אני חושבת שילדים צריכים לבוא בנחת, כשרוצים אותם ומצפים להם, ולא מתוך לחץ וחשש. אם את מרגישה שאין לך כח להתמודד עם הריון, כדאי לך לשקול מניעה- הרבה רבנים מתירים בלי בעיה.

מצד שני אומרים שכל ילד מביא את הפרנסה שלו.

מצד שלישי אני יכולה לומר לך מנסיון שזה מאד, מאד קשה ללדת ילד בתקופה של לחץ ולימודים. מאד קשה.

בקשר למשפט האחרון: ילדים זה תמיד מחויבות. זה חתיכה מהלב שלך שמסתובבת מחוץ לגוף שלך. יש לנו אחריות עצומה כלפי הילדים שלנו- לתת להם את הכלים להיות מבוגרים בריאים ומאושרים. המחויבות הזו תהיה לך בכל שלב בחיים שבו תבחרי ללדת ילד.

כדי למנוע הריון מיד בתחילת הנישואין צריך התר מרב, למרות שזה מאוד מורכב לקבל התר כזה...

אז נראה לי שאלך על דבר אחר. אני מכירה מישהי שלדמיין אותה מטפלת בילדים היה בפני עצמו דבר מצחיק. היה נראה שהיא ממש ילדה בשביל זה- לא תאמיני, גם אחרי שהיא ילדה את הבכור, היא הייתה נראת כאילו נתנו לה לשמור על ילד והיא לא מצליחה. מהר מאוד, מאוד היא פשוט נהייתה כ"כ מיומנת שהיום אני עומדת בצד ומתפללת לעשות הרבה דברים בגידול ילדים כמוה. פחד מילדים זו לא סיבה להרגיש שאת לא יכולה לעשות את זה. 

אל תשכחי שכשיבואו הילדים תתעורר בך אהבה רבה שלא תביני איך פחדת מזה בכלל... 

גם לידה זה דבר מפחיד מאד! הרבה יותר מגידול ילדים.. אז לא נלד לעולם?

אני רוצה ילדים..

וכל תינוק שאני רואה מעוור לי את החשק...

פשוט מרגישה שהחיים שלי עדיין בבלאגן. עדיין לא מאוזנים...

ומגיע לילד שלי הכי טוב בעולם.. אמא שיכולה להיות פנויה אליו הרבה, שלא שוכחת שום פרט קטן,

נכון?

לא אמא שלחוצה מאיך נגמור את החודש? שעייפה מאוד כשחוזרת מהעבודה...

אבל מתי זה יקרה?

את חושבת שהזמן יעשה את שלו באמת?

אולי תמיד יש קשיים ומצוקות ופשוט צריך לעשות מה שאפשר וזהו...?

ולגבי מניעה - תראי אני לא מבוגרת, אבל לא צעירונת.

בעוד שנתיים אולי אני מקטינה סיכוי להרות בהרבה? לא?

אני לא יודעת איך יראו החיים שלך עוד שנתיים. אני גם לא יודעת בת כמה את ומה הסיכויים שלך להרות אם תחכי שנתיים, והאמת שגם את לא . זה שיקולים מאד גדולים וכבדים, וזאת החלטה שצריכה לבוא ממך ומבעלך, אחרי שאתם משקללים את כל הנתונים.

אני רק אמרתי את מה שעולה לי מהנסיון שלי- רצינו לדחות את ההריון לאחרי שאסיים לימודים, אבל כל כך רצינו ילדים שהפסקנו למנוע מוקדם. ילדתי תוך כדי לימודים, מאד סמוך למבחן גדול שהיה לבעלי (שנינו סטודנטים) הוא נכשל במבחן כמובן ועד היום לא הצליח להשלים אותו, ואני בקושי עברתי את כל המבחנים של אותו סמסטר (ושל כל הבאים אחריו). כמובן שכל הלחץ של לימודים, חיפוש עבודה ואמהות טרייה לא עשה לי טוב, ועכשיו יש לי סוכרת, שיש מצב טוב שהיא נגרמה מכל הסטרס הזה.

הילד הבא שלנו יחכה (עד כמה שזה תלוי בנו...) עד שתהיה לנו עבודה וחיים מסודרים. וזאת החלטה שלקחנו ביחד כי ראינו לאן הלחץ הזה מביא אותנו.

מי יודע, אולי אצלך ילד דווקא יסדר לך את החיים, ותרגישי שלמה ומאושרת. אולי פתאום תנחת עלייך עבודה טובה, או עזרה מאיפשהו.

תתפללי המון, תתיעצי עם רב. תחשבי על זה בזהירות.

לא התייעצנו עם רב, למרות שבעלי ביקש שנעשה זאת..

התחושה שלי היא שרב או רבנית גם שמכירים את כל הרקע שלי ויבינו לליבי, בסופו של דבר יגיד לי שזה לא סיבה למנוע היריון.

אני מתפללת שהשם יתן לי היריון בזמן המתאים, וכשיתן לי את הכח אליו.

גם לי יש חברות שילדו תוך כדי לימודים, אבל היתה להם הרבה עזרה מהורים.  לי אין! מה לעשות? זה אני ובעלי רק שנינו.

והשם...

וכל זה גורם לי להיות ממורמרת על ההורים שלי שקשה להם לפרגן בלי להתערב ולהרוס, על העבודה שלי שלא מתגמלת בשכר, למרות שדורשת הרבה, על חוסר צדק ועוד ועוד...

אני מנסה להיות עם אמונה וביטחון בהשם.. אבל לא מצליחה, עובדה שאני נכנסת לחרדות ולסטרס..

ולגבי הגיל - עוד שנתיים אהיה בת 30

אבל זה קצת צורם לשמוע שהשיקול שלכם לילד עומד מול מבחן שבעלך צריך לעשות. את הילדים שלנו אנחנו יולדים בזיעת אפינו, אלפי שקלים הולכים על טיפול על מנת לזכות לחבוק ילד. ויש לא מעט כמוני, אני אומרת את זה כי נראה לי שאת לא מספיק מעריכה את הזכות ללדת. כאילו ילד ועבודה מסודרת עומדים באותה רמה. לאיזה חיים את רוצה להביא את הילד שלך שאת לא יכולה לאפשר לו את זה בשלב הזה? אברכים ומובטלים מגדלים לפחות שלושה ילדים בצורת חיים מכבדת. אולי כדאי לעשות שיקול מה טיפס בטעות על הערך להיות הורים לנשמה מתוקה.

כואב לי, כמעט עד דמעות, לשמוע מהם השיקולים שלכם בהבאת חיים לעולם.

חניתה יקרה, אני חושבת שאת צריכה להתייעץ עם נשים בוגרות שמכירות אותך אישית ויעזרו לך להבין עד כמה את מוכנה לילדים ואם יש פחד מסויימים, מתמודדים איתו

כמו שכתבת... השיקולים...

מביך להודות שיש לי כאלו שיקולים..

בגלל זה אני מתייעצת פה..

אם תתייעצי עם רבנית שאת מתחברת אליה ואת יודעת שלא תלעג לך לשיקולים האלה אז זה יעזור לך מאד.

זה לא שיקולים מצחיקים או מביכים, זה הרגשה שלך.

ואי קבלת תמיכה בלידה ואחריה זה באמת קצת מקשה על העניין.

אני יכולה רק לייעץ בלי להכיר ואת תקחי את מה שטוב מזה-

הגיל בהחלט משחק שיקול, כי עוד 12 שנים בערך ההריונות שלך יהיו הריונות בסיכון לפי הרופאים של היום.. 

תחשבי שיש גם קצת מרווח בין ילד לילד... לא יוצא הרבה זמן בקיצור... וחבל על השנים האלה.

יכול להיות שזה דברים שייפתרו עם הזמן, הרי גם אם תכנסי עכשיו להריון יש לך תשעה חודשים לתכנן ולחשוב מה את רוצה לעשות אחר-כך. אולי תרצי לצאת לחופשת לידה ארוכה יותר אולי לעבור לעבודה אחרת וכו'.

בעלך יצטרך לעזור לך אבל גם אם הוא סטודנט זה לא כ"כ נורא. הכי גרוע הוא משלים אח"כ קורס שפספס ... לפעמים זה שווה את זה. הרי אחרי שנתיים של לימודים באה עבודה, וגם שם יש לפעמים עומס ודברים שאי אפשר לדחות וכו'

בלימודים יש לפעמים יותר גמישות או ויתורים.

לגבי פחד בגידול ילדים- תאמיני בעצמך שאת תוכלי בעז"ה. הרי אף אחת לא נולדה אמא , יש ספרים, מאמרים, אתרים שיעזרו לך

ולגבי עזרה אחרי הלידה, אפשר שתשימו כסף בצד לעוזרת או בייביסיטר שיהיה לך להתחלה.

או שכל האמהות רגועות לגמרי לגבי הכנסות חודשיות או שכולן ערניות ואף פעם לא עייפות?

אז זהו שלא...

יש הרבה אמהות שלחוצות (או שלא) איך יגמרו את החודש, יש הרבה אמהות עייפות וגם רובנו שוכחות לפעמים כל מיני פרטים קטנים.

ובכל זאת הן אמהות טובות, והילדים שלהן שמחים והכל בסדר.

לא שאני נכנסת לך לשיקולים, אבל שתדעי שיש יותר מדרך אחת לגדל ילדים. ילד לא צריך להיות עסק כ"כ יקר. לא חייבים לקנות את כל המוצרים הכי יקרים והכי ממותגים. יש מוצרים מעולים ביד שניה ומסתדרים.

ובנוסף- יש פלא שקורה כשילד נולד. לפני הלידה את בכלל לא מבינה איך הוא נכנס בלו"ז הצפוף של הבית. ואחרי הלידה  פתאום הלו"ז והבית מתבלגנים, נמתחים ואז מפנים לו מקום, והחיים והבית מסתדרים מחדש עם התינוק.

אני מרגישה ממה שאת כותבת שיש לך רצון מאוד חזק לילד. אז לדעתי תני לקב"ה לעשות את שלו ותלכי עם הרצון שלך. כי תמיד יתעוררו קשיים ומניעות וחששות.

אי אפשר להתעלם מכך שגם אם מקבלים את כל המוצרים לגמרי בחינם (לא, זה לא מופרך. יש המון חפצים מיותרים בעולם שרק מחפשים למי להימסר) - עדיין קיימת ההוצאה הלא-קטנה של טיפול בילד.

שלושה חודשים חופשת לידה ממומנת, ואז מה? אמא שהיא מפרנסת יחידה לא תוכל להישאר עם התינוק מעבר לכך, וכשאין גם סבתות בתמונה - יש בהחלט הוצאה על טיפול. במיוחד אם מעדיפים מטפלת על מעון (ולא, זה לא נראה לי פינוק מוגזם).

גם הזנה של תינוק עשויה לעלות הרבה. ולפני שיקפצו ויגידו לי שהנקה זה בחינם, אני אגיד שלדעתי לא כדאי לצאת מנקודת ההנחה הזאת. הלוואי שזה יהיה לכולן בחינם, אבל יש הרבה אימהות שצריכות להוציא סכומים לא קטנים על הנקה (כי הרבה פעמים צריך ייעוץ, ורצוי מיועצת טובה מומלצת - כך שהמחיר יכול להיות בהתאם, והרבה פעמים צריך עוד עזרים ומגבירי חלב ומשחות ועוד) - וכשהן לפני כן באשליה שהנקה זה בחינם, ההוצאות הגדולות והמפתיעות האלה שוברות. כדאי מראש לקחת בחשבון שייתכנו הוצאות גדולות בהתחלה, ולהיערך לכך.

מאוד מאוד צרם לי שאחת הכותבות (לא את) הציגה את הדברים כאילו הפותחת מעמידה את טובת עצמה מול טוב הילד. דאגה כלכלית היא דאגה לילד. לא צריך הרים וגבעות, אבל צריך שתהיה יכולת לאפשר לו דברים בסיסיים. השיקול שעושה הפותחת הוא אחראי וראוי, ולדעתי היא צריכה להביא אותו כמו שהוא לפני רב שעוסק בתחום.

חזקי ואמצי!

כשאישה שומעת כל ההריון שהנקה זה בחינם, ואז בזמן אמת מגלה שלא הולך בקלות, זו יכולה להיות לפעמים (בעיקר כשחיים על הקשקש) דילמה נוראית אם לפנות לייעוץ, ואם כן אז אם של יועצת אמיתית או חאפרית שלוקחת רק חמישים, ואם כן אז אם להמשיך לעוד פגישה אחרי שהראשונה לא הספיקה, ואם לקנות את מכשיר הsnsשהיא המליצה וכו' וכו' - או פשוט לעבור לתמ"ל.

נכון שבחישוב כולל מן הסתם ההנקה תצא יותר זולה בסופו של דבר, אבל

(א) כשאת במצב כזה יש לך הרבה ספקות וחששות אולי אחרי כל המאמצים לא תצליחי להניק ואז תצטרכי לשאת גם בהוצאות הכבדות האלה וגם בהוצאות של התמ"ל

(ב) גם אם בע"ה כן תצליחי, עדיין הוצאות על תמ"ל שמתפזרות בתשלומים קטנים על הרבה חודשים קלים יותר לספיגה בתקציב המשפחתי מהוצאות גדולות שמרוכזות ביחד על ההתחלה באופן לא צפוי ולא ידוע מראש. מאותה סיבה שקל יותר לשלם משכנתא מלקנות בית במזומן, אפילו שזה יוצא בהרבה פחות.

שלא יתקבל רושם לא נכון, אני אומרת ת זה כי אני לגמרי בעד הנקה ורוצה שנשים כן יצליחו בה ולא יהיה להן מייאש. לצורך כך כדאי להיערך לזה כלכלית - להיות מוכנים לספוגכמה הוצאות גדולות בתחילת הדרך אם יהיה צורך. אם לא יהיה צורך - הרווחתם!

אגב, הכל מנסיון אישי.

אבל את לא תחשבי על כל הבעיות שיכולות להיות בהריון והטפולים היקרים שאולי ח"ו תהיי עלולה להצטרך וכו'

יש גבול. ובעיות בהנקה שצריכות הרבה כסף זה לא קורה לכולן וגם לא לרוב הנשים

את ממדדברת על מי שיש לה בעיות בהנקה, אז זה מקרה מיוחד.

ולי ב"ה לא הצטרפו הוצאות מיוחדות לתינוק מלבד טיטולים ופה ושם דברים קטנים.

ואני בטוחה  שאני לא היחידה

בעיות בהנקה יש היום לאחוז נכבד מהנשים, מסיבות אלה ואחרות. זה בהחלט דבר שכדאי לקחת בחשבון, ולא איזה תרחיש מדומיין.

לא רואה שאצל נשים סביבי יש כ"כ בעיות..או אחת לכמה. ואם היא לא תהיה האחת מכמה?

גם אם אין לך ילדים יכול להיות שתוציאי פתאום כסף על משהו? שיניים נגיד? או כל דבר אחר .. אז לא לחיות?

מעיין, התבססות כלכלית זה לא דבר שאני כתבתי, ואני לא יודעת למה מתכוונים במושג הזה. מבחינתי הדבר האחראי לעשות כעומדים לפני ההחלטה על הבאת נשמה לעולם הוא לבדוק אם אנחנו במצב שאפשר לספק לו את המינימום הנדרש לשנה הראשונה לפחות. המינימום. אני לא מדברת על טרמפולינות ומוביילים. מבחינתי אפשר גם בלי עגלה (כך עשיתי!) ואפשר גם לקבל מיד שנייה. אפילו לבגדים לא צריך לדאוג - ש בעולם המון בגדים שרק מחכים להימסר למישהו.

אז מה זה המינימום? אני חושבת למשל על שני סעיפים שעליה אי אפשר לדלג (אולי יש מישהי שתוסיף עוד, זה מה שעולה בדעתי): טיפול והזנה. צריך שתהיה אפשרות שמישהו יטפל בילד, וצריך שיהיה אפשר להאכיל אותו. בעיני אם הכותבת בודקת את מצבה ורואה שאין לה איך לאפשר את שני הסעיפים האלה, זה צעד אחראי מבחינתה.

לגבי טיפול, היא ציינה שהיא מפרנסת יחידה, בעלה בלימודים תובעניים, ואין עזרה מהמשפחה. המסקנה שלי היא שבמקרה כזה יהיה צורך לשלם על טיפול. אם תלוש המשכורת כרגע לא יכול לכסות את זה, יש בעיה. את רואה פה משהו שאני לא רואה?

לגבי תזונה, הייתי יכולה לשפוך המון מילים אבל האמת שזה נראה לי מיותר. בחברה שלנו היום יש המוני המוני נשים שבנו על הנקה מלאה וניצבו לפני שוקת שבורה. זה עולה פה כל יומיים. תעשי סקר כמה מבין המאכילות בתמ"ל בפורום תכננו את זה מראש... תגלי שלא מדובר בכלל בכלל בתרחיש דמיוני. יש שבנו על הנקה בחינם והצליחו, יש שבנו על הנקה בחינם וקיבלו הנקה בתשלום, יש שבנו על הנקה בחינם וקיבלו תמ"ל בתשלום, ויש שבנו על הנקה בחנם וקיבלו הוצאות על הנקה עד להרמת ידיים ומעבר להנקה בתשלום. לכן להניח מראש שסעיף התזונה יהיה חינמי זה לא מבוסס. יש סיכוי כזה, אבל מכל מה שאני רואה סביבי הוא לא מגיע אפילו לחמישים אחוז.

כתבתי שלא אשפוך מילים ושפכתי... בע"ה לא אכתוב על זה עוד. מי שבאמת רוצה לברר את המצב אני ממליצה לה להעלות סקר בפורום על תוכניות ההנקה והמציאות בפועל. מן הסתם תהיה השתתפות רבה, כרגיל בסקרים כאלה.

יש חבל דק שצריך ללכת עליו בין אמונה בה' לבין לסמוך על הנס. כשמישהי מבררת שהיכולות שלהם מכסות את ההוצאות היחידות שהן באמת במאה אחוז נצרכות ואין איך להשיג אותן מיד שנייה - זו בדיוק רמת השתדלות רצויה. אני לא חושבת שאישה שרואה שתלוש המשכורת שלה לא מכסה טיפול בתינוק אמורה לסמוך על הנס.

כי מה שאני לא מבינה הוא איך לא חוסכים כזוג צעיר שחי ביחידת דיור קטנה וממשכורת יחידה.

גם אם היא מקבלת משכורת מינימום (5000 ש"ח), ולפי דבריה עובדת בעוד עבודות ובקושי נושמת. אבל גם אם זו משכורת יחידה ואין שום עזרה מבעלה ושום עזרה מאף אחד אחר - ניתן לחסוך. מה כבר ההוצאות של זוג צעיר?
אז חוסכים, לפחות מהרגע שיודעים שנכנסים להריון, ועדיף גם מלפני כן.

וכשאת עובדת במשרה מלאה, לרוב יש אפשרות לקבל הנחה של התמ"ת על משפחתונים/מעונות. זאת אומרת, החיים בארץ הם לא כל כך בלתי אפשריים עבור זוגות צעירים, גם אם יש מפרנס יחיד, ובעיקר אם זה מצב זמני שיכול להשתנות כשנה אחרי הולדת הילד (גם לקחת הלוואה קצרת טווח, בידיעה ברורה שההכנסות הולכות לגדול עוד כמה חודשים, זה דבר אפשרי, אם כי לא מומלץ, אבל זה לא שהם יגיעו לפת לחם ולחוסר יכולת לגדל את הילד, זה נראה לי חששות מאוד רחוקים. גם אם בעלה לא ימצא ישר עבודה בתחום שלו שתכניס מאוד יפה, תמיד הוא יוכל לעבוד בעבודת מינימום מזדמנת. לי נראה השיקולים האלה מאוד מתפנקים. סורי.)

נתתי רק תמ"ל, הייתי סטודנטית ועבדתי, בעלי היה אברך שבקושי הרוויח, ושמתי את הילד במעון ללא הנחת תמ"ת, לא נעזרנו בהורים חודשית, ובכל זאת הסתדרנו (בגדים ועגלה יד שניה, מבצע ממש טוב על השידה+מיטה, בלי אוטו וכו')

זה מאד אישי.

לא כולן כאלה גיבורות.

בגיל שלושים יש גם פחות כח מאשר בגיל עשרים, כדאי לקחת בחשבון כשמשווים.

היא ציינה שקשה לה גם עכשיו עם הזמן, ותינוק, בשבילי לפחות, זה האתגר הכי קשה שהיה מולי בחיים.

ומאד מודעת למצבך.

תראי איך את מדמיינת את עצמך בהריון בשמחה ובנחת.

ובעזרת ה' הוא יתן לך כוחות ושמחה 

להיות בנחת ואמונה.

אם עמוס לך עכשיו וכו'...אבל החיים שלך לפי איך שזה נשמע לא הולכים להשתנות

זה לא שמחר תהיה לך עבודה פחות תובענית 

זה לא שמחר תחזרי רעננה יותר

אני חושבת שכדאי לסמוך על ריבונו של עולם שהוא מביא את זה בדיוק ברגע המתאים

ולתת לו לנהל את העניינים

אם את מרגישה שזה ממש מלחיץ אותך

תתייעצי עם רב 

באיזו זכות אני מביעה את דעתי בנושא כל כך רגיש ..ומה מישהו בפורום יכול לתרום לך . את הרי מכירה את עצמך ואת המצב יותר טוב מכל אישה שלא ממש מכירה אותך כאן.

נשמע שלא טוב לך . 

לא טוב לך מסיבות אובייקטיביות, אבל זה לא משנה את העובדה , שכרגע לא טוב לך בחייך . האם יום אחד זה ישתנה ? נכון תקופות סטודנטיאליות הן תמיד לא קלות . מצד שני אחר כך לפעמים קשה למצא עבודה , או שלא מוצאים בכלל? האם יש זמן נכון יותר להביא ילד ?

סליחה שאני מכניסה את השואה, אבל אנשים לאחר השואה היו שבורים נפשית וגופנית . המצב הכלכלי היה רע ביותר, ובכל זאת אנשים ילדו וגידלו -מי בצורה יותר מוצלחת , מי פחות. 

"בבקשה תנו לי עצות, בלי לשפוט..."

לתת עצות כגון -תעשי הכל כדי להכנס להריון, או לחילופין תמנעי הריון - זה לא אחראי לדעתי . 

התשובה היא בסופו של דבר אצלך . אבל אם הייתי צריכה לתת תשובה מהשרוול הייתי אומרת : אם לא עכשיו , אימתי ? ואת צריכה לעבוד על הרצון שלך , שיהיה שלם . את צריכה להבין , שאם את אוהבת את בעלך , וסומכת עליו , אם שניכם אנשים מאמינים , אז צריך לעשות את הצעד ובאמונה ובשמחה להכנס להריון . 

בהצלחה בכל החלטה !

מסכימה בהחלט

ואנשים שאין להם ילדים , אין להם זוגיות אמיתית ? זה לא ככה . אולי "זמן אמיתי" הוא לא ניסוח מוצלח , כי כל זמן הוא אמיתי . אבל אישית הבנתי למה היא התכוונה . 

קודם כל המסר הכללי שלי היה שהתשובה אצלה ולאף אחד אין זכות להגיד לה מה לעשות.

א ב ל - אם היא מתעקשת -אז אני מהמקום שלי - בעד להביא ילדים . הרגשתי שלא טוב לה , לא בגלל שאין או יש ילדים -אלא בגלל שהיא עובדת נורא קשה , אין לה תמיכה מההורים . הדברים האלו מוכרים לי. זה לא משהו שישתנה בקרוב . כלומר -כך או כך לא תהיה תמיכה מההורים , כך או כך היא תצטרך לעבוד. תמיכה מההורים דרך אגב זה המון המון -לדעתי. 

האם "טוב זה בהכרח ילדים" ? תלוי מי את. לי באופן אישי זה משהו מאד מאד חשוב , ואם יש לי צער גדול , זה על כך שלא זכיתי למשפחה ברוכת ילדים . גם גדלתי דיי לבד. יש נשים ואנשים שלא רוצים בכלל ילדים , אפילו לא אחד . בשביל אנשים כאלו להביא ילדים זה טרגדיה . אז מה אני אמליץ להם להביא ילדים ? מי שיש לו פחד גבהים , שלא יטפס על הרים .

..וכן , לדעתי הוא מפסיד אחלה חוויה (בתור מי שיש לה פחד גבהים ובכל זאת תישמח לטפס על הרים בקצב שלה)

הבהרתי?

כל מי שאומרת לך "יהיה בסדר", "עם הילד באה הפרנסה/כוחות" וכו', לא תבוא לעזור לך אם יהיה לך קשה מאד.

סליחה אם זה נשמע בוטה, אבל קצת מעצבנות אותי התגובות האלה.

פרת משה כן הראתה לך את הצד הקשה, שעלול להיות לזה מחיר בבריאות ובפרנסה לכל החיים.

אף אחד לא אומר שגם לך יהיה קשה.

בקיצור, אי אפשר לדעת וגם את לא יכולה לדעת.

את כן יכולה לדעת מה המצב הכלכלי בערך, ואני מתפלאה על הזלזול בזה ועל חוסר ההבנה (כן, מבחן אחד שלוקח עשר שנים לגמור יכול להיות הבדל שמים וארץ במשכורת).

סתם מנסיוני האישי - אנחנו זוג ישישים, יחסית מסודרים כלכלית, ונורא נורא קשה לי.

זה בעיקר עניין של אופי וכו.

גיל מבוגר עושה את זה יותר קשה כנראה.

אם יש קצת כסף אפשר לקבל עזרה בתשלום, אפשר ללכת לבית החלמה ולא צריך לחשבן כל שקל שזה פשוט חוסך זמן.

הייתי אומרת לך שאולי אפשר לחכות קצת, כך שבעלך יהיה בסוף הלימודים.

הכי טוב היה אם הייתם יכולים כן להעזר בהורים שלך..

אבל בסופו של דבר זאת בעיקר שאלה הלכתית (שנתיים+- זה לא כזה קריטי מבחינת פוריות להבנתי) וזאת החלטה שלכם האם ואת מי לשאול. מסכימה עם זקנת השבט שרק את יכולה לדעת. היא כנראה התכוונה שלא טוב לך מבחינת לחץ זמן ולחץ כספי.

בקיצור שוב, אני לא אומרת לך כלום, רק רציתי להביע את דעתי על התגובות השונות לכאן או לכאן..

אבל כשמתקרבים ל30 זאת כבר שאלה אחרת

בגילך זה באמת לא שייך לצפות לעזרה מהורים, אני מניחה שהם לא הכי צעירים

אני חושבת שכדאי לך ולדבר עם בעל כי הוא גם צריך לקחת אחריות, מה הוא חושב ומה תעשו אם לא תוכלי לפרנס בהריון

ואם אין מה לעשות אז לבקש היתר מרב למניעה ובמקביל לבדוק שאין בעיות פוריות, לחסוך כסף, להתכונן נפשית, כי בעוד שנתיים כבר לא יהיה לאן לדחות

צרם לי קצת - ואני מתנצלת - שאת כועסת על הורים שלא עוזרים- אם בעלך לא צריך לדאוג בנושא אז למה הם כן? אני במקומם גם לא הייתי עוזרת

שיהיו הוצאות, כל הסטודנטים עובדים,אפילו שמירה פעמיים בשבוע,

במיוחד זה קצת מוגזם לצפות מהורים שיעזרו לילדים בני שלושים

כשאני אגיע לגיל שישים אני ארצה לבזבז על עצמי, היום כמעט כל הזמן וכסף הולך לילדים אז גם בגיל שישים צריכים להמשיך לגדל אותם?  ועוד הם יכעסו עלי שאני לא נותנת להם? 

באמת יש פה את הביטחון בהשם.

מצד שני - אמרו לי פעם "זרע בר קיימא בשנה ראשונה - ברכה שאינה צריכה".

עדיין נשארתי עם הקושי אבל אולי עוד דברים לחשוב עליהם...

ובקשר להורים - סתם התגובה פשוט הפריעה לי. הם צעירים יחסית כי אני הגדולה שלהם. עובדים וחיים חיי רווחה. לא לדאוג. ואני לא מדברת על ירושות שהגיעו לידיהם לאחרונה.

הם לא עוזרים גם מתוך עיקרון - שאם הצד השני לא נותן אז גם הם לא...זהו.

ההורים של בעלי - מה שאין להם הם נותנים. בלי שנבקש ובלי תנאים.

ועל זה אני גם מתפללת...

אם בעלי יצא לעבוד - זה יבוא על חשבון הלימודים. וכן, עדיף לי שנתיים קשות מ10 שנים של גרירת לימודים ושכר מינימום. זה השיקול שלנו..

הנושא של הילדים - רוצים שנינו. אני קצת יותר מציאותית וחוששת מהעתיד הקשה כל עוד אין פרנסה בשופי ובנחת... וכל עוד אנחנו חיים ביחידה קטנה וצפופה כי זה מה שבידנו לשלם.

וגם כי עדיין לא הגעתי לאיזון ולסדר שאני מייחלת לו מבחינת עיסוקים ותפקידים בחיים. יש כל כך הרבה שעוד ממתין לי לעשות ואני לא מגיעה לשם..

כי את כל שאר הדברים, לכל כיוון אפשרי, כבר כתבו טוב ממני.

לגור ביחידה קטנה וצפופה זה לא בלתי אפשרי, גם עם תינוק בע"ה, וגם אם כרגע את לא יכולה לדמיין איך נכנס עוד משהו הביתה.

אנחנו גרים בדירונת שהיא בגודל של בקושי חצי קראוון. חדר לא גדול במיוחד, ומטבח פצפון. משפחה וחברים שנכנסים אלינו הביתה בד"כ חוטפים שוק קצר (ואח"כ מתפנים לציין כמה הבית חמוד, ב"ה). 

ב"ה נולדה לנו תינוקת מתוקה תוך כדי המגורים כאן, לא האמנו שנצליח להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן... היום ב"ה היא בת שמונה חודשים. כן, צפוף, אבל מסתדרים ב"ה. גם בעלי וגם אני לא הגענו מבתים כל כך צפופים, ב"ה, אבל עם החום של הבית והאווירה הטובה שיוצרים, מתרגלים ואוהבים את המקום.

מה שרציתי להגיד, הוא שתינוק לא בהכרח דורש מעבר דירה, למרות הצפיפות, ובטח בחודשים הראשונים. ולכן, אם חלק מהשיקולים שלך הם ש-'איך נסתדר עם שכר דירה גבוה יותר?' נסי אולי לחשוב על אופציה של להישאר, לפחות בהתחלה, איפה שאתם (אולי זה שלא עוברים דירה, ונשארים במקום המוכר, עוזר להסתגל לשינוי העצום שמביא איתו תינוק)

מה זה אומר "זרע בר קיימא בשנה ראשונה -ברכה שאינה צריכה" ?  בהצלחה . תמיכה של הורים זה דבר כל כך חשוב , וכשזה חסר -אז זה חסר . 

לא כולם מצליחים לחסוך , גם אם הם עובדים מאד מאד קשה . לפעמים הפרנסה מאד מאד קשה . מחליפים מקומות עבודה , יש אילוצים , הוצאות רבות , שונות ומשונות  שאולי חניתה לא מספרת . אל תדון אדם עד שלא תעמוד במקומו , ולעולם לא תעמוד. 

ממש לא לכולם יש חסכונות בגיל 30

לא בגיל שלושים, שזה כבר לבכות על חלב שנשפך..

אני מניחה שהרבה שקראו את דבריה של הפותחת חשבו על השאלה הזאת, אבל לא כתבו כי זה לא מועיל בשלב הזה.

אבל בעיקרון מסכימה איתך.

לא נסעתי לשום חו"ל , לא קניתי בגדים , אפילו לא היה לי רשיון על אוטו . בגיל 28 לא היה לי שום כלום . הצלחתי איכשהו להחזיק את הראש מעל המים וזה אומר לשכור דירה עם שותפות ולעבוד ולעבוד ולעבוד בלי לראות שום אופק . ככה היה אצלי . עבדתי בכל מיני ולא הצלחתי להתמיד בעבודה אחת למרות שמאד רציתי. ככה , שגם אם חסכתי משהו , הוא מיד התאדה בתקופות היובש . ועבדתי בין השאר כעוזרת בית , ובעבודות קשות , שהיום אני לא יודעת איך עשיתי את זה . בגלל זה -זה צרם לי מה שאמרת. 

גיל 28 זה לא גיל צעיר. השאלה היא גם כמה ילדים אתם רוצים. אם רוצים יחסית הרבה, כדאי מאוד להתחיל.

אם הייתם ממש צעירים - גם אם לא בא בקלות, יש יחסית (לא לכולם, אבל מבחינת האחוזים) הצלחה בטבעי או בטיפולים.

אם אתם יותר מבוגרים (אני לא יודעת בן כמה בעלך, אבל אם את בת 28 גם הוא מן הסתם לא צעיר), יכולות להיות יותר בעיות מבחינת פוריות, גם לך וגם לו (גם הביציות וגם הזרע, נהיים פחות איכותיים עם הגיל), ואם יש בעיות, אחוזי ההצלחה יורדים דרסטיים עם הגיל.

צריך לקוות שהכל בסדר, אבל לא לחיות בשאננות, כי אחר כך נכנסים ללחץ מיותר, בעיקר כשכבר עוברים את גיל השלושים ושעון הפוריות מתקתק. 

אם היית מדברת על כך שאת רוצה לעשות הפסקה אחרי הילד הראשון/השני בגילך, אבל את יודעת שלהכנס להריון כבר הצלחתם, זה נראה לי יותר קל, גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה אישית.

וצריך לתת גם מקום למה שרוצה ריבונו של עולם. לי עזר שאמא שלי אמרה לי, שכשהיא דאגה איך תסתדר, סבתא שלי תמיד אמרה לה - אל תדאגי יותר מדי, הדברים יסתדרו ותצליחי. לעיתים דברים נראים לנו יותר קשים מכפי שהם, וכשעוברים אותם נהיה יותר קל. וגם אחותי הגדולה (שילדה ילדה ראשונה לפני בגיל 19 וחצי, וילד שני לפני גיל 21, ותוך כדי עשתה תואר ועבדה ובעלה היה אברך) אמרה לי - "איך מסתדרים? איך שהילדים מסדרים אותנו..."

ובקשר להורים, ממש לא צריך לסמוך על העזרה שלהם, אבל אני מאמינה שאם את הבת הבכורה, עבור הדברים הגדולים הם כן יעזרו לנכד (יש משהו בסבתאות, שמביא לרוב ההורים רצון לעזור) לא להסתמך על זה לגמרי, אבל מאוד הגיוני. וגם אני חושבת שתמיכה קבועה מההורים היא ממש לא דבר בריא, אצלנו ההורים רצו לעזור ואנחנו לא הסכמנו... גם שמרטפות קבועה של ההורים היא דבר לא בריא.

ועוד דבר, גם בלימודים אנטנסיביים, השנה האחרונה היא הרבה פעמים פחות אנטנסיבית. יש מקום לכך שאם בעזרת ה' תכנסו להריון, בעלך ייקח אחריות גם כן ויעבוד בעבודות סטונדטים כלשהן שיעזרו מבחינה כלכלית (לשטוף מדרגות, לחלק עיתונים וכו'). הפרנסה - זה בסופו של דבר האחריות שלו, כי ללדת ילדים הוא לא יכול... אל תקחי את האחריות הזו בלעדית עליך, כי לעשות את שני הדברים ביחד זה באמת לא פשוט... וילדים - תאמיני לי שבסופו של דבר יהיו האושר של שניכם. כששואלים את רוב האנשים על מה הם מצטערים, זה על כך שלא הביאו יותר ילדים לעולם (ואני לא מדברת על אלה שיש להם 7 ילדים ומעלה, אלא 4 ומטה, לרוב זו התחושה במבט לאחור...)

(וכמובן, כל אחד ונסיון החיים שלו... אני למדתי בלימודים מאוד מאוד אינטנסיביים, וגם עבדתי כל הזמן, בעלי היה אברך (היינו נפגשים בשעה 9 בערב). התחתנתי לפני גיל 20 ולא היו לנו יותר מ-3 שנים ילדים, אבל לא בגלל שלא רצינו... ומזל שהתחלנו טיפולים מוקדם, כי אז היה לנו יותר מרווח זמן ונשימה, וגם יחסית יותר הצלחה. הטיפולים שעשיתי השנה, בגיל 31, היו קשים משמעותית מאלה שעשיתי בגיל 22, מהרבה בחינות)

מסתמכת על זרם מסוים בפסיקה. הוא לא הזרם היחיד, ובעיניי אין מקום לפסוק הלכות על גבי הפורום. לפותחת - לבירור הלכתי אני ממליצה לך לפנות לרב, לא אלינו.

התחתנתי והיו לי תוכניות- לסיים לימודים, להתבסס בעבודה ... ואז...
למעשה, הכי טוב בשבילנו , לו היתה לנו קודם ששנינו נסיים את הלימודים, נארגן לנו פרנסה ודירה ואז כמובן ילדים...
א ב ל עצת ה' קמה לה עלינו ויום אחד, באמצע התואר הראשון, נולדה לי ילדה. 
שני סטודנטים רחוקים מההורים, בלי עבודה ובום! תינוקת! וכולנו בחדר מעופש ולא מצליחים לשלם. אין לתאר, הייתה שנה קשה.
ואחכ עוד אחת. עם הזמן התחשלנו והחיים מלמדים איך לחיות אותם. 
קשה לדעת מה היה קורה אילו. אילו באמת התוכניות שתיכננו היו מתקיימות, האם הייתי זוכה לכזו משפחה? 
אתמול אמרה לי אותה בכורה שהגיחה פתאום- אני לא מחכה להיות טובה כדי להתחיל, אני אתחיל כדי להיות טובה. 

כל תשובה, אינה טובה מספיק מפני שחסרה לנו הידיעה מה יהיו ההשלכות של אותה החלטה. 
בהצלחה. 

מצד אחד - יש סיכוי שהילד יבוא מיד כשתרצו, כשבעלך יתחיל לעבוד והכל ילך טוב לפי התכנית. אבל אל תשלי את עצמך:  ההבדל בין גיל 28 ל30 יכול בהחלט להיות קריטי. זה שהרופאים חילקו את קבוצות הסיכון ללפני ואחרי גיל 35 - זה רק סטטיסטי. וחס וחלילה אם יהיו בעיות את עלולה לאכול את עצמך על הדחייה. 

ומצד שני, אם יגיע ילד עכשיו - יתכן שהורייך יתרככו למראה הנכד, או תבוא עזרה מכיוון אחר, אבל גם יכול להיות שלא,ושללחץ הזה היו השלכות ארוכות טווח גם כלכלית וגם נפשית. (כמו זאת שכתבה שבעלה נכשל במבחן והיום יש לה סוכרת והיא חושבת שזה קשור)

אכן אין לנו נבואה ולעולם אין לדעת מה יהיו ההשלכות.

לכן אני חושבת שלא חשוב מה את מחליטה, אלא איך את מחליטה.

כלומר, לא חשוב מה את מחליטה - כי ההשלכות הן בידי ה'. אדם יכול לעשות מעשה מתוך טעות או חוסר הבנה והקב"ה יכול להפך לו אותה לטובה. ואדם יכול להחליט החלטה הכי מחושבת ומושכלת והקב"ה חלילה יהפך אותה לרעה. אבל כן חשוב איך את מחליטה - האם זה מתוך שיקולים נכונים וטהורים ולאחר מקסימום של השתדלות. אז עצתי לך שתבררי עם עצמך ועם בעלך שאתם מחליטים מה שתחליטו אבל כמה שיותר לשם שמים, ומרצון אמיתי לעשות משהו טוב. (ולא למשל מתוך פחד, או רצון לעשות "דוקא" להורים, לדחות מתוך גאוה כדי שלא אצטרך להעזר בהם, או להפך להביא ילד כי אני כבר מאד רוצה להירגיש שווה בין החברות שהן כבר מזמן אימהות). תחשבו טוב גם אם אפשר לחסוך כסף, ואיפה וכמה. ומה זה יעשה לכם לזוגיות. תתייעצו עם רב! גם עם מומחים כלכליים אם צריך. תתפללו לה' שיתן בלבכם החלטה נכונה. ואז תחליטי בלב שלם כי תדעי שעשית את שלך ותוכלי לקוות שמכאן והלאה ה' יהיה איתך ויצליח דרכך.

הגעתי לתובנה הזו אחרי התייעצויות עם אנשים חכמים בנושא דילמה שהיתה לי בעבר בהחלטה מסוג זה, הסוג המפחיד הזה, של החלטות שעלולות להשפיע על כל החיים. וזה הולך איתי מאז.

אם נשים רגע בצד את העניין ההלכתי (לא שאני חושבת חושבת שאין לו מקום, אלא תאורטית..)

-האם יהיה זמן שכן יהיה "נוח" ללדת בו?

תחשבי עם עצמך- האם הפחדים שלך והלחץ קשורים באמת למציאות העכשווית (כלכלית, עזרה וכו')  או שהם באופן כללי על הבאת ילדים לעולם ולמחויבות הכרוכה בכך?

רק את יודעת את התשובות.

בעניין ההלכתי ממליצה להתייעץ עם הרבנית מלכה פיוטרקובסקי מתקוע. היא ממש תלמידת חכם בעניין מניעה ותכנון ילודה.

בהצלחה רבה!

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

עם אאג מקצועי

אולי זה שניתח

זו בטוח דלקת אוזניים?

מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...

אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?

בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.

(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)

קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין

התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית

רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...

וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם

תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל

ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף

כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות

אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.

מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.

והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.

ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.

וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?

חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים

וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר 

ירדה לריאות

הקאות זה יכול להיות תסמין לדלקת ריאות

אני מקווה שהביאו לכם אנטיביוטיקה 

ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.

לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.

לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.

אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.

לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .

ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...

לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.

בהצלחה 

מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות

אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה

מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר

אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...

בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.

שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.

ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.

אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)

כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.

טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.

יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.

במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.

זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר

גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

לא קראתי את קון מארי, אבל הבנתי שהשיטה שלה לא מתאימה למשפחות של יותר משני ילדים... (ושהיא בעצמה הודתה בזה כשנולד לה הילד השלישי)

נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא

ובניגוד למה שקורה אצלי בדרך כלל כשאני קוראת ספרים מעשיים בסגנון - הצלחתי אפילו קצת לממש חלק מהרעיונות שם...

קניתי אותו במחיר מלא ביפה נוף, וזה היה שווה את זה

"נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא"

עם שיתוף מאזינות

קו חינמי נהדר!

מצרפת למעוניינות - ‏‪02-666-7140‬‏

זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן

באסה 

יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.

ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...

שנשברה לי הציפורן

והבת שלי צרחה והשתוללה לי בידיים ונשרטה מהציפורן הזאת

היה לי מצפון ממש אבל בסך הכל זה הגיוני שיקרה כזה דבר

תינוקת שבוכה ולא נרדמת זה קשוחחח

🫂🫂🫂

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!