ההריון לא היה לי כבד והרגשתי בסדר גמור. יום אחד עמדתי באוטובוס עירוני ואשה מבוגרת יחסית הציעה לי את הכסא שלה. כמובן שסירבתי- "אני לא נכה!". אבל היא התעקשה שאשב, היא אמרה שזה מסוכן ושאני עלולה ליפול. ואז נפל לי האסימון- ניא צודקת! אם אני אפול אני מסכנת חיים של מישהו...של הבן שלי שעוד לא נולד! זה הרבה יותר מסוכן מליפול סתם.

מאז אני מתיישבת בשמחה כשקמים לי וגם מבקשת לשבת כשלא מציעים.

בקשר להערות על התינוק- חם לו/קר לו, כמעט ולא נתקלתי. וגם כשכן זה היה ברוח טובה ולא הפריע לי.

לא פשוט לקבל ביקורת מאנשים זרים,

אבל אם טיפה מוותרים על האגו זה יכול להציל חיים..

(מה שמראה - או שאני אמא ותיקה, או שאני אמא מזניחה...)

לא תמיד אני יודעת לנהוג נכון במקרים האלה. לפעמים אני מחייכת ואומרת תודה, לפעמים מתעלמת באלגנטיות, לפעמים אני נכנסת למגננה ומתחילה סוג של להתווכח... ולרוב אני ממשיכה אח"כ בדרכי עם הרגשת מועקה בלב: אולי הם צודקים? אבל אני יודעת מה טוב לילד שלי! אבל אולי בכל-זאת יש משהו בדבריהם? אבל מה הם מתערבים! אולי זו באמת מתוך דאגה כנה? וכן הלאה...

ומהצד השני אני ממש משתדלת שלא להיות, ואם כן - משתדלת לעשות זאת בנעימות ולא בביקורת בכלל...

אישה שאספה צדקה ליד הכותל אמרה לי שיש לי בן, ושאקרא לו אוריאל.

נולדה בת, וקראתי לה בשם שלא קרוב לזה בכלל

"נוח לה? היא נושמת?"

לא. לא נוח לה. היא סובלת מכל רגע ולא מצליחה לנשום. כנראה שזו הסיבה שבגללה היא ישנה עלי כ"כ ברוגע כבר שעתיים וחצי... זה מה שאני עונה בלב.

ולמי ששאל אני אומרת- נוח לה מאוד, והכל בסדר.תודה.

יוצא לי להיות בצד השני רק במקרה אחד- כשאני רואה אמהות יומיים או שבוע אחרי לידה עם התינוק במנשא. לפעמים אני מעירה להן בידידות (אם אלו חברות שלי) שזה ממש לא טוב להן ולפעמים לא.

יצא לי להעיר פעמים בודדות כשראיתי תינוק שנרדם והאמא/ אבא לא שמו לב ולא הורידו לו את המשענת בעגלה... רחמנות לראות ילד שישן והראש שלו נופל

למה אנשים חושבים שאני לא שמה לב, חצי עיוורת חצי חרשת ומצי סתומה? נמאס מזה

אני רואה שילד שלי קופץ בשלולית, נרדם בעגלה, צבע לו אוזן עם טושים, עומד על ספסל...

יש מלא אנשים עזובים ובודדים אז שיעזרו להם, 

ויש כאלה שכוונות טובות יובילו אותם לגיהנום

לדוגמא ילד מטפס על עץ- ואז הם צועקים - תרד! איפה אימא?! 

למה ? שהוא יפול?

את אנונימית אז אני ארשה לעצמי לשאול על איזה נקודה דווקא זה ממש מעצבן? 

הרבה מהקשיים שאני רואה סביב הנקה זה בגלל שאין סביבה תומכת מספיק. זה קשה שיש שיפוטיות סביב הנושא הזה.

בס"ד

על שלא הצליחו להניק את התינוקות שלהן,

אז מנסות לספר לעצמן שזה לא טוב.

אבל בורא עולם שברא את המנגנון הזה כנראה יודע יותר טוב.

אל תתני לזה להחליש אותך!

גם אני הנקתי מלא, מלידת בכורי עד סוף ההנקה של האחרון שלי רצוף. 
(כולל הריונות) 
לא היה קל אבל כשאפשר, ואין בעיות מיוחדות זה הדבר הכי טוב לתינוק, וגם לאימא.

ובע"ה אימא שלך עוד תאכיל אותה, את יודעת הנקה זה לא עד 120...

זה באמת מתסכל.

למה? 

אנשים רוצים בטובתך- למה להתעלם מהם? הם מטרידים אותך? עושקים אותך? 

אומרים תודה, וזהו

במשמעות של תודה על התשומת לב על הדאגה על המחשבה 

לדוגמא הפוכה-

ראיתי פעם 2 נשים ערביות עם כמה ילדים ותינוקות

יושבות על ספסל ברחוב במרכז העיר,

ושמו ילדון אחד שוכב על הגגון של עגלה

מסוכן מארץ המסוכנים לילד

אם הם היו יהודים- הייתי ניגשת לומר להם משו... 

(אני גזענית. לא אכפת לי מבטיחות של ערבים. כן.) 

אבל כשהייתי נהגת במגרש חניה עמוס,

וכמעט דרסתי ילדון שאמא שלו נתנה לו ללכת לבד-

הורדתי חלון וצעקתי עליה

(בדכ אני משתדלת להוסיף מילים חיוביות- יש לך ילד מתוק תשמרי עליו שיהיה בריא) 

אפרופו פעוט על גגון.

ראיתי המון נשים עושות את זה מאז שהתחלתי לבקר קבוע בירושלים עיר קודשנו,

בעיקר מהזן הגבעוניסטי/ מתנחל כבד / לובש את כל הגלילים שיש במתפרה של אופנת בת עין על עצמן בשכבות מכף רגל עד שיער /  דוס בסיגנון אחר.

לא הערתי, כי אין לי מה לחנך נשים שאני לא מכירה,

אני לא צריכה לחטוף צעקות ולהיעלב.

יום אחד ח"ו יקרה משהו אז הן ילמדו. מקווה שלא יקרה.

בתור אחת מהנשים האלה שאת תיארת...

תהיי בטוחה שהן, כמוני, בדקו לפני כן שהעגלה מספיק יציבה להחזיק על גגונה ילד נוסף.

למשל - בעגלה הישנה שהייתה לנו, שהייתה באמת חזקה, הייתי עושה את זה לפעמים. בעגלה שיש לנו עכשיו - אני לא עושה את זה.

לפעמים יש אילוצים, וזה לא קשור למראה חיצוני או למקום מגורים. וגם אימהות כאלה אוהבות את ילדיהן ומשתדלות לנהוג כלפיהן באחריות.

חוץ מזה -את מותק! ורואים שבאמת אכפת לך.

אז שתדעו שכ-ל ההורים שמגיעים לבי"ח בטוחים שהם יודעים הכי טוב מה טוב לילד שלהם...

אז לא, לא תמיד זה נכון.

אז יש מצבים שלילד חם/ קר מדי וההורה בטוח שהוא צודק- וגם אם הוא טועה לא יקרה כלום,

אבל יש מצבים של סכנת נפשות ממש!!

ואני אומרת את זה כאמא לילד שובב ממש שיצא לי שהעירו לי לא מעט על חוסר תשומת לב רגעית שיכלה להעלות ביוקר.

האמת- באמת לא נעים לשמוע- אבל הם באמת הצילו את הילד...

ומהצד השני- כשאני רואה הורים אדישים לסכנות- אני כן מעירה להם ואם הם עונים תשובה מעצבנת "שאנחנו יודעים יותר טוב ממך" אז אני מסבירה שכ"כ הרבה מגיעים ממקרה כזה לבי"ח... (ואני מדברת באמת, מהצד שמכיר את כירוגית ילדים ואת הפציעות החוזרות ונשנות מאותו דפוס של זלזול)

ואם הזכירו פה את הנושא של ילד שנרדם בעגלה- אז אני לרוב לא שמה לב וטוב שמפנים את תשומת ליבי...

מצבים מעצבנים זה נניח אם אני הולכת עם עגלה ריקה וכל בן אדם שרואה אותי שואל אם לא במקרה שכחתי את הילד.. אז זה קצת מעצבן אבל אני חושבת על זה שבשבילי זה הפעם החמישים ובשבילם זו פעם הראשונה אז אני משתלדת לזרום...

כשהן באמצע שיחה מעניינת, ואגב גם אחרי שהם בורחים פעם ופעמיים וגם לכביש, אותן אימהות מתנהגות אותו דבר

הן בגישה שבגינה אימא נחה וילדים כבר יסתדרו - משהו כזה

אבל בקשר לפציעות -  מגיל מסוים כבר לא משגיחים מקרוב ובעצם אין מה לעשות, לדוגמא ילד של בן 6 מטפס גבוה ומסוכן

ולדעתי דרך יחידה להפסיק את זה או להפחיד או להעניש אותו אבל הרי היום אסור להעניש את הילד, אז אימא עומדת לידו ומתחננת -חמודי, אל תעלה בבקשה, כשכולם בסביבה מעירים לה - זה מסוכן! מה את לא רואה?!

כן היא רואה, אבל אם היא תצעק על ילד או תחזיק אותו שלא יטפס אותם אנשים יצעקו עליה ויזמינו משטרה 

אני לא חושבת שזה שהחברה/החוק מצפים מהורים לא להכות את הילדים או לא לצעוק עליו גורם לזה שעלינו להתחנן לילדנו שיקשיבו לנו.

א. אם זה עניין של הצלת חיים, נלך לקלישאה- אם הוא הולך לקפוץ מהקומה ה20 את באמת לא תקשרי לו את הידיים והרגליים כי חברתית זה לא מקובל? ברור שאפילו תפצעי את הילד כדי להציל אותו מנזק בלתי הפיך. 

ב. האם אין עוד דרכים להשפיע על ילדינו חוץ מענישה או תחנונים? 

משאירה את זה כנקודה לדיון ומחשבה עבורך. באהבה. 

אני אישית אעשה מה שנכון בעיניי, אבל הרבה אימהות בהחלט התנהגות ככה

אולי את לא ראית כי ביישובים ילדים בגלאים אלו כבר מסתובבים לבד ואף אחד לא רואה מה הם עושים, אבל בערים זה ככה הרבה פעמים

אני אביא עוד דוגמא הלכתי עם בת שנתיים ואני מחייבת אותה לא לברוח אלא להחזיק בעגלה, הלכה איתי עוד אישה עם ילדה בת שלוש שהיא התחילה לברוח לה אז היא אמרה - אל תברחי בבקשה חמודה שלי כי אימא של שרה   (כלומר אני) לא מרשה לה לברוח ואני מעדיפה ( והיא הדגישה בקול- מעדיפה) שגם את חומד שלי לא תברחי.

היא כמובן ברחה, ואימא שלה בקושי הספיקה לתפוס אותה ליד הכביש   

ב. אין דרך אחרת, יש את הגישות של איך לדבר עם ילדים שיקשיבו וגישת שפר שבעיניי די דומות בנקודה הזאת. שתי הגישות גורסות שילד ילמד מהחיים, מעשה-תוצאה. העיקר לא לריב אתו. שבמקרה הזה גם לא מתאים . יש גם דוגמא אישית שזה לא רלוונטי במקרה של טיפוס על העצים, אז כן רק ענישה, תחנונים כמובן לא עזרו לאף אחד .

בגישות חינוכיות מודרניות ענישה נקראת היום תוצאה הגיונית, כלומר טיפסת על עץ- לא תצא לגינה, העיקר לא לבטא את המילה עונש. 

אני גם עירוניסטית

רק שנתיים מחיי גרתי ביישוב.

אני כמובן לא אומרת מה את עושה  אלא על הטענה שאסור להעניש=להתחנן.

או אסור להגיד עונש אז אומרים סיבה ותוצאה.

אני לא באה לייצג אף שיטת חינוך, לא מתיימרת. מה שכן, נניח שהבן שלי יבחר לטפס על עץ שנראה לי מסוכן עבורו אני לא חושבת שאתחנן או אגיד לו שזה אומר שלא נצא יותר לגינה (-מה הקטע להגיד משהו שמן הסתם ברור לכולנו שלא נעמוד בו?) מה שאני כן מאמינה בו-
הייתי אומרת לו שאפשר לטפס על X, על העץ הזה מסוכן לטפס. 
אני מאמינה שאי אפשר לקחת משהו מבן אדם בלי לתת לו משהו במקום, אי אפשר להגיד "ממחר אין שוקולד" בלי להגיד מה אעשה כשארצה מאד שוקולד, אני צריכה למצוא דרך אחרת לענות על הצורך שלי בשוקולד כדי להפסיק לאכול אותו. גם כאן, הילד רוצה לטפס על העץ מסיבה מסוימת אני אנסה להבין מה עומד מאחורי זה ואתן לו דרך אחרת להגיע למה שהוא רוצה.

את גישת שפר אני לא מכירה אבל ממה שאני קוראת את "איך לדבר" איומים זה ממש לא חלק מהגישה. 

בס"ד

הייתי הולכת הרבה עם העגלה ברגל,,
וכ' ולפעמים החיתול שהייתי שמה לו על הגגון של העגלה היה זז,

ולא תמיד יכולתי לראות. אז ממש הייתי מודה כשמישהי שבאה מכיוון שני מיידעת אותי.
גם אני כשרואה שיש שמש בעיניים של תינוק תמיד אומרת. חבל שהתינוק יסבול..

הערות אחרות כשהתינוקות שלי היו קטנים הייתי בודקת
"לא חם לו מידי?"- אני הייתי שוב בודקת.
אולי הוא מזיע? אולי כשיצאתי היה קריר ועכשיו חם לו?

אותו דבר להפך אם קר לו בודקת את חום ידיו.
ואומרת לפי התוצאות :"צודקת, תודה" , או  :"תודה, אבל ניראה לי שנעים לו".

(ולרוב באמת היה לו נעים לא מזיע, לא קר והכל בסדר,
אבל מה אכפת לי לבדוק?)

אף פעם לא הרגשתי שזה פוגע בי...

מצד שני כשהם יותר גדלים-

אז מההורים שלי אני מקבלת המון המון הערות על אופן גידולם וחינוכם,

(ציצית צמר? מה הוא עשה לך? הוא רק בן שלוש!!

העיקר את הולכת בלי ציצית צמר עלייך, נכון?? ניראה אותך הולכת עם דבר כזה!")

ועוד הרבה , מה שקשה עם ההורים שלי שבהתחלה הם עדיין ציפו לציות מיידי מצידי,
 כמו שהייתי קטנה.. . אבל גם אז הסברתי שככה אנחנו נוהגים,

וכל ילד חב"די עם ציצית צמר מגיל שלוש,

ועוברים את זה בשלום ב"ה...

(וכך גם בדברים אחרים)"

לעומת דברים אחרים שעד עכשיו כשיודעים שאימא שלי מגיעה לבקר,

יש אזעקת גרביים ונעלי בית,

שסבתא לא תחטוף התקף לב לראות את נכדיה מסתובבים על רצפות האבן הקרות...

(כשזה קיץ, כן? בחורף גם אני מקפידה שיהיו להם נעלי בית וגרביים)

הילדים אמנם שלי ב"ה, אבל הם גם נכדים שלהם,

ואחיינים של הדודים שלהם וכ' וכ'.

ב"ה שהם אהובים, ואכפת לזולת משלומם נוחיותם, בריאותם וכ'.

מקבלת את זה באהבה.

באמת גישה נעימה ויפה.

אמנם אני לא נשואה אבל קרה לי עם אחייניות שלי.

הייתי איתן בתפילה בראש השנה, וברוך ה' הן ישבו ממש יפה כל התפילה. (תפילה ישיבתית!! זה היה מדהים איך שהן שיתפו פעולה... אחת בת 8 ואחת בת שנה וחצי, ושתיהן לא הפריעו!! אין על אחייניות שלי...)

והיו שם כמה נשים מבוגרות שאשכרה הסתכלו עליהן כ---ל התפילה!! וכל הזמן היה להן מה להגיד... (תסתכלי בטיטול שלה, יש לי הרושם שהיא עשתה משהו..." "איזה מתוקה!!" "איזה חכמה!!" ממש כל התפילה. וכל שנייה שקמתי איתן (בכל זאת, ילדות קטנות... צריכות קצת אוורור) אז ראיתי חיוכים מכל עבר... 

בקיצור- כולם שמו לב אלינו...

והאמת? לי זה היה ממש נחמד... כולם ממש פירגנו לי ולהן שהחזקנו מעמד כל התפילה, ולא הרגשתי שמתערבים לי יותר מדי.

הלווו.. אני אמא שלו..

אני איתו כל היום!! אני יודעת טוב טוב מה הסדר יום שלו..

ואם אני משכיבה אותו עכשיו לישון זה לא כי אני רוצה להיפטר ממנו!!

אבל הם מתעקשים- תראי, הוא לא עייף...

משאירה אותו עוד קצת ער בשבילם ואז הוא נהיה סופר עצבני ולהרדים אותו נהיה סיוט...

אם זה יותר מדי, תוקפני מדי וכו' זה אכן לא נעים.

אבל רוב ההערות הן לדעתי בקטנה אז אפשר ללמוד מהן ואם לא- אז פשוט להעביר...

לא צריך להתרגש.

שכנה מקסימה שלי אמרה לי מיד אחרי שילדתי שאני אדע שלא משנה מה אני אעשה אם יש לי ילדה על הידיים יהיו הערות. חם לה, קר לה, תכסי אותה וכו' וכו'.

לא שחשבתי אחרת, אבל זה שהיא אמרה לי את זה ככה עזר לי באמת לא לקחת ללב כל הערה.

כמו שהרבה כתבו יש הערה ויש הערה.. אפשר בטון של הדיבור להרגיש מאיפה זה בא.

באופן כללי אני משתדלת להקשיב (לפעמים הערה נכונה..) ומקסימום להנהן ולעבור הלאה.

באופן כללי אני משתדלת לא "לעצבן" בכוונה. אם אני יודעת שמשהו עלול להעיר על משהו אז אם זה לא קשה לי פשוט למנוע את זה מראש. למשל, הרצפה לדעת חלק מהאנשים קרה/ מלוכלכת, אני חושבת שאפשר לשים את הילדה על הרצפה יש כאלה שלא.. אז לא לעשות בכוונה. או נניח אם לשים עוד שכבה פחות שכבה, כל עוד זה לא משהו הזוי אז סבבה, אני מכבדת. בבית עושה מה שאני חושבת..

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

עם אאג מקצועי

אולי זה שניתח

זו בטוח דלקת אוזניים?

מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...

אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?

בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.

(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)

קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין

התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית

רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...

וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם

תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל

ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף

כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות

אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.

מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.

והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.

ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.

וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?

חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים

וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר 

ירדה לריאות

הקאות זה יכול להיות תסמין לדלקת ריאות

אני מקווה שהביאו לכם אנטיביוטיקה 

ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.

לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.

לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.

אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.

לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .

ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...

לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.

בהצלחה 

מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות

אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה

מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר

אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...

בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.

שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.

ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.

אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)

כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.

טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.

יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.

במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.

זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר

גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

לא קראתי את קון מארי, אבל הבנתי שהשיטה שלה לא מתאימה למשפחות של יותר משני ילדים... (ושהיא בעצמה הודתה בזה כשנולד לה הילד השלישי)

נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא

ובניגוד למה שקורה אצלי בדרך כלל כשאני קוראת ספרים מעשיים בסגנון - הצלחתי אפילו קצת לממש חלק מהרעיונות שם...

קניתי אותו במחיר מלא ביפה נוף, וזה היה שווה את זה

"נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא"

עם שיתוף מאזינות

קו חינמי נהדר!

מצרפת למעוניינות - ‏‪02-666-7140‬‏

איזה גיבורה את

זה כל כך מרגש המסע הזה

מעריצה אותך על כל השעות הארוכות

מלא מזל טוב נחת ובריאות לך ולקטנה❤️

איך אני מבינה אותך לגבי היאוש שהפתיחה לא מתקדמת.... סיוט!

איזה כיף להיות אחרי! שיהיה המון מזל טוב והתאוששות מהירה!

ומאוד ניסי. פלא ה'

ממש באלי לכתוב פה את הסיפור לידה האחרון תחת הכינוי שלי. אבל בטוח יזהו אותי.. הוא כתוב עם כל כך הרבה פרטים.. 

זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן

באסה 

יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.

ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...

שנשברה לי הציפורן

והבת שלי צרחה והשתוללה לי בידיים ונשרטה מהציפורן הזאת

היה לי מצפון ממש אבל בסך הכל זה הגיוני שיקרה כזה דבר

תינוקת שבוכה ולא נרדמת זה קשוחחח

🫂🫂🫂

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!