ההריון לא היה לי כבד והרגשתי בסדר גמור. יום אחד עמדתי באוטובוס עירוני ואשה מבוגרת יחסית הציעה לי את הכסא שלה. כמובן שסירבתי- "אני לא נכה!". אבל היא התעקשה שאשב, היא אמרה שזה מסוכן ושאני עלולה ליפול. ואז נפל לי האסימון- ניא צודקת! אם אני אפול אני מסכנת חיים של מישהו...של הבן שלי שעוד לא נולד! זה הרבה יותר מסוכן מליפול סתם.

מאז אני מתיישבת בשמחה כשקמים לי וגם מבקשת לשבת כשלא מציעים.

בקשר להערות על התינוק- חם לו/קר לו, כמעט ולא נתקלתי. וגם כשכן זה היה ברוח טובה ולא הפריע לי.

לא פשוט לקבל ביקורת מאנשים זרים,

אבל אם טיפה מוותרים על האגו זה יכול להציל חיים..

(מה שמראה - או שאני אמא ותיקה, או שאני אמא מזניחה...)

לא תמיד אני יודעת לנהוג נכון במקרים האלה. לפעמים אני מחייכת ואומרת תודה, לפעמים מתעלמת באלגנטיות, לפעמים אני נכנסת למגננה ומתחילה סוג של להתווכח... ולרוב אני ממשיכה אח"כ בדרכי עם הרגשת מועקה בלב: אולי הם צודקים? אבל אני יודעת מה טוב לילד שלי! אבל אולי בכל-זאת יש משהו בדבריהם? אבל מה הם מתערבים! אולי זו באמת מתוך דאגה כנה? וכן הלאה...

ומהצד השני אני ממש משתדלת שלא להיות, ואם כן - משתדלת לעשות זאת בנעימות ולא בביקורת בכלל...

אישה שאספה צדקה ליד הכותל אמרה לי שיש לי בן, ושאקרא לו אוריאל.

נולדה בת, וקראתי לה בשם שלא קרוב לזה בכלל

"נוח לה? היא נושמת?"

לא. לא נוח לה. היא סובלת מכל רגע ולא מצליחה לנשום. כנראה שזו הסיבה שבגללה היא ישנה עלי כ"כ ברוגע כבר שעתיים וחצי... זה מה שאני עונה בלב.

ולמי ששאל אני אומרת- נוח לה מאוד, והכל בסדר.תודה.

יוצא לי להיות בצד השני רק במקרה אחד- כשאני רואה אמהות יומיים או שבוע אחרי לידה עם התינוק במנשא. לפעמים אני מעירה להן בידידות (אם אלו חברות שלי) שזה ממש לא טוב להן ולפעמים לא.

יצא לי להעיר פעמים בודדות כשראיתי תינוק שנרדם והאמא/ אבא לא שמו לב ולא הורידו לו את המשענת בעגלה... רחמנות לראות ילד שישן והראש שלו נופל

למה אנשים חושבים שאני לא שמה לב, חצי עיוורת חצי חרשת ומצי סתומה? נמאס מזה

אני רואה שילד שלי קופץ בשלולית, נרדם בעגלה, צבע לו אוזן עם טושים, עומד על ספסל...

יש מלא אנשים עזובים ובודדים אז שיעזרו להם, 

ויש כאלה שכוונות טובות יובילו אותם לגיהנום

לדוגמא ילד מטפס על עץ- ואז הם צועקים - תרד! איפה אימא?! 

למה ? שהוא יפול?

את אנונימית אז אני ארשה לעצמי לשאול על איזה נקודה דווקא זה ממש מעצבן? 

הרבה מהקשיים שאני רואה סביב הנקה זה בגלל שאין סביבה תומכת מספיק. זה קשה שיש שיפוטיות סביב הנושא הזה.

בס"ד

על שלא הצליחו להניק את התינוקות שלהן,

אז מנסות לספר לעצמן שזה לא טוב.

אבל בורא עולם שברא את המנגנון הזה כנראה יודע יותר טוב.

אל תתני לזה להחליש אותך!

גם אני הנקתי מלא, מלידת בכורי עד סוף ההנקה של האחרון שלי רצוף. 
(כולל הריונות) 
לא היה קל אבל כשאפשר, ואין בעיות מיוחדות זה הדבר הכי טוב לתינוק, וגם לאימא.

ובע"ה אימא שלך עוד תאכיל אותה, את יודעת הנקה זה לא עד 120...

זה באמת מתסכל.

למה? 

אנשים רוצים בטובתך- למה להתעלם מהם? הם מטרידים אותך? עושקים אותך? 

אומרים תודה, וזהו

במשמעות של תודה על התשומת לב על הדאגה על המחשבה 

לדוגמא הפוכה-

ראיתי פעם 2 נשים ערביות עם כמה ילדים ותינוקות

יושבות על ספסל ברחוב במרכז העיר,

ושמו ילדון אחד שוכב על הגגון של עגלה

מסוכן מארץ המסוכנים לילד

אם הם היו יהודים- הייתי ניגשת לומר להם משו... 

(אני גזענית. לא אכפת לי מבטיחות של ערבים. כן.) 

אבל כשהייתי נהגת במגרש חניה עמוס,

וכמעט דרסתי ילדון שאמא שלו נתנה לו ללכת לבד-

הורדתי חלון וצעקתי עליה

(בדכ אני משתדלת להוסיף מילים חיוביות- יש לך ילד מתוק תשמרי עליו שיהיה בריא) 

אפרופו פעוט על גגון.

ראיתי המון נשים עושות את זה מאז שהתחלתי לבקר קבוע בירושלים עיר קודשנו,

בעיקר מהזן הגבעוניסטי/ מתנחל כבד / לובש את כל הגלילים שיש במתפרה של אופנת בת עין על עצמן בשכבות מכף רגל עד שיער /  דוס בסיגנון אחר.

לא הערתי, כי אין לי מה לחנך נשים שאני לא מכירה,

אני לא צריכה לחטוף צעקות ולהיעלב.

יום אחד ח"ו יקרה משהו אז הן ילמדו. מקווה שלא יקרה.

בתור אחת מהנשים האלה שאת תיארת...

תהיי בטוחה שהן, כמוני, בדקו לפני כן שהעגלה מספיק יציבה להחזיק על גגונה ילד נוסף.

למשל - בעגלה הישנה שהייתה לנו, שהייתה באמת חזקה, הייתי עושה את זה לפעמים. בעגלה שיש לנו עכשיו - אני לא עושה את זה.

לפעמים יש אילוצים, וזה לא קשור למראה חיצוני או למקום מגורים. וגם אימהות כאלה אוהבות את ילדיהן ומשתדלות לנהוג כלפיהן באחריות.

חוץ מזה -את מותק! ורואים שבאמת אכפת לך.

אז שתדעו שכ-ל ההורים שמגיעים לבי"ח בטוחים שהם יודעים הכי טוב מה טוב לילד שלהם...

אז לא, לא תמיד זה נכון.

אז יש מצבים שלילד חם/ קר מדי וההורה בטוח שהוא צודק- וגם אם הוא טועה לא יקרה כלום,

אבל יש מצבים של סכנת נפשות ממש!!

ואני אומרת את זה כאמא לילד שובב ממש שיצא לי שהעירו לי לא מעט על חוסר תשומת לב רגעית שיכלה להעלות ביוקר.

האמת- באמת לא נעים לשמוע- אבל הם באמת הצילו את הילד...

ומהצד השני- כשאני רואה הורים אדישים לסכנות- אני כן מעירה להם ואם הם עונים תשובה מעצבנת "שאנחנו יודעים יותר טוב ממך" אז אני מסבירה שכ"כ הרבה מגיעים ממקרה כזה לבי"ח... (ואני מדברת באמת, מהצד שמכיר את כירוגית ילדים ואת הפציעות החוזרות ונשנות מאותו דפוס של זלזול)

ואם הזכירו פה את הנושא של ילד שנרדם בעגלה- אז אני לרוב לא שמה לב וטוב שמפנים את תשומת ליבי...

מצבים מעצבנים זה נניח אם אני הולכת עם עגלה ריקה וכל בן אדם שרואה אותי שואל אם לא במקרה שכחתי את הילד.. אז זה קצת מעצבן אבל אני חושבת על זה שבשבילי זה הפעם החמישים ובשבילם זו פעם הראשונה אז אני משתלדת לזרום...

כשהן באמצע שיחה מעניינת, ואגב גם אחרי שהם בורחים פעם ופעמיים וגם לכביש, אותן אימהות מתנהגות אותו דבר

הן בגישה שבגינה אימא נחה וילדים כבר יסתדרו - משהו כזה

אבל בקשר לפציעות -  מגיל מסוים כבר לא משגיחים מקרוב ובעצם אין מה לעשות, לדוגמא ילד של בן 6 מטפס גבוה ומסוכן

ולדעתי דרך יחידה להפסיק את זה או להפחיד או להעניש אותו אבל הרי היום אסור להעניש את הילד, אז אימא עומדת לידו ומתחננת -חמודי, אל תעלה בבקשה, כשכולם בסביבה מעירים לה - זה מסוכן! מה את לא רואה?!

כן היא רואה, אבל אם היא תצעק על ילד או תחזיק אותו שלא יטפס אותם אנשים יצעקו עליה ויזמינו משטרה 

אני לא חושבת שזה שהחברה/החוק מצפים מהורים לא להכות את הילדים או לא לצעוק עליו גורם לזה שעלינו להתחנן לילדנו שיקשיבו לנו.

א. אם זה עניין של הצלת חיים, נלך לקלישאה- אם הוא הולך לקפוץ מהקומה ה20 את באמת לא תקשרי לו את הידיים והרגליים כי חברתית זה לא מקובל? ברור שאפילו תפצעי את הילד כדי להציל אותו מנזק בלתי הפיך. 

ב. האם אין עוד דרכים להשפיע על ילדינו חוץ מענישה או תחנונים? 

משאירה את זה כנקודה לדיון ומחשבה עבורך. באהבה. 

אני אישית אעשה מה שנכון בעיניי, אבל הרבה אימהות בהחלט התנהגות ככה

אולי את לא ראית כי ביישובים ילדים בגלאים אלו כבר מסתובבים לבד ואף אחד לא רואה מה הם עושים, אבל בערים זה ככה הרבה פעמים

אני אביא עוד דוגמא הלכתי עם בת שנתיים ואני מחייבת אותה לא לברוח אלא להחזיק בעגלה, הלכה איתי עוד אישה עם ילדה בת שלוש שהיא התחילה לברוח לה אז היא אמרה - אל תברחי בבקשה חמודה שלי כי אימא של שרה   (כלומר אני) לא מרשה לה לברוח ואני מעדיפה ( והיא הדגישה בקול- מעדיפה) שגם את חומד שלי לא תברחי.

היא כמובן ברחה, ואימא שלה בקושי הספיקה לתפוס אותה ליד הכביש   

ב. אין דרך אחרת, יש את הגישות של איך לדבר עם ילדים שיקשיבו וגישת שפר שבעיניי די דומות בנקודה הזאת. שתי הגישות גורסות שילד ילמד מהחיים, מעשה-תוצאה. העיקר לא לריב אתו. שבמקרה הזה גם לא מתאים . יש גם דוגמא אישית שזה לא רלוונטי במקרה של טיפוס על העצים, אז כן רק ענישה, תחנונים כמובן לא עזרו לאף אחד .

בגישות חינוכיות מודרניות ענישה נקראת היום תוצאה הגיונית, כלומר טיפסת על עץ- לא תצא לגינה, העיקר לא לבטא את המילה עונש. 

אני גם עירוניסטית

רק שנתיים מחיי גרתי ביישוב.

אני כמובן לא אומרת מה את עושה  אלא על הטענה שאסור להעניש=להתחנן.

או אסור להגיד עונש אז אומרים סיבה ותוצאה.

אני לא באה לייצג אף שיטת חינוך, לא מתיימרת. מה שכן, נניח שהבן שלי יבחר לטפס על עץ שנראה לי מסוכן עבורו אני לא חושבת שאתחנן או אגיד לו שזה אומר שלא נצא יותר לגינה (-מה הקטע להגיד משהו שמן הסתם ברור לכולנו שלא נעמוד בו?) מה שאני כן מאמינה בו-
הייתי אומרת לו שאפשר לטפס על X, על העץ הזה מסוכן לטפס. 
אני מאמינה שאי אפשר לקחת משהו מבן אדם בלי לתת לו משהו במקום, אי אפשר להגיד "ממחר אין שוקולד" בלי להגיד מה אעשה כשארצה מאד שוקולד, אני צריכה למצוא דרך אחרת לענות על הצורך שלי בשוקולד כדי להפסיק לאכול אותו. גם כאן, הילד רוצה לטפס על העץ מסיבה מסוימת אני אנסה להבין מה עומד מאחורי זה ואתן לו דרך אחרת להגיע למה שהוא רוצה.

את גישת שפר אני לא מכירה אבל ממה שאני קוראת את "איך לדבר" איומים זה ממש לא חלק מהגישה. 

בס"ד

הייתי הולכת הרבה עם העגלה ברגל,,
וכ' ולפעמים החיתול שהייתי שמה לו על הגגון של העגלה היה זז,

ולא תמיד יכולתי לראות. אז ממש הייתי מודה כשמישהי שבאה מכיוון שני מיידעת אותי.
גם אני כשרואה שיש שמש בעיניים של תינוק תמיד אומרת. חבל שהתינוק יסבול..

הערות אחרות כשהתינוקות שלי היו קטנים הייתי בודקת
"לא חם לו מידי?"- אני הייתי שוב בודקת.
אולי הוא מזיע? אולי כשיצאתי היה קריר ועכשיו חם לו?

אותו דבר להפך אם קר לו בודקת את חום ידיו.
ואומרת לפי התוצאות :"צודקת, תודה" , או  :"תודה, אבל ניראה לי שנעים לו".

(ולרוב באמת היה לו נעים לא מזיע, לא קר והכל בסדר,
אבל מה אכפת לי לבדוק?)

אף פעם לא הרגשתי שזה פוגע בי...

מצד שני כשהם יותר גדלים-

אז מההורים שלי אני מקבלת המון המון הערות על אופן גידולם וחינוכם,

(ציצית צמר? מה הוא עשה לך? הוא רק בן שלוש!!

העיקר את הולכת בלי ציצית צמר עלייך, נכון?? ניראה אותך הולכת עם דבר כזה!")

ועוד הרבה , מה שקשה עם ההורים שלי שבהתחלה הם עדיין ציפו לציות מיידי מצידי,
 כמו שהייתי קטנה.. . אבל גם אז הסברתי שככה אנחנו נוהגים,

וכל ילד חב"די עם ציצית צמר מגיל שלוש,

ועוברים את זה בשלום ב"ה...

(וכך גם בדברים אחרים)"

לעומת דברים אחרים שעד עכשיו כשיודעים שאימא שלי מגיעה לבקר,

יש אזעקת גרביים ונעלי בית,

שסבתא לא תחטוף התקף לב לראות את נכדיה מסתובבים על רצפות האבן הקרות...

(כשזה קיץ, כן? בחורף גם אני מקפידה שיהיו להם נעלי בית וגרביים)

הילדים אמנם שלי ב"ה, אבל הם גם נכדים שלהם,

ואחיינים של הדודים שלהם וכ' וכ'.

ב"ה שהם אהובים, ואכפת לזולת משלומם נוחיותם, בריאותם וכ'.

מקבלת את זה באהבה.

באמת גישה נעימה ויפה.

אמנם אני לא נשואה אבל קרה לי עם אחייניות שלי.

הייתי איתן בתפילה בראש השנה, וברוך ה' הן ישבו ממש יפה כל התפילה. (תפילה ישיבתית!! זה היה מדהים איך שהן שיתפו פעולה... אחת בת 8 ואחת בת שנה וחצי, ושתיהן לא הפריעו!! אין על אחייניות שלי...)

והיו שם כמה נשים מבוגרות שאשכרה הסתכלו עליהן כ---ל התפילה!! וכל הזמן היה להן מה להגיד... (תסתכלי בטיטול שלה, יש לי הרושם שהיא עשתה משהו..." "איזה מתוקה!!" "איזה חכמה!!" ממש כל התפילה. וכל שנייה שקמתי איתן (בכל זאת, ילדות קטנות... צריכות קצת אוורור) אז ראיתי חיוכים מכל עבר... 

בקיצור- כולם שמו לב אלינו...

והאמת? לי זה היה ממש נחמד... כולם ממש פירגנו לי ולהן שהחזקנו מעמד כל התפילה, ולא הרגשתי שמתערבים לי יותר מדי.

הלווו.. אני אמא שלו..

אני איתו כל היום!! אני יודעת טוב טוב מה הסדר יום שלו..

ואם אני משכיבה אותו עכשיו לישון זה לא כי אני רוצה להיפטר ממנו!!

אבל הם מתעקשים- תראי, הוא לא עייף...

משאירה אותו עוד קצת ער בשבילם ואז הוא נהיה סופר עצבני ולהרדים אותו נהיה סיוט...

אם זה יותר מדי, תוקפני מדי וכו' זה אכן לא נעים.

אבל רוב ההערות הן לדעתי בקטנה אז אפשר ללמוד מהן ואם לא- אז פשוט להעביר...

לא צריך להתרגש.

שכנה מקסימה שלי אמרה לי מיד אחרי שילדתי שאני אדע שלא משנה מה אני אעשה אם יש לי ילדה על הידיים יהיו הערות. חם לה, קר לה, תכסי אותה וכו' וכו'.

לא שחשבתי אחרת, אבל זה שהיא אמרה לי את זה ככה עזר לי באמת לא לקחת ללב כל הערה.

כמו שהרבה כתבו יש הערה ויש הערה.. אפשר בטון של הדיבור להרגיש מאיפה זה בא.

באופן כללי אני משתדלת להקשיב (לפעמים הערה נכונה..) ומקסימום להנהן ולעבור הלאה.

באופן כללי אני משתדלת לא "לעצבן" בכוונה. אם אני יודעת שמשהו עלול להעיר על משהו אז אם זה לא קשה לי פשוט למנוע את זה מראש. למשל, הרצפה לדעת חלק מהאנשים קרה/ מלוכלכת, אני חושבת שאפשר לשים את הילדה על הרצפה יש כאלה שלא.. אז לא לעשות בכוונה. או נניח אם לשים עוד שכבה פחות שכבה, כל עוד זה לא משהו הזוי אז סבבה, אני מכבדת. בבית עושה מה שאני חושבת..

עלה 30 שקל. הוא לא מהענקיים אבל ממש נח לשתות ממנו.

אני שותה פי מליון מאז שיש לי אותו.

ומחזיק לי כבר חצי שנה. עבר כמה נפילות וכזה ושרד.

לייף בקבוק טריטן פיה כפולה ורוד 600 מ"ל

יש לו גם קש לשתות וגם פתח רגיל לשתות שמרימים, והקש רחב כזה, זה לא שיוצא טיפה ממנו.

התחברתי אליו ממש חח

אני בשוק אחד שותה אותו😁

ולפעמים נמצאת במקומות שאין לי איפה למלא

הוא התעקם וקניתי אחרים והם נהרסו וחזרתי אליו..

לא מוצאת קישור באתר כנראה כי כבר לא במלאי.

אנחנו גם מאוד אוהבים את הבקבוקים של uzspace (מה ש @ואני שר שלחה קישור)

לא הכי אטומים בעולם אבל מאוד נוחים לשתיה וחזקים

המלצה של יונה המלצות במקור אני חושבת.

ממש אוהבים אותו ויש כמה גדלים אז אפשר לבחור.

יכולה לנסות לחפש את הקישור אם רלוונטי...

זה מה שיש לי

באיכות גבוהה בקבוק מים 500 מ "ל 1000 מ" ל bpa חינם הוכחה ניידת לילדים מבוגרים ספורט חדר כושר לסביבה

וזה עוד המלצה שלה:

בקבוק מים נייד בנפח 1 ליטר, בקבוק מים ספורט יפה, בקבוק שתייה נגד נזילות לחדר כושר לנסיעות חיצוניות, כושר ורכיבה על אופניים

כן אגיד שבנפילות הפקק עלול להישבר... אז כדאי להיזהר. אבל בגדול אנחנו מרוצים ממש ואחרי תקופה חידשנו לאותו דבר.

אחרי שחטף איזו מכה לדעתי...

השאר למיטב ידיעתי לא.

נכנס למדיח ואת הפיה מנקה עם מנקה בקבוקים קטן.

גודל מעולה ממש

עלה בסביבות 120 שח. אבל משמש אותי כבר המון המון זמן

בטו-גו (החנות נעליים).

בנפח של 800 מ''ל.

נראה לי עלה בערך 30.

איתי כבר שנה ואני ממש מרוצה.

הייתי קונה נביעות ליטר, עפה עליהם.

שאמא שלהם לא נמצאת...

לדעתי הגיוני המעשה שלה אבל אולי לא הצלילה לעשות אותו בנעימות...

לבת שלך את יכולה להסביר את הנל..

וקורה לכולנו שלא הבנו את הסיטואציה כמו שצריך ועשינו טעות... לומדים מה שאפשר וממשיכים הלאה...

אצלינו השומר מכניס הורים רק כשיש אישור מיוחד.

לא יודעת למה זה קשור להכנסת אורחים, לדעתי לא היה כדאי להגיע מלכתחילה אם אמרו שלא

אבל מצד ביה''ס לא מבינה למה לא יכלו לעשות בערב אחר, ולהזמין את ההורים כמתוכנן. ההורים לא כעסו?

נראה לי הם סתם התעצלו...

אולי חשב שאני מצוות ההפקה...

הכנסת אורחים- זה לא רק להזמין לשבת.. אני רואה את זה כדמות שנכנסת לבית הספר, גם אם בטעות, יש 2 אפשרויות:
לגרש- מה שקרה
או להסביר את הסיטואציה בנעימות, ולהזמין בשמחה ובהסבר, למרות שלא מתאים.

וכן... עצלות, ולדעתי אימהות שמחו שכך כי גם הן התעצלו להגיע.
בית ספר מרוחק מהעיר...כרוך בנסיעה, וזה גם זמן ןערב..
לבנות יש הסעה

תצטרך לתרץ אחכ לבנות או לאמהות שגם רצו להגיע ונמנעו בגלל שזה לא הוגדר לאמהות. זה באמת לא פייר.

אולי מהתחלה היה עדיף שהיתה מודיעה שמי שרוצה מוזמנת להגיע ודי.

אבל אולי גם מצידך יש מקום להראות לילדות שכשיש כללים צריך לעמוד בהם ולא להתעקש לעבור עליהם

אישית הייתי מאוד (מאוד!) כועסת אם הייתי במקומך

וואו ככה לגרש אמא???

הלם

הבת שלי סיימה ו' השנה, מסיבת הסידור שלה נעשתה תחת מגבלות קורונה, וגם זה הצליחו להשחיל בין סגר לסגר.

נראה לי יש יותר שכבות ביסודי שהשתבשה להם מסיבת הסידור, מאשר שכבות שהתנהל כמתוכנן.

מבאס ממש שהילדים מתכוננים לאירוע והוא לא יוצא לפועל בגלל מגבלות.

אצלנו הפתרון במקרים כאלט, שהבית ספר מזמין הסרטה מקצועית של הטקס, ואז נשמר זמין לכל אחד בכל מקום.

אפשר גם לעשות שידור לייב. אפשר להציע הצעת ייעול לפעמים הבאות.

כרגע אפשר להציע לעשות טקס חוזר, הפעם רק לאמהות.. אולי ביום שישי. חלק מהאמהות לא יוכלו להגיע, תמיד יש כאלו. יום שישי הרבה אמהות יכולות. מי שלא יכולה שתזמין סבתא/ דודה/ אחות גדולה במקומה.

לגבי השאלה שלך, את מכירה בטעות שנעשתה, ממש בתום לב, אבל טעות בשיקול הדעת.

מנהלת ביסודי חייבת להיות קשוחה עם הכללים.

תראי איך המרחב הציבורי נראה כשכולם מפחדים משיימינג.

בית ספר זה לא מתנס שאפשר להגמיש כללים

ואם תלמידות היו יוצאות מפוקוס כי "גם אמא שלי בבית ואני רוצה להתקשר שתבוא"

מי שהייתה נאלצת להתמודד עם הבלאגן זו המנהלת.

גישה של הכנסת אורחים לא רלוונטית לדעתי בסיטואציה הזו

זה כמו שתלמידה שקיבלה השעיה תוכל להיכנס לכתה כי היא "כבר הגיעה"

תלמידות כל הזמן מנסות לבדוק גבולות ולכן מנהלת צריכה ללכת ראש בקיר הרבה פעמים.

אגב שיימינג, לפני כמה שנים "התפוצצה" בתקשורת כתבה על מנהל בית ספר שהשעה תלמידה שלא עמדה בכללי מסיבת בת מצווה שנהוגים בתקנון.

המסיבה נערכה כמובן בשעות שאינן של לימודים, באולם פרטי ולא הייתה קשורה למוסד הלימודים.

גם שם הטענה של האמא הייתה שבהסתכלות פרטנית לא היה צריך להשעות את הילדה.

טענת המנהל הייתה שבהסתכלות כוללת היה צריך להשעות כי הכללים ברורים וידועים וההורים חתומים על התקנון.

אני יכולה להבין את שני הצדדים, אבל אני שמחה שבמוסדות הלימוד של ילדי אוכפים את הכללים של בית הספר לטובת הכלל ולטובת הסדר.

זה נותן המון כח למורות ושומר על רמה גבוהה ולא מיליון התערבויות של הורים שמחלישים את המערכת.

אז נכון שבמקרה שלך אולי לא היה קורה כלום אם היית נשארת בהנחה שהאמהות והתלמידות היו זורמות עם זה,

אבל זה כן משדר שדר כללי יותר, שאפשר "להגמיש" כללים, פשוט להגיע ויהיה בסדר.

נכון היה לפנות אליה מראש ולבקש הגמשה, כשזה לא קרה, אני מבינה את הפעולה למרות שהיא "לוחמנית"

גם הגעה ללא תיאום עלולה להתפרש כך (אם כי ברור שזה לא המקרה, את הגעת בתמימות כדי לשמוח עם הבת שלך)

לגבי הבת שלך שראתה שהגעת ואז שהלכת, אפשר לעשות מהלימון לימונדה,

להסביר:

אמא רצתה להשתתף ולשמוח איתך. ניסיתי. המנהלת לא הרשתה אז הקשבתי למנהלת והלכתי.

המסרים:

1. את חשובה לי, עשיתי השתדלות להשתתף.

2. לא כל מה שרוצים ומנסים, בסוף מקבלים.

3. למנהלת יש סמכות עליונה בזמן ובשטח בית הספר.

לגבי פניה למנהלת, אפשר לפנות אבל לדעתי לא כביקורת על ההחלטה, אלא יישוב ההדורים.

אפשר לכתוב את השתלשלות האירועים ואת הרגשות שלך, ולסיים בכך שאת מכבדת את ההחלטה שלה כמנהלת.

לדעתי זה רק יתן לך נקודות מולה בשנים הבאות וזה הרבה יותר חשוב לתועלת הבת שלך, מאשר לצאת צודקת לגבי האירוע הנוכחי.

וחיבוק על האכזבה!

חיבוק 💞איזה חוויה מבאסת.

גם לך וגם לילדה.

ברור לדבר איתה.

אבל בית ספר פעל בצורה ממש מבאסת שעשה את המסיבה בבוקר. אצלנו גם דחו את המסיבה מלפני פסח לאחרי פסח אבל ברור שזה צריך להיות עם ההורים!

אולי אני מפספסת..

אבל ברור שלא הוגן שרק אמא אחת תהיה..

מה זה קשור להכנסת אורחים?

מנקודת המבט של התלמידות
תמיד מדברים ועוסקים בהכנסת אורחים, דווקא כשקשה, כשלא רוצים...
זו לא הזדמנות להעביר מסר חינוכי מתוך מעשה?
לזה התכוונתי.

זה לא אירוח של ראש העיר בבית הספר, שהתארגנו לכבודו.
דווקא האמא הפשוטה, שעשתה טעות אבל טרחה והגיעה, אולי בכל זאת נזמין אותה? נארח אותה במסיבת הסיום למרות שלא הייתה צריכה להיות נוכחת...

נקודת מבט קצת שונה...

אי אפשר לחנך אותן על חשבון משהו שלא פייר כלפיהן.

בנוסף, כשעושים משהו שהוא לא בסדר (כן, זה לא נורא ואיום אבל לא תואם את הכללים), אין כ'' כ סיבה לצפות ליחס לפנים משורת הדין.

וממש ממש מבאס שלא הזמינו את האמהות! 

בעייני ברור לאפשר לך להשתתף

באמת בתום לב, היית האמא היחידה

לא איזה קנוניה מאורגנת מאחורי הגב

מה הביג גיל, אםשר להסביר את זה נורא בקלות לילדות (ולאמהות)

אצלנו במוסד זה ברור היה עובר בטוב ובנעימים גם מצד ההורים וגם מצד הצוות החינוכי

חיבוק על החוויה, כן הייתי מגששת עם הבת שלך איך היה לה החוויה, תשתדלי לא להכניס לה מילים ורגשות לפה, יותר שיח לפי תומו

היו כללים ברורים ואת לא הלכת לפיהם אז הם 'עזרו' לך לעמוד בכללים.

לא רואה קשר להכנסת אורחים

ונראה לי שגם אם היו אומרים את זה כמו שהצגת (שבפעם הבאה אמא של.. תזכור לא להגיע) היה יכול מאוד להביך את הבת שלך

אני שונאת שמיישרים קו למינימום בגלל שלא כולם יכולים...

מסיבת בידור זו חוויה חד פעמית

הורה שהגיע והשקיע לחוות את זה עם הילד שלו זה ראוי להערכה ולא לביזוי

מבינה את ההורים שלא יכולים

אבל אם הייתי מתיישרת לפי היכולות של שאר ההורים אז לא הייתי עושה הרבה שברים

מה השלב הבא?

לחייב את כל הילדים להישאר צהרון כי יש הורים שלא יכולים לאסוף באחת?

אני נוטה לא להעביר ביקורת על בית הספר בעניין כי אני משערת שהיו להם שיקולים משלהם

ראוי מאוד לכבד הורים שלא יכולים להגיע למאורע המשמעותי הזה

כן, אם ביקשו לא להגיע ראוי לכבד את הבקשה

אני מעריכה את המנהלת על העמידה בעניין

ואני אומרת את זה בתור האמא הפראיירית שהקשיבה לבקשות מעין אלו ואז גילתה שהיו אמהות שהגיעו והן וילדיהן הרוויחו ואני וילדיי הפסדנו

מאז כמה מקרים כאלו למדתי לקח

וזה לא משתווה בכלל להשארת ילד בצהרון..

אני מבינה שהיו אילוצים להעביר לבוקר (מלחמה וכו...)

ואני עדין חושבת שגם בנסיבות האלו שהעבירו לבוקר וזה אומר לקחת חופש היה צריך לאפשר להורים שיכולים להגיע

אני מכירה הרבה הורים שהיו עושים מאמץ כי זה באמת אירוע חד פעמי וחשוב

ומי שלא יכול- אני מניחה שרובם היו יכולים למצוא פתרונות יצירתיים כמו סבא סבתא

אבל לישר קו לכולם למסיבה ללא הורים - לא פייר בעיני

ההחלטה מראש לאסור היא הבעיתית בעיני

לא גיבשתי עמדה איך היה צריך להתייס למי שלא כיבד את ההחלטה... (שלא מכבדת בעיני את הילד/ההורה/המעמד... אבל ניחא )

אבל בעיני עשית טעות שלא שאלת קודם אם אפשר להגיע ופשוט הגעת🤷‍♀️

היית חוסכת לכולם עוגמת נפש.

אני רק - איזה באסה זה שלא מצאו דרך כך שגם אמהות יוכלו להגיע.

אני חושבת שזה המעט שמגיע לאימהות, להיות במסיבת סידור של הילד. אירוע מרגש ברמות - מה כואב להם לפרגן את זה לאמהות?

שיתאמצו קצת יותר, גם לילדה וגם לאמא

למרות הקשר המאצגר שהיה לי עם אמא שלי, המסיבת סידור זכורה לי ממש ממש לטובה.  

אבל לא וויתרו על נוכחות האמהות. ב"ה

והיא התרגשה ככ וחיכתה שאגיע. ממש חבל שחא התאמצו יותר

לא מצליחה להירדם...

נרדמתי לכמה דקות בשעה סבירה והתעוררתי. התהפכתי במיטה שעה עד שנרדמתי שוב וגם זה רק לכמה דקות ותעוררתי שוב ועד עכשיו אני ערה...

מה אכלתי? קורנפלקס (לא חריג) עם משקה קפוצ'ינו, שאמנם אני לא שותה קפה אף פעם, אבל יש בו כמות קפאין מזערית שאפילו בקוביית שוקולד (שאותה אני אוכלת לא מעט 😁) יש יותר קפאין.

וגם מרחתי משחה מאלחשת בפעם ראשונה, אבל אין בה שום תופעות לוואי שקשורות לשינה. רק תופעות לוואי של אלרגיה מקומית, שאין ב"ה.

אז מה נסגר??

טוב, לפחות נקפל כביסה בינתיים... 

לקרוא, בניית דגמים, להזמין חברים או ללכת לחברים

לבשל ולעשות דברים בבית

ולדאוג שיהיה לזה קופסה או רשימה שהוא יכיר מראש כי כשמשעמם קשה לעבור למצב רוח פעיל

חוגי תכנות, אומנות, אפילו קורס גיטרה.

עדיף משהו עם התנסות עצמית.

זה גיל שצריך מעבר ליצירות במקסטוק.

גם חוגים שווים דרך המתנס/ תנועת נוער.

אפשר לוודא שיהיה לו זמין:

גולות

קליעה למטרה עם חיצים נדבקים

שק אגרוף אם הוא אוהב

ספרים

טרמפולינה או משהו בסגנון.

כדורגל

מתח

אופניים/סקייטבורד

אוטוטו פליימוביל וגינה פחות ימשכו אותו לדעתי הוא ברף העליון של הגיל שזה עוד מעסיק אותם.

להיפגש עם חברים אחר"צ בפארק זה משהו שהוא יאהב? (זה לא כמו ללכת או להזמין חבר)

אופניים קורקינט הוא יורד איתם לגינה, אבל הוא נשאר שם רק כשיש חברים וזה  נגיד קורה בערך פעמיים שלוש בשבוע, מאמינה שבחופש יקרה עוד פחות.

מתח ושק אגרוף יכולים בהחלט לעניין אותו

אם הוא לא אוהב אז הוא גם לא יעמוד בלהתחבר לשיעור בזמן.

אתם יכולים לבדוק אולי בגלל שזה במחשב כן יעניין אותו?

תבדקי דרך אתר המקפצה, זה בחינם.

יש גם תוכניות לחקר חלל ושל מכון דוידסון.

דברים כמו גיטרה ואומנות לא מכירה באופן אישי,

אבל בטוחה שיש לא מעט.

אבל אם לא מעניין אותו ללמוד דברים בעצמו (ללמוד הכוונה גם ללמוד לנגן למשל נכלל בלא אוהב ללמוד?)

אז פחות הכיוון.

מה עוד?

אמממ מונדיאל?

מנוי לבריכה?

החופש זה באמת בעיה. אולי להגדיר לו שהוא חייב למלא סדר חופש, רוצה או לא רוצה.

הגמישות בתוכן לא בשאלה של העשייה עצמה.

3 פעמים בשבוע להיפגש עם חברים זה אחלה.

מקווה שיחזיקו מעמד גם בחופש.

אולי נגיד עבודה כעוזר מדריך בקייטנות? אולי התנדבות עם חיות? מה שיש לכם בסביבה.

זה תעסוקות לקיץ לא ליומיום.

של "אפשר לחשוב"

אין לי ילדים בגיל אז לא נכנסתי לפרטים אבל אולי תנסי לחפש

ממה שהבנתי זה הפעלות בכל מיני תחומים

שמקבלים כל יום בשעות קבועות

אולי חסר לו בטחון שם ואם תעודדי להזמין הוא יגלה כמה זה נחמד

ואם לא- אז יש גינה?

אפשר דברים של בנים..לבנות מחנה,דברים מעץ.. ניסויים מדעיים ביתיים קלים..

ובאמת קובעים בגינה..

גם שמדי פעם מגיעים הם בקושי משחקים עם עצמם.

מחנה הוא עושה כשיש לו מוזה, זה לא משחק של כל יום.

יש לי פה ערמת עצים שהוא אסף ומשחק איתם אבל זה כבר פחות מעניין אותו.

על 'קופסת משעמם לי' שהכינו הילדים שלי.

קופסא עם מגוון פתקים עם רעיונות למשימות שכשמשעמם שולפים ממנה פתק (ויש בה גם דברים כיפיים ומצ'פרים וגם משימות בבית. הכל מהכל).

אם מישהי יודעת לחפש, פירטתי על זה פעם לעומק (ועכשיו אין לי זמן).

החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)

מה אישה עשתה לפני 200 שנה?

הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?

התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.

היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה

(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').

מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים

אמבטיה של רבע שעה בערך

משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות

מקלחת טובה

מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.

צחצוח שיניים וחוט דנטלי

עיון בכל הגוף וזהו

גג 40 דקות

ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ

גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני

ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון

אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?

שווה לבדוק את זה

ולהבין את ההלכה כמו שצריך..

אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.

היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג

תלכי ותשאלי

זה לא אמור להיות מורכב בכלל.

דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.

בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…

מי הרב שלכם?

אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?

כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.

אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים

לא צריך שום רשימה בשביל זה

רק לעבור

ראש- לחפוף, לסרק

פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים

חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..

וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.

אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.

רק מה שרלוונטי לך, ואולי סתם מפורטים שם דברים שמבחינתך הם חלק מובנה ממקלחת ולא צריך שיהיו מפורטים בכלל.

או שתוותרי על הרשימה ופשוט תעברי לעצמך על הגוף.

וזה מצטמצם פלאים.

אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.

יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.

מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.

אין באמת הרבה עשיה.

אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️

כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן

ולא משהו חריג

בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.

אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.

לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.

אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.

אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.

עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.

ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.

שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.

חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).

זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.

ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.

את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.

במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.

במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.

בהצלחה!

מבינה אותך ממש!

חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,

אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.

הניסיון הופך את זה ליותר קל.

זה נהיה יותר מוכר.

ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...

אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.

זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.

מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅

יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....

יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר...   אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...

בהתחלה זה ממש כמו הר.

אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.

מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.

השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,

ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.

וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.

אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.

העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.

שאני אומרת לעצמי כשאני מתחילה להיכנס ללופ של ו'מה אם איך שאני עושה לא מספיק' (אצלי זה קורה סביב ניקיון לפסח).

ברגע שעשית מאמץ סביר (פירטו לך פה בכמה הודעות מה זה נחשב), אין שום סיבה שתצוץ לך חציצה יש מאין שתפסול יותר מאשר אם היית טובלת במים לא צלולים- וזו אופציה קיימת וכשרה.

מזל טוב! 🥳 כלה בשנה ראשונה זה שלב מרגש (וכן, יש בו גם דברים מלחיצים שצריך ללמוד לנהל)🤍

זה לעבור עם בעלי קודם.. על כל מה שאני עלולה להתקע:

אני מתחילה לפני את ההתארגנויות גוזרת ציפורניים עור יבש וכו

ואז מבקשת שיסתכל על הציפורניים ויגיד לי אצבע אצבע שזה בסדר

ואז על עור יבש

ואם יש פצעים

וכל דבר שאני עלולה להיתקע עליו שעות במקווה אח"כ

. והוא עובר איתי ואומר לי דבר דבר שהוא בסדר.

ואז במקווה אני ממש מחזיקה בראש שעברתי על הכל ועשיתי הכל ואני רק עושה סקירה אחרונה של מעבר רציף על כל הגוף - אני כן מתקלחת שוב אבל זה עניין של מה נח לך.

(ואם ואם פתאום מגלה איזה עוד פעם משהו אני למרות הבושה מצלצלת לבלנית ושואלת אותה אם להתעכב על זה או לא)

אני מרגישה שזה ממש נתן לי עוגן שאני יודעת שזה בסדר ואם לא התחדש שום דבר אז כבר עברנו על זה

דברים אחרים לא עזרו לי וזה ממש כן

אולי יעזור גם לך❤️

נשואים כבר כמה שנים ובהתחלה היה מאוד קשוח, הייתי נלחצת מאוד כל פעם.

מה שעוזר לי זה לדעת את עיקר הדין, (חציצה צריך להיות משהו שמקפידה עליו/מכסה חלק ניכר מהגוף, יתכן ויש דעות אחרות אבל זה מה שאני יודעת והולכת לפיו) ללכת לפי מישהו שמקל בנושא ולא מחמיר. (בכללי אני חושבת שמצוות צריכות להעשות ברוגע ובנעימות, במיוחד אצל נשים, ועצבנות ולחץ בקיום מצוות לא תמיד קשורה רק להלכה)

ומה שעוד עוזר לי זה להפוך את ההתארגנות לחוויה, אצלינו המקווה הוא מאוד נעים, אז הרבה פעמים מתארגנת במקווה עצמו וזה הופך את זה למיוחד ונעים

שהלכתי למקווה בערך שנה אחרי החתונה אחרי שקיעה.

אז הייתי שעה בהכנות ואז טבילה.

כשיצאתח מהטבילה הבלנית אמרה לי להתארגן מהר כי יש הרבה שמחכות. נתנה לי תחושה לא טובה. שאלתי אותה מה הביתי אמורה לעשות אחרת, התחלתי הכנות לפני שקיעה אז חייב שעה. היא אמרה שלא חייב שעה.

אז פניתי לרב שאני מתייעצת איתו והוא באמת אמר שיש נוהגים ככה, אבל העיקרון זה לא להתארגן בלחץ. לא חייב שעה על השעון.

מהמקרה הזה למדתי שבדיעבד צריך להתארגן כמו שאת רגילה לנקות ולטפח את עצמך + כמה דברים מעבר. אבל לא להשתגע

גם כשהייתי מקיאה קבוע בנסיעות. ותמיד היה לי מוזר שלא עלו עליי לפני שסיפרתי.

בהריונות האחרונים לוקחת בונג'סטה אז מתפקדת רגיל ללא הקאות.

אם יש חום ואז זה כן עדיף להוריד.

לגבי הכדורים לבחילות באמת לא חפרתי כי לא הייתי צריכה ב''ה. אבל תבדקי על זה קצת, אולי תופתעי שזה לא דרמטי (שוב, אין לי מושג). וגם לסבל ולהקאות יש משמעות, בסופו של דבר הכל משפיע. תרגישי טוב!! 

זה תגובה נורמלית וטבעית של הגוף

הרופא של הילדים שלנו אומר לתת אקמול רק אם כואב ומתלוננים

אם למשל זה חום והילד לא סובל אז לא לתת

ואני חושבת שזה לא מדויק להגיד את זה

אבל אני מעדיפה לא להמשיך את הדיון הזה וכל אחת תעשה מה שהיא מבינה ומרגישה

מדובר על חום גבוה וממושך שפוגע, כי הוא פוגע בהתחלקות התאים. לכן בהריון יש המלצה להוריד את החום מהר יותר מבמצב רגיל, אם כי לא חייבים מיד. (בדקתי באתר של כללית ומכבי)

אני מכירה הרבה שלוקחות.
גם לקחתי בהריונות היפרמאזיס, אבל למזלי לא עזר אז הפסקתי לקחת כי גם אני חוששת מכל הכדורים האלו אז הרגשתך ממש מובנת.

כמה שמנסה להעביר תבחילות..

לא מסוגלת לשתות מים ועוד

נמנעתי מהכדורים
למזלי, באחד ההריונות כשלקחתי לא זוכרת את השם... מה שהיה לפני הבונג'סטה, לא עזר לי. אז לא הייתה לי סיבה לקחת.
לזכור שזו תקופה שעוברת
וללעוס קרח, כמו שכתבו לך פה, כל כמה זמן כדי לא להגיע לעירוי...

אבל האמת שבדר"כ ההקאות לא מפתיעות אותי

אני סוחבת את הבחילה כמה שעות ורק אז מקיאה.

בהריון הראשון שהקאתי בטירוף בלי הפסקה אז לגמרי פגע בעבודה

לא הייתי מסוגלת לצאת לעבוד אחרי שהקאתי את הנשמה על הבוקר.

ובאמת סיפרתי למנהל שלי על ההריון נורא מוקדם.

צריכות להדליק משואה