אני חושבת שילדים צריכים לבוא בנחת, כשרוצים אותם ומצפים להם, ולא מתוך לחץ וחשש. אם את מרגישה שאין לך כח להתמודד עם הריון, כדאי לך לשקול מניעה- הרבה רבנים מתירים בלי בעיה.

מצד שני אומרים שכל ילד מביא את הפרנסה שלו.

מצד שלישי אני יכולה לומר לך מנסיון שזה מאד, מאד קשה ללדת ילד בתקופה של לחץ ולימודים. מאד קשה.

בקשר למשפט האחרון: ילדים זה תמיד מחויבות. זה חתיכה מהלב שלך שמסתובבת מחוץ לגוף שלך. יש לנו אחריות עצומה כלפי הילדים שלנו- לתת להם את הכלים להיות מבוגרים בריאים ומאושרים. המחויבות הזו תהיה לך בכל שלב בחיים שבו תבחרי ללדת ילד.

כדי למנוע הריון מיד בתחילת הנישואין צריך התר מרב, למרות שזה מאוד מורכב לקבל התר כזה...

אז נראה לי שאלך על דבר אחר. אני מכירה מישהי שלדמיין אותה מטפלת בילדים היה בפני עצמו דבר מצחיק. היה נראה שהיא ממש ילדה בשביל זה- לא תאמיני, גם אחרי שהיא ילדה את הבכור, היא הייתה נראת כאילו נתנו לה לשמור על ילד והיא לא מצליחה. מהר מאוד, מאוד היא פשוט נהייתה כ"כ מיומנת שהיום אני עומדת בצד ומתפללת לעשות הרבה דברים בגידול ילדים כמוה. פחד מילדים זו לא סיבה להרגיש שאת לא יכולה לעשות את זה. 

אל תשכחי שכשיבואו הילדים תתעורר בך אהבה רבה שלא תביני איך פחדת מזה בכלל... 

גם לידה זה דבר מפחיד מאד! הרבה יותר מגידול ילדים.. אז לא נלד לעולם?

אני רוצה ילדים..

וכל תינוק שאני רואה מעוור לי את החשק...

פשוט מרגישה שהחיים שלי עדיין בבלאגן. עדיין לא מאוזנים...

ומגיע לילד שלי הכי טוב בעולם.. אמא שיכולה להיות פנויה אליו הרבה, שלא שוכחת שום פרט קטן,

נכון?

לא אמא שלחוצה מאיך נגמור את החודש? שעייפה מאוד כשחוזרת מהעבודה...

אבל מתי זה יקרה?

את חושבת שהזמן יעשה את שלו באמת?

אולי תמיד יש קשיים ומצוקות ופשוט צריך לעשות מה שאפשר וזהו...?

ולגבי מניעה - תראי אני לא מבוגרת, אבל לא צעירונת.

בעוד שנתיים אולי אני מקטינה סיכוי להרות בהרבה? לא?

אני לא יודעת איך יראו החיים שלך עוד שנתיים. אני גם לא יודעת בת כמה את ומה הסיכויים שלך להרות אם תחכי שנתיים, והאמת שגם את לא . זה שיקולים מאד גדולים וכבדים, וזאת החלטה שצריכה לבוא ממך ומבעלך, אחרי שאתם משקללים את כל הנתונים.

אני רק אמרתי את מה שעולה לי מהנסיון שלי- רצינו לדחות את ההריון לאחרי שאסיים לימודים, אבל כל כך רצינו ילדים שהפסקנו למנוע מוקדם. ילדתי תוך כדי לימודים, מאד סמוך למבחן גדול שהיה לבעלי (שנינו סטודנטים) הוא נכשל במבחן כמובן ועד היום לא הצליח להשלים אותו, ואני בקושי עברתי את כל המבחנים של אותו סמסטר (ושל כל הבאים אחריו). כמובן שכל הלחץ של לימודים, חיפוש עבודה ואמהות טרייה לא עשה לי טוב, ועכשיו יש לי סוכרת, שיש מצב טוב שהיא נגרמה מכל הסטרס הזה.

הילד הבא שלנו יחכה (עד כמה שזה תלוי בנו...) עד שתהיה לנו עבודה וחיים מסודרים. וזאת החלטה שלקחנו ביחד כי ראינו לאן הלחץ הזה מביא אותנו.

מי יודע, אולי אצלך ילד דווקא יסדר לך את החיים, ותרגישי שלמה ומאושרת. אולי פתאום תנחת עלייך עבודה טובה, או עזרה מאיפשהו.

תתפללי המון, תתיעצי עם רב. תחשבי על זה בזהירות.

לא התייעצנו עם רב, למרות שבעלי ביקש שנעשה זאת..

התחושה שלי היא שרב או רבנית גם שמכירים את כל הרקע שלי ויבינו לליבי, בסופו של דבר יגיד לי שזה לא סיבה למנוע היריון.

אני מתפללת שהשם יתן לי היריון בזמן המתאים, וכשיתן לי את הכח אליו.

גם לי יש חברות שילדו תוך כדי לימודים, אבל היתה להם הרבה עזרה מהורים.  לי אין! מה לעשות? זה אני ובעלי רק שנינו.

והשם...

וכל זה גורם לי להיות ממורמרת על ההורים שלי שקשה להם לפרגן בלי להתערב ולהרוס, על העבודה שלי שלא מתגמלת בשכר, למרות שדורשת הרבה, על חוסר צדק ועוד ועוד...

אני מנסה להיות עם אמונה וביטחון בהשם.. אבל לא מצליחה, עובדה שאני נכנסת לחרדות ולסטרס..

ולגבי הגיל - עוד שנתיים אהיה בת 30

אבל זה קצת צורם לשמוע שהשיקול שלכם לילד עומד מול מבחן שבעלך צריך לעשות. את הילדים שלנו אנחנו יולדים בזיעת אפינו, אלפי שקלים הולכים על טיפול על מנת לזכות לחבוק ילד. ויש לא מעט כמוני, אני אומרת את זה כי נראה לי שאת לא מספיק מעריכה את הזכות ללדת. כאילו ילד ועבודה מסודרת עומדים באותה רמה. לאיזה חיים את רוצה להביא את הילד שלך שאת לא יכולה לאפשר לו את זה בשלב הזה? אברכים ומובטלים מגדלים לפחות שלושה ילדים בצורת חיים מכבדת. אולי כדאי לעשות שיקול מה טיפס בטעות על הערך להיות הורים לנשמה מתוקה.

כואב לי, כמעט עד דמעות, לשמוע מהם השיקולים שלכם בהבאת חיים לעולם.

חניתה יקרה, אני חושבת שאת צריכה להתייעץ עם נשים בוגרות שמכירות אותך אישית ויעזרו לך להבין עד כמה את מוכנה לילדים ואם יש פחד מסויימים, מתמודדים איתו

כמו שכתבת... השיקולים...

מביך להודות שיש לי כאלו שיקולים..

בגלל זה אני מתייעצת פה..

אם תתייעצי עם רבנית שאת מתחברת אליה ואת יודעת שלא תלעג לך לשיקולים האלה אז זה יעזור לך מאד.

זה לא שיקולים מצחיקים או מביכים, זה הרגשה שלך.

ואי קבלת תמיכה בלידה ואחריה זה באמת קצת מקשה על העניין.

אני יכולה רק לייעץ בלי להכיר ואת תקחי את מה שטוב מזה-

הגיל בהחלט משחק שיקול, כי עוד 12 שנים בערך ההריונות שלך יהיו הריונות בסיכון לפי הרופאים של היום.. 

תחשבי שיש גם קצת מרווח בין ילד לילד... לא יוצא הרבה זמן בקיצור... וחבל על השנים האלה.

יכול להיות שזה דברים שייפתרו עם הזמן, הרי גם אם תכנסי עכשיו להריון יש לך תשעה חודשים לתכנן ולחשוב מה את רוצה לעשות אחר-כך. אולי תרצי לצאת לחופשת לידה ארוכה יותר אולי לעבור לעבודה אחרת וכו'.

בעלך יצטרך לעזור לך אבל גם אם הוא סטודנט זה לא כ"כ נורא. הכי גרוע הוא משלים אח"כ קורס שפספס ... לפעמים זה שווה את זה. הרי אחרי שנתיים של לימודים באה עבודה, וגם שם יש לפעמים עומס ודברים שאי אפשר לדחות וכו'

בלימודים יש לפעמים יותר גמישות או ויתורים.

לגבי פחד בגידול ילדים- תאמיני בעצמך שאת תוכלי בעז"ה. הרי אף אחת לא נולדה אמא , יש ספרים, מאמרים, אתרים שיעזרו לך

ולגבי עזרה אחרי הלידה, אפשר שתשימו כסף בצד לעוזרת או בייביסיטר שיהיה לך להתחלה.

או שכל האמהות רגועות לגמרי לגבי הכנסות חודשיות או שכולן ערניות ואף פעם לא עייפות?

אז זהו שלא...

יש הרבה אמהות שלחוצות (או שלא) איך יגמרו את החודש, יש הרבה אמהות עייפות וגם רובנו שוכחות לפעמים כל מיני פרטים קטנים.

ובכל זאת הן אמהות טובות, והילדים שלהן שמחים והכל בסדר.

לא שאני נכנסת לך לשיקולים, אבל שתדעי שיש יותר מדרך אחת לגדל ילדים. ילד לא צריך להיות עסק כ"כ יקר. לא חייבים לקנות את כל המוצרים הכי יקרים והכי ממותגים. יש מוצרים מעולים ביד שניה ומסתדרים.

ובנוסף- יש פלא שקורה כשילד נולד. לפני הלידה את בכלל לא מבינה איך הוא נכנס בלו"ז הצפוף של הבית. ואחרי הלידה  פתאום הלו"ז והבית מתבלגנים, נמתחים ואז מפנים לו מקום, והחיים והבית מסתדרים מחדש עם התינוק.

אני מרגישה ממה שאת כותבת שיש לך רצון מאוד חזק לילד. אז לדעתי תני לקב"ה לעשות את שלו ותלכי עם הרצון שלך. כי תמיד יתעוררו קשיים ומניעות וחששות.

אי אפשר להתעלם מכך שגם אם מקבלים את כל המוצרים לגמרי בחינם (לא, זה לא מופרך. יש המון חפצים מיותרים בעולם שרק מחפשים למי להימסר) - עדיין קיימת ההוצאה הלא-קטנה של טיפול בילד.

שלושה חודשים חופשת לידה ממומנת, ואז מה? אמא שהיא מפרנסת יחידה לא תוכל להישאר עם התינוק מעבר לכך, וכשאין גם סבתות בתמונה - יש בהחלט הוצאה על טיפול. במיוחד אם מעדיפים מטפלת על מעון (ולא, זה לא נראה לי פינוק מוגזם).

גם הזנה של תינוק עשויה לעלות הרבה. ולפני שיקפצו ויגידו לי שהנקה זה בחינם, אני אגיד שלדעתי לא כדאי לצאת מנקודת ההנחה הזאת. הלוואי שזה יהיה לכולן בחינם, אבל יש הרבה אימהות שצריכות להוציא סכומים לא קטנים על הנקה (כי הרבה פעמים צריך ייעוץ, ורצוי מיועצת טובה מומלצת - כך שהמחיר יכול להיות בהתאם, והרבה פעמים צריך עוד עזרים ומגבירי חלב ומשחות ועוד) - וכשהן לפני כן באשליה שהנקה זה בחינם, ההוצאות הגדולות והמפתיעות האלה שוברות. כדאי מראש לקחת בחשבון שייתכנו הוצאות גדולות בהתחלה, ולהיערך לכך.

מאוד מאוד צרם לי שאחת הכותבות (לא את) הציגה את הדברים כאילו הפותחת מעמידה את טובת עצמה מול טוב הילד. דאגה כלכלית היא דאגה לילד. לא צריך הרים וגבעות, אבל צריך שתהיה יכולת לאפשר לו דברים בסיסיים. השיקול שעושה הפותחת הוא אחראי וראוי, ולדעתי היא צריכה להביא אותו כמו שהוא לפני רב שעוסק בתחום.

חזקי ואמצי!

כשאישה שומעת כל ההריון שהנקה זה בחינם, ואז בזמן אמת מגלה שלא הולך בקלות, זו יכולה להיות לפעמים (בעיקר כשחיים על הקשקש) דילמה נוראית אם לפנות לייעוץ, ואם כן אז אם של יועצת אמיתית או חאפרית שלוקחת רק חמישים, ואם כן אז אם להמשיך לעוד פגישה אחרי שהראשונה לא הספיקה, ואם לקנות את מכשיר הsnsשהיא המליצה וכו' וכו' - או פשוט לעבור לתמ"ל.

נכון שבחישוב כולל מן הסתם ההנקה תצא יותר זולה בסופו של דבר, אבל

(א) כשאת במצב כזה יש לך הרבה ספקות וחששות אולי אחרי כל המאמצים לא תצליחי להניק ואז תצטרכי לשאת גם בהוצאות הכבדות האלה וגם בהוצאות של התמ"ל

(ב) גם אם בע"ה כן תצליחי, עדיין הוצאות על תמ"ל שמתפזרות בתשלומים קטנים על הרבה חודשים קלים יותר לספיגה בתקציב המשפחתי מהוצאות גדולות שמרוכזות ביחד על ההתחלה באופן לא צפוי ולא ידוע מראש. מאותה סיבה שקל יותר לשלם משכנתא מלקנות בית במזומן, אפילו שזה יוצא בהרבה פחות.

שלא יתקבל רושם לא נכון, אני אומרת ת זה כי אני לגמרי בעד הנקה ורוצה שנשים כן יצליחו בה ולא יהיה להן מייאש. לצורך כך כדאי להיערך לזה כלכלית - להיות מוכנים לספוגכמה הוצאות גדולות בתחילת הדרך אם יהיה צורך. אם לא יהיה צורך - הרווחתם!

אגב, הכל מנסיון אישי.

אבל את לא תחשבי על כל הבעיות שיכולות להיות בהריון והטפולים היקרים שאולי ח"ו תהיי עלולה להצטרך וכו'

יש גבול. ובעיות בהנקה שצריכות הרבה כסף זה לא קורה לכולן וגם לא לרוב הנשים

את ממדדברת על מי שיש לה בעיות בהנקה, אז זה מקרה מיוחד.

ולי ב"ה לא הצטרפו הוצאות מיוחדות לתינוק מלבד טיטולים ופה ושם דברים קטנים.

ואני בטוחה  שאני לא היחידה

בעיות בהנקה יש היום לאחוז נכבד מהנשים, מסיבות אלה ואחרות. זה בהחלט דבר שכדאי לקחת בחשבון, ולא איזה תרחיש מדומיין.

לא רואה שאצל נשים סביבי יש כ"כ בעיות..או אחת לכמה. ואם היא לא תהיה האחת מכמה?

גם אם אין לך ילדים יכול להיות שתוציאי פתאום כסף על משהו? שיניים נגיד? או כל דבר אחר .. אז לא לחיות?

מעיין, התבססות כלכלית זה לא דבר שאני כתבתי, ואני לא יודעת למה מתכוונים במושג הזה. מבחינתי הדבר האחראי לעשות כעומדים לפני ההחלטה על הבאת נשמה לעולם הוא לבדוק אם אנחנו במצב שאפשר לספק לו את המינימום הנדרש לשנה הראשונה לפחות. המינימום. אני לא מדברת על טרמפולינות ומוביילים. מבחינתי אפשר גם בלי עגלה (כך עשיתי!) ואפשר גם לקבל מיד שנייה. אפילו לבגדים לא צריך לדאוג - ש בעולם המון בגדים שרק מחכים להימסר למישהו.

אז מה זה המינימום? אני חושבת למשל על שני סעיפים שעליה אי אפשר לדלג (אולי יש מישהי שתוסיף עוד, זה מה שעולה בדעתי): טיפול והזנה. צריך שתהיה אפשרות שמישהו יטפל בילד, וצריך שיהיה אפשר להאכיל אותו. בעיני אם הכותבת בודקת את מצבה ורואה שאין לה איך לאפשר את שני הסעיפים האלה, זה צעד אחראי מבחינתה.

לגבי טיפול, היא ציינה שהיא מפרנסת יחידה, בעלה בלימודים תובעניים, ואין עזרה מהמשפחה. המסקנה שלי היא שבמקרה כזה יהיה צורך לשלם על טיפול. אם תלוש המשכורת כרגע לא יכול לכסות את זה, יש בעיה. את רואה פה משהו שאני לא רואה?

לגבי תזונה, הייתי יכולה לשפוך המון מילים אבל האמת שזה נראה לי מיותר. בחברה שלנו היום יש המוני המוני נשים שבנו על הנקה מלאה וניצבו לפני שוקת שבורה. זה עולה פה כל יומיים. תעשי סקר כמה מבין המאכילות בתמ"ל בפורום תכננו את זה מראש... תגלי שלא מדובר בכלל בכלל בתרחיש דמיוני. יש שבנו על הנקה בחינם והצליחו, יש שבנו על הנקה בחינם וקיבלו הנקה בתשלום, יש שבנו על הנקה בחינם וקיבלו תמ"ל בתשלום, ויש שבנו על הנקה בחנם וקיבלו הוצאות על הנקה עד להרמת ידיים ומעבר להנקה בתשלום. לכן להניח מראש שסעיף התזונה יהיה חינמי זה לא מבוסס. יש סיכוי כזה, אבל מכל מה שאני רואה סביבי הוא לא מגיע אפילו לחמישים אחוז.

כתבתי שלא אשפוך מילים ושפכתי... בע"ה לא אכתוב על זה עוד. מי שבאמת רוצה לברר את המצב אני ממליצה לה להעלות סקר בפורום על תוכניות ההנקה והמציאות בפועל. מן הסתם תהיה השתתפות רבה, כרגיל בסקרים כאלה.

יש חבל דק שצריך ללכת עליו בין אמונה בה' לבין לסמוך על הנס. כשמישהי מבררת שהיכולות שלהם מכסות את ההוצאות היחידות שהן באמת במאה אחוז נצרכות ואין איך להשיג אותן מיד שנייה - זו בדיוק רמת השתדלות רצויה. אני לא חושבת שאישה שרואה שתלוש המשכורת שלה לא מכסה טיפול בתינוק אמורה לסמוך על הנס.

כי מה שאני לא מבינה הוא איך לא חוסכים כזוג צעיר שחי ביחידת דיור קטנה וממשכורת יחידה.

גם אם היא מקבלת משכורת מינימום (5000 ש"ח), ולפי דבריה עובדת בעוד עבודות ובקושי נושמת. אבל גם אם זו משכורת יחידה ואין שום עזרה מבעלה ושום עזרה מאף אחד אחר - ניתן לחסוך. מה כבר ההוצאות של זוג צעיר?
אז חוסכים, לפחות מהרגע שיודעים שנכנסים להריון, ועדיף גם מלפני כן.

וכשאת עובדת במשרה מלאה, לרוב יש אפשרות לקבל הנחה של התמ"ת על משפחתונים/מעונות. זאת אומרת, החיים בארץ הם לא כל כך בלתי אפשריים עבור זוגות צעירים, גם אם יש מפרנס יחיד, ובעיקר אם זה מצב זמני שיכול להשתנות כשנה אחרי הולדת הילד (גם לקחת הלוואה קצרת טווח, בידיעה ברורה שההכנסות הולכות לגדול עוד כמה חודשים, זה דבר אפשרי, אם כי לא מומלץ, אבל זה לא שהם יגיעו לפת לחם ולחוסר יכולת לגדל את הילד, זה נראה לי חששות מאוד רחוקים. גם אם בעלה לא ימצא ישר עבודה בתחום שלו שתכניס מאוד יפה, תמיד הוא יוכל לעבוד בעבודת מינימום מזדמנת. לי נראה השיקולים האלה מאוד מתפנקים. סורי.)

נתתי רק תמ"ל, הייתי סטודנטית ועבדתי, בעלי היה אברך שבקושי הרוויח, ושמתי את הילד במעון ללא הנחת תמ"ת, לא נעזרנו בהורים חודשית, ובכל זאת הסתדרנו (בגדים ועגלה יד שניה, מבצע ממש טוב על השידה+מיטה, בלי אוטו וכו')

זה מאד אישי.

לא כולן כאלה גיבורות.

בגיל שלושים יש גם פחות כח מאשר בגיל עשרים, כדאי לקחת בחשבון כשמשווים.

היא ציינה שקשה לה גם עכשיו עם הזמן, ותינוק, בשבילי לפחות, זה האתגר הכי קשה שהיה מולי בחיים.

ומאד מודעת למצבך.

תראי איך את מדמיינת את עצמך בהריון בשמחה ובנחת.

ובעזרת ה' הוא יתן לך כוחות ושמחה 

להיות בנחת ואמונה.

אם עמוס לך עכשיו וכו'...אבל החיים שלך לפי איך שזה נשמע לא הולכים להשתנות

זה לא שמחר תהיה לך עבודה פחות תובענית 

זה לא שמחר תחזרי רעננה יותר

אני חושבת שכדאי לסמוך על ריבונו של עולם שהוא מביא את זה בדיוק ברגע המתאים

ולתת לו לנהל את העניינים

אם את מרגישה שזה ממש מלחיץ אותך

תתייעצי עם רב 

באיזו זכות אני מביעה את דעתי בנושא כל כך רגיש ..ומה מישהו בפורום יכול לתרום לך . את הרי מכירה את עצמך ואת המצב יותר טוב מכל אישה שלא ממש מכירה אותך כאן.

נשמע שלא טוב לך . 

לא טוב לך מסיבות אובייקטיביות, אבל זה לא משנה את העובדה , שכרגע לא טוב לך בחייך . האם יום אחד זה ישתנה ? נכון תקופות סטודנטיאליות הן תמיד לא קלות . מצד שני אחר כך לפעמים קשה למצא עבודה , או שלא מוצאים בכלל? האם יש זמן נכון יותר להביא ילד ?

סליחה שאני מכניסה את השואה, אבל אנשים לאחר השואה היו שבורים נפשית וגופנית . המצב הכלכלי היה רע ביותר, ובכל זאת אנשים ילדו וגידלו -מי בצורה יותר מוצלחת , מי פחות. 

"בבקשה תנו לי עצות, בלי לשפוט..."

לתת עצות כגון -תעשי הכל כדי להכנס להריון, או לחילופין תמנעי הריון - זה לא אחראי לדעתי . 

התשובה היא בסופו של דבר אצלך . אבל אם הייתי צריכה לתת תשובה מהשרוול הייתי אומרת : אם לא עכשיו , אימתי ? ואת צריכה לעבוד על הרצון שלך , שיהיה שלם . את צריכה להבין , שאם את אוהבת את בעלך , וסומכת עליו , אם שניכם אנשים מאמינים , אז צריך לעשות את הצעד ובאמונה ובשמחה להכנס להריון . 

בהצלחה בכל החלטה !

מסכימה בהחלט

ואנשים שאין להם ילדים , אין להם זוגיות אמיתית ? זה לא ככה . אולי "זמן אמיתי" הוא לא ניסוח מוצלח , כי כל זמן הוא אמיתי . אבל אישית הבנתי למה היא התכוונה . 

קודם כל המסר הכללי שלי היה שהתשובה אצלה ולאף אחד אין זכות להגיד לה מה לעשות.

א ב ל - אם היא מתעקשת -אז אני מהמקום שלי - בעד להביא ילדים . הרגשתי שלא טוב לה , לא בגלל שאין או יש ילדים -אלא בגלל שהיא עובדת נורא קשה , אין לה תמיכה מההורים . הדברים האלו מוכרים לי. זה לא משהו שישתנה בקרוב . כלומר -כך או כך לא תהיה תמיכה מההורים , כך או כך היא תצטרך לעבוד. תמיכה מההורים דרך אגב זה המון המון -לדעתי. 

האם "טוב זה בהכרח ילדים" ? תלוי מי את. לי באופן אישי זה משהו מאד מאד חשוב , ואם יש לי צער גדול , זה על כך שלא זכיתי למשפחה ברוכת ילדים . גם גדלתי דיי לבד. יש נשים ואנשים שלא רוצים בכלל ילדים , אפילו לא אחד . בשביל אנשים כאלו להביא ילדים זה טרגדיה . אז מה אני אמליץ להם להביא ילדים ? מי שיש לו פחד גבהים , שלא יטפס על הרים .

..וכן , לדעתי הוא מפסיד אחלה חוויה (בתור מי שיש לה פחד גבהים ובכל זאת תישמח לטפס על הרים בקצב שלה)

הבהרתי?

כל מי שאומרת לך "יהיה בסדר", "עם הילד באה הפרנסה/כוחות" וכו', לא תבוא לעזור לך אם יהיה לך קשה מאד.

סליחה אם זה נשמע בוטה, אבל קצת מעצבנות אותי התגובות האלה.

פרת משה כן הראתה לך את הצד הקשה, שעלול להיות לזה מחיר בבריאות ובפרנסה לכל החיים.

אף אחד לא אומר שגם לך יהיה קשה.

בקיצור, אי אפשר לדעת וגם את לא יכולה לדעת.

את כן יכולה לדעת מה המצב הכלכלי בערך, ואני מתפלאה על הזלזול בזה ועל חוסר ההבנה (כן, מבחן אחד שלוקח עשר שנים לגמור יכול להיות הבדל שמים וארץ במשכורת).

סתם מנסיוני האישי - אנחנו זוג ישישים, יחסית מסודרים כלכלית, ונורא נורא קשה לי.

זה בעיקר עניין של אופי וכו.

גיל מבוגר עושה את זה יותר קשה כנראה.

אם יש קצת כסף אפשר לקבל עזרה בתשלום, אפשר ללכת לבית החלמה ולא צריך לחשבן כל שקל שזה פשוט חוסך זמן.

הייתי אומרת לך שאולי אפשר לחכות קצת, כך שבעלך יהיה בסוף הלימודים.

הכי טוב היה אם הייתם יכולים כן להעזר בהורים שלך..

אבל בסופו של דבר זאת בעיקר שאלה הלכתית (שנתיים+- זה לא כזה קריטי מבחינת פוריות להבנתי) וזאת החלטה שלכם האם ואת מי לשאול. מסכימה עם זקנת השבט שרק את יכולה לדעת. היא כנראה התכוונה שלא טוב לך מבחינת לחץ זמן ולחץ כספי.

בקיצור שוב, אני לא אומרת לך כלום, רק רציתי להביע את דעתי על התגובות השונות לכאן או לכאן..

אבל כשמתקרבים ל30 זאת כבר שאלה אחרת

בגילך זה באמת לא שייך לצפות לעזרה מהורים, אני מניחה שהם לא הכי צעירים

אני חושבת שכדאי לך ולדבר עם בעל כי הוא גם צריך לקחת אחריות, מה הוא חושב ומה תעשו אם לא תוכלי לפרנס בהריון

ואם אין מה לעשות אז לבקש היתר מרב למניעה ובמקביל לבדוק שאין בעיות פוריות, לחסוך כסף, להתכונן נפשית, כי בעוד שנתיים כבר לא יהיה לאן לדחות

צרם לי קצת - ואני מתנצלת - שאת כועסת על הורים שלא עוזרים- אם בעלך לא צריך לדאוג בנושא אז למה הם כן? אני במקומם גם לא הייתי עוזרת

שיהיו הוצאות, כל הסטודנטים עובדים,אפילו שמירה פעמיים בשבוע,

במיוחד זה קצת מוגזם לצפות מהורים שיעזרו לילדים בני שלושים

כשאני אגיע לגיל שישים אני ארצה לבזבז על עצמי, היום כמעט כל הזמן וכסף הולך לילדים אז גם בגיל שישים צריכים להמשיך לגדל אותם?  ועוד הם יכעסו עלי שאני לא נותנת להם? 

באמת יש פה את הביטחון בהשם.

מצד שני - אמרו לי פעם "זרע בר קיימא בשנה ראשונה - ברכה שאינה צריכה".

עדיין נשארתי עם הקושי אבל אולי עוד דברים לחשוב עליהם...

ובקשר להורים - סתם התגובה פשוט הפריעה לי. הם צעירים יחסית כי אני הגדולה שלהם. עובדים וחיים חיי רווחה. לא לדאוג. ואני לא מדברת על ירושות שהגיעו לידיהם לאחרונה.

הם לא עוזרים גם מתוך עיקרון - שאם הצד השני לא נותן אז גם הם לא...זהו.

ההורים של בעלי - מה שאין להם הם נותנים. בלי שנבקש ובלי תנאים.

ועל זה אני גם מתפללת...

אם בעלי יצא לעבוד - זה יבוא על חשבון הלימודים. וכן, עדיף לי שנתיים קשות מ10 שנים של גרירת לימודים ושכר מינימום. זה השיקול שלנו..

הנושא של הילדים - רוצים שנינו. אני קצת יותר מציאותית וחוששת מהעתיד הקשה כל עוד אין פרנסה בשופי ובנחת... וכל עוד אנחנו חיים ביחידה קטנה וצפופה כי זה מה שבידנו לשלם.

וגם כי עדיין לא הגעתי לאיזון ולסדר שאני מייחלת לו מבחינת עיסוקים ותפקידים בחיים. יש כל כך הרבה שעוד ממתין לי לעשות ואני לא מגיעה לשם..

כי את כל שאר הדברים, לכל כיוון אפשרי, כבר כתבו טוב ממני.

לגור ביחידה קטנה וצפופה זה לא בלתי אפשרי, גם עם תינוק בע"ה, וגם אם כרגע את לא יכולה לדמיין איך נכנס עוד משהו הביתה.

אנחנו גרים בדירונת שהיא בגודל של בקושי חצי קראוון. חדר לא גדול במיוחד, ומטבח פצפון. משפחה וחברים שנכנסים אלינו הביתה בד"כ חוטפים שוק קצר (ואח"כ מתפנים לציין כמה הבית חמוד, ב"ה). 

ב"ה נולדה לנו תינוקת מתוקה תוך כדי המגורים כאן, לא האמנו שנצליח להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן... היום ב"ה היא בת שמונה חודשים. כן, צפוף, אבל מסתדרים ב"ה. גם בעלי וגם אני לא הגענו מבתים כל כך צפופים, ב"ה, אבל עם החום של הבית והאווירה הטובה שיוצרים, מתרגלים ואוהבים את המקום.

מה שרציתי להגיד, הוא שתינוק לא בהכרח דורש מעבר דירה, למרות הצפיפות, ובטח בחודשים הראשונים. ולכן, אם חלק מהשיקולים שלך הם ש-'איך נסתדר עם שכר דירה גבוה יותר?' נסי אולי לחשוב על אופציה של להישאר, לפחות בהתחלה, איפה שאתם (אולי זה שלא עוברים דירה, ונשארים במקום המוכר, עוזר להסתגל לשינוי העצום שמביא איתו תינוק)

מה זה אומר "זרע בר קיימא בשנה ראשונה -ברכה שאינה צריכה" ?  בהצלחה . תמיכה של הורים זה דבר כל כך חשוב , וכשזה חסר -אז זה חסר . 

לא כולם מצליחים לחסוך , גם אם הם עובדים מאד מאד קשה . לפעמים הפרנסה מאד מאד קשה . מחליפים מקומות עבודה , יש אילוצים , הוצאות רבות , שונות ומשונות  שאולי חניתה לא מספרת . אל תדון אדם עד שלא תעמוד במקומו , ולעולם לא תעמוד. 

ממש לא לכולם יש חסכונות בגיל 30

לא בגיל שלושים, שזה כבר לבכות על חלב שנשפך..

אני מניחה שהרבה שקראו את דבריה של הפותחת חשבו על השאלה הזאת, אבל לא כתבו כי זה לא מועיל בשלב הזה.

אבל בעיקרון מסכימה איתך.

לא נסעתי לשום חו"ל , לא קניתי בגדים , אפילו לא היה לי רשיון על אוטו . בגיל 28 לא היה לי שום כלום . הצלחתי איכשהו להחזיק את הראש מעל המים וזה אומר לשכור דירה עם שותפות ולעבוד ולעבוד ולעבוד בלי לראות שום אופק . ככה היה אצלי . עבדתי בכל מיני ולא הצלחתי להתמיד בעבודה אחת למרות שמאד רציתי. ככה , שגם אם חסכתי משהו , הוא מיד התאדה בתקופות היובש . ועבדתי בין השאר כעוזרת בית , ובעבודות קשות , שהיום אני לא יודעת איך עשיתי את זה . בגלל זה -זה צרם לי מה שאמרת. 

גיל 28 זה לא גיל צעיר. השאלה היא גם כמה ילדים אתם רוצים. אם רוצים יחסית הרבה, כדאי מאוד להתחיל.

אם הייתם ממש צעירים - גם אם לא בא בקלות, יש יחסית (לא לכולם, אבל מבחינת האחוזים) הצלחה בטבעי או בטיפולים.

אם אתם יותר מבוגרים (אני לא יודעת בן כמה בעלך, אבל אם את בת 28 גם הוא מן הסתם לא צעיר), יכולות להיות יותר בעיות מבחינת פוריות, גם לך וגם לו (גם הביציות וגם הזרע, נהיים פחות איכותיים עם הגיל), ואם יש בעיות, אחוזי ההצלחה יורדים דרסטיים עם הגיל.

צריך לקוות שהכל בסדר, אבל לא לחיות בשאננות, כי אחר כך נכנסים ללחץ מיותר, בעיקר כשכבר עוברים את גיל השלושים ושעון הפוריות מתקתק. 

אם היית מדברת על כך שאת רוצה לעשות הפסקה אחרי הילד הראשון/השני בגילך, אבל את יודעת שלהכנס להריון כבר הצלחתם, זה נראה לי יותר קל, גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה אישית.

וצריך לתת גם מקום למה שרוצה ריבונו של עולם. לי עזר שאמא שלי אמרה לי, שכשהיא דאגה איך תסתדר, סבתא שלי תמיד אמרה לה - אל תדאגי יותר מדי, הדברים יסתדרו ותצליחי. לעיתים דברים נראים לנו יותר קשים מכפי שהם, וכשעוברים אותם נהיה יותר קל. וגם אחותי הגדולה (שילדה ילדה ראשונה לפני בגיל 19 וחצי, וילד שני לפני גיל 21, ותוך כדי עשתה תואר ועבדה ובעלה היה אברך) אמרה לי - "איך מסתדרים? איך שהילדים מסדרים אותנו..."

ובקשר להורים, ממש לא צריך לסמוך על העזרה שלהם, אבל אני מאמינה שאם את הבת הבכורה, עבור הדברים הגדולים הם כן יעזרו לנכד (יש משהו בסבתאות, שמביא לרוב ההורים רצון לעזור) לא להסתמך על זה לגמרי, אבל מאוד הגיוני. וגם אני חושבת שתמיכה קבועה מההורים היא ממש לא דבר בריא, אצלנו ההורים רצו לעזור ואנחנו לא הסכמנו... גם שמרטפות קבועה של ההורים היא דבר לא בריא.

ועוד דבר, גם בלימודים אנטנסיביים, השנה האחרונה היא הרבה פעמים פחות אנטנסיבית. יש מקום לכך שאם בעזרת ה' תכנסו להריון, בעלך ייקח אחריות גם כן ויעבוד בעבודות סטונדטים כלשהן שיעזרו מבחינה כלכלית (לשטוף מדרגות, לחלק עיתונים וכו'). הפרנסה - זה בסופו של דבר האחריות שלו, כי ללדת ילדים הוא לא יכול... אל תקחי את האחריות הזו בלעדית עליך, כי לעשות את שני הדברים ביחד זה באמת לא פשוט... וילדים - תאמיני לי שבסופו של דבר יהיו האושר של שניכם. כששואלים את רוב האנשים על מה הם מצטערים, זה על כך שלא הביאו יותר ילדים לעולם (ואני לא מדברת על אלה שיש להם 7 ילדים ומעלה, אלא 4 ומטה, לרוב זו התחושה במבט לאחור...)

(וכמובן, כל אחד ונסיון החיים שלו... אני למדתי בלימודים מאוד מאוד אינטנסיביים, וגם עבדתי כל הזמן, בעלי היה אברך (היינו נפגשים בשעה 9 בערב). התחתנתי לפני גיל 20 ולא היו לנו יותר מ-3 שנים ילדים, אבל לא בגלל שלא רצינו... ומזל שהתחלנו טיפולים מוקדם, כי אז היה לנו יותר מרווח זמן ונשימה, וגם יחסית יותר הצלחה. הטיפולים שעשיתי השנה, בגיל 31, היו קשים משמעותית מאלה שעשיתי בגיל 22, מהרבה בחינות)

מסתמכת על זרם מסוים בפסיקה. הוא לא הזרם היחיד, ובעיניי אין מקום לפסוק הלכות על גבי הפורום. לפותחת - לבירור הלכתי אני ממליצה לך לפנות לרב, לא אלינו.

התחתנתי והיו לי תוכניות- לסיים לימודים, להתבסס בעבודה ... ואז...
למעשה, הכי טוב בשבילנו , לו היתה לנו קודם ששנינו נסיים את הלימודים, נארגן לנו פרנסה ודירה ואז כמובן ילדים...
א ב ל עצת ה' קמה לה עלינו ויום אחד, באמצע התואר הראשון, נולדה לי ילדה. 
שני סטודנטים רחוקים מההורים, בלי עבודה ובום! תינוקת! וכולנו בחדר מעופש ולא מצליחים לשלם. אין לתאר, הייתה שנה קשה.
ואחכ עוד אחת. עם הזמן התחשלנו והחיים מלמדים איך לחיות אותם. 
קשה לדעת מה היה קורה אילו. אילו באמת התוכניות שתיכננו היו מתקיימות, האם הייתי זוכה לכזו משפחה? 
אתמול אמרה לי אותה בכורה שהגיחה פתאום- אני לא מחכה להיות טובה כדי להתחיל, אני אתחיל כדי להיות טובה. 

כל תשובה, אינה טובה מספיק מפני שחסרה לנו הידיעה מה יהיו ההשלכות של אותה החלטה. 
בהצלחה. 

מצד אחד - יש סיכוי שהילד יבוא מיד כשתרצו, כשבעלך יתחיל לעבוד והכל ילך טוב לפי התכנית. אבל אל תשלי את עצמך:  ההבדל בין גיל 28 ל30 יכול בהחלט להיות קריטי. זה שהרופאים חילקו את קבוצות הסיכון ללפני ואחרי גיל 35 - זה רק סטטיסטי. וחס וחלילה אם יהיו בעיות את עלולה לאכול את עצמך על הדחייה. 

ומצד שני, אם יגיע ילד עכשיו - יתכן שהורייך יתרככו למראה הנכד, או תבוא עזרה מכיוון אחר, אבל גם יכול להיות שלא,ושללחץ הזה היו השלכות ארוכות טווח גם כלכלית וגם נפשית. (כמו זאת שכתבה שבעלה נכשל במבחן והיום יש לה סוכרת והיא חושבת שזה קשור)

אכן אין לנו נבואה ולעולם אין לדעת מה יהיו ההשלכות.

לכן אני חושבת שלא חשוב מה את מחליטה, אלא איך את מחליטה.

כלומר, לא חשוב מה את מחליטה - כי ההשלכות הן בידי ה'. אדם יכול לעשות מעשה מתוך טעות או חוסר הבנה והקב"ה יכול להפך לו אותה לטובה. ואדם יכול להחליט החלטה הכי מחושבת ומושכלת והקב"ה חלילה יהפך אותה לרעה. אבל כן חשוב איך את מחליטה - האם זה מתוך שיקולים נכונים וטהורים ולאחר מקסימום של השתדלות. אז עצתי לך שתבררי עם עצמך ועם בעלך שאתם מחליטים מה שתחליטו אבל כמה שיותר לשם שמים, ומרצון אמיתי לעשות משהו טוב. (ולא למשל מתוך פחד, או רצון לעשות "דוקא" להורים, לדחות מתוך גאוה כדי שלא אצטרך להעזר בהם, או להפך להביא ילד כי אני כבר מאד רוצה להירגיש שווה בין החברות שהן כבר מזמן אימהות). תחשבו טוב גם אם אפשר לחסוך כסף, ואיפה וכמה. ומה זה יעשה לכם לזוגיות. תתייעצו עם רב! גם עם מומחים כלכליים אם צריך. תתפללו לה' שיתן בלבכם החלטה נכונה. ואז תחליטי בלב שלם כי תדעי שעשית את שלך ותוכלי לקוות שמכאן והלאה ה' יהיה איתך ויצליח דרכך.

הגעתי לתובנה הזו אחרי התייעצויות עם אנשים חכמים בנושא דילמה שהיתה לי בעבר בהחלטה מסוג זה, הסוג המפחיד הזה, של החלטות שעלולות להשפיע על כל החיים. וזה הולך איתי מאז.

אם נשים רגע בצד את העניין ההלכתי (לא שאני חושבת חושבת שאין לו מקום, אלא תאורטית..)

-האם יהיה זמן שכן יהיה "נוח" ללדת בו?

תחשבי עם עצמך- האם הפחדים שלך והלחץ קשורים באמת למציאות העכשווית (כלכלית, עזרה וכו')  או שהם באופן כללי על הבאת ילדים לעולם ולמחויבות הכרוכה בכך?

רק את יודעת את התשובות.

בעניין ההלכתי ממליצה להתייעץ עם הרבנית מלכה פיוטרקובסקי מתקוע. היא ממש תלמידת חכם בעניין מניעה ותכנון ילודה.

בהצלחה רבה!

כשהנקתי הייתי ישנה עם גוזיית הנקה קלילה ורכה ובפנים שמתי רפידות. סגנון כזה:

Buy Black/Cream - מארז הכולל 2 חזיות הנקה והיריון ללא תפרים וללא ברזלים, סדרת Ultimate Comfort from Next Israel

בהתחלה ישנתי רק עם חזיה ורפידות

לאחרונה חזרתי לישון הרבה פעמים בלי

עדיין מטפטפת וקמה בבוקר רטובה, אבל מחליפה את הפיג'מה ויש מגן מזרון אז שווה את הנוחות שלי

ממש שלא אוהבת עם

מעדיפה לנסות להסתדר עם גופית ספגטי שקצת תתמוך

הכי אוהבת טישרט

לישון עם חזייה. ממש לא נוח לי.

הייתי מגלגלת חיתול בד ושמה מתחת לחולצה, שיספוג טפטופים.

ובאמת מחליפה פיג'מות בתדירות מאוד גבוהה.

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...

לא הייתי קונה בגיל הזה

בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...

בכל מקרה אם זה מהיום להיום קשה למצוא...

הכי יעיל לעבור אחת אחת באתר של הקופה ולהסתכל מתי התור הפנוי הקרוב, לפעמים פתאום רואים תור אחד פנוי באותו יום 

ובשעה טובה!

לא מכירה..

מעבר לקו מסויים.

בתוך הקו צהל ממשיך לפעול, לאתר תשתיות ולהשמיד.

כל הזמן פועלים להשמדת איומים.

במקביל חיבאללה כל הזמן מנסה להבעיר את השטח. טראמפ מעוניין בשקט בגזרת לבנון כדי למקסם הישגים מול איראן והישגים דיפלומטיים במזרח התיכון.

צהל לא היה ערוך לאיום רחפני נפץ.

גם בעזה חודשים זה היה הקונספט של הפסקת האש, ולא מתו חיילים כל יום.

ארגוני טרור כיום לא יכולים להוות איום של ממש על מדינת ישראל, אז הם משתמשים באסטרגיית ההצקה, להטריד לאורך זמן בלי הישגים צבאיים משמעותיים.

בתקווה שהעם ייחלש מבפנים וישאל את עצמו מה לעזאזל הוא עושה בלבנון, ואז צהל ייסוג וחיזבאללה ישתקם בנחת בלי שהכח של צהל יושב עליו.

הגזרה החשובה היא איראן. גם כי היא זאת שמחזיקה ומעצימה את חיזבאללה,

וגם כי האיומים משם הרבה יותר משמעותיים.

מדינה לא מנצחים רק במלחמה. למוטט משטר צריך לתת לתת מכה, לאתר סדקים, ללחוץ דיפלומטית, לתת עוד מכה וחוזר חלילה.

לפי מה שהבנתי אכן יש סדקים בהנהגה האיראנית וזו בשורה טובה עבורנו.

בנוסף, הבריתות שטראמפ מנסה להשיג הם חשובות מאוד מאוד.

עד עכשיו סעודיה בכלל לא הסתכלה עלינו, ותנאי להתחלת שיחות היה מדינה פלסטינית.

טראמפ מצליח לגרום להם להבין שיש להם הרבה מה להפסיד בכלל כמה "פלסטינים" שלא באמת מעניינים את הסעודים, הקטארים ושאר מדינות המפרץ.

היחידים שעושים קולות של "אבל מה עם הפלסטינים"

הם מצרים וטורקיה.

וטראמפ יכול להשתיק אותם אם הם יעשו קולות מפחידים יותר.

התקשורת הישראלית בצעד של חרפה לא מביאה את התמונה המלאה (אולי כי היא לא אוהבת מסרים מורכבים, אולי כצעד אנטי ביבי, לא יודעת) ולכן נוצרת תחושה שאנחנו משלמים מחירים בלי הישגים.

בנוסף לרגישות הגבוהה של החברה הישראלית מ"הכלה" שהתפוצצה לנו בפנים ב7 באוקטובר.

אבל האמת היא שזו סיטואציה שונה לחלוטין.

לפני ה7.10 לא עשינו כלום כדי לא לשבש את העורף הישראלי שעייף ממלחמות, ובצד השני ניצלו את זה כדי להתעצם ולהוות איום של ממש.

עכשיו לא עושים הרבה כדי למצות את ההסדרה המדינית שטראמפ מוביל וגם כדי לא להרגיז אותו, כי בסוף אנחנו צריכים את צבא ארה"ב איתנו (צבאית ומדינית)

עוד שנתיים לפי רוב ההערכות, תם עידן טראמפ, והנשיא שיבחר יגרום לנו להתגעגע לביידן.

לא יודעת אם זה ניתוחים מוגזמים כרגיל או לא,

מה שבטוח שיש לנו חלון הזדמנויות קצר להוציא כמה שיותר מול איראן, וכמה שיותר לפרק את הידידות של מדינות ערב: סעודיה, האמירויות, קטאר, מצריים, לבנון, ירדן, לוב, עיראק, סוריה, טורקיה

ויש עוד מדינות מוסלמיות עוינות.

אם מצליחים לגרום לחלק מהמדינות האלו לשקול את יחסם מול ישראל, בגלל מנוף הלחץ האמריקאי, וכל זה מבלי לדון בשאלת מדינה פלסטינית, דיינו.

נכון שהמחירים כואבים מאוד, ויש תחושת חוסר אונים מטורפת, אבל מחיר המלחמה לא יכול להיבחן לפי כדאיות כתלות אם המחיר משולם בהתקפה או הגנה או תקופה של מאמץ דיפלומטי. אלא לפי ההישגים הכלליים. בסוף הכל זה מערכה אחת.

חיזבאללה זה לא ממשלת לבנון, ולא עשינו איתם הסכם

למה מתים חיילים

כי זה מלחמה וזה נורא

וכי עוד לא פתרנו טכנית את ההתמודדות מול הרחפנים. וזה נורא.

אם החיילים לא היו בפנים, מפעילי הרחפנים היו קרובים יותר, והרחפנים היו מגיעים בקלות ליישובים שמעבר לגבול

איזה קשה זה ושוק ממש❤️💕🩷 לא מקנאה בך על הטראומה...

ובאמת מקווה שזה יגדל מהר וישאר לך מזה רק סיפור לספר לו כשיגדל😉

גם בחלקה בשבילי זה משבר... פתאום אין תינוק , יש ילד ענק! הרגת אותי הוא נראה בן 40 🤣🤣

איך אנחנו אוהבות אותם קטנים... פווו... 

קראתי את התגובות שלכן מוקדם יותר ולא יכולתי להגיב אבל הן עזרו לי להירגע קצת.

הזכרתן לי שבאמת שיער גדל חח והוא באמת ככ חמודדד שזה הנס שלו😍

והמסקנה כמובן לא לשלוח את הבעל לספר לבד!!

והילדים שלי בערך מגיל שנה וחצי שנתיים מסופרים ממש (עם מכונה) והולכים עם כיפה.

לדעתי זה מתוק ממש...

זאת ממש לא היתה הכוונה שלי..

אני בטוחה שהם מתוקים ממש😍

האמת שהעיקר היה אלמנט ההפתעה, לא חלמתי שככה הוא יחזור ולא התכוננתי לזה וגם לא הייתי איתו בתספורת.

בקיצור הכל ביחד היה לי יותר מידי

ממגוון סיבות

יחד עם זה שלא רואים ערך מיוחד בהמתנה...

גם אנחנו סיפרנו את הבן בגיל שנתיים

זה לקח באמת כמה ימים להתרגל אבל אחכ היה סבבה.. 

חלאקה אז למה להשאיר?

מסופר זה המראה ה'רגיל' של בן, אז כמו שמלבישים בבגדים של בנים אז מספרים כשהשיער מתארך 

ממש בכיתי שגזרנו בגיל 3 ועוד הייתי שם אז זה בטח פי כמה יותר קשה ( ופשוט הלם טוטאלי ) ממש הרגשתי שהילד ניהיה ענק!

זה בטח יגדל לו מהר או שאת יכולה להשאיר קצר