד אחראי מבחינתה.

לגבי טיפול, היא ציינה שהיא מפרנסת יחידה, בעלה בלימודים תובעניים, ואין עזרה מהמשפחה. המסקנה שלי היא שבמקרה כזה יהיה צורך לשלם על טיפול. אם תלוש המשכורת כרגע לא יכול לכסות את זה, יש בעיה. את רואה פה משהו שאני לא רואה?

לגבי תזונה, הייתי יכולה לשפוך המון מילים אבל האמת שזה נראה לי מיותר. בחברה שלנו היום יש המוני המוני נשים שבנו על הנקה מלאה וניצבו לפני שוקת שבורה. זה עולה פה כל יומיים. תעשי סקר כמה מבין המאכילות בתמ"ל בפורום תכננו את זה מראש... תגלי שלא מדובר בכלל בכלל בתרחיש דמיוני. יש שבנו על הנקה בחינם והצליחו, יש שבנו על הנקה בחינם וקיבלו הנקה בתשלום, יש שבנו על הנקה בחינם וקיבלו תמ"ל בתשלום, ויש שבנו על הנקה בחנם וקיבלו הוצאות על הנקה עד להרמת ידיים ומעבר להנקה בתשלום. לכן להניח מראש שסעיף התזונה יהיה חינמי זה לא מבוסס. יש סיכוי כזה, אבל מכל מה שאני רואה סביבי הוא לא מגיע אפילו לחמישים אחוז.

כתבתי שלא אשפוך מילים ושפכתי... בע"ה לא אכתוב על זה עוד. מי שבאמת רוצה לברר את המצב אני ממליצה לה להעלות סקר בפורום על תוכניות ההנקה והמציאות בפועל. מן הסתם תהיה השתתפות רבה, כרגיל בסקרים כאלה.

יש חבל דק שצריך ללכת עליו בין אמונה בה' לבין לסמוך על הנס. כשמישהי מבררת שהיכולות שלהם מכסות את ההוצאות היחידות שהן באמת במאה אחוז נצרכות ואין איך להשיג אותן מיד שנייה - זו בדיוק רמת השתדלות רצויה. אני לא חושבת שאישה שרואה שתלוש המשכורת שלה לא מכסה טיפול בתינוק אמורה לסמוך על הנס.

כי מה שאני לא מבינה הוא איך לא חוסכים כזוג צעיר שחי ביחידת דיור קטנה וממשכורת יחידה.

גם אם היא מקבלת משכורת מינימום (5000 ש"ח), ולפי דבריה עובדת בעוד עבודות ובקושי נושמת. אבל גם אם זו משכורת יחידה ואין שום עזרה מבעלה ושום עזרה מאף אחד אחר - ניתן לחסוך. מה כבר ההוצאות של זוג צעיר?
אז חוסכים, לפחות מהרגע שיודעים שנכנסים להריון, ועדיף גם מלפני כן.

וכשאת עובדת במשרה מלאה, לרוב יש אפשרות לקבל הנחה של התמ"ת על משפחתונים/מעונות. זאת אומרת, החיים בארץ הם לא כל כך בלתי אפשריים עבור זוגות צעירים, גם אם יש מפרנס יחיד, ובעיקר אם זה מצב זמני שיכול להשתנות כשנה אחרי הולדת הילד (גם לקחת הלוואה קצרת טווח, בידיעה ברורה שההכנסות הולכות לגדול עוד כמה חודשים, זה דבר אפשרי, אם כי לא מומלץ, אבל זה לא שהם יגיעו לפת לחם ולחוסר יכולת לגדל את הילד, זה נראה לי חששות מאוד רחוקים. גם אם בעלה לא ימצא ישר עבודה בתחום שלו שתכניס מאוד יפה, תמיד הוא יוכל לעבוד בעבודת מינימום מזדמנת. לי נראה השיקולים האלה מאוד מתפנקים. סורי.)

נתתי רק תמ"ל, הייתי סטודנטית ועבדתי, בעלי היה אברך שבקושי הרוויח, ושמתי את הילד במעון ללא הנחת תמ"ת, לא נעזרנו בהורים חודשית, ובכל זאת הסתדרנו (בגדים ועגלה יד שניה, מבצע ממש טוב על השידה+מיטה, בלי אוטו וכו')

זה מאד אישי.

לא כולן כאלה גיבורות.

בגיל שלושים יש גם פחות כח מאשר בגיל עשרים, כדאי לקחת בחשבון כשמשווים.

היא ציינה שקשה לה גם עכשיו עם הזמן, ותינוק, בשבילי לפחות, זה האתגר הכי קשה שהיה מולי בחיים.

ומאד מודעת למצבך.

תראי איך את מדמיינת את עצמך בהריון בשמחה ובנחת.

ובעזרת ה' הוא יתן לך כוחות ושמחה 

להיות בנחת ואמונה.

אם עמוס לך עכשיו וכו'...אבל החיים שלך לפי איך שזה נשמע לא הולכים להשתנות

זה לא שמחר תהיה לך עבודה פחות תובענית 

זה לא שמחר תחזרי רעננה יותר

אני חושבת שכדאי לסמוך על ריבונו של עולם שהוא מביא את זה בדיוק ברגע המתאים

ולתת לו לנהל את העניינים

אם את מרגישה שזה ממש מלחיץ אותך

תתייעצי עם רב 

באיזו זכות אני מביעה את דעתי בנושא כל כך רגיש ..ומה מישהו בפורום יכול לתרום לך . את הרי מכירה את עצמך ואת המצב יותר טוב מכל אישה שלא ממש מכירה אותך כאן.

נשמע שלא טוב לך . 

לא טוב לך מסיבות אובייקטיביות, אבל זה לא משנה את העובדה , שכרגע לא טוב לך בחייך . האם יום אחד זה ישתנה ? נכון תקופות סטודנטיאליות הן תמיד לא קלות . מצד שני אחר כך לפעמים קשה למצא עבודה , או שלא מוצאים בכלל? האם יש זמן נכון יותר להביא ילד ?

סליחה שאני מכניסה את השואה, אבל אנשים לאחר השואה היו שבורים נפשית וגופנית . המצב הכלכלי היה רע ביותר, ובכל זאת אנשים ילדו וגידלו -מי בצורה יותר מוצלחת , מי פחות. 

"בבקשה תנו לי עצות, בלי לשפוט..."

לתת עצות כגון -תעשי הכל כדי להכנס להריון, או לחילופין תמנעי הריון - זה לא אחראי לדעתי . 

התשובה היא בסופו של דבר אצלך . אבל אם הייתי צריכה לתת תשובה מהשרוול הייתי אומרת : אם לא עכשיו , אימתי ? ואת צריכה לעבוד על הרצון שלך , שיהיה שלם . את צריכה להבין , שאם את אוהבת את בעלך , וסומכת עליו , אם שניכם אנשים מאמינים , אז צריך לעשות את הצעד ובאמונה ובשמחה להכנס להריון . 

בהצלחה בכל החלטה !

מסכימה בהחלט

ואנשים שאין להם ילדים , אין להם זוגיות אמיתית ? זה לא ככה . אולי "זמן אמיתי" הוא לא ניסוח מוצלח , כי כל זמן הוא אמיתי . אבל אישית הבנתי למה היא התכוונה . 

קודם כל המסר הכללי שלי היה שהתשובה אצלה ולאף אחד אין זכות להגיד לה מה לעשות.

א ב ל - אם היא מתעקשת -אז אני מהמקום שלי - בעד להביא ילדים . הרגשתי שלא טוב לה , לא בגלל שאין או יש ילדים -אלא בגלל שהיא עובדת נורא קשה , אין לה תמיכה מההורים . הדברים האלו מוכרים לי. זה לא משהו שישתנה בקרוב . כלומר -כך או כך לא תהיה תמיכה מההורים , כך או כך היא תצטרך לעבוד. תמיכה מההורים דרך אגב זה המון המון -לדעתי. 

האם "טוב זה בהכרח ילדים" ? תלוי מי את. לי באופן אישי זה משהו מאד מאד חשוב , ואם יש לי צער גדול , זה על כך שלא זכיתי למשפחה ברוכת ילדים . גם גדלתי דיי לבד. יש נשים ואנשים שלא רוצים בכלל ילדים , אפילו לא אחד . בשביל אנשים כאלו להביא ילדים זה טרגדיה . אז מה אני אמליץ להם להביא ילדים ? מי שיש לו פחד גבהים , שלא יטפס על הרים .

..וכן , לדעתי הוא מפסיד אחלה חוויה (בתור מי שיש לה פחד גבהים ובכל זאת תישמח לטפס על הרים בקצב שלה)

הבהרתי?

כל מי שאומרת לך "יהיה בסדר", "עם הילד באה הפרנסה/כוחות" וכו', לא תבוא לעזור לך אם יהיה לך קשה מאד.

סליחה אם זה נשמע בוטה, אבל קצת מעצבנות אותי התגובות האלה.

פרת משה כן הראתה לך את הצד הקשה, שעלול להיות לזה מחיר בבריאות ובפרנסה לכל החיים.

אף אחד לא אומר שגם לך יהיה קשה.

בקיצור, אי אפשר לדעת וגם את לא יכולה לדעת.

את כן יכולה לדעת מה המצב הכלכלי בערך, ואני מתפלאה על הזלזול בזה ועל חוסר ההבנה (כן, מבחן אחד שלוקח עשר שנים לגמור יכול להיות הבדל שמים וארץ במשכורת).

סתם מנסיוני האישי - אנחנו זוג ישישים, יחסית מסודרים כלכלית, ונורא נורא קשה לי.

זה בעיקר עניין של אופי וכו.

גיל מבוגר עושה את זה יותר קשה כנראה.

אם יש קצת כסף אפשר לקבל עזרה בתשלום, אפשר ללכת לבית החלמה ולא צריך לחשבן כל שקל שזה פשוט חוסך זמן.

הייתי אומרת לך שאולי אפשר לחכות קצת, כך שבעלך יהיה בסוף הלימודים.

הכי טוב היה אם הייתם יכולים כן להעזר בהורים שלך..

אבל בסופו של דבר זאת בעיקר שאלה הלכתית (שנתיים+- זה לא כזה קריטי מבחינת פוריות להבנתי) וזאת החלטה שלכם האם ואת מי לשאול. מסכימה עם זקנת השבט שרק את יכולה לדעת. היא כנראה התכוונה שלא טוב לך מבחינת לחץ זמן ולחץ כספי.

בקיצור שוב, אני לא אומרת לך כלום, רק רציתי להביע את דעתי על התגובות השונות לכאן או לכאן..

אבל כשמתקרבים ל30 זאת כבר שאלה אחרת

בגילך זה באמת לא שייך לצפות לעזרה מהורים, אני מניחה שהם לא הכי צעירים

אני חושבת שכדאי לך ולדבר עם בעל כי הוא גם צריך לקחת אחריות, מה הוא חושב ומה תעשו אם לא תוכלי לפרנס בהריון

ואם אין מה לעשות אז לבקש היתר מרב למניעה ובמקביל לבדוק שאין בעיות פוריות, לחסוך כסף, להתכונן נפשית, כי בעוד שנתיים כבר לא יהיה לאן לדחות

צרם לי קצת - ואני מתנצלת - שאת כועסת על הורים שלא עוזרים- אם בעלך לא צריך לדאוג בנושא אז למה הם כן? אני במקומם גם לא הייתי עוזרת

שיהיו הוצאות, כל הסטודנטים עובדים,אפילו שמירה פעמיים בשבוע,

במיוחד זה קצת מוגזם לצפות מהורים שיעזרו לילדים בני שלושים

כשאני אגיע לגיל שישים אני ארצה לבזבז על עצמי, היום כמעט כל הזמן וכסף הולך לילדים אז גם בגיל שישים צריכים להמשיך לגדל אותם?  ועוד הם יכעסו עלי שאני לא נותנת להם? 

באמת יש פה את הביטחון בהשם.

מצד שני - אמרו לי פעם "זרע בר קיימא בשנה ראשונה - ברכה שאינה צריכה".

עדיין נשארתי עם הקושי אבל אולי עוד דברים לחשוב עליהם...

ובקשר להורים - סתם התגובה פשוט הפריעה לי. הם צעירים יחסית כי אני הגדולה שלהם. עובדים וחיים חיי רווחה. לא לדאוג. ואני לא מדברת על ירושות שהגיעו לידיהם לאחרונה.

הם לא עוזרים גם מתוך עיקרון - שאם הצד השני לא נותן אז גם הם לא...זהו.

ההורים של בעלי - מה שאין להם הם נותנים. בלי שנבקש ובלי תנאים.

ועל זה אני גם מתפללת...

אם בעלי יצא לעבוד - זה יבוא על חשבון הלימודים. וכן, עדיף לי שנתיים קשות מ10 שנים של גרירת לימודים ושכר מינימום. זה השיקול שלנו..

הנושא של הילדים - רוצים שנינו. אני קצת יותר מציאותית וחוששת מהעתיד הקשה כל עוד אין פרנסה בשופי ובנחת... וכל עוד אנחנו חיים ביחידה קטנה וצפופה כי זה מה שבידנו לשלם.

וגם כי עדיין לא הגעתי לאיזון ולסדר שאני מייחלת לו מבחינת עיסוקים ותפקידים בחיים. יש כל כך הרבה שעוד ממתין לי לעשות ואני לא מגיעה לשם..

כי את כל שאר הדברים, לכל כיוון אפשרי, כבר כתבו טוב ממני.

לגור ביחידה קטנה וצפופה זה לא בלתי אפשרי, גם עם תינוק בע"ה, וגם אם כרגע את לא יכולה לדמיין איך נכנס עוד משהו הביתה.

אנחנו גרים בדירונת שהיא בגודל של בקושי חצי קראוון. חדר לא גדול במיוחד, ומטבח פצפון. משפחה וחברים שנכנסים אלינו הביתה בד"כ חוטפים שוק קצר (ואח"כ מתפנים לציין כמה הבית חמוד, ב"ה). 

ב"ה נולדה לנו תינוקת מתוקה תוך כדי המגורים כאן, לא האמנו שנצליח להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן... היום ב"ה היא בת שמונה חודשים. כן, צפוף, אבל מסתדרים ב"ה. גם בעלי וגם אני לא הגענו מבתים כל כך צפופים, ב"ה, אבל עם החום של הבית והאווירה הטובה שיוצרים, מתרגלים ואוהבים את המקום.

מה שרציתי להגיד, הוא שתינוק לא בהכרח דורש מעבר דירה, למרות הצפיפות, ובטח בחודשים הראשונים. ולכן, אם חלק מהשיקולים שלך הם ש-'איך נסתדר עם שכר דירה גבוה יותר?' נסי אולי לחשוב על אופציה של להישאר, לפחות בהתחלה, איפה שאתם (אולי זה שלא עוברים דירה, ונשארים במקום המוכר, עוזר להסתגל לשינוי העצום שמביא איתו תינוק)

מה זה אומר "זרע בר קיימא בשנה ראשונה -ברכה שאינה צריכה" ?  בהצלחה . תמיכה של הורים זה דבר כל כך חשוב , וכשזה חסר -אז זה חסר . 

לא כולם מצליחים לחסוך , גם אם הם עובדים מאד מאד קשה . לפעמים הפרנסה מאד מאד קשה . מחליפים מקומות עבודה , יש אילוצים , הוצאות רבות , שונות ומשונות  שאולי חניתה לא מספרת . אל תדון אדם עד שלא תעמוד במקומו , ולעולם לא תעמוד. 

ממש לא לכולם יש חסכונות בגיל 30

לא בגיל שלושים, שזה כבר לבכות על חלב שנשפך..

אני מניחה שהרבה שקראו את דבריה של הפותחת חשבו על השאלה הזאת, אבל לא כתבו כי זה לא מועיל בשלב הזה.

אבל בעיקרון מסכימה איתך.

לא נסעתי לשום חו"ל , לא קניתי בגדים , אפילו לא היה לי רשיון על אוטו . בגיל 28 לא היה לי שום כלום . הצלחתי איכשהו להחזיק את הראש מעל המים וזה אומר לשכור דירה עם שותפות ולעבוד ולעבוד ולעבוד בלי לראות שום אופק . ככה היה אצלי . עבדתי בכל מיני ולא הצלחתי להתמיד בעבודה אחת למרות שמאד רציתי. ככה , שגם אם חסכתי משהו , הוא מיד התאדה בתקופות היובש . ועבדתי בין השאר כעוזרת בית , ובעבודות קשות , שהיום אני לא יודעת איך עשיתי את זה . בגלל זה -זה צרם לי מה שאמרת. 

גיל 28 זה לא גיל צעיר. השאלה היא גם כמה ילדים אתם רוצים. אם רוצים יחסית הרבה, כדאי מאוד להתחיל.

אם הייתם ממש צעירים - גם אם לא בא בקלות, יש יחסית (לא לכולם, אבל מבחינת האחוזים) הצלחה בטבעי או בטיפולים.

אם אתם יותר מבוגרים (אני לא יודעת בן כמה בעלך, אבל אם את בת 28 גם הוא מן הסתם לא צעיר), יכולות להיות יותר בעיות מבחינת פוריות, גם לך וגם לו (גם הביציות וגם הזרע, נהיים פחות איכותיים עם הגיל), ואם יש בעיות, אחוזי ההצלחה יורדים דרסטיים עם הגיל.

צריך לקוות שהכל בסדר, אבל לא לחיות בשאננות, כי אחר כך נכנסים ללחץ מיותר, בעיקר כשכבר עוברים את גיל השלושים ושעון הפוריות מתקתק. 

אם היית מדברת על כך שאת רוצה לעשות הפסקה אחרי הילד הראשון/השני בגילך, אבל את יודעת שלהכנס להריון כבר הצלחתם, זה נראה לי יותר קל, גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה אישית.

וצריך לתת גם מקום למה שרוצה ריבונו של עולם. לי עזר שאמא שלי אמרה לי, שכשהיא דאגה איך תסתדר, סבתא שלי תמיד אמרה לה - אל תדאגי יותר מדי, הדברים יסתדרו ותצליחי. לעיתים דברים נראים לנו יותר קשים מכפי שהם, וכשעוברים אותם נהיה יותר קל. וגם אחותי הגדולה (שילדה ילדה ראשונה לפני בגיל 19 וחצי, וילד שני לפני גיל 21, ותוך כדי עשתה תואר ועבדה ובעלה היה אברך) אמרה לי - "איך מסתדרים? איך שהילדים מסדרים אותנו..."

ובקשר להורים, ממש לא צריך לסמוך על העזרה שלהם, אבל אני מאמינה שאם את הבת הבכורה, עבור הדברים הגדולים הם כן יעזרו לנכד (יש משהו בסבתאות, שמביא לרוב ההורים רצון לעזור) לא להסתמך על זה לגמרי, אבל מאוד הגיוני. וגם אני חושבת שתמיכה קבועה מההורים היא ממש לא דבר בריא, אצלנו ההורים רצו לעזור ואנחנו לא הסכמנו... גם שמרטפות קבועה של ההורים היא דבר לא בריא.

ועוד דבר, גם בלימודים אנטנסיביים, השנה האחרונה היא הרבה פעמים פחות אנטנסיבית. יש מקום לכך שאם בעזרת ה' תכנסו להריון, בעלך ייקח אחריות גם כן ויעבוד בעבודות סטונדטים כלשהן שיעזרו מבחינה כלכלית (לשטוף מדרגות, לחלק עיתונים וכו'). הפרנסה - זה בסופו של דבר האחריות שלו, כי ללדת ילדים הוא לא יכול... אל תקחי את האחריות הזו בלעדית עליך, כי לעשות את שני הדברים ביחד זה באמת לא פשוט... וילדים - תאמיני לי שבסופו של דבר יהיו האושר של שניכם. כששואלים את רוב האנשים על מה הם מצטערים, זה על כך שלא הביאו יותר ילדים לעולם (ואני לא מדברת על אלה שיש להם 7 ילדים ומעלה, אלא 4 ומטה, לרוב זו התחושה במבט לאחור...)

(וכמובן, כל אחד ונסיון החיים שלו... אני למדתי בלימודים מאוד מאוד אינטנסיביים, וגם עבדתי כל הזמן, בעלי היה אברך (היינו נפגשים בשעה 9 בערב). התחתנתי לפני גיל 20 ולא היו לנו יותר מ-3 שנים ילדים, אבל לא בגלל שלא רצינו... ומזל שהתחלנו טיפולים מוקדם, כי אז היה לנו יותר מרווח זמן ונשימה, וגם יחסית יותר הצלחה. הטיפולים שעשיתי השנה, בגיל 31, היו קשים משמעותית מאלה שעשיתי בגיל 22, מהרבה בחינות)

מסתמכת על זרם מסוים בפסיקה. הוא לא הזרם היחיד, ובעיניי אין מקום לפסוק הלכות על גבי הפורום. לפותחת - לבירור הלכתי אני ממליצה לך לפנות לרב, לא אלינו.

התחתנתי והיו לי תוכניות- לסיים לימודים, להתבסס בעבודה ... ואז...
למעשה, הכי טוב בשבילנו , לו היתה לנו קודם ששנינו נסיים את הלימודים, נארגן לנו פרנסה ודירה ואז כמובן ילדים...
א ב ל עצת ה' קמה לה עלינו ויום אחד, באמצע התואר הראשון, נולדה לי ילדה. 
שני סטודנטים רחוקים מההורים, בלי עבודה ובום! תינוקת! וכולנו בחדר מעופש ולא מצליחים לשלם. אין לתאר, הייתה שנה קשה.
ואחכ עוד אחת. עם הזמן התחשלנו והחיים מלמדים איך לחיות אותם. 
קשה לדעת מה היה קורה אילו. אילו באמת התוכניות שתיכננו היו מתקיימות, האם הייתי זוכה לכזו משפחה? 
אתמול אמרה לי אותה בכורה שהגיחה פתאום- אני לא מחכה להיות טובה כדי להתחיל, אני אתחיל כדי להיות טובה. 

כל תשובה, אינה טובה מספיק מפני שחסרה לנו הידיעה מה יהיו ההשלכות של אותה החלטה. 
בהצלחה. 

מצד אחד - יש סיכוי שהילד יבוא מיד כשתרצו, כשבעלך יתחיל לעבוד והכל ילך טוב לפי התכנית. אבל אל תשלי את עצמך:  ההבדל בין גיל 28 ל30 יכול בהחלט להיות קריטי. זה שהרופאים חילקו את קבוצות הסיכון ללפני ואחרי גיל 35 - זה רק סטטיסטי. וחס וחלילה אם יהיו בעיות את עלולה לאכול את עצמך על הדחייה. 

ומצד שני, אם יגיע ילד עכשיו - יתכן שהורייך יתרככו למראה הנכד, או תבוא עזרה מכיוון אחר, אבל גם יכול להיות שלא,ושללחץ הזה היו השלכות ארוכות טווח גם כלכלית וגם נפשית. (כמו זאת שכתבה שבעלה נכשל במבחן והיום יש לה סוכרת והיא חושבת שזה קשור)

אכן אין לנו נבואה ולעולם אין לדעת מה יהיו ההשלכות.

לכן אני חושבת שלא חשוב מה את מחליטה, אלא איך את מחליטה.

כלומר, לא חשוב מה את מחליטה - כי ההשלכות הן בידי ה'. אדם יכול לעשות מעשה מתוך טעות או חוסר הבנה והקב"ה יכול להפך לו אותה לטובה. ואדם יכול להחליט החלטה הכי מחושבת ומושכלת והקב"ה חלילה יהפך אותה לרעה. אבל כן חשוב איך את מחליטה - האם זה מתוך שיקולים נכונים וטהורים ולאחר מקסימום של השתדלות. אז עצתי לך שתבררי עם עצמך ועם בעלך שאתם מחליטים מה שתחליטו אבל כמה שיותר לשם שמים, ומרצון אמיתי לעשות משהו טוב. (ולא למשל מתוך פחד, או רצון לעשות "דוקא" להורים, לדחות מתוך גאוה כדי שלא אצטרך להעזר בהם, או להפך להביא ילד כי אני כבר מאד רוצה להירגיש שווה בין החברות שהן כבר מזמן אימהות). תחשבו טוב גם אם אפשר לחסוך כסף, ואיפה וכמה. ומה זה יעשה לכם לזוגיות. תתייעצו עם רב! גם עם מומחים כלכליים אם צריך. תתפללו לה' שיתן בלבכם החלטה נכונה. ואז תחליטי בלב שלם כי תדעי שעשית את שלך ותוכלי לקוות שמכאן והלאה ה' יהיה איתך ויצליח דרכך.

הגעתי לתובנה הזו אחרי התייעצויות עם אנשים חכמים בנושא דילמה שהיתה לי בעבר בהחלטה מסוג זה, הסוג המפחיד הזה, של החלטות שעלולות להשפיע על כל החיים. וזה הולך איתי מאז.

אם נשים רגע בצד את העניין ההלכתי (לא שאני חושבת חושבת שאין לו מקום, אלא תאורטית..)

-האם יהיה זמן שכן יהיה "נוח" ללדת בו?

תחשבי עם עצמך- האם הפחדים שלך והלחץ קשורים באמת למציאות העכשווית (כלכלית, עזרה וכו')  או שהם באופן כללי על הבאת ילדים לעולם ולמחויבות הכרוכה בכך?

רק את יודעת את התשובות.

בעניין ההלכתי ממליצה להתייעץ עם הרבנית מלכה פיוטרקובסקי מתקוע. היא ממש תלמידת חכם בעניין מניעה ותכנון ילודה.

בהצלחה רבה!

עלה 30 שקל. הוא לא מהענקיים אבל ממש נח לשתות ממנו.

אני שותה פי מליון מאז שיש לי אותו.

ומחזיק לי כבר חצי שנה. עבר כמה נפילות וכזה ושרד.

לייף בקבוק טריטן פיה כפולה ורוד 600 מ"ל

יש לו גם קש לשתות וגם פתח רגיל לשתות שמרימים, והקש רחב כזה, זה לא שיוצא טיפה ממנו.

התחברתי אליו ממש חח

אני בשוק אחד שותה אותו😁

ולפעמים נמצאת במקומות שאין לי איפה למלא

הוא התעקם וקניתי אחרים והם נהרסו וחזרתי אליו..

לא מוצאת קישור באתר כנראה כי כבר לא במלאי.

אנחנו גם מאוד אוהבים את הבקבוקים של uzspace (מה ש @ואני שר שלחה קישור)

לא הכי אטומים בעולם אבל מאוד נוחים לשתיה וחזקים

המלצה של יונה המלצות במקור אני חושבת.

ממש אוהבים אותו ויש כמה גדלים אז אפשר לבחור.

יכולה לנסות לחפש את הקישור אם רלוונטי...

זה מה שיש לי

באיכות גבוהה בקבוק מים 500 מ "ל 1000 מ" ל bpa חינם הוכחה ניידת לילדים מבוגרים ספורט חדר כושר לסביבה

וזה עוד המלצה שלה:

בקבוק מים נייד בנפח 1 ליטר, בקבוק מים ספורט יפה, בקבוק שתייה נגד נזילות לחדר כושר לנסיעות חיצוניות, כושר ורכיבה על אופניים

כן אגיד שבנפילות הפקק עלול להישבר... אז כדאי להיזהר. אבל בגדול אנחנו מרוצים ממש ואחרי תקופה חידשנו לאותו דבר.

אחרי שחטף איזו מכה לדעתי...

השאר למיטב ידיעתי לא.

נכנס למדיח ואת הפיה מנקה עם מנקה בקבוקים קטן.

גודל מעולה ממש

עלה בסביבות 120 שח. אבל משמש אותי כבר המון המון זמן

בטו-גו (החנות נעליים).

בנפח של 800 מ''ל.

נראה לי עלה בערך 30.

איתי כבר שנה ואני ממש מרוצה.

הייתי קונה נביעות ליטר, עפה עליהם.

לי מי עדן מרגישים הכי חזקים,

בכל אופן רואה שמחזיקים לא פחות זמן מהבקבוקים הרב פעמיים שהילדים שלי (כולל ילדים מעל 18 שכבר פחות הורסים דברים) מתעקשים לקנות לעצמם.

וגם כשהם מתקלקלים, זה יותר שחיקה ונראה לא טוב, ולא שבר שמרטיב את כל הסביבה.

לא מצליחה להירדם...

נרדמתי לכמה דקות בשעה סבירה והתעוררתי. התהפכתי במיטה שעה עד שנרדמתי שוב וגם זה רק לכמה דקות ותעוררתי שוב ועד עכשיו אני ערה...

מה אכלתי? קורנפלקס (לא חריג) עם משקה קפוצ'ינו, שאמנם אני לא שותה קפה אף פעם, אבל יש בו כמות קפאין מזערית שאפילו בקוביית שוקולד (שאותה אני אוכלת לא מעט 😁) יש יותר קפאין.

וגם מרחתי משחה מאלחשת בפעם ראשונה, אבל אין בה שום תופעות לוואי שקשורות לשינה. רק תופעות לוואי של אלרגיה מקומית, שאין ב"ה.

אז מה נסגר??

טוב, לפחות נקפל כביסה בינתיים... 

תודה! 

שאמא שלהם לא נמצאת...

לדעתי הגיוני המעשה שלה אבל אולי לא הצלילה לעשות אותו בנעימות...

לבת שלך את יכולה להסביר את הנל..

וקורה לכולנו שלא הבנו את הסיטואציה כמו שצריך ועשינו טעות... לומדים מה שאפשר וממשיכים הלאה...

אצלינו השומר מכניס הורים רק כשיש אישור מיוחד.

לא יודעת למה זה קשור להכנסת אורחים, לדעתי לא היה כדאי להגיע מלכתחילה אם אמרו שלא

אבל מצד ביה''ס לא מבינה למה לא יכלו לעשות בערב אחר, ולהזמין את ההורים כמתוכנן. ההורים לא כעסו?

נראה לי הם סתם התעצלו...

אולי חשב שאני מצוות ההפקה...

הכנסת אורחים- זה לא רק להזמין לשבת.. אני רואה את זה כדמות שנכנסת לבית הספר, גם אם בטעות, יש 2 אפשרויות:
לגרש- מה שקרה
או להסביר את הסיטואציה בנעימות, ולהזמין בשמחה ובהסבר, למרות שלא מתאים.

וכן... עצלות, ולדעתי אימהות שמחו שכך כי גם הן התעצלו להגיע.
בית ספר מרוחק מהעיר...כרוך בנסיעה, וזה גם זמן ןערב..
לבנות יש הסעה

תצטרך לתרץ אחכ לבנות או לאמהות שגם רצו להגיע ונמנעו בגלל שזה לא הוגדר לאמהות. זה באמת לא פייר.

אולי מהתחלה היה עדיף שהיתה מודיעה שמי שרוצה מוזמנת להגיע ודי.

אבל אולי גם מצידך יש מקום להראות לילדות שכשיש כללים צריך לעמוד בהם ולא להתעקש לעבור עליהם

אישית הייתי מאוד (מאוד!) כועסת אם הייתי במקומך

וואו ככה לגרש אמא???

הלם

הבת שלי סיימה ו' השנה, מסיבת הסידור שלה נעשתה תחת מגבלות קורונה, וגם זה הצליחו להשחיל בין סגר לסגר.

נראה לי יש יותר שכבות ביסודי שהשתבשה להם מסיבת הסידור, מאשר שכבות שהתנהל כמתוכנן.

מבאס ממש שהילדים מתכוננים לאירוע והוא לא יוצא לפועל בגלל מגבלות.

אצלנו הפתרון במקרים כאלט, שהבית ספר מזמין הסרטה מקצועית של הטקס, ואז נשמר זמין לכל אחד בכל מקום.

אפשר גם לעשות שידור לייב. אפשר להציע הצעת ייעול לפעמים הבאות.

כרגע אפשר להציע לעשות טקס חוזר, הפעם רק לאמהות.. אולי ביום שישי. חלק מהאמהות לא יוכלו להגיע, תמיד יש כאלו. יום שישי הרבה אמהות יכולות. מי שלא יכולה שתזמין סבתא/ דודה/ אחות גדולה במקומה.

לגבי השאלה שלך, את מכירה בטעות שנעשתה, ממש בתום לב, אבל טעות בשיקול הדעת.

מנהלת ביסודי חייבת להיות קשוחה עם הכללים.

תראי איך המרחב הציבורי נראה כשכולם מפחדים משיימינג.

בית ספר זה לא מתנס שאפשר להגמיש כללים

ואם תלמידות היו יוצאות מפוקוס כי "גם אמא שלי בבית ואני רוצה להתקשר שתבוא"

מי שהייתה נאלצת להתמודד עם הבלאגן זו המנהלת.

גישה של הכנסת אורחים לא רלוונטית לדעתי בסיטואציה הזו

זה כמו שתלמידה שקיבלה השעיה תוכל להיכנס לכתה כי היא "כבר הגיעה"

תלמידות כל הזמן מנסות לבדוק גבולות ולכן מנהלת צריכה ללכת ראש בקיר הרבה פעמים.

אגב שיימינג, לפני כמה שנים "התפוצצה" בתקשורת כתבה על מנהל בית ספר שהשעה תלמידה שלא עמדה בכללי מסיבת בת מצווה שנהוגים בתקנון.

המסיבה נערכה כמובן בשעות שאינן של לימודים, באולם פרטי ולא הייתה קשורה למוסד הלימודים.

גם שם הטענה של האמא הייתה שבהסתכלות פרטנית לא היה צריך להשעות את הילדה.

טענת המנהל הייתה שבהסתכלות כוללת היה צריך להשעות כי הכללים ברורים וידועים וההורים חתומים על התקנון.

אני יכולה להבין את שני הצדדים, אבל אני שמחה שבמוסדות הלימוד של ילדי אוכפים את הכללים של בית הספר לטובת הכלל ולטובת הסדר.

זה נותן המון כח למורות ושומר על רמה גבוהה ולא מיליון התערבויות של הורים שמחלישים את המערכת.

אז נכון שבמקרה שלך אולי לא היה קורה כלום אם היית נשארת בהנחה שהאמהות והתלמידות היו זורמות עם זה,

אבל זה כן משדר שדר כללי יותר, שאפשר "להגמיש" כללים, פשוט להגיע ויהיה בסדר.

נכון היה לפנות אליה מראש ולבקש הגמשה, כשזה לא קרה, אני מבינה את הפעולה למרות שהיא "לוחמנית"

גם הגעה ללא תיאום עלולה להתפרש כך (אם כי ברור שזה לא המקרה, את הגעת בתמימות כדי לשמוח עם הבת שלך)

לגבי הבת שלך שראתה שהגעת ואז שהלכת, אפשר לעשות מהלימון לימונדה,

להסביר:

אמא רצתה להשתתף ולשמוח איתך. ניסיתי. המנהלת לא הרשתה אז הקשבתי למנהלת והלכתי.

המסרים:

1. את חשובה לי, עשיתי השתדלות להשתתף.

2. לא כל מה שרוצים ומנסים, בסוף מקבלים.

3. למנהלת יש סמכות עליונה בזמן ובשטח בית הספר.

לגבי פניה למנהלת, אפשר לפנות אבל לדעתי לא כביקורת על ההחלטה, אלא יישוב ההדורים.

אפשר לכתוב את השתלשלות האירועים ואת הרגשות שלך, ולסיים בכך שאת מכבדת את ההחלטה שלה כמנהלת.

לדעתי זה רק יתן לך נקודות מולה בשנים הבאות וזה הרבה יותר חשוב לתועלת הבת שלך, מאשר לצאת צודקת לגבי האירוע הנוכחי.

וחיבוק על האכזבה!

חיבוק 💞איזה חוויה מבאסת.

גם לך וגם לילדה.

ברור לדבר איתה.

אבל בית ספר פעל בצורה ממש מבאסת שעשה את המסיבה בבוקר. אצלנו גם דחו את המסיבה מלפני פסח לאחרי פסח אבל ברור שזה צריך להיות עם ההורים!

אולי אני מפספסת..

אבל ברור שלא הוגן שרק אמא אחת תהיה..

מה זה קשור להכנסת אורחים?

מנקודת המבט של התלמידות
תמיד מדברים ועוסקים בהכנסת אורחים, דווקא כשקשה, כשלא רוצים...
זו לא הזדמנות להעביר מסר חינוכי מתוך מעשה?
לזה התכוונתי.

זה לא אירוח של ראש העיר בבית הספר, שהתארגנו לכבודו.
דווקא האמא הפשוטה, שעשתה טעות אבל טרחה והגיעה, אולי בכל זאת נזמין אותה? נארח אותה במסיבת הסיום למרות שלא הייתה צריכה להיות נוכחת...

נקודת מבט קצת שונה...

אי אפשר לחנך אותן על חשבון משהו שלא פייר כלפיהן.

בנוסף, כשעושים משהו שהוא לא בסדר (כן, זה לא נורא ואיום אבל לא תואם את הכללים), אין כ'' כ סיבה לצפות ליחס לפנים משורת הדין.

וממש ממש מבאס שלא הזמינו את האמהות! 

בעייני ברור לאפשר לך להשתתף

באמת בתום לב, היית האמא היחידה

לא איזה קנוניה מאורגנת מאחורי הגב

מה הביג גיל, אםשר להסביר את זה נורא בקלות לילדות (ולאמהות)

אצלנו במוסד זה ברור היה עובר בטוב ובנעימים גם מצד ההורים וגם מצד הצוות החינוכי

חיבוק על החוויה, כן הייתי מגששת עם הבת שלך איך היה לה החוויה, תשתדלי לא להכניס לה מילים ורגשות לפה, יותר שיח לפי תומו

היו כללים ברורים ואת לא הלכת לפיהם אז הם 'עזרו' לך לעמוד בכללים.

לא רואה קשר להכנסת אורחים

ונראה לי שגם אם היו אומרים את זה כמו שהצגת (שבפעם הבאה אמא של.. תזכור לא להגיע) היה יכול מאוד להביך את הבת שלך

אני שונאת שמיישרים קו למינימום בגלל שלא כולם יכולים...

מסיבת בידור זו חוויה חד פעמית

הורה שהגיע והשקיע לחוות את זה עם הילד שלו זה ראוי להערכה ולא לביזוי

מבינה את ההורים שלא יכולים

אבל אם הייתי מתיישרת לפי היכולות של שאר ההורים אז לא הייתי עושה הרבה שברים

מה השלב הבא?

לחייב את כל הילדים להישאר צהרון כי יש הורים שלא יכולים לאסוף באחת?

אני נוטה לא להעביר ביקורת על בית הספר בעניין כי אני משערת שהיו להם שיקולים משלהם

ראוי מאוד לכבד הורים שלא יכולים להגיע למאורע המשמעותי הזה

כן, אם ביקשו לא להגיע ראוי לכבד את הבקשה

אני מעריכה את המנהלת על העמידה בעניין

ואני אומרת את זה בתור האמא הפראיירית שהקשיבה לבקשות מעין אלו ואז גילתה שהיו אמהות שהגיעו והן וילדיהן הרוויחו ואני וילדיי הפסדנו

מאז כמה מקרים כאלו למדתי לקח

וזה לא משתווה בכלל להשארת ילד בצהרון..

אני מבינה שהיו אילוצים להעביר לבוקר (מלחמה וכו...)

ואני עדין חושבת שגם בנסיבות האלו שהעבירו לבוקר וזה אומר לקחת חופש היה צריך לאפשר להורים שיכולים להגיע

אני מכירה הרבה הורים שהיו עושים מאמץ כי זה באמת אירוע חד פעמי וחשוב

ומי שלא יכול- אני מניחה שרובם היו יכולים למצוא פתרונות יצירתיים כמו סבא סבתא

אבל לישר קו לכולם למסיבה ללא הורים - לא פייר בעיני

ההחלטה מראש לאסור היא הבעיתית בעיני

לא גיבשתי עמדה איך היה צריך להתייס למי שלא כיבד את ההחלטה... (שלא מכבדת בעיני את הילד/ההורה/המעמד... אבל ניחא )

אבל בעיני עשית טעות שלא שאלת קודם אם אפשר להגיע ופשוט הגעת🤷‍♀️

היית חוסכת לכולם עוגמת נפש.

אני רק - איזה באסה זה שלא מצאו דרך כך שגם אמהות יוכלו להגיע.

אני חושבת שזה המעט שמגיע לאימהות, להיות במסיבת סידור של הילד. אירוע מרגש ברמות - מה כואב להם לפרגן את זה לאמהות?

שיתאמצו קצת יותר, גם לילדה וגם לאמא

למרות הקשר המאצגר שהיה לי עם אמא שלי, המסיבת סידור זכורה לי ממש ממש לטובה.  

אבל לא וויתרו על נוכחות האמהות. ב"ה

והיא התרגשה ככ וחיכתה שאגיע. ממש חבל שחא התאמצו יותר

לקרוא, בניית דגמים, להזמין חברים או ללכת לחברים

לבשל ולעשות דברים בבית

ולדאוג שיהיה לזה קופסה או רשימה שהוא יכיר מראש כי כשמשעמם קשה לעבור למצב רוח פעיל

חוגי תכנות, אומנות, אפילו קורס גיטרה.

עדיף משהו עם התנסות עצמית.

זה גיל שצריך מעבר ליצירות במקסטוק.

גם חוגים שווים דרך המתנס/ תנועת נוער.

אפשר לוודא שיהיה לו זמין:

גולות

קליעה למטרה עם חיצים נדבקים

שק אגרוף אם הוא אוהב

ספרים

טרמפולינה או משהו בסגנון.

כדורגל

מתח

אופניים/סקייטבורד

אוטוטו פליימוביל וגינה פחות ימשכו אותו לדעתי הוא ברף העליון של הגיל שזה עוד מעסיק אותם.

להיפגש עם חברים אחר"צ בפארק זה משהו שהוא יאהב? (זה לא כמו ללכת או להזמין חבר)

אופניים קורקינט הוא יורד איתם לגינה, אבל הוא נשאר שם רק כשיש חברים וזה  נגיד קורה בערך פעמיים שלוש בשבוע, מאמינה שבחופש יקרה עוד פחות.

מתח ושק אגרוף יכולים בהחלט לעניין אותו

אם הוא לא אוהב אז הוא גם לא יעמוד בלהתחבר לשיעור בזמן.

אתם יכולים לבדוק אולי בגלל שזה במחשב כן יעניין אותו?

תבדקי דרך אתר המקפצה, זה בחינם.

יש גם תוכניות לחקר חלל ושל מכון דוידסון.

דברים כמו גיטרה ואומנות לא מכירה באופן אישי,

אבל בטוחה שיש לא מעט.

אבל אם לא מעניין אותו ללמוד דברים בעצמו (ללמוד הכוונה גם ללמוד לנגן למשל נכלל בלא אוהב ללמוד?)

אז פחות הכיוון.

מה עוד?

אמממ מונדיאל?

מנוי לבריכה?

החופש זה באמת בעיה. אולי להגדיר לו שהוא חייב למלא סדר חופש, רוצה או לא רוצה.

הגמישות בתוכן לא בשאלה של העשייה עצמה.

3 פעמים בשבוע להיפגש עם חברים זה אחלה.

מקווה שיחזיקו מעמד גם בחופש.

אולי נגיד עבודה כעוזר מדריך בקייטנות? אולי התנדבות עם חיות? מה שיש לכם בסביבה.

זה תעסוקות לקיץ לא ליומיום.

של "אפשר לחשוב"

אין לי ילדים בגיל אז לא נכנסתי לפרטים אבל אולי תנסי לחפש

ממה שהבנתי זה הפעלות בכל מיני תחומים

שמקבלים כל יום בשעות קבועות

אולי חסר לו בטחון שם ואם תעודדי להזמין הוא יגלה כמה זה נחמד

ואם לא- אז יש גינה?

אפשר דברים של בנים..לבנות מחנה,דברים מעץ.. ניסויים מדעיים ביתיים קלים..

ובאמת קובעים בגינה..

גם שמדי פעם מגיעים הם בקושי משחקים עם עצמם.

מחנה הוא עושה כשיש לו מוזה, זה לא משחק של כל יום.

יש לי פה ערמת עצים שהוא אסף ומשחק איתם אבל זה כבר פחות מעניין אותו.

על 'קופסת משעמם לי' שהכינו הילדים שלי.

קופסא עם מגוון פתקים עם רעיונות למשימות שכשמשעמם שולפים ממנה פתק (ויש בה גם דברים כיפיים ומצ'פרים וגם משימות בבית. הכל מהכל).

אם מישהי יודעת לחפש, פירטתי על זה פעם לעומק (ועכשיו אין לי זמן).

החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)

מה אישה עשתה לפני 200 שנה?

הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?

התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.

היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה

(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').

מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים

אמבטיה של רבע שעה בערך

משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות

מקלחת טובה

מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.

צחצוח שיניים וחוט דנטלי

עיון בכל הגוף וזהו

גג 40 דקות

ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ

גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני

ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון

אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?

שווה לבדוק את זה

ולהבין את ההלכה כמו שצריך..

אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.

היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג

תלכי ותשאלי

זה לא אמור להיות מורכב בכלל.

דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.

בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…

מי הרב שלכם?

אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?

כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.

אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים

לא צריך שום רשימה בשביל זה

רק לעבור

ראש- לחפוף, לסרק

פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים

חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..

וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.

אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.

רק מה שרלוונטי לך, ואולי סתם מפורטים שם דברים שמבחינתך הם חלק מובנה ממקלחת ולא צריך שיהיו מפורטים בכלל.

או שתוותרי על הרשימה ופשוט תעברי לעצמך על הגוף.

וזה מצטמצם פלאים.

אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.

יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.

מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.

אין באמת הרבה עשיה.

אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️

כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן

ולא משהו חריג

בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.

אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.

לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.

אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.

אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.

עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.

ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.

שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.

חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).

זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.

ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.

את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.

במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.

במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.

בהצלחה!

מבינה אותך ממש!

חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,

אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.

הניסיון הופך את זה ליותר קל.

זה נהיה יותר מוכר.

ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...

אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.

זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.

מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅

יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....

יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר...   אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...

בהתחלה זה ממש כמו הר.

אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.

מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.

השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,

ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.

וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.

אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.

העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.

שאני אומרת לעצמי כשאני מתחילה להיכנס ללופ של ו'מה אם איך שאני עושה לא מספיק' (אצלי זה קורה סביב ניקיון לפסח).

ברגע שעשית מאמץ סביר (פירטו לך פה בכמה הודעות מה זה נחשב), אין שום סיבה שתצוץ לך חציצה יש מאין שתפסול יותר מאשר אם היית טובלת במים לא צלולים- וזו אופציה קיימת וכשרה.

מזל טוב! 🥳 כלה בשנה ראשונה זה שלב מרגש (וכן, יש בו גם דברים מלחיצים שצריך ללמוד לנהל)🤍

זה לעבור עם בעלי קודם.. על כל מה שאני עלולה להתקע:

אני מתחילה לפני את ההתארגנויות גוזרת ציפורניים עור יבש וכו

ואז מבקשת שיסתכל על הציפורניים ויגיד לי אצבע אצבע שזה בסדר

ואז על עור יבש

ואם יש פצעים

וכל דבר שאני עלולה להיתקע עליו שעות במקווה אח"כ

. והוא עובר איתי ואומר לי דבר דבר שהוא בסדר.

ואז במקווה אני ממש מחזיקה בראש שעברתי על הכל ועשיתי הכל ואני רק עושה סקירה אחרונה של מעבר רציף על כל הגוף - אני כן מתקלחת שוב אבל זה עניין של מה נח לך.

(ואם ואם פתאום מגלה איזה עוד פעם משהו אני למרות הבושה מצלצלת לבלנית ושואלת אותה אם להתעכב על זה או לא)

אני מרגישה שזה ממש נתן לי עוגן שאני יודעת שזה בסדר ואם לא התחדש שום דבר אז כבר עברנו על זה

דברים אחרים לא עזרו לי וזה ממש כן

אולי יעזור גם לך❤️

נשואים כבר כמה שנים ובהתחלה היה מאוד קשוח, הייתי נלחצת מאוד כל פעם.

מה שעוזר לי זה לדעת את עיקר הדין, (חציצה צריך להיות משהו שמקפידה עליו/מכסה חלק ניכר מהגוף, יתכן ויש דעות אחרות אבל זה מה שאני יודעת והולכת לפיו) ללכת לפי מישהו שמקל בנושא ולא מחמיר. (בכללי אני חושבת שמצוות צריכות להעשות ברוגע ובנעימות, במיוחד אצל נשים, ועצבנות ולחץ בקיום מצוות לא תמיד קשורה רק להלכה)

ומה שעוד עוזר לי זה להפוך את ההתארגנות לחוויה, אצלינו המקווה הוא מאוד נעים, אז הרבה פעמים מתארגנת במקווה עצמו וזה הופך את זה למיוחד ונעים

שהלכתי למקווה בערך שנה אחרי החתונה אחרי שקיעה.

אז הייתי שעה בהכנות ואז טבילה.

כשיצאתח מהטבילה הבלנית אמרה לי להתארגן מהר כי יש הרבה שמחכות. נתנה לי תחושה לא טובה. שאלתי אותה מה הביתי אמורה לעשות אחרת, התחלתי הכנות לפני שקיעה אז חייב שעה. היא אמרה שלא חייב שעה.

אז פניתי לרב שאני מתייעצת איתו והוא באמת אמר שיש נוהגים ככה, אבל העיקרון זה לא להתארגן בלחץ. לא חייב שעה על השעון.

מהמקרה הזה למדתי שבדיעבד צריך להתארגן כמו שאת רגילה לנקות ולטפח את עצמך + כמה דברים מעבר. אבל לא להשתגע

גם כשהייתי מקיאה קבוע בנסיעות. ותמיד היה לי מוזר שלא עלו עליי לפני שסיפרתי.

בהריונות האחרונים לוקחת בונג'סטה אז מתפקדת רגיל ללא הקאות.

אם יש חום ואז זה כן עדיף להוריד.

לגבי הכדורים לבחילות באמת לא חפרתי כי לא הייתי צריכה ב''ה. אבל תבדקי על זה קצת, אולי תופתעי שזה לא דרמטי (שוב, אין לי מושג). וגם לסבל ולהקאות יש משמעות, בסופו של דבר הכל משפיע. תרגישי טוב!! 

זה תגובה נורמלית וטבעית של הגוף

הרופא של הילדים שלנו אומר לתת אקמול רק אם כואב ומתלוננים

אם למשל זה חום והילד לא סובל אז לא לתת

ואני חושבת שזה לא מדויק להגיד את זה

אבל אני מעדיפה לא להמשיך את הדיון הזה וכל אחת תעשה מה שהיא מבינה ומרגישה

מדובר על חום גבוה וממושך שפוגע, כי הוא פוגע בהתחלקות התאים. לכן בהריון יש המלצה להוריד את החום מהר יותר מבמצב רגיל, אם כי לא חייבים מיד. (בדקתי באתר של כללית ומכבי)

אני מכירה הרבה שלוקחות.
גם לקחתי בהריונות היפרמאזיס, אבל למזלי לא עזר אז הפסקתי לקחת כי גם אני חוששת מכל הכדורים האלו אז הרגשתך ממש מובנת.

כמה שמנסה להעביר תבחילות..

לא מסוגלת לשתות מים ועוד

נמנעתי מהכדורים
למזלי, באחד ההריונות כשלקחתי לא זוכרת את השם... מה שהיה לפני הבונג'סטה, לא עזר לי. אז לא הייתה לי סיבה לקחת.
לזכור שזו תקופה שעוברת
וללעוס קרח, כמו שכתבו לך פה, כל כמה זמן כדי לא להגיע לעירוי...

אבל האמת שבדר"כ ההקאות לא מפתיעות אותי

אני סוחבת את הבחילה כמה שעות ורק אז מקיאה.

בהריון הראשון שהקאתי בטירוף בלי הפסקה אז לגמרי פגע בעבודה

לא הייתי מסוגלת לצאת לעבוד אחרי שהקאתי את הנשמה על הבוקר.

ובאמת סיפרתי למנהל שלי על ההריון נורא מוקדם.

צריכות להדליק משואה