דווקא אני רוצה לשתף אתכן בלימוד שלמדתי בשביל עצמי ואולי זה היה לתועלת למי מכן.

אני בשלבים אחרונים (אני מקווה מאוד) של לימוד נהיגה עשיתי כבר 2 טסטים.

ביום שלישי התקשר המורה שלי ואמר לי שיש לו טסט פנוי ביום שישי הקרוב אם אני רוצה.

מיד אמרתי לו כן בטח שאני רוצה- וכבר דימיינתי לי איך אני מוציאה רכב ונוסעת לבקר את אחותי שילדה לפני 3 ימים וכו'...

ביום שישי היה לי טסט שלישי..נהגתי מעולה ובסוף הטסטר ביקש שאעשה חניה. דווקא חניה זה לא הדבר הכי קשה לי אבל הפעם לא הצלחתי לחנות נורמלי- ביקשתי ממנו אפשרות לתקן הוא דווקא הסכים אבל החניה השנייה הייתה עוד יותר גרועה מהראשונה... ונכשלתי בטסט.

בבית חשבתי לעצמי מה ה' רוצה לומר לי בזה והגעתי למסקנה.

לא הייתי צריכה לעשות את הטסט הזה ביום שישי. השבת היא קודמת לכל. והייתי צריכה לקחת בחשבון שיציאה לכמה שעות ביום שישי וודאי תתנקם איכשהו בשבת.(באמת לא הספקתי אפילו להתקלח....) והיה מלא לחץ וסתם עצבים....

אני לוקחת את זה ללימוד עצמי- לפעמים אני כל כך להוטה לעשות משהו שהחלטתי שאני לא רואה מה קורה בדרך.....

וביהדות הדרך דווקא מאוד מאוד חשובה ומוערכת הרבה יותר מהתוצאה.

אחרי הלידה הראשונה שלי הייתי צריכה לעבור ניתוח לכריתת מיומה,

אחרי הניתוח (עם קשר או בלי  קשר) היה לי קושי להיכנס להריון...

ב"ה הלכנו לרופאה מוכרת שהייתה שליחה של ה' שנתנה לי לקחת

כדורים מסוימים ואמרה שאם אחרי 3 סבבים לא תהיה קליטה

נצטרך להמשיך לצילום רחם וכו'.

ב"ה אחרי הסבב השלישי נקלטתי.

למרות שהיה לי קושי להיכנס להריון השני, ב"ה להריון השלישי נכנסתי בקלות

ובטבעיות....

אומנם לא סיפרתי פה נס גדול מדי אבל מבחינתי כל הריון - עצם הקליטה הראשונית

וזה שהעובר מתפתח ב"ה זה כ"כ כ"כ לא ברור מאליו ונס גדול...

חנוכה שמח!

אבל כשראיתי את הנושא של השירשור הייתי חייבת לספר גם אז נרשמתי...

זה היה בהריון השלישי שלי בדיוק נכנסתי לשבוע 30.שבועיים קודם לכן עשיתי אולטראסאונד והכל היה בסדר,העובר היה מצג ראש והכל נראה תקין לגמרי. באמצע הלילה אני מתעוררת בגלל תחושה מוזרה ומגלה שיש לי ירידת מים מטורפת,סרבתי להאמין שזה קורה לי אך בעלי לקח אותי מיד לבית חולים.לא אלאה אתכן במה שעברתי בלילה ההוא את מפלס החרדה שהייתי נתונה ואת כמות הדמעות שבכיתי בתפילה שהכל יהיה בסדר.עיקר הדבר הוא שהעובר היה במצג עכוז ולכן ניתן היה לשמור את ההריון כ30 שעות נוספות וכך הספקתי לקבל את הזריקות של ההבשלת ריאות אמנם נאלצתי לעבור ניתוח חרום קיסרי למרות שהתינוק שקל קילו וחצי... מאוחר יותר נאמר לי שאם הוא לא היה מתהפך לעכוז הייתי יולדת אותו בבית ואז המצב היה חמור בהרבה. ברוך ה הוא היה פג בריא שלא נזקק לעזרה בנשימה ונשם בכוחות עצמו מהרגע שנולד!!!! אתוודה ואומר שאני מכורה להנקה אז שאבתי לו חלב במשך כחודשיים בהמון עמל ובתמיכה אדירה של בעלי כשלמול עיני אני מדמיינת את עצמי מחזיקה אותו ומניקה אותו כמו כל ילד ובאמת הקטנציק ינק עד גיל שנתיים וחודשיים!! 

אז זהו,הייתי חייבת לשתף. תזכורנה תמיד שגם בתוך הקושי הכי גדול מסתתרת נחמה. ''ואפילו בהסתרה...גם שם נמצא ה' יתברך'' 

בס"ד

לאחר נישואי חווינו קושי רב בעיבור זמן רב חלף מאז שנפקדתי לראשונה:

וגם שזה קרה אחרי 3 שנים של ציפייה מייגעת ומורטת עצבים, ההריון הראשון הסתיים בהפלה טבעית.

לאחר מכן שוב המתנו יחד בחסדיו המרובים לאחר תקופה ארוכה נקלטתי בהריון שני שכבר החל להתפתח לשבוע 14

אלא שגם אז הקב"ה רצה אחרת ובבדיקה שגרתית התברר שלעובר אין דופק

בשלב הזה הרגשתי איך חרב עלי עולמי ושלא שפר מזלי וכמה כאב ודמעות ובכי לה' יתברך על האובדן הכפול

תוך כדי אמונה וצפייה והכרה שכל מה שה' יתברך עושה הוא לטובתינו הנצחית!!

התחלתי לכתוב מחברת תודות שגם בתוך הכאב והאובדן לכתוב את הניסים והטובות שה' עשה עימי

שלא נזקקתי לטיפולים ושנקלטתי באופן טבעי וכו'

ובתוך כל הערפול שבוע 14 מצריך גרידה לא עליכן בנות ישראל-

כמה בכיתי לה' וביקשתי ילדים בריאים ושלמים בגופם רוחם ונשמתם- והקב"ה לא משיב ריקם דמעותיה של בת מלך,

הרגשתי שבקעתי רקיעים התחברתי לרחל אמנו ולכלל הצדיקים בתפילה ובהכרה שה' עימדי גם בחושך.

כעבור שנה בדיוק קיבלתי את בתי בכורתי אפרת. לאחר ציפייה והמתנה היא נולדה בניתוח קיסרי כבת מלכים עדינת נפש וטהורה.

תודה לה' יתברך על חסד כפול ומכופל על הריוןן תקין על כוחות שנסך בי לא לוותר על היכולת להביא לעולם חיים חדשים של ממש של חינוך ועצמאות של בגרות וטוהר שאין כמותו מאחלת לכל מי שזקוקה לישועה שתזכה לה בקרוב בקלות ובשמחה בידים מלאות ובברכה.

(יש המשך מהמם אקצר ולא אעלה אתכן אך כעבור שנה זכיתי לבת שנייה מדהימה לא פחות מיכלי היקרה שנולדה 3 ימים לפני חנוכה בדיוק שלשום חגגנו לה יום הולדת שנה ) תודה לך אבא רחמן תודה.

בלידה הראשונה של הבן שלי קיבלתי פיטוצין לזרז וקרה משהו נדיר- הרחם שלי נקרע!

התינוק נעלם מהמוניטור ואני איבדתי את ההכרה! הרופאים לא הבטיחו לבעלי כלום לא אשה ולא תינוק ועמלו קשה בחדר הניתוח... בקיצור- ניסים עצומים ואני כאן כותבת לכם והבן שלי בן 9 יפהפה טהור וגאון. אבל זו רק ההתחלה.

כשהשתחררתי הסביר לי הרופא הבכיר שלא הוציאו לי את הרחם אלא תפרו הכל. אבל ילדים נוספים לא יוכלו להיוולד לנו.

עשינו הרבה השתדלות רוחנית ורפואית. אחרי המתנה של 5 שנים ובליווי פרופסורים מכל העולם-הריתי שוב ושכבתי 7 חודשים במיטה בבית ובבי"ח לסירוגין כשהרחם הלא תקין מנסה להוציא את העובר.והרופאים משכנעים אותי לעשות הפלה ... כבר בשבוע 24 התחילה לידה.אבל- עם עצירת צירים והמון תרופות וס"ד -המהממת הבאה יצאה בניתוח לאויר העולם רק בשבוע 36-חודש תשיעי!! ואז בניתוח גם שיפצו את הרחם...את הגובלן שם. לקחתי אותה לרופא שהמליץ הפלה ושאלתי אותו אם גם עכשיו הוא רוצה לקחת אותה ...היום היא כבר בת3. מהממת ברמות על כיאה לכ"כ הרבה תפילות.

העולם עצר מלכת וכל הרופאים חשבו שאני אובייקט נפלא למחקר בינלאומי. 

אני באמת מקצרת.אבל תנחשו מה? אני בהריון שלישי! תאומים!!!! והכל בסדר אני כבר בחודש שביעי. אוטוטו מוציאים אותם.

זה בן ובת. אנימאושפזת המון ומטופלת אינטנסיבית אבל- יש אלוקים בשמים!!! תזכרו בכל מצב!!

הרופאים יודעים מעט אבל הוא זה שיודע הכל והוא זה שמחליט!

מחזק. 

וברוך שנתן מחוכמתו לבשר ודם

שיהיה לך בשעה טובה, בידיים מלאות, והמון נחת מאלו שבבית ואלו שעוד בבטן...

ובהזדמנות זו תודה לכל מי שכותבת פה . זה סוג של אקמול עם אנטיביוטיקה לנשמה שלי ...איכשהו לא מרגישה בנוח לתרום את חלקי כרגע , אבל ממשיכה לקרא כל מה שכותבים כאן. ותודה רבה .

הלוואי שנזכה כולנו לניסים!!

בעזרת ה' עוד בחנוכה הזה

תגלי שאת בהריון ותעברי אותו בשלום

ותצאי בידיים מלאות ולב שמח ומאושר

אמן!!!!!!!!!

זה מה שיביא את הגאולה.

ואגב- לכל המצפות לילדים. החפץ חיים בקונטרס אהבת חסד מביא שם שחסד הוא הסגולה הכי גדולה.

כ"א יכול למצוא חיזוק בזה.

והסגולה הכי גדולה שמדבר עליה החפץ חיים זצ"ל היא להכניס יתום או ילד שזקוק לכך.

חברתי מימי מפרסמת את סיפורם כל העת. היא ציפתה 10 שנים! ואז הם אימצו את הסגולה ולקחו ילד עני ממש וגם לומד בחינוך מיוחד. וטיפחו אותו מאד, הוא גם הגיע אליהם פעם בשבוע קבוע ליום פינוק. תאמינו או לא אבל למרות התחזיות הקודרות אחרי שנה נולדה להם בת מהממת! ומאז עוד שתי בנות...צפוף.

חוץ מהנסים עצמם - רק לחשוב אילו בנות צדיקות יש בעם הזה ואיזו מסירות נפש יש לכל אחת רק כדי להביא עוד נשמה יהודית לעולם... שנמשיך תמיד להתחזק באמונה שהכל ממנו יתברך בכל דבר ודבר ובטח בנושא הילודה שזה כ"כ זועק איך מפתח חיה רק בידיו של ה'....

אין לי גרם אינטואיציה , וכולם יודעים למי ניתנה נבואה ...אבל ככה ממה שאת כותבת...

שתזכי בקרוב בע"ה!

כותבת פה רק בשביל פרסום הנס..

ההיריון התחיל רגיל (שלישי), בחודש שביעי גילו האטה בגדילה ונכנסתי לשמירת הריון.

ישבתי בבית וחוץ מלגדול מאכילה רגשית, העובר לא ממש התרשם ונשאר קטן..

בחודש תשיעי היה מחדלון בצפיפות הבדיקות וגילו שצריך לילד במיידי..

התחלתי לבכות, כ"כ רציתי לידה טבעית, אך הבנתי את המצב והסיכונים וניגשתי לבי"ח. 

בבי"ח התלבטו, בדקו שוב והתחילו השראת לידה (זירוז). איך שמכניסים את הפיטוצין לוריד, העובר מוריד דופק באופן מפחיד שגורם להפסקת הפיטוצין באופן מיידי והמלצה על קיסרי (מהפח אל הפחת). בעלי בדיוק הלך להתפלל מנחה וביקשתי חמש דקות לפני שאני מאשרת את הקיסרי. כשהוא חזר (ממש חמש דקות) הרופא כבר רץ לקיסרי חירום וחזר אחרי שעה וחצי. הדופק התייצב בזמן הזה והרופא החליט לנסות שוב פיטוצין, יותר בהדרגה. השעות נוקפות, והרופא רוצה לבקוע מים, המיילדת לא נותנת לו בטענה שמוקדם מדי. כך ארבע פעמים, בכל פעם שהוא רוצה לבקוע מים, המיילדת לא מאפשרת לו בשכנועים שונים. לבסוף, הרופא בדק, ראה מחיקה 70%, פתיחה 6-7 אצבעות והוא בוקע את המים ללא נוכחות המיילדת. איך שהוא בוקע את המים, הדופק הולך ויורד במהירות עד שנהיה שקט.. המיילדת רצה לחדר ומתחילה לירות הוראות באנגלית (כדי שלא אבין ולא אלחץ), את ההוראות הבנתי וגם את המצב, הזעיקו את כל הרופאים הרלבנטיים (6 אנשי צוות נוספים) והתחילו לידה. בעלי בחוץ, לא מודע לכל הדרמה (הוציאו אותו לצורך בקיעת המים), ואני לבד עם ה'. מתלבטת מה להתפלל, מבינה שתינוק תקין לא יוצא מפה, ושואלת את עצמי על מה להתפלל, לבקש תינוק בכל מחיר או רק תינוק תקין.. משתפת פעולה בכל מה שצריך, המיילדת מכניסה יד למשוך (קטנציק וזה אפשרי), הרופא יושב מלמעלה, אני צועקת עליה "תחתכי אותי שיצא חי, תחתכי הכל", וה' עושה נס והתינוק בחוץ.. כל הרופאים קופצים קדימה, והמיילדת מראה להם שהוא חי (זז) והם חוזרים למקומם.. נולד תינוק מושלם, 2200 גרם, חיוני, יונק. בעלי אחרי כחמש דקות שהתינוק נולד שומע פתאום תינוק בוכה, הוא נכנס לחדר בשאלה: "מה נולד תינוק?" מבסוט.. לכי תסבירי לו איזו דרמה הייתה עכשיו..

מה למדתי?! שמותר לבקש הכל.. ה' עושה ניסים לא נתפסים.. לא לפחד לבקש ה-כ-ל, הדברים הכי לא הגיוניים שאפשר.. ה' יכול ונותן..

סוף דבר, קראנו לו "טוביה".. שגם כשקוראים במלעיל ומלרע זה עדיין הכי מדהים עבורו.

לא חשבתי על כלום, רק שיוציאו את התינוק בחיים.. רקמות מחלימות וכאב זה עניין שרובו פסיכולוגי..

שכחתי לציין שלא חתכו כלום.. יצא בקלות, מושלם ואני שלמה..

רואים את יד ההשגחה בכל שנייה מהלידה הזו.

לכך התכוונתי שמותר וצריך לבקש ה-כ-ל.. לא לעשות את החשבונות של שמיים.. ה' "מלוא כל הארץ כבודו".

אני מתנשפת מרב שנכנסתי לסרט...ה' ישמור.

ברוך מחייה המתים!

הייתי בהריון שלישי שלנו.

בסקירת- מערכות מצאו דברים חשודים. שלחו לעוד אולטראסאונד, החשדות רק התגברו...

מכאן לשם- עוד בדיקות ועוד, ייעוץ גנטי, דיקור... הרופאים מדברים איתנו על הדברים הכי נוראיים שיכול להיות.

שלא לדבר על החששות הכבדים להפלה או ללידה מוקדמת.

עברנו גיהנום.

הבן שלנו נולד כמעט בזמן, בריא ושלם.

אני אומרת שוב: בריא ושלם!

מעל הטבע.

בשבוע 12 היה לי דימום מטורף!!  הגעתי לבי"ח עשו לי במהירות הכנה לניתוח והכניסו אותי בלחץ לגרידה, בחדר ניתוח בקשתי שיעשו אולטראסאונד נוסף,הם צחקו עלי ואמרו שאין סיכוי שיש משהו בפנים אבל בכל אופן הסכימו כי התעקשתי  

ובאולטראסאונד ראו-עובר! עם דופק!  הרופאים לא האמינו וקראו להרבה רופאים לראות את זה ,זה היה הזוי כי הדימום היה ממש ממש קשה, השאירו אותי בבי"ח ואמרו שיעקבו וכנראה עד הבוקר זה יפול לבד אבל ההריון המשיך וילדתי בזמן תינוקת מתוקה מתוקה!!

ונס נוסף-

בלידה הראשונה היו לי המון סיבוכים ואחרי הלידה נשארה שארית עם זיהום קשה ברחם, הרופאים אמרו שזה גרם לי לנזקים קשים והידבקויות ואין הרבה סיכויים ללדת אח"כ וב"ה מאז ילדתי עוד ילדים בריאים ושלמים.

שרשרת ניסים הביאה לכך שנולדה לי ילדה בריאה  קצת אחרי גיל ארבעים . אין מילים להודות , אני לא כל כך מתפללת , אבל מודה תמידית ובגילי מקווה שהיא תתחתן צעירה, ושאזכה לראות נכדים .  

נכנסנו להריון, נולד לנו ילד בריא.

Applause! Applause!

הדרן!

מקווים לנס נוסף

כשנסעתי ללדת את בני השני, היתה איתי בצוות האמבולנס אמה של חברתי. חברתי היתה נשואה תקופה כמעט כמוני, ועדיין לא זכתה לפרי בטן.

בחדר הלידה, לפני שנפרדה ממני, הזכירה לי האם שזה זמן טוב להתפלל עבור אלו שעוד לא זכו. אני מעצמי בכלל לא חשבתי על זה, אבל לאחר שביקשה באמת התפללתי על מי שידעתי שעדיין מצפות, ובתוכן גם על חברתי.

לאחר כ10 חודשים חברתי ילדה את בנה הבכור.

לפני שנה וחצי. המחזור מאחר בכמה ימים אבל זה בטווח שאני רגילה אליו כבר. דימום או שניים שהרב מתיר. ואז-

22:00 בלילה, בעלי בטלפון עם אמא שלו ואני מתחילה להרגיש כאבים בבטן. תוך 20 דקות אני על הרצפה לא יכולה לדבר מרוב כאבים.

בעלי מזעיק אנשי מד"א והם מזעיקים אמבולנס. השכן הטוב מתנדב לישון על הספה שלנו הלילה כדי לשמור על הבנות.

אני מתעלפת בפעם הראשונה בחיי, ונוסעת באמבולנס טיפול נמרץ בפעם ראשונה בחיי...

אחותי הגדולה מחכה לי במיון נשים כדי לתגבר את בעלי ולעזור, ואחרי שעתיים של בדיקות והתיעצויות מודיעים לי שאני נכנסת לניתוח.

אני שואלת את הרופאה מה ההשלכות של הניתוח לגבי הריונות בעתיד והיא מסתכלת עלי במבט קצת מוזר ועונה לי תשובה שהפילה אותי: "בע"ה תוכלי להרות, אבל עכשיו את בסכנת חיים."

בעלי המסכן שמע את זה וניסה לעשות כאילו הוא רגוע. איך שנכנסתי לחדר ניתוח הוא נסע לציון של הרב אליהו להתפלל.

6 בבוקר, אני פותחת את העיניים בחדר התאוששות, מרגישה כמו סמרטוט ורואה מולי את אחותי המסורה. (בעלי נסע הביתה לילדות). הרופא המנתח מגיע, מחייך אלי ומבשר לי שהיה לי הריון חוץ רחמי שהתפרץ, שכרתו לי חצוצרה ושהוציאו לי ליטר וחצי דם מחלל הבטן.

אחרי יום וחצי אני בבית, עם ברזל 9 אחרי 2 מנות דם, מתחילה לעכל שעד לפני כמה עשרות שנים נשים היו פשוט מתות מהדבר הזה, מדממות דימום פנימי בלי שאף אחד רואה ופשוט מתות.

אחרי חודש וחצי אני כבר חוזרת לכוחות שלי ומבינה שנעשה לנו נס גדול מאוד. שכפשע היה בינינו לבין סוף אחר לגמרי.

אחרי שנה וחצי אני עם תינוקת מהממת בת ארבעה חודשים.

וכשנסענו באמבולנס ללידה- באותו בית חולים שבו היה הניתוח, אמרתי לבעלי: תראה מה זה...לפני שנה נסענו ככה, הייתי בסכנת חיים. עכשיו אנחנו נוסעים כדי להביא חיים חדשים".

תודה לך ה' על הניסים שאתה עושה עמנו בכל רגע ורגע.

ברוך שעשה לך נס!

תודה ששיתפת...

ראשית - תודה לפותחת השרשור.  כל סיפור וסיפור הוא מדהים.  תזכורת נחוצה שהקב"ה מנהל את עולמו.

אמנם כל לידה הוא נס, ובכל זאת, יש ניסים שיותר ניכרים.

ההריון השישי שלנו היה תקין לחלוטין, ב"ה.  הבעיה התחילה כשההריון נמשך ונמשך, ולא הראה שום סימן להתקדם לקראת לידה.  אנו אמנם רגילים ללדת באמצע ואף מעבר לכך של החודש העשירי, אבל גם את התאריכים האלה עברנו - ואין תהליך של לידה.  הסיבה ללידה באמצע העשירי היא כי למרות שהמחזור שלי הוא 30-32 ימים, הביוץ הוא בסביבות היום ה- 24-25.  זאת אומרת, שצריך להוסיף לפחות 10 ימים לתאריך המשוער שמקבלים מכל סרגלי חישוב לידה כדי להגיע ליום המשוער שלנו.

עברתי את האריך המתוקן שלי, ועוד שבוע ועוד שבוע  הרופא יעץ לי ללדת בקיסרי.  אבל לידות 2 ו- 3 היו בקיסרי (אחד עקב התערבות לא נכונה של המיילדת שתקע את הלידה.  השני כי חבל הטבור היה כרוך פעמיים סביב צווארו של החמוד), ונלחמתי כדי ללדת את 4 ו- 5 בלי ניתוח, ולא הסכמתי להתנדב לניתוח.  לא הציעו לתת לי זירוז עקב שני הניתוחים שעברתי.

הלכתי מאחד לשני , לשלישי, לרביעי... בבית, מהגדול לקטן, ובקשתי את ברכתם\רשותם ללדת.  הרגשתי שיש אנרגיה "מונעת לידה" בבית, כי לא רצו לוותר על אמא, לא לוותר לזמן הלידה ולא לוותר על אמא לאחר החזרה הביתה, כשאמא צריכה יותר לנוח ולטפל בתינוק.

ואמנם, הנס הראשון היה שהתחילו צירים.  הצירים התחילו יומיים לתוך החודש ה-11 (כן, אחת עשרה) לפי התאריך המתוקן.  מבחינת התאריך הרגיל - יותר משבועיים לתוך החודש ה- 11.  ב"ה הרופא המיילד ידע שיתכן שהתינוק יהיה זקוק לסיוע חיצוני מיד לאחר הלידה.  בחר הלידה היה רופא ילודים עם אינקובטור מוכן.

ב"ה התינוק נולד (עם קצת ואקום), והיה נראה תינוק מושלם.  רק שהוא היה מכוסה במעטה דקיק של מקוניום והוא לא נשם.  רופא הילודים ניסה להנשים אותו, אבל אויר לא נכנס.  אז הרופא נאלץ לשטוף לו את הראות.  להחדיר לראות נוזל (תמיסת מלח), לשאוב את הנוזל החוצה עם המקוניום (הקקי הראשוני של תינוקות.  אצל תינוקות בשלים מדי, פעולת המעיים מתחילה עוד לפני הלידה.).  

סיפור של 90 שניות (ראיתי כל שניה ושניה מתקתקת בשעון הקיר בחדר הלידה), ואז הוא בכה בקול גדול וכל מי שהיה בחדר חזר לנשום גם הוא!  חוץ מלעשות לו הרבה אמבטיות כדי לשטוף את המקוניום (אפילו סרקו את שערותיו עם מסרק סמיך כדי לנקות את השער שלו!).  ולהחליף לו הרבה חיתולים מלוכלכים ביומיים הראשונים, הכל בחסדי שמיים, בסדר גמור.

היום הבחור כבר מדריך בבני עקיבא ומתנדב במד"א.  ב"ה יום יום.

וזו הסיבה שרופאים מתחילים להילחץ כשההריון נמשך יתר על המידה.  

אגב, בהריון הבא גיליתי את נפלאות טיפולי הכירופרקטיקה.  הלידה היתה בתום תשעה ירחי לידה (כמו בשיר ;)  ), לפי הלו"ז האישי שלי (מתוקן לפי הביוץ).  נודע לי שמי שמטופלת לאורך ההריון  בכירופרקטיקה, נוטה ללדת בתחילת התשיעי.  אז הפעם ילדתי יום יומיים לתוך העשירי - תאריך סביר לחלוטין.  (הכירופרקטור, לעומת זאת, היה היסטרי שאהיה מוכנה עם תיק כבר מתחילת התשיעי!)

בשורות טובות לכל עם ישראל,

ושנזכה לראות את הנס בכל דבר, גם בדברים הלכאורה פשוטים ושגרתיים.

אפשר לשאול מה זה כירופרקטור?

כמה אהבה שופכים עלינו שם מלמעלה!!

שוכבת בבית חולים עם הרבה חרדה מסביב ותכונה לקראת הניתוח...

(מי שלא קראה את מה שכתבתי לפני שבוע בערך- שתקרא)

ופשוט דומעת. דמעות של תודה ותפילה.

בטוחה שאתן מצטרפות.

באמת כמו שה' שלח לך את ברכתו עד עכשיו שימשיך לשפוך עליך שפע ברכה!!

המון בהצלחה

ושהכל יעבור בשלום!

שאמא שלהם לא נמצאת...

לדעתי הגיוני המעשה שלה אבל אולי לא הצלילה לעשות אותו בנעימות...

לבת שלך את יכולה להסביר את הנל..

וקורה לכולנו שלא הבנו את הסיטואציה כמו שצריך ועשינו טעות... לומדים מה שאפשר וממשיכים הלאה...

אצלינו השומר מכניס הורים רק כשיש אישור מיוחד.

לא יודעת למה זה קשור להכנסת אורחים, לדעתי לא היה כדאי להגיע מלכתחילה אם אמרו שלא

אבל מצד ביה''ס לא מבינה למה לא יכלו לעשות בערב אחר, ולהזמין את ההורים כמתוכנן. ההורים לא כעסו?

נראה לי הם סתם התעצלו...

אולי חשב שאני מצוות ההפקה...

הכנסת אורחים- זה לא רק להזמין לשבת.. אני רואה את זה כדמות שנכנסת לבית הספר, גם אם בטעות, יש 2 אפשרויות:
לגרש- מה שקרה
או להסביר את הסיטואציה בנעימות, ולהזמין בשמחה ובהסבר, למרות שלא מתאים.

וכן... עצלות, ולדעתי אימהות שמחו שכך כי גם הן התעצלו להגיע.
בית ספר מרוחק מהעיר...כרוך בנסיעה, וזה גם זמן ןערב..
לבנות יש הסעה

תצטרך לתרץ אחכ לבנות או לאמהות שגם רצו להגיע ונמנעו בגלל שזה לא הוגדר לאמהות. זה באמת לא פייר.

אולי מהתחלה היה עדיף שהיתה מודיעה שמי שרוצה מוזמנת להגיע ודי.

אבל אולי גם מצידך יש מקום להראות לילדות שכשיש כללים צריך לעמוד בהם ולא להתעקש לעבור עליהם

אישית הייתי מאוד (מאוד!) כועסת אם הייתי במקומך

וואו ככה לגרש אמא???

הלם

הבת שלי סיימה ו' השנה, מסיבת הסידור שלה נעשתה תחת מגבלות קורונה, וגם זה הצליחו להשחיל בין סגר לסגר.

נראה לי יש יותר שכבות ביסודי שהשתבשה להם מסיבת הסידור, מאשר שכבות שהתנהל כמתוכנן.

מבאס ממש שהילדים מתכוננים לאירוע והוא לא יוצא לפועל בגלל מגבלות.

אצלנו הפתרון במקרים כאלט, שהבית ספר מזמין הסרטה מקצועית של הטקס, ואז נשמר זמין לכל אחד בכל מקום.

אפשר גם לעשות שידור לייב. אפשר להציע הצעת ייעול לפעמים הבאות.

כרגע אפשר להציע לעשות טקס חוזר, הפעם רק לאמהות.. אולי ביום שישי. חלק מהאמהות לא יוכלו להגיע, תמיד יש כאלו. יום שישי הרבה אמהות יכולות. מי שלא יכולה שתזמין סבתא/ דודה/ אחות גדולה במקומה.

לגבי השאלה שלך, את מכירה בטעות שנעשתה, ממש בתום לב, אבל טעות בשיקול הדעת.

מנהלת ביסודי חייבת להיות קשוחה עם הכללים.

תראי איך המרחב הציבורי נראה כשכולם מפחדים משיימינג.

בית ספר זה לא מתנס שאפשר להגמיש כללים

ואם תלמידות היו יוצאות מפוקוס כי "גם אמא שלי בבית ואני רוצה להתקשר שתבוא"

מי שהייתה נאלצת להתמודד עם הבלאגן זו המנהלת.

גישה של הכנסת אורחים לא רלוונטית לדעתי בסיטואציה הזו

זה כמו שתלמידה שקיבלה השעיה תוכל להיכנס לכתה כי היא "כבר הגיעה"

תלמידות כל הזמן מנסות לבדוק גבולות ולכן מנהלת צריכה ללכת ראש בקיר הרבה פעמים.

אגב שיימינג, לפני כמה שנים "התפוצצה" בתקשורת כתבה על מנהל בית ספר שהשעה תלמידה שלא עמדה בכללי מסיבת בת מצווה שנהוגים בתקנון.

המסיבה נערכה כמובן בשעות שאינן של לימודים, באולם פרטי ולא הייתה קשורה למוסד הלימודים.

גם שם הטענה של האמא הייתה שבהסתכלות פרטנית לא היה צריך להשעות את הילדה.

טענת המנהל הייתה שבהסתכלות כוללת היה צריך להשעות כי הכללים ברורים וידועים וההורים חתומים על התקנון.

אני יכולה להבין את שני הצדדים, אבל אני שמחה שבמוסדות הלימוד של ילדי אוכפים את הכללים של בית הספר לטובת הכלל ולטובת הסדר.

זה נותן המון כח למורות ושומר על רמה גבוהה ולא מיליון התערבויות של הורים שמחלישים את המערכת.

אז נכון שבמקרה שלך אולי לא היה קורה כלום אם היית נשארת בהנחה שהאמהות והתלמידות היו זורמות עם זה,

אבל זה כן משדר שדר כללי יותר, שאפשר "להגמיש" כללים, פשוט להגיע ויהיה בסדר.

נכון היה לפנות אליה מראש ולבקש הגמשה, כשזה לא קרה, אני מבינה את הפעולה למרות שהיא "לוחמנית"

גם הגעה ללא תיאום עלולה להתפרש כך (אם כי ברור שזה לא המקרה, את הגעת בתמימות כדי לשמוח עם הבת שלך)

לגבי הבת שלך שראתה שהגעת ואז שהלכת, אפשר לעשות מהלימון לימונדה,

להסביר:

אמא רצתה להשתתף ולשמוח איתך. ניסיתי. המנהלת לא הרשתה אז הקשבתי למנהלת והלכתי.

המסרים:

1. את חשובה לי, עשיתי השתדלות להשתתף.

2. לא כל מה שרוצים ומנסים, בסוף מקבלים.

3. למנהלת יש סמכות עליונה בזמן ובשטח בית הספר.

לגבי פניה למנהלת, אפשר לפנות אבל לדעתי לא כביקורת על ההחלטה, אלא יישוב ההדורים.

אפשר לכתוב את השתלשלות האירועים ואת הרגשות שלך, ולסיים בכך שאת מכבדת את ההחלטה שלה כמנהלת.

לדעתי זה רק יתן לך נקודות מולה בשנים הבאות וזה הרבה יותר חשוב לתועלת הבת שלך, מאשר לצאת צודקת לגבי האירוע הנוכחי.

וחיבוק על האכזבה!

חיבוק 💞איזה חוויה מבאסת.

גם לך וגם לילדה.

ברור לדבר איתה.

אבל בית ספר פעל בצורה ממש מבאסת שעשה את המסיבה בבוקר. אצלנו גם דחו את המסיבה מלפני פסח לאחרי פסח אבל ברור שזה צריך להיות עם ההורים!

אולי אני מפספסת..

אבל ברור שלא הוגן שרק אמא אחת תהיה..

מה זה קשור להכנסת אורחים?

מנקודת המבט של התלמידות
תמיד מדברים ועוסקים בהכנסת אורחים, דווקא כשקשה, כשלא רוצים...
זו לא הזדמנות להעביר מסר חינוכי מתוך מעשה?
לזה התכוונתי.

זה לא אירוח של ראש העיר בבית הספר, שהתארגנו לכבודו.
דווקא האמא הפשוטה, שעשתה טעות אבל טרחה והגיעה, אולי בכל זאת נזמין אותה? נארח אותה במסיבת הסיום למרות שלא הייתה צריכה להיות נוכחת...

נקודת מבט קצת שונה...

אי אפשר לחנך אותן על חשבון משהו שלא פייר כלפיהן.

בנוסף, כשעושים משהו שהוא לא בסדר (כן, זה לא נורא ואיום אבל לא תואם את הכללים), אין כ'' כ סיבה לצפות ליחס לפנים משורת הדין.

וממש ממש מבאס שלא הזמינו את האמהות! 

בעייני ברור לאפשר לך להשתתף

באמת בתום לב, היית האמא היחידה

לא איזה קנוניה מאורגנת מאחורי הגב

מה הביג גיל, אםשר להסביר את זה נורא בקלות לילדות (ולאמהות)

אצלנו במוסד זה ברור היה עובר בטוב ובנעימים גם מצד ההורים וגם מצד הצוות החינוכי

חיבוק על החוויה, כן הייתי מגששת עם הבת שלך איך היה לה החוויה, תשתדלי לא להכניס לה מילים ורגשות לפה, יותר שיח לפי תומו

עלה 30 שקל. הוא לא מהענקיים אבל ממש נח לשתות ממנו.

אני שותה פי מליון מאז שיש לי אותו.

ומחזיק לי כבר חצי שנה. עבר כמה נפילות וכזה ושרד.

לייף בקבוק טריטן פיה כפולה ורוד 600 מ"ל

יש לו גם קש לשתות וגם פתח רגיל לשתות שמרימים, והקש רחב כזה, זה לא שיוצא טיפה ממנו.

התחברתי אליו ממש חח

אני בשוק אחד שותה אותו😁

ולפעמים נמצאת במקומות שאין לי איפה למלא

המלצה של יונה המלצות במקור אני חושבת.

ממש אוהבים אותו ויש כמה גדלים אז אפשר לבחור.

יכולה לנסות לחפש את הקישור אם רלוונטי...

זה מה שיש לי

באיכות גבוהה בקבוק מים 500 מ "ל 1000 מ" ל bpa חינם הוכחה ניידת לילדים מבוגרים ספורט חדר כושר לסביבה

וזה עוד המלצה שלה:

בקבוק מים נייד בנפח 1 ליטר, בקבוק מים ספורט יפה, בקבוק שתייה נגד נזילות לחדר כושר לנסיעות חיצוניות, כושר ורכיבה על אופניים

כן אגיד שבנפילות הפקק עלול להישבר... אז כדאי להיזהר. אבל בגדול אנחנו מרוצים ממש ואחרי תקופה חידשנו לאותו דבר.

נכנס למדיח ואת הפיה מנקה עם מנקה בקבוקים קטן.

גודל מעולה ממש

עלה בסביבות 120 שח. אבל משמש אותי כבר המון המון זמן

גם כשהייתי מקיאה קבוע בנסיעות. ותמיד היה לי מוזר שלא עלו עליי לפני שסיפרתי.

בהריונות האחרונים לוקחת בונג'סטה אז מתפקדת רגיל ללא הקאות.

אם יש חום ואז זה כן עדיף להוריד.

לגבי הכדורים לבחילות באמת לא חפרתי כי לא הייתי צריכה ב''ה. אבל תבדקי על זה קצת, אולי תופתעי שזה לא דרמטי (שוב, אין לי מושג). וגם לסבל ולהקאות יש משמעות, בסופו של דבר הכל משפיע. תרגישי טוב!! 

זה תגובה נורמלית וטבעית של הגוף

הרופא של הילדים שלנו אומר לתת אקמול רק אם כואב ומתלוננים

אם למשל זה חום והילד לא סובל אז לא לתת

ואני חושבת שזה לא מדויק להגיד את זה

אבל אני מעדיפה לא להמשיך את הדיון הזה וכל אחת תעשה מה שהיא מבינה ומרגישה

אני מכירה הרבה שלוקחות.
גם לקחתי בהריונות היפרמאזיס, אבל למזלי לא עזר אז הפסקתי לקחת כי גם אני חוששת מכל הכדורים האלו אז הרגשתך ממש מובנת.

כמה שמנסה להעביר תבחילות..

לא מסוגלת לשתות מים ועוד

נמנעתי מהכדורים
למזלי, באחד ההריונות כשלקחתי לא זוכרת את השם... מה שהיה לפני הבונג'סטה, לא עזר לי. אז לא הייתה לי סיבה לקחת.
לזכור שזו תקופה שעוברת
וללעוס קרח, כמו שכתבו לך פה, כל כמה זמן כדי לא להגיע לעירוי...

אבל האמת שבדר"כ ההקאות לא מפתיעות אותי

אני סוחבת את הבחילה כמה שעות ורק אז מקיאה.

בהריון הראשון שהקאתי בטירוף בלי הפסקה אז לגמרי פגע בעבודה

לא הייתי מסוגלת לצאת לעבוד אחרי שהקאתי את הנשמה על הבוקר.

ובאמת סיפרתי למנהל שלי על ההריון נורא מוקדם.

צריכות להדליק משואה

החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)

מה אישה עשתה לפני 200 שנה?

הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?

התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.

היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה

(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').

מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים

אמבטיה של רבע שעה בערך

משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות

מקלחת טובה

מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.

צחצוח שיניים וחוט דנטלי

עיון בכל הגוף וזהו

גג 40 דקות

ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ

גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני

ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון

אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?

שווה לבדוק את זה

ולהבין את ההלכה כמו שצריך..

אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.

היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג

תלכי ותשאלי

זה לא אמור להיות מורכב בכלל.

דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.

בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…

מי הרב שלכם?

אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?

כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.

אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים

לא צריך שום רשימה בשביל זה

רק לעבור

ראש- לחפוף, לסרק

פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים

חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..

וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.

אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.

רק מה שרלוונטי לך, ואולי סתם מפורטים שם דברים שמבחינתך הם חלק מובנה ממקלחת ולא צריך שיהיו מפורטים בכלל.

או שתוותרי על הרשימה ופשוט תעברי לעצמך על הגוף.

וזה מצטמצם פלאים.

אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.

יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.

מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.

אין באמת הרבה עשיה.

אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️

כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן

ולא משהו חריג

בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.

אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.

לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.

אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.

אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.

עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.

ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.

שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.

חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).

זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.

ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.

את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.

במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.

במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.

בהצלחה!

מבינה אותך ממש!

חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,

אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.

הניסיון הופך את זה ליותר קל.

זה נהיה יותר מוכר.

ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...

אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.

זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.

מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅

יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....

יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר...   אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...

בהתחלה זה ממש כמו הר.

אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.

מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.

השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,

ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.

וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.

אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.

העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.

שאני אומרת לעצמי כשאני מתחילה להיכנס ללופ של ו'מה אם איך שאני עושה לא מספיק' (אצלי זה קורה סביב ניקיון לפסח).

ברגע שעשית מאמץ סביר (פירטו לך פה בכמה הודעות מה זה נחשב), אין שום סיבה שתצוץ לך חציצה יש מאין שתפסול יותר מאשר אם היית טובלת במים לא צלולים- וזו אופציה קיימת וכשרה.

מזל טוב! 🥳 כלה בשנה ראשונה זה שלב מרגש (וכן, יש בו גם דברים מלחיצים שצריך ללמוד לנהל)🤍

זה לעבור עם בעלי קודם.. על כל מה שאני עלולה להתקע:

אני מתחילה לפני את ההתארגנויות גוזרת ציפורניים עור יבש וכו

ואז מבקשת שיסתכל על הציפורניים ויגיד לי אצבע אצבע שזה בסדר

ואז על עור יבש

ואם יש פצעים

וכל דבר שאני עלולה להיתקע עליו שעות במקווה אח"כ

. והוא עובר איתי ואומר לי דבר דבר שהוא בסדר.

ואז במקווה אני ממש מחזיקה בראש שעברתי על הכל ועשיתי הכל ואני רק עושה סקירה אחרונה של מעבר רציף על כל הגוף - אני כן מתקלחת שוב אבל זה עניין של מה נח לך.

(ואם ואם פתאום מגלה איזה עוד פעם משהו אני למרות הבושה מצלצלת לבלנית ושואלת אותה אם להתעכב על זה או לא)

אני מרגישה שזה ממש נתן לי עוגן שאני יודעת שזה בסדר ואם לא התחדש שום דבר אז כבר עברנו על זה

דברים אחרים לא עזרו לי וזה ממש כן

אולי יעזור גם לך❤️

אם את גם ככה מרגישה שלא מעריכים אז אין טעם להתאמץ, לא יעריכו את המאמץ.

אם את חושבת שיש סיכוי שתבקשי ממנו המלצה לעבודה הבאה אז אולי כן כדאי להתאמץ.

אני חושבת שמאוד חשוב הכמה ימים מנוחה לפני לידה, זה להגיע ללידה הרבה יותר ברוגע ובנחת ולא הייתי מוותרת על זה.

אם זה מקום שמאפשר אז להגיד בפה מלא, אני לוקחת ימי מחלה עד הלידה. כבד לי/ קשה לי וכו'

אם לא יסכימו ויגידו שתקחי ימי חופש אז אולי לעשות מה שחשבת וכל בוקר להודיע לו שאת חולה ולא מגיעה.

את גם יכולה להגיד לו שהתחילו לך צירים ואת לא מסוגלת לעבוד.

זה יסגור לך את הפינה שאת באמת לא עובדת עד הלידה (אני באמת סחבתי צירים שבועיים לפני לידה, זה קורה)

שאת לא חוזרת עד הלידה.

זו אי נעימות זמנית במקום אי נעימות מתמשכת...

כי גם להודיע במשך שבועיים כל יום ש"את לא מרגישה טוב" בעיניי מאוד לא נעים... וגם לא יפה כלפי המשרד.  עד כמה שהם מקום מעצבן אני חושבת שיותר ראוי לתת להם את האפשרות להערך כמו שצריך.

ובאמת, גם לך זה יחסוך אי נעימות כל יום מחדש 

יש לך מחשבנייד של העבודה בבית?

קחי מחלה ושבי לעבוד על זה מהבית ולהשלים

או שתבקשי ממנו לעבוד מהבית כי את ממש מתקשה להגיע כבר, רק כדי לסגור את התיקים האלה, ואז תצאי (בהנחה והוא ישלם לך על ימים אלה במלואם)

מעבר למה שכתבו שחשוב מנוחה, את בטח תרתי המלצות למקום העבודה הבא. סגירת קצוות אם את לא מתכוונת לחזור זה מתבקש (אם יש אפשרות כאמור)

הוא לא יתן לי לעבוד מהבית וגם ישלם לי ימי מחלה.. 

וגם, 

אני באמת הייתי רוצה לצאת לחופשה לפני הלידה, 

לסדר לנקות מה שאפשר ולהתארגן.. לתת קצת יחס לילדים לפני.. להתכונן.. 

וגם, 

לנצל את ימי המחלה שלי למקרה שלא אחזור לפה.. 

זה גם השיקול שלי, שאני רוצה לאפס את ימי המחלה למקרה שבאמת לא אחזור לפה.. 

לא הייתי רוצה לשתף אותו בפרטים לגבי הלידה... לא נעים לי לשתף גבר בדברים האלה.. 

לבן שלי הייתה דלקת אוזניים והוא בכלל לא התלונן על כאב, רק היה חום, וכשבאנו לרופאה אחרי 5 ימים (כי היו שישי שבת באמצע אז באנו ביום ראשון) היא ממש נזפה בנו כי זה כבר היה חמור והיה צריך אנטיביוטיקה.

אז לא תמיד הם מראים כאב

אצלנו חופשי מכניסים גם בין לבין, ואני יודעת שבהרבה מרפאות זה ככה

ככה זה אנשים מגיעים לרופא ילדים בלחץ לפעמים... זה לא שאת תמיד יודעת יום מראש. ממש מוזר ומבאס שהתעצבנו עלייך

ויש רופא תורן גם

שזה לאלה שלא הספיקו לקבוע תורים לאותו יום.

לגמרי יכול להיות חיידק כלשהו

הרופא לא יגיד לך שאת סתם דאגנית אחרי 5 ימי חום

אצלנו אחרי 3 ימים מבצעים ספירת דם ושתן

אז הייתי מחכה לרופא שאני סומכת עליו.

היה לי אותו סיפור, עם חום מתמשך שלא נגמר, מרוב לחץ הלכתי לרופאה הראשונה שהיה לה תור.

היא נתנה אנטיביוטיקה  - סתם שיהיה, כי היא דאגה שהחום מתמשך.

האנטיביוטיקה גמרה על הילדה, בחילות ושלשולים, ממש מסכנה.

הלכתי למחרת לרופא הותיק והמוכר, אמר להפסיק ושזה ויראלי.

וכן, קרה לי אחכ כמה פעמים שהילדים תפסו את הוירוס הזה, וזה באמת ארוווווווווך

אבל מאז אני לא מוותרת על רופא שאני סומכת עליו (זה רק סיפור אחד מתוך רשימה ארוכה)

יש לנו תור לרופא הבוקר.

נראה מה יגיד.

@אוזן הפיל כן, היא ערנית, שותה ואוכלת. עם אקמול נראית 100% בסדר.

בגלל זה אני לא כל כך דואגת.

אבל נלך לרופא בכל זאת.

ותעדכני מעניין מה זה...
לי יש בת שסביב הגיל כמו שאת מתארת, היה לה חום שבוע פלוס ברצף, וכל הבדיקות היו תקינות.
וזה קרה לה כמה פעמים
ופתאום נעלם.
 

אמרתי לכן שהוא אדיש....

כן אמר שאם מחר גם יהיה חום לבוא לעשות ספירת דם

וגם רצה שנעשה בדיקת שתן.

אני דווקא אוהבת את הרופאים האלה.
שנותנים עוד יום, ואם ממשיך, תעשי בדיקת דם ושתן. יפה נתן מה שצריך, אבל נתן עוד יום
ותראי שתעדכני שמחר יעבור לה... מניסיון...חחח

מה שכן, אם ממשיך, אל תהססי לרגע ותבצעו בדיקת שתן ודם.