אני חושבת שילדים צריכים לבוא בנחת, כשרוצים אותם ומצפים להם, ולא מתוך לחץ וחשש. אם את מרגישה שאין לך כח להתמודד עם הריון, כדאי לך לשקול מניעה- הרבה רבנים מתירים בלי בעיה.

מצד שני אומרים שכל ילד מביא את הפרנסה שלו.

מצד שלישי אני יכולה לומר לך מנסיון שזה מאד, מאד קשה ללדת ילד בתקופה של לחץ ולימודים. מאד קשה.

בקשר למשפט האחרון: ילדים זה תמיד מחויבות. זה חתיכה מהלב שלך שמסתובבת מחוץ לגוף שלך. יש לנו אחריות עצומה כלפי הילדים שלנו- לתת להם את הכלים להיות מבוגרים בריאים ומאושרים. המחויבות הזו תהיה לך בכל שלב בחיים שבו תבחרי ללדת ילד.

כדי למנוע הריון מיד בתחילת הנישואין צריך התר מרב, למרות שזה מאוד מורכב לקבל התר כזה...

אז נראה לי שאלך על דבר אחר. אני מכירה מישהי שלדמיין אותה מטפלת בילדים היה בפני עצמו דבר מצחיק. היה נראה שהיא ממש ילדה בשביל זה- לא תאמיני, גם אחרי שהיא ילדה את הבכור, היא הייתה נראת כאילו נתנו לה לשמור על ילד והיא לא מצליחה. מהר מאוד, מאוד היא פשוט נהייתה כ"כ מיומנת שהיום אני עומדת בצד ומתפללת לעשות הרבה דברים בגידול ילדים כמוה. פחד מילדים זו לא סיבה להרגיש שאת לא יכולה לעשות את זה. 

אל תשכחי שכשיבואו הילדים תתעורר בך אהבה רבה שלא תביני איך פחדת מזה בכלל... 

גם לידה זה דבר מפחיד מאד! הרבה יותר מגידול ילדים.. אז לא נלד לעולם?

אני רוצה ילדים..

וכל תינוק שאני רואה מעוור לי את החשק...

פשוט מרגישה שהחיים שלי עדיין בבלאגן. עדיין לא מאוזנים...

ומגיע לילד שלי הכי טוב בעולם.. אמא שיכולה להיות פנויה אליו הרבה, שלא שוכחת שום פרט קטן,

נכון?

לא אמא שלחוצה מאיך נגמור את החודש? שעייפה מאוד כשחוזרת מהעבודה...

אבל מתי זה יקרה?

את חושבת שהזמן יעשה את שלו באמת?

אולי תמיד יש קשיים ומצוקות ופשוט צריך לעשות מה שאפשר וזהו...?

ולגבי מניעה - תראי אני לא מבוגרת, אבל לא צעירונת.

בעוד שנתיים אולי אני מקטינה סיכוי להרות בהרבה? לא?

אני לא יודעת איך יראו החיים שלך עוד שנתיים. אני גם לא יודעת בת כמה את ומה הסיכויים שלך להרות אם תחכי שנתיים, והאמת שגם את לא . זה שיקולים מאד גדולים וכבדים, וזאת החלטה שצריכה לבוא ממך ומבעלך, אחרי שאתם משקללים את כל הנתונים.

אני רק אמרתי את מה שעולה לי מהנסיון שלי- רצינו לדחות את ההריון לאחרי שאסיים לימודים, אבל כל כך רצינו ילדים שהפסקנו למנוע מוקדם. ילדתי תוך כדי לימודים, מאד סמוך למבחן גדול שהיה לבעלי (שנינו סטודנטים) הוא נכשל במבחן כמובן ועד היום לא הצליח להשלים אותו, ואני בקושי עברתי את כל המבחנים של אותו סמסטר (ושל כל הבאים אחריו). כמובן שכל הלחץ של לימודים, חיפוש עבודה ואמהות טרייה לא עשה לי טוב, ועכשיו יש לי סוכרת, שיש מצב טוב שהיא נגרמה מכל הסטרס הזה.

הילד הבא שלנו יחכה (עד כמה שזה תלוי בנו...) עד שתהיה לנו עבודה וחיים מסודרים. וזאת החלטה שלקחנו ביחד כי ראינו לאן הלחץ הזה מביא אותנו.

מי יודע, אולי אצלך ילד דווקא יסדר לך את החיים, ותרגישי שלמה ומאושרת. אולי פתאום תנחת עלייך עבודה טובה, או עזרה מאיפשהו.

תתפללי המון, תתיעצי עם רב. תחשבי על זה בזהירות.

לא התייעצנו עם רב, למרות שבעלי ביקש שנעשה זאת..

התחושה שלי היא שרב או רבנית גם שמכירים את כל הרקע שלי ויבינו לליבי, בסופו של דבר יגיד לי שזה לא סיבה למנוע היריון.

אני מתפללת שהשם יתן לי היריון בזמן המתאים, וכשיתן לי את הכח אליו.

גם לי יש חברות שילדו תוך כדי לימודים, אבל היתה להם הרבה עזרה מהורים.  לי אין! מה לעשות? זה אני ובעלי רק שנינו.

והשם...

וכל זה גורם לי להיות ממורמרת על ההורים שלי שקשה להם לפרגן בלי להתערב ולהרוס, על העבודה שלי שלא מתגמלת בשכר, למרות שדורשת הרבה, על חוסר צדק ועוד ועוד...

אני מנסה להיות עם אמונה וביטחון בהשם.. אבל לא מצליחה, עובדה שאני נכנסת לחרדות ולסטרס..

ולגבי הגיל - עוד שנתיים אהיה בת 30

אבל זה קצת צורם לשמוע שהשיקול שלכם לילד עומד מול מבחן שבעלך צריך לעשות. את הילדים שלנו אנחנו יולדים בזיעת אפינו, אלפי שקלים הולכים על טיפול על מנת לזכות לחבוק ילד. ויש לא מעט כמוני, אני אומרת את זה כי נראה לי שאת לא מספיק מעריכה את הזכות ללדת. כאילו ילד ועבודה מסודרת עומדים באותה רמה. לאיזה חיים את רוצה להביא את הילד שלך שאת לא יכולה לאפשר לו את זה בשלב הזה? אברכים ומובטלים מגדלים לפחות שלושה ילדים בצורת חיים מכבדת. אולי כדאי לעשות שיקול מה טיפס בטעות על הערך להיות הורים לנשמה מתוקה.

כואב לי, כמעט עד דמעות, לשמוע מהם השיקולים שלכם בהבאת חיים לעולם.

חניתה יקרה, אני חושבת שאת צריכה להתייעץ עם נשים בוגרות שמכירות אותך אישית ויעזרו לך להבין עד כמה את מוכנה לילדים ואם יש פחד מסויימים, מתמודדים איתו

כמו שכתבת... השיקולים...

מביך להודות שיש לי כאלו שיקולים..

בגלל זה אני מתייעצת פה..

אם תתייעצי עם רבנית שאת מתחברת אליה ואת יודעת שלא תלעג לך לשיקולים האלה אז זה יעזור לך מאד.

זה לא שיקולים מצחיקים או מביכים, זה הרגשה שלך.

ואי קבלת תמיכה בלידה ואחריה זה באמת קצת מקשה על העניין.

אני יכולה רק לייעץ בלי להכיר ואת תקחי את מה שטוב מזה-

הגיל בהחלט משחק שיקול, כי עוד 12 שנים בערך ההריונות שלך יהיו הריונות בסיכון לפי הרופאים של היום.. 

תחשבי שיש גם קצת מרווח בין ילד לילד... לא יוצא הרבה זמן בקיצור... וחבל על השנים האלה.

יכול להיות שזה דברים שייפתרו עם הזמן, הרי גם אם תכנסי עכשיו להריון יש לך תשעה חודשים לתכנן ולחשוב מה את רוצה לעשות אחר-כך. אולי תרצי לצאת לחופשת לידה ארוכה יותר אולי לעבור לעבודה אחרת וכו'.

בעלך יצטרך לעזור לך אבל גם אם הוא סטודנט זה לא כ"כ נורא. הכי גרוע הוא משלים אח"כ קורס שפספס ... לפעמים זה שווה את זה. הרי אחרי שנתיים של לימודים באה עבודה, וגם שם יש לפעמים עומס ודברים שאי אפשר לדחות וכו'

בלימודים יש לפעמים יותר גמישות או ויתורים.

לגבי פחד בגידול ילדים- תאמיני בעצמך שאת תוכלי בעז"ה. הרי אף אחת לא נולדה אמא , יש ספרים, מאמרים, אתרים שיעזרו לך

ולגבי עזרה אחרי הלידה, אפשר שתשימו כסף בצד לעוזרת או בייביסיטר שיהיה לך להתחלה.

או שכל האמהות רגועות לגמרי לגבי הכנסות חודשיות או שכולן ערניות ואף פעם לא עייפות?

אז זהו שלא...

יש הרבה אמהות שלחוצות (או שלא) איך יגמרו את החודש, יש הרבה אמהות עייפות וגם רובנו שוכחות לפעמים כל מיני פרטים קטנים.

ובכל זאת הן אמהות טובות, והילדים שלהן שמחים והכל בסדר.

לא שאני נכנסת לך לשיקולים, אבל שתדעי שיש יותר מדרך אחת לגדל ילדים. ילד לא צריך להיות עסק כ"כ יקר. לא חייבים לקנות את כל המוצרים הכי יקרים והכי ממותגים. יש מוצרים מעולים ביד שניה ומסתדרים.

ובנוסף- יש פלא שקורה כשילד נולד. לפני הלידה את בכלל לא מבינה איך הוא נכנס בלו"ז הצפוף של הבית. ואחרי הלידה  פתאום הלו"ז והבית מתבלגנים, נמתחים ואז מפנים לו מקום, והחיים והבית מסתדרים מחדש עם התינוק.

אני מרגישה ממה שאת כותבת שיש לך רצון מאוד חזק לילד. אז לדעתי תני לקב"ה לעשות את שלו ותלכי עם הרצון שלך. כי תמיד יתעוררו קשיים ומניעות וחששות.

אי אפשר להתעלם מכך שגם אם מקבלים את כל המוצרים לגמרי בחינם (לא, זה לא מופרך. יש המון חפצים מיותרים בעולם שרק מחפשים למי להימסר) - עדיין קיימת ההוצאה הלא-קטנה של טיפול בילד.

שלושה חודשים חופשת לידה ממומנת, ואז מה? אמא שהיא מפרנסת יחידה לא תוכל להישאר עם התינוק מעבר לכך, וכשאין גם סבתות בתמונה - יש בהחלט הוצאה על טיפול. במיוחד אם מעדיפים מטפלת על מעון (ולא, זה לא נראה לי פינוק מוגזם).

גם הזנה של תינוק עשויה לעלות הרבה. ולפני שיקפצו ויגידו לי שהנקה זה בחינם, אני אגיד שלדעתי לא כדאי לצאת מנקודת ההנחה הזאת. הלוואי שזה יהיה לכולן בחינם, אבל יש הרבה אימהות שצריכות להוציא סכומים לא קטנים על הנקה (כי הרבה פעמים צריך ייעוץ, ורצוי מיועצת טובה מומלצת - כך שהמחיר יכול להיות בהתאם, והרבה פעמים צריך עוד עזרים ומגבירי חלב ומשחות ועוד) - וכשהן לפני כן באשליה שהנקה זה בחינם, ההוצאות הגדולות והמפתיעות האלה שוברות. כדאי מראש לקחת בחשבון שייתכנו הוצאות גדולות בהתחלה, ולהיערך לכך.

מאוד מאוד צרם לי שאחת הכותבות (לא את) הציגה את הדברים כאילו הפותחת מעמידה את טובת עצמה מול טוב הילד. דאגה כלכלית היא דאגה לילד. לא צריך הרים וגבעות, אבל צריך שתהיה יכולת לאפשר לו דברים בסיסיים. השיקול שעושה הפותחת הוא אחראי וראוי, ולדעתי היא צריכה להביא אותו כמו שהוא לפני רב שעוסק בתחום.

חזקי ואמצי!

כשאישה שומעת כל ההריון שהנקה זה בחינם, ואז בזמן אמת מגלה שלא הולך בקלות, זו יכולה להיות לפעמים (בעיקר כשחיים על הקשקש) דילמה נוראית אם לפנות לייעוץ, ואם כן אז אם של יועצת אמיתית או חאפרית שלוקחת רק חמישים, ואם כן אז אם להמשיך לעוד פגישה אחרי שהראשונה לא הספיקה, ואם לקנות את מכשיר הsnsשהיא המליצה וכו' וכו' - או פשוט לעבור לתמ"ל.

נכון שבחישוב כולל מן הסתם ההנקה תצא יותר זולה בסופו של דבר, אבל

(א) כשאת במצב כזה יש לך הרבה ספקות וחששות אולי אחרי כל המאמצים לא תצליחי להניק ואז תצטרכי לשאת גם בהוצאות הכבדות האלה וגם בהוצאות של התמ"ל

(ב) גם אם בע"ה כן תצליחי, עדיין הוצאות על תמ"ל שמתפזרות בתשלומים קטנים על הרבה חודשים קלים יותר לספיגה בתקציב המשפחתי מהוצאות גדולות שמרוכזות ביחד על ההתחלה באופן לא צפוי ולא ידוע מראש. מאותה סיבה שקל יותר לשלם משכנתא מלקנות בית במזומן, אפילו שזה יוצא בהרבה פחות.

שלא יתקבל רושם לא נכון, אני אומרת ת זה כי אני לגמרי בעד הנקה ורוצה שנשים כן יצליחו בה ולא יהיה להן מייאש. לצורך כך כדאי להיערך לזה כלכלית - להיות מוכנים לספוגכמה הוצאות גדולות בתחילת הדרך אם יהיה צורך. אם לא יהיה צורך - הרווחתם!

אגב, הכל מנסיון אישי.

אבל את לא תחשבי על כל הבעיות שיכולות להיות בהריון והטפולים היקרים שאולי ח"ו תהיי עלולה להצטרך וכו'

יש גבול. ובעיות בהנקה שצריכות הרבה כסף זה לא קורה לכולן וגם לא לרוב הנשים

את ממדדברת על מי שיש לה בעיות בהנקה, אז זה מקרה מיוחד.

ולי ב"ה לא הצטרפו הוצאות מיוחדות לתינוק מלבד טיטולים ופה ושם דברים קטנים.

ואני בטוחה  שאני לא היחידה

בעיות בהנקה יש היום לאחוז נכבד מהנשים, מסיבות אלה ואחרות. זה בהחלט דבר שכדאי לקחת בחשבון, ולא איזה תרחיש מדומיין.

לא רואה שאצל נשים סביבי יש כ"כ בעיות..או אחת לכמה. ואם היא לא תהיה האחת מכמה?

גם אם אין לך ילדים יכול להיות שתוציאי פתאום כסף על משהו? שיניים נגיד? או כל דבר אחר .. אז לא לחיות?

מעיין, התבססות כלכלית זה לא דבר שאני כתבתי, ואני לא יודעת למה מתכוונים במושג הזה. מבחינתי הדבר האחראי לעשות כעומדים לפני ההחלטה על הבאת נשמה לעולם הוא לבדוק אם אנחנו במצב שאפשר לספק לו את המינימום הנדרש לשנה הראשונה לפחות. המינימום. אני לא מדברת על טרמפולינות ומוביילים. מבחינתי אפשר גם בלי עגלה (כך עשיתי!) ואפשר גם לקבל מיד שנייה. אפילו לבגדים לא צריך לדאוג - ש בעולם המון בגדים שרק מחכים להימסר למישהו.

אז מה זה המינימום? אני חושבת למשל על שני סעיפים שעליה אי אפשר לדלג (אולי יש מישהי שתוסיף עוד, זה מה שעולה בדעתי): טיפול והזנה. צריך שתהיה אפשרות שמישהו יטפל בילד, וצריך שיהיה אפשר להאכיל אותו. בעיני אם הכותבת בודקת את מצבה ורואה שאין לה איך לאפשר את שני הסעיפים האלה, זה צעד אחראי מבחינתה.

לגבי טיפול, היא ציינה שהיא מפרנסת יחידה, בעלה בלימודים תובעניים, ואין עזרה מהמשפחה. המסקנה שלי היא שבמקרה כזה יהיה צורך לשלם על טיפול. אם תלוש המשכורת כרגע לא יכול לכסות את זה, יש בעיה. את רואה פה משהו שאני לא רואה?

לגבי תזונה, הייתי יכולה לשפוך המון מילים אבל האמת שזה נראה לי מיותר. בחברה שלנו היום יש המוני המוני נשים שבנו על הנקה מלאה וניצבו לפני שוקת שבורה. זה עולה פה כל יומיים. תעשי סקר כמה מבין המאכילות בתמ"ל בפורום תכננו את זה מראש... תגלי שלא מדובר בכלל בכלל בתרחיש דמיוני. יש שבנו על הנקה בחינם והצליחו, יש שבנו על הנקה בחינם וקיבלו הנקה בתשלום, יש שבנו על הנקה בחינם וקיבלו תמ"ל בתשלום, ויש שבנו על הנקה בחנם וקיבלו הוצאות על הנקה עד להרמת ידיים ומעבר להנקה בתשלום. לכן להניח מראש שסעיף התזונה יהיה חינמי זה לא מבוסס. יש סיכוי כזה, אבל מכל מה שאני רואה סביבי הוא לא מגיע אפילו לחמישים אחוז.

כתבתי שלא אשפוך מילים ושפכתי... בע"ה לא אכתוב על זה עוד. מי שבאמת רוצה לברר את המצב אני ממליצה לה להעלות סקר בפורום על תוכניות ההנקה והמציאות בפועל. מן הסתם תהיה השתתפות רבה, כרגיל בסקרים כאלה.

יש חבל דק שצריך ללכת עליו בין אמונה בה' לבין לסמוך על הנס. כשמישהי מבררת שהיכולות שלהם מכסות את ההוצאות היחידות שהן באמת במאה אחוז נצרכות ואין איך להשיג אותן מיד שנייה - זו בדיוק רמת השתדלות רצויה. אני לא חושבת שאישה שרואה שתלוש המשכורת שלה לא מכסה טיפול בתינוק אמורה לסמוך על הנס.

כי מה שאני לא מבינה הוא איך לא חוסכים כזוג צעיר שחי ביחידת דיור קטנה וממשכורת יחידה.

גם אם היא מקבלת משכורת מינימום (5000 ש"ח), ולפי דבריה עובדת בעוד עבודות ובקושי נושמת. אבל גם אם זו משכורת יחידה ואין שום עזרה מבעלה ושום עזרה מאף אחד אחר - ניתן לחסוך. מה כבר ההוצאות של זוג צעיר?
אז חוסכים, לפחות מהרגע שיודעים שנכנסים להריון, ועדיף גם מלפני כן.

וכשאת עובדת במשרה מלאה, לרוב יש אפשרות לקבל הנחה של התמ"ת על משפחתונים/מעונות. זאת אומרת, החיים בארץ הם לא כל כך בלתי אפשריים עבור זוגות צעירים, גם אם יש מפרנס יחיד, ובעיקר אם זה מצב זמני שיכול להשתנות כשנה אחרי הולדת הילד (גם לקחת הלוואה קצרת טווח, בידיעה ברורה שההכנסות הולכות לגדול עוד כמה חודשים, זה דבר אפשרי, אם כי לא מומלץ, אבל זה לא שהם יגיעו לפת לחם ולחוסר יכולת לגדל את הילד, זה נראה לי חששות מאוד רחוקים. גם אם בעלה לא ימצא ישר עבודה בתחום שלו שתכניס מאוד יפה, תמיד הוא יוכל לעבוד בעבודת מינימום מזדמנת. לי נראה השיקולים האלה מאוד מתפנקים. סורי.)

נתתי רק תמ"ל, הייתי סטודנטית ועבדתי, בעלי היה אברך שבקושי הרוויח, ושמתי את הילד במעון ללא הנחת תמ"ת, לא נעזרנו בהורים חודשית, ובכל זאת הסתדרנו (בגדים ועגלה יד שניה, מבצע ממש טוב על השידה+מיטה, בלי אוטו וכו')

זה מאד אישי.

לא כולן כאלה גיבורות.

בגיל שלושים יש גם פחות כח מאשר בגיל עשרים, כדאי לקחת בחשבון כשמשווים.

היא ציינה שקשה לה גם עכשיו עם הזמן, ותינוק, בשבילי לפחות, זה האתגר הכי קשה שהיה מולי בחיים.

ומאד מודעת למצבך.

תראי איך את מדמיינת את עצמך בהריון בשמחה ובנחת.

ובעזרת ה' הוא יתן לך כוחות ושמחה 

להיות בנחת ואמונה.

אם עמוס לך עכשיו וכו'...אבל החיים שלך לפי איך שזה נשמע לא הולכים להשתנות

זה לא שמחר תהיה לך עבודה פחות תובענית 

זה לא שמחר תחזרי רעננה יותר

אני חושבת שכדאי לסמוך על ריבונו של עולם שהוא מביא את זה בדיוק ברגע המתאים

ולתת לו לנהל את העניינים

אם את מרגישה שזה ממש מלחיץ אותך

תתייעצי עם רב 

באיזו זכות אני מביעה את דעתי בנושא כל כך רגיש ..ומה מישהו בפורום יכול לתרום לך . את הרי מכירה את עצמך ואת המצב יותר טוב מכל אישה שלא ממש מכירה אותך כאן.

נשמע שלא טוב לך . 

לא טוב לך מסיבות אובייקטיביות, אבל זה לא משנה את העובדה , שכרגע לא טוב לך בחייך . האם יום אחד זה ישתנה ? נכון תקופות סטודנטיאליות הן תמיד לא קלות . מצד שני אחר כך לפעמים קשה למצא עבודה , או שלא מוצאים בכלל? האם יש זמן נכון יותר להביא ילד ?

סליחה שאני מכניסה את השואה, אבל אנשים לאחר השואה היו שבורים נפשית וגופנית . המצב הכלכלי היה רע ביותר, ובכל זאת אנשים ילדו וגידלו -מי בצורה יותר מוצלחת , מי פחות. 

"בבקשה תנו לי עצות, בלי לשפוט..."

לתת עצות כגון -תעשי הכל כדי להכנס להריון, או לחילופין תמנעי הריון - זה לא אחראי לדעתי . 

התשובה היא בסופו של דבר אצלך . אבל אם הייתי צריכה לתת תשובה מהשרוול הייתי אומרת : אם לא עכשיו , אימתי ? ואת צריכה לעבוד על הרצון שלך , שיהיה שלם . את צריכה להבין , שאם את אוהבת את בעלך , וסומכת עליו , אם שניכם אנשים מאמינים , אז צריך לעשות את הצעד ובאמונה ובשמחה להכנס להריון . 

בהצלחה בכל החלטה !

מסכימה בהחלט

ואנשים שאין להם ילדים , אין להם זוגיות אמיתית ? זה לא ככה . אולי "זמן אמיתי" הוא לא ניסוח מוצלח , כי כל זמן הוא אמיתי . אבל אישית הבנתי למה היא התכוונה . 

קודם כל המסר הכללי שלי היה שהתשובה אצלה ולאף אחד אין זכות להגיד לה מה לעשות.

א ב ל - אם היא מתעקשת -אז אני מהמקום שלי - בעד להביא ילדים . הרגשתי שלא טוב לה , לא בגלל שאין או יש ילדים -אלא בגלל שהיא עובדת נורא קשה , אין לה תמיכה מההורים . הדברים האלו מוכרים לי. זה לא משהו שישתנה בקרוב . כלומר -כך או כך לא תהיה תמיכה מההורים , כך או כך היא תצטרך לעבוד. תמיכה מההורים דרך אגב זה המון המון -לדעתי. 

האם "טוב זה בהכרח ילדים" ? תלוי מי את. לי באופן אישי זה משהו מאד מאד חשוב , ואם יש לי צער גדול , זה על כך שלא זכיתי למשפחה ברוכת ילדים . גם גדלתי דיי לבד. יש נשים ואנשים שלא רוצים בכלל ילדים , אפילו לא אחד . בשביל אנשים כאלו להביא ילדים זה טרגדיה . אז מה אני אמליץ להם להביא ילדים ? מי שיש לו פחד גבהים , שלא יטפס על הרים .

..וכן , לדעתי הוא מפסיד אחלה חוויה (בתור מי שיש לה פחד גבהים ובכל זאת תישמח לטפס על הרים בקצב שלה)

הבהרתי?

כל מי שאומרת לך "יהיה בסדר", "עם הילד באה הפרנסה/כוחות" וכו', לא תבוא לעזור לך אם יהיה לך קשה מאד.

סליחה אם זה נשמע בוטה, אבל קצת מעצבנות אותי התגובות האלה.

פרת משה כן הראתה לך את הצד הקשה, שעלול להיות לזה מחיר בבריאות ובפרנסה לכל החיים.

אף אחד לא אומר שגם לך יהיה קשה.

בקיצור, אי אפשר לדעת וגם את לא יכולה לדעת.

את כן יכולה לדעת מה המצב הכלכלי בערך, ואני מתפלאה על הזלזול בזה ועל חוסר ההבנה (כן, מבחן אחד שלוקח עשר שנים לגמור יכול להיות הבדל שמים וארץ במשכורת).

סתם מנסיוני האישי - אנחנו זוג ישישים, יחסית מסודרים כלכלית, ונורא נורא קשה לי.

זה בעיקר עניין של אופי וכו.

גיל מבוגר עושה את זה יותר קשה כנראה.

אם יש קצת כסף אפשר לקבל עזרה בתשלום, אפשר ללכת לבית החלמה ולא צריך לחשבן כל שקל שזה פשוט חוסך זמן.

הייתי אומרת לך שאולי אפשר לחכות קצת, כך שבעלך יהיה בסוף הלימודים.

הכי טוב היה אם הייתם יכולים כן להעזר בהורים שלך..

אבל בסופו של דבר זאת בעיקר שאלה הלכתית (שנתיים+- זה לא כזה קריטי מבחינת פוריות להבנתי) וזאת החלטה שלכם האם ואת מי לשאול. מסכימה עם זקנת השבט שרק את יכולה לדעת. היא כנראה התכוונה שלא טוב לך מבחינת לחץ זמן ולחץ כספי.

בקיצור שוב, אני לא אומרת לך כלום, רק רציתי להביע את דעתי על התגובות השונות לכאן או לכאן..

אבל כשמתקרבים ל30 זאת כבר שאלה אחרת

בגילך זה באמת לא שייך לצפות לעזרה מהורים, אני מניחה שהם לא הכי צעירים

אני חושבת שכדאי לך ולדבר עם בעל כי הוא גם צריך לקחת אחריות, מה הוא חושב ומה תעשו אם לא תוכלי לפרנס בהריון

ואם אין מה לעשות אז לבקש היתר מרב למניעה ובמקביל לבדוק שאין בעיות פוריות, לחסוך כסף, להתכונן נפשית, כי בעוד שנתיים כבר לא יהיה לאן לדחות

צרם לי קצת - ואני מתנצלת - שאת כועסת על הורים שלא עוזרים- אם בעלך לא צריך לדאוג בנושא אז למה הם כן? אני במקומם גם לא הייתי עוזרת

שיהיו הוצאות, כל הסטודנטים עובדים,אפילו שמירה פעמיים בשבוע,

במיוחד זה קצת מוגזם לצפות מהורים שיעזרו לילדים בני שלושים

כשאני אגיע לגיל שישים אני ארצה לבזבז על עצמי, היום כמעט כל הזמן וכסף הולך לילדים אז גם בגיל שישים צריכים להמשיך לגדל אותם?  ועוד הם יכעסו עלי שאני לא נותנת להם? 

באמת יש פה את הביטחון בהשם.

מצד שני - אמרו לי פעם "זרע בר קיימא בשנה ראשונה - ברכה שאינה צריכה".

עדיין נשארתי עם הקושי אבל אולי עוד דברים לחשוב עליהם...

ובקשר להורים - סתם התגובה פשוט הפריעה לי. הם צעירים יחסית כי אני הגדולה שלהם. עובדים וחיים חיי רווחה. לא לדאוג. ואני לא מדברת על ירושות שהגיעו לידיהם לאחרונה.

הם לא עוזרים גם מתוך עיקרון - שאם הצד השני לא נותן אז גם הם לא...זהו.

ההורים של בעלי - מה שאין להם הם נותנים. בלי שנבקש ובלי תנאים.

ועל זה אני גם מתפללת...

אם בעלי יצא לעבוד - זה יבוא על חשבון הלימודים. וכן, עדיף לי שנתיים קשות מ10 שנים של גרירת לימודים ושכר מינימום. זה השיקול שלנו..

הנושא של הילדים - רוצים שנינו. אני קצת יותר מציאותית וחוששת מהעתיד הקשה כל עוד אין פרנסה בשופי ובנחת... וכל עוד אנחנו חיים ביחידה קטנה וצפופה כי זה מה שבידנו לשלם.

וגם כי עדיין לא הגעתי לאיזון ולסדר שאני מייחלת לו מבחינת עיסוקים ותפקידים בחיים. יש כל כך הרבה שעוד ממתין לי לעשות ואני לא מגיעה לשם..

כי את כל שאר הדברים, לכל כיוון אפשרי, כבר כתבו טוב ממני.

לגור ביחידה קטנה וצפופה זה לא בלתי אפשרי, גם עם תינוק בע"ה, וגם אם כרגע את לא יכולה לדמיין איך נכנס עוד משהו הביתה.

אנחנו גרים בדירונת שהיא בגודל של בקושי חצי קראוון. חדר לא גדול במיוחד, ומטבח פצפון. משפחה וחברים שנכנסים אלינו הביתה בד"כ חוטפים שוק קצר (ואח"כ מתפנים לציין כמה הבית חמוד, ב"ה). 

ב"ה נולדה לנו תינוקת מתוקה תוך כדי המגורים כאן, לא האמנו שנצליח להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן... היום ב"ה היא בת שמונה חודשים. כן, צפוף, אבל מסתדרים ב"ה. גם בעלי וגם אני לא הגענו מבתים כל כך צפופים, ב"ה, אבל עם החום של הבית והאווירה הטובה שיוצרים, מתרגלים ואוהבים את המקום.

מה שרציתי להגיד, הוא שתינוק לא בהכרח דורש מעבר דירה, למרות הצפיפות, ובטח בחודשים הראשונים. ולכן, אם חלק מהשיקולים שלך הם ש-'איך נסתדר עם שכר דירה גבוה יותר?' נסי אולי לחשוב על אופציה של להישאר, לפחות בהתחלה, איפה שאתם (אולי זה שלא עוברים דירה, ונשארים במקום המוכר, עוזר להסתגל לשינוי העצום שמביא איתו תינוק)

מה זה אומר "זרע בר קיימא בשנה ראשונה -ברכה שאינה צריכה" ?  בהצלחה . תמיכה של הורים זה דבר כל כך חשוב , וכשזה חסר -אז זה חסר . 

לא כולם מצליחים לחסוך , גם אם הם עובדים מאד מאד קשה . לפעמים הפרנסה מאד מאד קשה . מחליפים מקומות עבודה , יש אילוצים , הוצאות רבות , שונות ומשונות  שאולי חניתה לא מספרת . אל תדון אדם עד שלא תעמוד במקומו , ולעולם לא תעמוד. 

ממש לא לכולם יש חסכונות בגיל 30

לא בגיל שלושים, שזה כבר לבכות על חלב שנשפך..

אני מניחה שהרבה שקראו את דבריה של הפותחת חשבו על השאלה הזאת, אבל לא כתבו כי זה לא מועיל בשלב הזה.

אבל בעיקרון מסכימה איתך.

לא נסעתי לשום חו"ל , לא קניתי בגדים , אפילו לא היה לי רשיון על אוטו . בגיל 28 לא היה לי שום כלום . הצלחתי איכשהו להחזיק את הראש מעל המים וזה אומר לשכור דירה עם שותפות ולעבוד ולעבוד ולעבוד בלי לראות שום אופק . ככה היה אצלי . עבדתי בכל מיני ולא הצלחתי להתמיד בעבודה אחת למרות שמאד רציתי. ככה , שגם אם חסכתי משהו , הוא מיד התאדה בתקופות היובש . ועבדתי בין השאר כעוזרת בית , ובעבודות קשות , שהיום אני לא יודעת איך עשיתי את זה . בגלל זה -זה צרם לי מה שאמרת. 

גיל 28 זה לא גיל צעיר. השאלה היא גם כמה ילדים אתם רוצים. אם רוצים יחסית הרבה, כדאי מאוד להתחיל.

אם הייתם ממש צעירים - גם אם לא בא בקלות, יש יחסית (לא לכולם, אבל מבחינת האחוזים) הצלחה בטבעי או בטיפולים.

אם אתם יותר מבוגרים (אני לא יודעת בן כמה בעלך, אבל אם את בת 28 גם הוא מן הסתם לא צעיר), יכולות להיות יותר בעיות מבחינת פוריות, גם לך וגם לו (גם הביציות וגם הזרע, נהיים פחות איכותיים עם הגיל), ואם יש בעיות, אחוזי ההצלחה יורדים דרסטיים עם הגיל.

צריך לקוות שהכל בסדר, אבל לא לחיות בשאננות, כי אחר כך נכנסים ללחץ מיותר, בעיקר כשכבר עוברים את גיל השלושים ושעון הפוריות מתקתק. 

אם היית מדברת על כך שאת רוצה לעשות הפסקה אחרי הילד הראשון/השני בגילך, אבל את יודעת שלהכנס להריון כבר הצלחתם, זה נראה לי יותר קל, גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה אישית.

וצריך לתת גם מקום למה שרוצה ריבונו של עולם. לי עזר שאמא שלי אמרה לי, שכשהיא דאגה איך תסתדר, סבתא שלי תמיד אמרה לה - אל תדאגי יותר מדי, הדברים יסתדרו ותצליחי. לעיתים דברים נראים לנו יותר קשים מכפי שהם, וכשעוברים אותם נהיה יותר קל. וגם אחותי הגדולה (שילדה ילדה ראשונה לפני בגיל 19 וחצי, וילד שני לפני גיל 21, ותוך כדי עשתה תואר ועבדה ובעלה היה אברך) אמרה לי - "איך מסתדרים? איך שהילדים מסדרים אותנו..."

ובקשר להורים, ממש לא צריך לסמוך על העזרה שלהם, אבל אני מאמינה שאם את הבת הבכורה, עבור הדברים הגדולים הם כן יעזרו לנכד (יש משהו בסבתאות, שמביא לרוב ההורים רצון לעזור) לא להסתמך על זה לגמרי, אבל מאוד הגיוני. וגם אני חושבת שתמיכה קבועה מההורים היא ממש לא דבר בריא, אצלנו ההורים רצו לעזור ואנחנו לא הסכמנו... גם שמרטפות קבועה של ההורים היא דבר לא בריא.

ועוד דבר, גם בלימודים אנטנסיביים, השנה האחרונה היא הרבה פעמים פחות אנטנסיבית. יש מקום לכך שאם בעזרת ה' תכנסו להריון, בעלך ייקח אחריות גם כן ויעבוד בעבודות סטונדטים כלשהן שיעזרו מבחינה כלכלית (לשטוף מדרגות, לחלק עיתונים וכו'). הפרנסה - זה בסופו של דבר האחריות שלו, כי ללדת ילדים הוא לא יכול... אל תקחי את האחריות הזו בלעדית עליך, כי לעשות את שני הדברים ביחד זה באמת לא פשוט... וילדים - תאמיני לי שבסופו של דבר יהיו האושר של שניכם. כששואלים את רוב האנשים על מה הם מצטערים, זה על כך שלא הביאו יותר ילדים לעולם (ואני לא מדברת על אלה שיש להם 7 ילדים ומעלה, אלא 4 ומטה, לרוב זו התחושה במבט לאחור...)

(וכמובן, כל אחד ונסיון החיים שלו... אני למדתי בלימודים מאוד מאוד אינטנסיביים, וגם עבדתי כל הזמן, בעלי היה אברך (היינו נפגשים בשעה 9 בערב). התחתנתי לפני גיל 20 ולא היו לנו יותר מ-3 שנים ילדים, אבל לא בגלל שלא רצינו... ומזל שהתחלנו טיפולים מוקדם, כי אז היה לנו יותר מרווח זמן ונשימה, וגם יחסית יותר הצלחה. הטיפולים שעשיתי השנה, בגיל 31, היו קשים משמעותית מאלה שעשיתי בגיל 22, מהרבה בחינות)

מסתמכת על זרם מסוים בפסיקה. הוא לא הזרם היחיד, ובעיניי אין מקום לפסוק הלכות על גבי הפורום. לפותחת - לבירור הלכתי אני ממליצה לך לפנות לרב, לא אלינו.

התחתנתי והיו לי תוכניות- לסיים לימודים, להתבסס בעבודה ... ואז...
למעשה, הכי טוב בשבילנו , לו היתה לנו קודם ששנינו נסיים את הלימודים, נארגן לנו פרנסה ודירה ואז כמובן ילדים...
א ב ל עצת ה' קמה לה עלינו ויום אחד, באמצע התואר הראשון, נולדה לי ילדה. 
שני סטודנטים רחוקים מההורים, בלי עבודה ובום! תינוקת! וכולנו בחדר מעופש ולא מצליחים לשלם. אין לתאר, הייתה שנה קשה.
ואחכ עוד אחת. עם הזמן התחשלנו והחיים מלמדים איך לחיות אותם. 
קשה לדעת מה היה קורה אילו. אילו באמת התוכניות שתיכננו היו מתקיימות, האם הייתי זוכה לכזו משפחה? 
אתמול אמרה לי אותה בכורה שהגיחה פתאום- אני לא מחכה להיות טובה כדי להתחיל, אני אתחיל כדי להיות טובה. 

כל תשובה, אינה טובה מספיק מפני שחסרה לנו הידיעה מה יהיו ההשלכות של אותה החלטה. 
בהצלחה. 

מצד אחד - יש סיכוי שהילד יבוא מיד כשתרצו, כשבעלך יתחיל לעבוד והכל ילך טוב לפי התכנית. אבל אל תשלי את עצמך:  ההבדל בין גיל 28 ל30 יכול בהחלט להיות קריטי. זה שהרופאים חילקו את קבוצות הסיכון ללפני ואחרי גיל 35 - זה רק סטטיסטי. וחס וחלילה אם יהיו בעיות את עלולה לאכול את עצמך על הדחייה. 

ומצד שני, אם יגיע ילד עכשיו - יתכן שהורייך יתרככו למראה הנכד, או תבוא עזרה מכיוון אחר, אבל גם יכול להיות שלא,ושללחץ הזה היו השלכות ארוכות טווח גם כלכלית וגם נפשית. (כמו זאת שכתבה שבעלה נכשל במבחן והיום יש לה סוכרת והיא חושבת שזה קשור)

אכן אין לנו נבואה ולעולם אין לדעת מה יהיו ההשלכות.

לכן אני חושבת שלא חשוב מה את מחליטה, אלא איך את מחליטה.

כלומר, לא חשוב מה את מחליטה - כי ההשלכות הן בידי ה'. אדם יכול לעשות מעשה מתוך טעות או חוסר הבנה והקב"ה יכול להפך לו אותה לטובה. ואדם יכול להחליט החלטה הכי מחושבת ומושכלת והקב"ה חלילה יהפך אותה לרעה. אבל כן חשוב איך את מחליטה - האם זה מתוך שיקולים נכונים וטהורים ולאחר מקסימום של השתדלות. אז עצתי לך שתבררי עם עצמך ועם בעלך שאתם מחליטים מה שתחליטו אבל כמה שיותר לשם שמים, ומרצון אמיתי לעשות משהו טוב. (ולא למשל מתוך פחד, או רצון לעשות "דוקא" להורים, לדחות מתוך גאוה כדי שלא אצטרך להעזר בהם, או להפך להביא ילד כי אני כבר מאד רוצה להירגיש שווה בין החברות שהן כבר מזמן אימהות). תחשבו טוב גם אם אפשר לחסוך כסף, ואיפה וכמה. ומה זה יעשה לכם לזוגיות. תתייעצו עם רב! גם עם מומחים כלכליים אם צריך. תתפללו לה' שיתן בלבכם החלטה נכונה. ואז תחליטי בלב שלם כי תדעי שעשית את שלך ותוכלי לקוות שמכאן והלאה ה' יהיה איתך ויצליח דרכך.

הגעתי לתובנה הזו אחרי התייעצויות עם אנשים חכמים בנושא דילמה שהיתה לי בעבר בהחלטה מסוג זה, הסוג המפחיד הזה, של החלטות שעלולות להשפיע על כל החיים. וזה הולך איתי מאז.

אם נשים רגע בצד את העניין ההלכתי (לא שאני חושבת חושבת שאין לו מקום, אלא תאורטית..)

-האם יהיה זמן שכן יהיה "נוח" ללדת בו?

תחשבי עם עצמך- האם הפחדים שלך והלחץ קשורים באמת למציאות העכשווית (כלכלית, עזרה וכו')  או שהם באופן כללי על הבאת ילדים לעולם ולמחויבות הכרוכה בכך?

רק את יודעת את התשובות.

בעניין ההלכתי ממליצה להתייעץ עם הרבנית מלכה פיוטרקובסקי מתקוע. היא ממש תלמידת חכם בעניין מניעה ותכנון ילודה.

בהצלחה רבה!

האמת שהרגשתי ככה לפני החג

ודאגתי לעצמי לכמה שיותר דברים שאני אוהבת שימתיקו לי אותו

ועכשיו ממש בסדר לי ברוך ה'

ברוגע

+ מריבה לפני החג שלא יצאתי ממנה

כי נפגעתי ממש

ואני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אין מצב. 

חיבוק ❣️

את שונאת את החג או את הדברים הנלווים לו?

תנסי לעשות הפרדה, בשביל הנפש שלך - חבל להרגיש שחג אחד מן החגים שנתן לנו הקב"ה הוא לא נחמד לנו...

וכשאני כועסת מאוד

זה מאוד קשה לישות את זה

ולהיות ממוקדת

כי אפילו לפרוק את הכעס לבעלי

אני לא תמיד מצליחה. 

לא סתם אנחנו עכשיו בימי עבודת המידות של ספירת העומר...

מאמינה בך שתצליחי בסוף❤️ אם לא השנה - אז בשנים הבאות...

אני הרגשתי דברים דומים, כל חול המועד מחדש היה החלום ושברו..

אבל פתאום הילדים גדלו קצת, וגם למדתי איך לדבר שיהיה לו קל לו לקבל את הדברים וגם הוא למד אילו דברים יותר חשובים לי, והיום גם אם לא תמיד הכל מושלם ויש ציפיות וריבים אנחנו מצליחים להתגבר מהר יותר..

אז באמת צריך לתחום את הכעס והאכזבה לרגע הזה ולהאמין שברגע הבא ממש יכול להיות יותר טוב.

וכל מריבה וכל שנה יש התפתחות ואפשר להגיע למקום אחר.

מתפללת בשבילך לסיעתיא דשמיא וקירוב לבבות

בבוקר הנחמה הייתה שעברנו את רוב ימי השבתון (חג, שבת)

היום אפשר לומר שעברנו 4. נשאר 3 ב"ה

ב"ה שיהיה לך רק טוב ❤🙏

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.

תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.

ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה

נשמע שאת מתמודדת עם הרבה.

רק מילה לגבי המתבגרת

זה שלב שבו קצת חוזרים להיות ילדים בני 3

לכן ההתנהגות הקיצונית

לכן המילים הלא רלוונטיות בעליל

אני לא אומרת לך מה לעשות

רק נותנת מבט חדש כדי שלא תתערערי

כמו שלא תתרגשי מילדה בת 3 שתגיד "אמא את פויה"

ככה דיבורים של ילדה בת 13 לא אמורים לרגש אותך

אפילו שהיא נראית כל כך חכמה ומבינה, בוגרת ורגישה, גדולה וגבוהה

ברגעים האלה היא שוב בת 3 ואת אמא שלה

שתקשורת הורה ילד

באחריות ההורה באחוזים גבוהים

בניגוד לתקשורת של 2 מבוגרים

בה יש ציפייה וצורך מהצד השני

תקשורת הורה ילד צריכה להיות מבוססת על הבנה של ההורה

שהוא לא בלבל של הילד

שהילד לא צריך לספק צורך ולא כדאי לתלות ציפיות

לכן כשילדה אומרת משהו שלילי

אין מה לקחת אותו מספיק ברצינות כדי להיפגע ממנו

אלא להבין את הצד שלה

גם אצלי היו בעבר אמירות דומות

ובצדק

עם השנים אני הפחתתי עשייה בבית וזה הביא שאלות/ טענות מצד הילדים

אז הייתי עונה בסתמיות

נכון אני לא עושה/ אין לי כוח/ לא בא לי

לא ראיתי בזה טענה שצריכה התייחסות

זכותם לתהות ולרצות

וזכותי לבחור לעשות אחרת

אם כי אף פעם לא בקשתי מהם לעשות במקומי

אם הילדה צריכה לעבוד לעשות עבודה שהיא מצפה שההורה יעשה

היא גם קצת צודקת

אולי זה מעצבן שילדה אומרת משהו צודק וגורמת לתחושה של חוסר אונים

זה לא אומר שהיא לא בסדר

זה אומר שיש מצב מורכב

והיא אומרת את אשר על ליבה כמו שילדים/ מתבגרים (ולפעמים גם מבוגרים) אומרים

(ולרצות 2 ילדים זה טוב

לא בגלל מספר כלשהו

אלא

יכולת לגבש דעה ולרצות בגיל צעיר

זה דבר מעולה)

תנסי את האבקה של אלטמן

לי אישית זה עשה הכי פחות תופעות משאר התוספים

לגבי האוכל גם לי המצות עושות בלגן שלם ... 😪 גם מחפשת מה להכין בלי מצות

חיבוק❤️

לא פשוט

אבל כמו שאומרים

שהיא תהיה אמא רק אז תבין כמה זה לא פשוט

ותתפחי לעצמך על השכם !! על כל דבר את עושה למען הבית והמשפחה

זה לא מובן מאליו במציאות המטורללת הזאת..!

תנסי לדבר לליבה ולדבר אליה כנו מבוגר

להסביר לה את הקושי שלך מנקודת מבטך

בלי צעקות וכעס

תני לה כמה ימים

לפעמים השתיקה זה הדבר הכי חכם לעשות

וזה גורם לצד השני לערער .

בשוט'

גם למתבגרת שלי יש אמירות דומות (פתחתי על זה שרשור בפורום אמ''ה, מאמינה שהוא עוד בעמוד הראשון).

עוזר לי לזכור שזה 'בורח' לה. זה לא היא- זה הגיל. וכמו שאני לא מתרגשת כשלבן ה-3 בורח פיפי, ככה לא צריך להתרגש ממה שהיא אומרת. ואולי זו השוואה מעליבה, אבל לי זה עוזר להחליק ולא לקחת ללב.

האמת שמאז השרשור שם שמתי לב שאני לוקחת כמובן מאליו את המעט שהיא עושה בבית. והחלטתי להעצים את מה שהיא כן עושה.

ביום שישי היא שטפה כלים. אז נכון שזה היה הדבר היחיד שהיא עשתה- אבל החמאתי לה על זה ממש, שהם יצאו נקיים, ואיך היא הצליחה לארגן אותם במתקן ייבוש של פסח...

ואז אחרי הדלקת נרות היא הציעה לקחת איתה את הקטן לתפילה כדי שאוכל לנוח.

אז אולי גם היא מבקשת פה משהו, שהוא לאו דווקא אמא מתפקדת במשרה מלאה. אולי היא צריכה שתראי יותר את מה שהיא כן עושה, אולי היא רוצה שתקדישי לה זמן למרות העייפות, אולי היא פשוט דואגת לך וככה זה יוצא לה (במיוחד אם היא לא יודעת על ההריון). לפי האמירה על השני ילדים- אולי אפילו היא שואלת את עצמה איך היא תסתדר כשהיא תהיה בהריון, זה כבר יכול להתחיל להדאיג בגילאים הללו...

בקיצור, תנסי לשמוע בין המילים, ולספק את הצורך המהותי שלה גם בלי לקום מהספה.

להבין שככה זה גיל ההתבגרות....אני חושבת שאני נופלת ממש שהיא יוצאת עליי כי אני בעצמי מרגישה גרועה.

אז בעצם היא באה לקרקע רעועה לכתחילה ורק נשאר לה להדליק לי את האור לכאורה...

ומראה לי מה שאני חושבת על עצמי.

שאני מרגישה לא בסדר.

שאני חלשה,שאין לי כח לסדר את הבית,לשמור עליו נקי,להיות אמא רגועה....

כאילו מעצמי אני מרגישה לא בסדר על התפקוד שלי...

אז להיות מולה ברוגע אני צריכה קודם להיות חזקה בבפנים שלי ואני לא יודעת איך לעשות זאת..

תמיד לזהות את נקודות התורפה של ההורים וללחוץ דווקא עליהן (קראתי פעם מחקר שהתדר של הבכי של התינוק מתאים לחדר ספציפי שהכי יפעיל את ההורה הספציפי שלו).

וזה מה שכל כך מגדל אותנו בהורות...

ואני חושבת שעצם המודעות שלך היא כבר צעד ענק בכיוון. כי באמת את עושה כרגע את הדבר הכי גדול בעולם (מגדלת בתוכך חיים). ובאמת מותר לך להיות חלשה ופחות מתפקדת.

וכל כך קשה לנו כנשים להצליח לאהוב את עצמנו גם כשאנחנו ''לא עושות כלום''.

אבל את מדהימה, אלופה ואהובה מעצם היותך. לא צריכה לעשות כלום כדי להיות זכאית לזה.

אלא לקבל את עצמך גם כשאת חלשה ולא מתפקדת

זה בסדר לא לתפקד

זה לא מהות חיינו

להפך

מהות החיים

זה להיות שלמים עם עצמנו

גם ברגעים חלשים

כשאנחנו בטוחות בעצמינו אז האמירות בחוץ לא מסעירות אותנו

ואז את יכולה לעמוד מולן בשוויון נפש יותר ולא להתערבב

לזהות מה היא צריכה לשמוע

ולא לדבר מהבטן ומהפגיעות

ולא להצטדק מולה.את לא צריכה בכלל להכנס לעמדה ולשדר לה עלבון

זה לא בריא לשתיכן

גיל ההתבגרות.
אני לא הייתי נותנת לבת שלי לדבר אלי בכזו צורה, כמובן נותנת לה מקום לבטא רגש, ומחשבות אבל לא בדרך מזלזלת כלפי אמא ובחוסר כבוד, בפרט שזה פוגע בך ונותן בך תחושות לא טובות.

אני מעמידה לה גבולות.

אומרת-תדברי בכבוד או לא ככה מדברים.

מרגישה שזה סיסמא שהרבה מדברים עליה

לתת מקום לרגש,אבל לא לדבר בחוצפה.

יש מתכון כזה ?

אשמח לשמוע.

אבל מה היית עושה?

לכי מהבית?

הרבה פעמים גם אצל מבוגרים יש האשמה  והשלכה החוצה כשמרגישים תסכול במקום להתרכז במה שאנחנו מרגישים בעצם

ולכן הנכון הוא להסביר לה את זה

שתדבר על מה היא מרגישה במקום להאשים אותך

לדוגמה - אני מרגישה חוסר אונים כשאת שוכבת ככה ונראית חולה כל היום

את חסרה לי/ האוכל שלך חסר לי/ אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד פה בבלאגן

סביר להניח שזה מה שהיא באמת מרגישה אבל לא יודעת לבטא

יש לדבר רגשוץת, שזו לפעמים למידה נרכשת
ויש לדבר לאמא לא בכבוד

"ככה לא מדברים
"תדברי בכבוד"
זה כמו לדבר אוויר
זה הרבה יותר מעבר, הרבה יותר עמוק.
מה אני מרגישה? מפריע לי ש....
הייתי רוצה ש...
ולא האשמה
את...
ואת...
ואת...
זה שלב ראשון
 

הייתי מציעה שבעלך יאיר את עיני הבת בעניין.
לא נראה לי שמה שאכפת לך עכשיו זה איך היא מדברת... פשוט זה מציק לך בלב וחבל.
 

א. לגבי הברזל ממליצה על ברזל עדין של סולגאר- זה לא עושה בכלל תופעות לוואי ולי כן עזר. ויש גם עוד תוספים טבעיים שנותנים כח

גם לאכול תזונה נכונה לחיוזק ברזל עוזר..

ב. לגבי הבת המתבגרת- היא יודעת על ההריון?

וגם אם לא..אני היתי לוקחת אותה במזן רגוע לשיחה..

מסבירה לה שאת מבינה שבתור ילדה יש לה כל מיני מסקנות ורגשות סביב מה שקורה בבית

משתפת שיש דברים שקל לחשוב כשאת מחוץ לסיטואציה..ושיש דברים שלומדים ומבינים אותם מתוך הנסיון חיים.. שקל לחשוב שאנחנו הכי חכמים ויודעים הכל יותר טוב מההורים אבל שתקח בחשבון שלא הכל היא יודעת..ולא הכל כזה קל כמו שנדמה לה..

ושמותר לה לגבש דעות עצמאיות ושונות..אבל שאדם בוגר לומד לא לומר כל דעה שיש לו בקול רם..לא כביקורת..קל להשמיע ביקורת אבל צריך גם רגישות לחשוב האם הז מועיל או רק פוגע ומחליש

היתי מזמינה אותה בכיף לשתף בתחוושת ןבשאלות- אמא אני רןאה שאת חלשה ובלי כח ושהכל מרגי ש לך קשה זה גורם לי לחשוב שלא כדאי להביא הרבה ילדים.. מה את אומרת

ולפתח שיחה סביב זה

ולא לומר בהתרסה כל דבר..

תלוי איך את מכירה אותה ומה נשמע ומה לא..אבל כן שיחה בוגרת שמזמינה אותה לגדול לא רק בדעתנות אלא גם ברגישות

מול הבת שלך!!!
בפירוט...
אפילו בדברים הקטנים ביותר
את לא צריכה להיפגע מביתך וכדאי שתשקפי לה בהתאמה מה דבריה מחוללים אצלך, וכמה צער זה מקנה לך, בנוסף להעצמה ןהערכה שתראי לבת שלך על העזרה.
אני עם הריונות קשים של היפרמאזיס- חוסר תפקוד מוחלט לכמה חודשים בתחילת כל הריון.
בעלי לא נתן למתבגרות בבית לדבר אליי בזלזול ובמילים של כל היום את ישנה, לא מתפקדת וכו..
תמיד דאג לפאר ולרומם, כמובן שיחס מזלזל כלפי אמא לא התקבל, ולאחר שיח גם לא המשיך. 
אני לא הייתי מוכנה שהבת שלי תדבר אליי ככה, כמובן תעשי את מה שנכון לך.

א. לגבי אוכל. היית ממליצה על שייקים, מרק ירקות וכאלה. אפשר להכין כמות גדולה ואז לאכול כל פעם קצת.

ב. לגבי הבת שלך. אני חושבת שאץ צריכה לתת מיסגור: היא מתבגרת והביטויים שלה בעיקר מצחיקים. ומצד שני- את בהריון ורמת ההורמונים משפיעה על הרגישות הגבוהה שלך. ולכן זה עוד יותר פוגע. הייתי מתעלמת מהאירוע ומתייחסת לזמנים הטובים שלה.

מאחלת לך לצלוח בשלום את הימין האלה.

הרבה פעמים הסתכלתי על הורים שילד שלהם התנהג מוזר או לא בפרופורציה, וחשבתי לעצמי שההורה הזה לא יודע לשים גבולות. או ריחמתי שהמצב כל כך חריג. או תהיתי איך הם נותנים למצב כזה להמשיך?!

עד שזה מגיע אלי... עד שזה קורה אצלי...

הנערים- מלשון התנערות.

מתבגרים מדברים לפעמים בצורה שהשומע לא מאמין!

עד שזה קורה אצלך בבית... במשפחה טובה של "אנשים שיודעים לחנך".

וגם הורים שזוכרים את גיל ההתבגרות של עצמם - נראה שכל דור מתעלה על הדור הקודם .

אז פותחת יקרה, זה באמת לא נעים שהבת מתחצפת ככה,

אבל עד שזה לא קורה בבית שלך אתה לא מבין באמת.

כשאומרים "איך אתם נותנים לה לדבר ככה" - אותי לפחות זה מחליש מאוד.

קודם כל חזקי את עצמך על המציאות המורכבת שבה את נמצאת, באמת שלא הכל בשליטתך או באחריותך

מה הילדה אמרה

הוציאה בלי פילטרים את שעל ליבה

זה הרבה יותר טוב מבית שאסור לדבר בו

שמשתיקים את הילדים

והמחירים עלולים להיות כבדים למשך שנים ארוכות

(אצל ההורים שלי השתיקו

והמחיר של זה

קשר רופף מאד עד היום

למרות שאני מעל 20 שנה מחוץ לבית)

וגם במרפאות אחרות שבדקתי באפליקציה.

כרגע אני מחפשת מקום שפתוח מחר לבדיקות דם.

אם אני אמצא מקום כזה, אני אנסה להתקשר ולבדוק אם אפשר להכנס בלי תור.

עונה גם ל@יראת גאולה

שלבדיקת פרופיל הורמונלי, לבוא גם בלי תור, ולדפוק אצל האחות לומר שאני צריכה פרופיל הורמונלי ואין לי תור.

פעם אחרת הייתי עם ילד שקיבל הנחיה במיון להגיע לביקורת בעוד שלושה ימים, כשהתקשרתי למזכירה במרפאה היא נתנה לנו תור בין התורים.

כשתהיה לך הפניה, נראה לי שכדאי להתקשר למזכירה ולומר לה, והיא תיתן לך תור נוסף, יש לה אפשרות כזו.

ותבקשי שיכניסו, חושבת שיבינו שזאת בדיקה שיש לה מועד מסויים שלא מתחשב התורים🤷🏻‍♀️

אצלנו בכל אופן מכניסים גם בלי תור מראש

מוציאים פתק במזכירות

אני מחפשת מקום שיש בו מחר בדיקות דם.

גם אם אין תור פנוי.

התקשרתי גם למוקד של הקופה, מצאו לי רק בבית שמש ובמודיעין עלית.

הגיוני שבכל ירושלים אין שום מעבדה שעובדת בחול המועד?

בכל מקרה, בינתיים עוד לא קיבלתי הפניה.

ואין חי אפשרות לנסוע על הבוקר לעשות במקום רחוק.

אז ננסה לעשות ביום חמישי. מקווה שזה לא יהיה מאוחר מידי.

וגם לזה אני צריכה להשיג תור.

אוף..

אבל בכל זאת הייתי עושה ומציינת לרופא שזה היה ביום 5, עדיין יכול להיות שיהיו נתונים רלוונטיים.

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

וואוו...

חיבוק לך.

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

תקשיבי אין דבר כזה מכרנו את הבית.

לא מוכרים בית, מוכרים חמץ.

מכרתם את החמץ בבית, הבית עדיין שלכם ואפשר להכנס אליו.

החמץ לא ברשותכם ולכן אפשר לראות אותו.

המטבח לא מוכשר, אבל אפשר שאחד מכם יסע לבית יארגן יסדר (מה שאסור זה כזית חמץ. אפשר להגיע לזה בסידור נורמטיבי של בית. להתמקד בצעצועים), יכסה ויכניס את החמץ, יסגור את הארונות מטבח, יכשיר את השיש והכיורים, ותהיו שם ותאכלו אוכל לא מבושל או שתקנו טוסטר אובן/כיריים חשמליות וכלים זולים לעכשיו.

לא להיט לא לכתחילה אבל זה כבר לא שלב בחיים שהגיוני לעבור מה שאת מתארת שאתם עוברים

מראש זה יהיה מבאס נורא,אין סיכוי שבעלי יעשה את כל מה שכתבת

במיוחד אחרי התשלום.....

אבל תודה על העצות הן מעולות!

זה באמת מחיר גבוה שמרגיש כמו "אכל ושילם". לי אישית נרגיש שלהישאר זה "אכל, לקה ושילם" אז אם חוזרים לפחות חוסכים את המלקות.. אבל כל אחד מרגיש אחרת וזה מובן.

אם אתם נשארים הייתי דואגת ביומים וחצי של חוהמ גם שיהיה אוכל בדירה וגם לצאת לפעילויות כמה שיותר. אפילו ברמת הקניון עם גימבורי - הם משחקים, ואז נחים באיזו פינה ואוכלים משהו שהבאתם ואז מסתובבים בחנויות ואז אוכלים עוד קצת, וחוזרים אחהצ לחמותך לארוחת ערב ומקלחות ולדירה לשינה.

בערב חג לבוא להתקלח לפני החג להישאר עד אחרי הארוחה.

ובחג להגיע בבוקר ולהישאר שם עד ההבדלה.

מבאס מאד אבל אי אפשר לרוץ הלוך חזור כל הזמן 

אין דבר שיותר מערער אותי מחוסר שליטה

להרגיש שהחיים מושכים אותי ואני במרתון אחריהם

אני מגיעה ממש לשפל (אני אלופה ברחמים עצמאים)

ואז מבינה שמפה אני חייבת להרים את עצמי

המציאות היא אותה מציאות

ההסתכלות היא שונה

את אומרת שאין סיכוי לחזור

אז זאת בחירה

כי האופציה קיימת

ואתם בוחרים שבמציאות הזאת עדיף להישאר

מהמקום הזה שאת שולטת ובוחרת

תשאבי כוחות לעוד בחירות

מנסה לחשוב איתך בקול מה יכול לעזור

אם אני מבינה נכון הדבר שיעשה לך הכי טוב זה מקלחות

יש שם אמבטיה?

אפשר למלא מיחם ולמלא את האמבטיה ולהתקלח?

(ד.א. אני קילחתי ככה 3 ילדים כי הדוד אצל חמותי לא חימם פתאום...)

אם את ממש יצירתית- אפשר ללכת לחנות קמפינג לקנות שק מקלחת שטח ולמלא אותו מים מהקומקום... זה מספיק למלחת קצרה.

ללבוש כולם פיגמות נקיות

ולעשות יום רגוע בדירה

שבעלך ילך לעשות טייק טווי מחמותך

או שתכינו פיקניק פשוט בדירה

פסטרמה, מצות

קופסת שימורי חמוצים (ואחרי שמרוקנים אותה להשתמש בה לבשל ביצים קשות)

נשמע באמת ממש לא קל. תודה ששיתפת בפורום!

עצות שחושבת עכשיו -

מה עם אוכל קנוי? לארוחת בוקר/ערב

אפשר לקנות חבילת מצות, ממרחים, שימורים, מוצרי חלב וכלים חד"פ. זה מתאים?

(מניסיון של כמה שנים שנסענו לליל הסדר

וניקינו את המטבח בלי להכשיר, ואכלנו ככה בוקר/ערב והיה סבבה.

לצהרים אפשר פסטרמה וקטשופ....

ואולי אתם יכולים לצאת לפיקניק/טיול קטן/גן משחקים נחמד?

ולגבי הכותרת

שוב חיבוק גדול!

נשמע שכן עשיתם החלטה נכונה - לסגור את הבית בגלל שלא היה זמן וכח להכשיר.

אל תאכלי את עצמך על זה.

עכשיו חשוב שתשמרי אנרגיה.

אולי אפשר להתקלח אצל חמותך?

אבל הולכים רק פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, ואולי מחר יקפיצו אותנו ברכב או שניקח מונית לכיוון אחד.

אפשרי אצלכם להישאר אצל חמותך יום שלם?

אנחנו כן מתקלחים בדירה, אבל אם היה צריך הייתי לוקחת שקית או תיק עם כמה בגדים ומתקלחים אצלה. לילדים אני גם ככה לוקחת בתיק עגלה טיטולים ובגדי החלפה.

בדירה יש לנו קצת מאכלים שלא דורשים הכנה וכלים כדי לאכול בבוקר כזה עד שזזים, או אם בעלי יקום מוקדם לתפילה ונהיה רעבים עד שיחזור. ושאר היום אוכלים אצלה אבל בלי לחזור באמצע לדירה.

בטעויות

שהן מקור הלמידה הכי טוב שיש

לכן גם טעות עם מחיר גבוה יכולה להיות שווה אם מפיקים ממנה לקחים ולומדים לעתיד

ספציפית למה שכתבת

אוכל

אפשר לאכול לא מבושל קנוי מחנות ארוחה אחת או אפילו שתיים

אפשר להביא אליכם אוכל ולחסוך הליכה

מקלחת

יחסית חם היום

אפשר להתקלח במים קרים עד שהעניין הזה יסתדר 

לקנות אמגזית וסיר ועוד דברים לארוחות בדירה. להיות מהספייס.

מקלחת לך אצל חמותך

הילדים יהיו בסדר בלי להתקלח כמה ימים

לקנות משחק או שניים ודפים וטושים לילדים.

לנסוע להינות עם הילדים בכל מיני מקומות

לא עשיתם כוחות

שמרתם על הכוחות ולא נקרעתם על הבית עכשיו תהנו מזה כמה שאפשר

זה קשה אבל לנסות לחשוב מחוץ לקופסה כל הזמן...

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

יגרום לך להתחבר לתהליך ולשמוח שהוא שם..

וכדאי לנסות להנות, זה בכל מקרה יקח עוד זמן בע"ה...