ההריון לא היה לי כבד והרגשתי בסדר גמור. יום אחד עמדתי באוטובוס עירוני ואשה מבוגרת יחסית הציעה לי את הכסא שלה. כמובן שסירבתי- "אני לא נכה!". אבל היא התעקשה שאשב, היא אמרה שזה מסוכן ושאני עלולה ליפול. ואז נפל לי האסימון- ניא צודקת! אם אני אפול אני מסכנת חיים של מישהו...של הבן שלי שעוד לא נולד! זה הרבה יותר מסוכן מליפול סתם.

מאז אני מתיישבת בשמחה כשקמים לי וגם מבקשת לשבת כשלא מציעים.

בקשר להערות על התינוק- חם לו/קר לו, כמעט ולא נתקלתי. וגם כשכן זה היה ברוח טובה ולא הפריע לי.

לא פשוט לקבל ביקורת מאנשים זרים,

אבל אם טיפה מוותרים על האגו זה יכול להציל חיים..

(מה שמראה - או שאני אמא ותיקה, או שאני אמא מזניחה...)

לא תמיד אני יודעת לנהוג נכון במקרים האלה. לפעמים אני מחייכת ואומרת תודה, לפעמים מתעלמת באלגנטיות, לפעמים אני נכנסת למגננה ומתחילה סוג של להתווכח... ולרוב אני ממשיכה אח"כ בדרכי עם הרגשת מועקה בלב: אולי הם צודקים? אבל אני יודעת מה טוב לילד שלי! אבל אולי בכל-זאת יש משהו בדבריהם? אבל מה הם מתערבים! אולי זו באמת מתוך דאגה כנה? וכן הלאה...

ומהצד השני אני ממש משתדלת שלא להיות, ואם כן - משתדלת לעשות זאת בנעימות ולא בביקורת בכלל...

אישה שאספה צדקה ליד הכותל אמרה לי שיש לי בן, ושאקרא לו אוריאל.

נולדה בת, וקראתי לה בשם שלא קרוב לזה בכלל

"נוח לה? היא נושמת?"

לא. לא נוח לה. היא סובלת מכל רגע ולא מצליחה לנשום. כנראה שזו הסיבה שבגללה היא ישנה עלי כ"כ ברוגע כבר שעתיים וחצי... זה מה שאני עונה בלב.

ולמי ששאל אני אומרת- נוח לה מאוד, והכל בסדר.תודה.

יוצא לי להיות בצד השני רק במקרה אחד- כשאני רואה אמהות יומיים או שבוע אחרי לידה עם התינוק במנשא. לפעמים אני מעירה להן בידידות (אם אלו חברות שלי) שזה ממש לא טוב להן ולפעמים לא.

יצא לי להעיר פעמים בודדות כשראיתי תינוק שנרדם והאמא/ אבא לא שמו לב ולא הורידו לו את המשענת בעגלה... רחמנות לראות ילד שישן והראש שלו נופל

למה אנשים חושבים שאני לא שמה לב, חצי עיוורת חצי חרשת ומצי סתומה? נמאס מזה

אני רואה שילד שלי קופץ בשלולית, נרדם בעגלה, צבע לו אוזן עם טושים, עומד על ספסל...

יש מלא אנשים עזובים ובודדים אז שיעזרו להם, 

ויש כאלה שכוונות טובות יובילו אותם לגיהנום

לדוגמא ילד מטפס על עץ- ואז הם צועקים - תרד! איפה אימא?! 

למה ? שהוא יפול?

את אנונימית אז אני ארשה לעצמי לשאול על איזה נקודה דווקא זה ממש מעצבן? 

הרבה מהקשיים שאני רואה סביב הנקה זה בגלל שאין סביבה תומכת מספיק. זה קשה שיש שיפוטיות סביב הנושא הזה.

בס"ד

על שלא הצליחו להניק את התינוקות שלהן,

אז מנסות לספר לעצמן שזה לא טוב.

אבל בורא עולם שברא את המנגנון הזה כנראה יודע יותר טוב.

אל תתני לזה להחליש אותך!

גם אני הנקתי מלא, מלידת בכורי עד סוף ההנקה של האחרון שלי רצוף. 
(כולל הריונות) 
לא היה קל אבל כשאפשר, ואין בעיות מיוחדות זה הדבר הכי טוב לתינוק, וגם לאימא.

ובע"ה אימא שלך עוד תאכיל אותה, את יודעת הנקה זה לא עד 120...

זה באמת מתסכל.

למה? 

אנשים רוצים בטובתך- למה להתעלם מהם? הם מטרידים אותך? עושקים אותך? 

אומרים תודה, וזהו

במשמעות של תודה על התשומת לב על הדאגה על המחשבה 

לדוגמא הפוכה-

ראיתי פעם 2 נשים ערביות עם כמה ילדים ותינוקות

יושבות על ספסל ברחוב במרכז העיר,

ושמו ילדון אחד שוכב על הגגון של עגלה

מסוכן מארץ המסוכנים לילד

אם הם היו יהודים- הייתי ניגשת לומר להם משו... 

(אני גזענית. לא אכפת לי מבטיחות של ערבים. כן.) 

אבל כשהייתי נהגת במגרש חניה עמוס,

וכמעט דרסתי ילדון שאמא שלו נתנה לו ללכת לבד-

הורדתי חלון וצעקתי עליה

(בדכ אני משתדלת להוסיף מילים חיוביות- יש לך ילד מתוק תשמרי עליו שיהיה בריא) 

אפרופו פעוט על גגון.

ראיתי המון נשים עושות את זה מאז שהתחלתי לבקר קבוע בירושלים עיר קודשנו,

בעיקר מהזן הגבעוניסטי/ מתנחל כבד / לובש את כל הגלילים שיש במתפרה של אופנת בת עין על עצמן בשכבות מכף רגל עד שיער /  דוס בסיגנון אחר.

לא הערתי, כי אין לי מה לחנך נשים שאני לא מכירה,

אני לא צריכה לחטוף צעקות ולהיעלב.

יום אחד ח"ו יקרה משהו אז הן ילמדו. מקווה שלא יקרה.

בתור אחת מהנשים האלה שאת תיארת...

תהיי בטוחה שהן, כמוני, בדקו לפני כן שהעגלה מספיק יציבה להחזיק על גגונה ילד נוסף.

למשל - בעגלה הישנה שהייתה לנו, שהייתה באמת חזקה, הייתי עושה את זה לפעמים. בעגלה שיש לנו עכשיו - אני לא עושה את זה.

לפעמים יש אילוצים, וזה לא קשור למראה חיצוני או למקום מגורים. וגם אימהות כאלה אוהבות את ילדיהן ומשתדלות לנהוג כלפיהן באחריות.

חוץ מזה -את מותק! ורואים שבאמת אכפת לך.

אז שתדעו שכ-ל ההורים שמגיעים לבי"ח בטוחים שהם יודעים הכי טוב מה טוב לילד שלהם...

אז לא, לא תמיד זה נכון.

אז יש מצבים שלילד חם/ קר מדי וההורה בטוח שהוא צודק- וגם אם הוא טועה לא יקרה כלום,

אבל יש מצבים של סכנת נפשות ממש!!

ואני אומרת את זה כאמא לילד שובב ממש שיצא לי שהעירו לי לא מעט על חוסר תשומת לב רגעית שיכלה להעלות ביוקר.

האמת- באמת לא נעים לשמוע- אבל הם באמת הצילו את הילד...

ומהצד השני- כשאני רואה הורים אדישים לסכנות- אני כן מעירה להם ואם הם עונים תשובה מעצבנת "שאנחנו יודעים יותר טוב ממך" אז אני מסבירה שכ"כ הרבה מגיעים ממקרה כזה לבי"ח... (ואני מדברת באמת, מהצד שמכיר את כירוגית ילדים ואת הפציעות החוזרות ונשנות מאותו דפוס של זלזול)

ואם הזכירו פה את הנושא של ילד שנרדם בעגלה- אז אני לרוב לא שמה לב וטוב שמפנים את תשומת ליבי...

מצבים מעצבנים זה נניח אם אני הולכת עם עגלה ריקה וכל בן אדם שרואה אותי שואל אם לא במקרה שכחתי את הילד.. אז זה קצת מעצבן אבל אני חושבת על זה שבשבילי זה הפעם החמישים ובשבילם זו פעם הראשונה אז אני משתלדת לזרום...

כשהן באמצע שיחה מעניינת, ואגב גם אחרי שהם בורחים פעם ופעמיים וגם לכביש, אותן אימהות מתנהגות אותו דבר

הן בגישה שבגינה אימא נחה וילדים כבר יסתדרו - משהו כזה

אבל בקשר לפציעות -  מגיל מסוים כבר לא משגיחים מקרוב ובעצם אין מה לעשות, לדוגמא ילד של בן 6 מטפס גבוה ומסוכן

ולדעתי דרך יחידה להפסיק את זה או להפחיד או להעניש אותו אבל הרי היום אסור להעניש את הילד, אז אימא עומדת לידו ומתחננת -חמודי, אל תעלה בבקשה, כשכולם בסביבה מעירים לה - זה מסוכן! מה את לא רואה?!

כן היא רואה, אבל אם היא תצעק על ילד או תחזיק אותו שלא יטפס אותם אנשים יצעקו עליה ויזמינו משטרה 

אני לא חושבת שזה שהחברה/החוק מצפים מהורים לא להכות את הילדים או לא לצעוק עליו גורם לזה שעלינו להתחנן לילדנו שיקשיבו לנו.

א. אם זה עניין של הצלת חיים, נלך לקלישאה- אם הוא הולך לקפוץ מהקומה ה20 את באמת לא תקשרי לו את הידיים והרגליים כי חברתית זה לא מקובל? ברור שאפילו תפצעי את הילד כדי להציל אותו מנזק בלתי הפיך. 

ב. האם אין עוד דרכים להשפיע על ילדינו חוץ מענישה או תחנונים? 

משאירה את זה כנקודה לדיון ומחשבה עבורך. באהבה. 

אני אישית אעשה מה שנכון בעיניי, אבל הרבה אימהות בהחלט התנהגות ככה

אולי את לא ראית כי ביישובים ילדים בגלאים אלו כבר מסתובבים לבד ואף אחד לא רואה מה הם עושים, אבל בערים זה ככה הרבה פעמים

אני אביא עוד דוגמא הלכתי עם בת שנתיים ואני מחייבת אותה לא לברוח אלא להחזיק בעגלה, הלכה איתי עוד אישה עם ילדה בת שלוש שהיא התחילה לברוח לה אז היא אמרה - אל תברחי בבקשה חמודה שלי כי אימא של שרה   (כלומר אני) לא מרשה לה לברוח ואני מעדיפה ( והיא הדגישה בקול- מעדיפה) שגם את חומד שלי לא תברחי.

היא כמובן ברחה, ואימא שלה בקושי הספיקה לתפוס אותה ליד הכביש   

ב. אין דרך אחרת, יש את הגישות של איך לדבר עם ילדים שיקשיבו וגישת שפר שבעיניי די דומות בנקודה הזאת. שתי הגישות גורסות שילד ילמד מהחיים, מעשה-תוצאה. העיקר לא לריב אתו. שבמקרה הזה גם לא מתאים . יש גם דוגמא אישית שזה לא רלוונטי במקרה של טיפוס על העצים, אז כן רק ענישה, תחנונים כמובן לא עזרו לאף אחד .

בגישות חינוכיות מודרניות ענישה נקראת היום תוצאה הגיונית, כלומר טיפסת על עץ- לא תצא לגינה, העיקר לא לבטא את המילה עונש. 

אני גם עירוניסטית

רק שנתיים מחיי גרתי ביישוב.

אני כמובן לא אומרת מה את עושה  אלא על הטענה שאסור להעניש=להתחנן.

או אסור להגיד עונש אז אומרים סיבה ותוצאה.

אני לא באה לייצג אף שיטת חינוך, לא מתיימרת. מה שכן, נניח שהבן שלי יבחר לטפס על עץ שנראה לי מסוכן עבורו אני לא חושבת שאתחנן או אגיד לו שזה אומר שלא נצא יותר לגינה (-מה הקטע להגיד משהו שמן הסתם ברור לכולנו שלא נעמוד בו?) מה שאני כן מאמינה בו-
הייתי אומרת לו שאפשר לטפס על X, על העץ הזה מסוכן לטפס. 
אני מאמינה שאי אפשר לקחת משהו מבן אדם בלי לתת לו משהו במקום, אי אפשר להגיד "ממחר אין שוקולד" בלי להגיד מה אעשה כשארצה מאד שוקולד, אני צריכה למצוא דרך אחרת לענות על הצורך שלי בשוקולד כדי להפסיק לאכול אותו. גם כאן, הילד רוצה לטפס על העץ מסיבה מסוימת אני אנסה להבין מה עומד מאחורי זה ואתן לו דרך אחרת להגיע למה שהוא רוצה.

את גישת שפר אני לא מכירה אבל ממה שאני קוראת את "איך לדבר" איומים זה ממש לא חלק מהגישה. 

בס"ד

הייתי הולכת הרבה עם העגלה ברגל,,
וכ' ולפעמים החיתול שהייתי שמה לו על הגגון של העגלה היה זז,

ולא תמיד יכולתי לראות. אז ממש הייתי מודה כשמישהי שבאה מכיוון שני מיידעת אותי.
גם אני כשרואה שיש שמש בעיניים של תינוק תמיד אומרת. חבל שהתינוק יסבול..

הערות אחרות כשהתינוקות שלי היו קטנים הייתי בודקת
"לא חם לו מידי?"- אני הייתי שוב בודקת.
אולי הוא מזיע? אולי כשיצאתי היה קריר ועכשיו חם לו?

אותו דבר להפך אם קר לו בודקת את חום ידיו.
ואומרת לפי התוצאות :"צודקת, תודה" , או  :"תודה, אבל ניראה לי שנעים לו".

(ולרוב באמת היה לו נעים לא מזיע, לא קר והכל בסדר,
אבל מה אכפת לי לבדוק?)

אף פעם לא הרגשתי שזה פוגע בי...

מצד שני כשהם יותר גדלים-

אז מההורים שלי אני מקבלת המון המון הערות על אופן גידולם וחינוכם,

(ציצית צמר? מה הוא עשה לך? הוא רק בן שלוש!!

העיקר את הולכת בלי ציצית צמר עלייך, נכון?? ניראה אותך הולכת עם דבר כזה!")

ועוד הרבה , מה שקשה עם ההורים שלי שבהתחלה הם עדיין ציפו לציות מיידי מצידי,
 כמו שהייתי קטנה.. . אבל גם אז הסברתי שככה אנחנו נוהגים,

וכל ילד חב"די עם ציצית צמר מגיל שלוש,

ועוברים את זה בשלום ב"ה...

(וכך גם בדברים אחרים)"

לעומת דברים אחרים שעד עכשיו כשיודעים שאימא שלי מגיעה לבקר,

יש אזעקת גרביים ונעלי בית,

שסבתא לא תחטוף התקף לב לראות את נכדיה מסתובבים על רצפות האבן הקרות...

(כשזה קיץ, כן? בחורף גם אני מקפידה שיהיו להם נעלי בית וגרביים)

הילדים אמנם שלי ב"ה, אבל הם גם נכדים שלהם,

ואחיינים של הדודים שלהם וכ' וכ'.

ב"ה שהם אהובים, ואכפת לזולת משלומם נוחיותם, בריאותם וכ'.

מקבלת את זה באהבה.

באמת גישה נעימה ויפה.

אמנם אני לא נשואה אבל קרה לי עם אחייניות שלי.

הייתי איתן בתפילה בראש השנה, וברוך ה' הן ישבו ממש יפה כל התפילה. (תפילה ישיבתית!! זה היה מדהים איך שהן שיתפו פעולה... אחת בת 8 ואחת בת שנה וחצי, ושתיהן לא הפריעו!! אין על אחייניות שלי...)

והיו שם כמה נשים מבוגרות שאשכרה הסתכלו עליהן כ---ל התפילה!! וכל הזמן היה להן מה להגיד... (תסתכלי בטיטול שלה, יש לי הרושם שהיא עשתה משהו..." "איזה מתוקה!!" "איזה חכמה!!" ממש כל התפילה. וכל שנייה שקמתי איתן (בכל זאת, ילדות קטנות... צריכות קצת אוורור) אז ראיתי חיוכים מכל עבר... 

בקיצור- כולם שמו לב אלינו...

והאמת? לי זה היה ממש נחמד... כולם ממש פירגנו לי ולהן שהחזקנו מעמד כל התפילה, ולא הרגשתי שמתערבים לי יותר מדי.

הלווו.. אני אמא שלו..

אני איתו כל היום!! אני יודעת טוב טוב מה הסדר יום שלו..

ואם אני משכיבה אותו עכשיו לישון זה לא כי אני רוצה להיפטר ממנו!!

אבל הם מתעקשים- תראי, הוא לא עייף...

משאירה אותו עוד קצת ער בשבילם ואז הוא נהיה סופר עצבני ולהרדים אותו נהיה סיוט...

אם זה יותר מדי, תוקפני מדי וכו' זה אכן לא נעים.

אבל רוב ההערות הן לדעתי בקטנה אז אפשר ללמוד מהן ואם לא- אז פשוט להעביר...

לא צריך להתרגש.

שכנה מקסימה שלי אמרה לי מיד אחרי שילדתי שאני אדע שלא משנה מה אני אעשה אם יש לי ילדה על הידיים יהיו הערות. חם לה, קר לה, תכסי אותה וכו' וכו'.

לא שחשבתי אחרת, אבל זה שהיא אמרה לי את זה ככה עזר לי באמת לא לקחת ללב כל הערה.

כמו שהרבה כתבו יש הערה ויש הערה.. אפשר בטון של הדיבור להרגיש מאיפה זה בא.

באופן כללי אני משתדלת להקשיב (לפעמים הערה נכונה..) ומקסימום להנהן ולעבור הלאה.

באופן כללי אני משתדלת לא "לעצבן" בכוונה. אם אני יודעת שמשהו עלול להעיר על משהו אז אם זה לא קשה לי פשוט למנוע את זה מראש. למשל, הרצפה לדעת חלק מהאנשים קרה/ מלוכלכת, אני חושבת שאפשר לשים את הילדה על הרצפה יש כאלה שלא.. אז לא לעשות בכוונה. או נניח אם לשים עוד שכבה פחות שכבה, כל עוד זה לא משהו הזוי אז סבבה, אני מכבדת. בבית עושה מה שאני חושבת..

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.