לדעתי מעצים את החויה הזוגית.

יש עניין במה שסמוי מן העין... בהיריונות הראשונים גם אנחנו בעצמנו העדפנו לא לדעת. בהיריונות הבאים כבר היינו במתח...

אבל לשאר האנשים בעולם זה לא אמור כל-כך לשנות מה יש לנו, נכון?

וכן, יש בזה משהו נעים, לשמור סוד רק של שנינו...

בעיקר מבחינת אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין..

על האולטרהסאונד סומכים לגמרי..

רק להורים נספר בחודש תשיעי כדי שידעו להתכונן עם הברית בע"ה.. הריון ראשון ואין לי שום כוונה לארגן הכל לבד כשאני יודעת שההורים שלי יכולים וישמחו לעזור בזה...

כמוך, האמהות התרגשו, הנהנו בראש, ותכלס יכלו להתארגן רק כשנולד הבן ונודע יום הברית...

1. לקנות בגדים לכל המשפחה

2. לטפטף למי שלא צפוי להיות סנדק- שהוא לא יהיה.

3. לתכנן מי רוצים שיהיה המוהל (אפשרות ראשונה ואפשרות שניה- ככה הבעל/ מי שקשור למוהל יודע כמה שיותר מוקדם להתקשר למוהל ולא צריך לשגע את היולדת שניה אחרי הלידה עם כל השאלות האלו)

4. אם לא מזמינים קיטטרינג- יש דברים שאפשר לבשל לפני ולהקפיא

5. אפשר לקנות מלא דברים במבצעים גם חודש וחודשיים קודם (חד"פ, שתיה ועוד ועוד)

6. להחליט ולהודיע להורים (או להחליט עם ההורים) איפה תהיה הברית (אם יש משפחה מאילת שבטוחה שהברית תהיה אצלם אז כדאי לסגור את הפינה הזאת קודם בנחת ולא שהיולדת צריכה להתמודד עם תגובות מופתעות שניה אחרי לידה:

"מה, זה במטולה? לאאאאא, ברור שזה יהיה באילת!"

7. אם היולדת רוצה להתנחל אצל אמא שלה, מן הסתם שגם הברית תהיה באיזור, ומן הסתם נוסף, חלק מההתארגנות תיפול על ההורים, הם יכולים לשריין למשל ימי חופש מהעבודה, להעמיד לזוג ההורים הצעיר רכב וכד'.

8. אולי בעצם נקודה שמסכמת נקודות קודמות: כשיש הערכת מצב מקדימה, כל אחד יודע את תפקידו בכוח ומבצע את המטלות הטכניות שלו- ולא צריך להתחיל להתווכח על התכנון.

9. תיאום ציפיות עם ההורים- מה הצפי לכמות מוזמנים מכל צד- בהנחה שהברית תיפול על יום חול (הסתברות די גבוהה)

10. תכנון כלכלי מראש (בין אם מדובר באירוע גדול ובין אם מדובר באירוע קטן)

(ובעיקר צרם לי הזלזול, מה אכפת לך שאנונימית רוצה שההורים יתכוננו לפני? למה לכנות זאת סיבה טפשית?! ממש לא טפשי...)

11. להתכונן מבחינת שעות בעבודה שצפוי לצאת חצי יום מתישהו בשבועות הקרובים. לך כיולדת ברור שיבואו להשתתף בשמחתך, אכפת לך איזה מאמץ נדרש מהאורחים כדי להתכונן לזה?

(למשל כשהייתי בת שירות אחותי וגיסתי ילדו בנים בהפרש של שבועיים- היה לנו ברית יצחק, ברית, ברית יצחק, ברית ופידיון כשאת רוב האירועים אמא שלי אירגנה ואני עזרתי לה לבשל ולהתארגן, כל זה נפל על תקופה של קייטנה בשירות לאומי שהיה צריך לדאוג לי למחליפה- לא משהו בלתי אפשרי אבל המנהל והרכזת די התעצבנו על הרגע האחרון, אם הייתי יודעת על צפי האירועים הייתי יכולה להתארגן בעצמי עם חלוקת המטלות בקייטנה בצורה הרבה יותר טובה, להתארגן יותר טוב בעזרה בבית (בין השאר רצו שאכין את המזכרות, יכלתי להכין גם חודש לפני- למי מפריע...) והכי חשוב- כשבאתי לבקש שחרור לאירועים אם הייתי אומרת שצפויים כמה אירועים אולי הייתי מוותרת על חלק אבל ברגע שעשיתי משהו בשביל אחותי- לא יכלתי להוריד הילוך אצל גיסתי שאף אחד לא יפגע, מה שגרם לקצת הרבה תסבוכות)

12. לגשש לגי קוואטר (או איך שאומרים) כשאני הייתי בהיריון בבן ממש רציתי להציע לחברה אבל אין מצב שהיה לי אומץ אם לא פנים מול פנים, אז שאלתי אותה כשהייתי בתשיעי אם בכללי תהיה מעוניינת, היא התרגשה מאוד מהמחווה ולא היה מצב שאראה אותה פנים מול פנים אחרי הלידה ולא רציתי בטלפון.

לא חושבת שצריך לקנות בגדים, בא נגזים.. ברית..

סנדק זה עסק מורכב גם אם אומרים מראש שלא. סתם מריבה שמתחילה מוקדם מידי...

מוהל אצלי בראש יש רק אחד בעולם. ואי אפשר הרי לקבוע איתו מראש, נכון? וגם ההורים לא יכולים לסגור אולם או קייטרינג וכל מה שצריך. כי צריך לדעת את יום הלידה בשביל כל זה.. ואפילו מיקום יכול להשתנות אם זה שבת או חול, שלג או שמש.. ואם היולדת מתנחלת אצל ההורים זה גם כשזו בת.. ואפילו קוואטר יכולים לגלות הריון יום אחרי שתקבעי איתם.. 

כנ"ל עם עבודה. לא יודעים למתי למצוא מחליפה, נכון?

בקיצור, לא יודעת אם כל זה גורם לסיבה להיות טיפשית, אבל בהחלט לא נראה לי שזו סיבה שבגללה צריך לחשוף את מין העובר אם מעדיפים לשמור את המידה (החטטני משהו...) לעצמנו..

וסבתא שלי שזה בן. הם קבעו טיסה (ברוב חוצפתם!!!!) ל8 ימים אחרי התאריך. אין לי מושג מה הם חשבו לעצמם אבל נחסכו עלבונות המי יהיה סנדק.. הם טסו למחרת הלידה..

ואם אירוע אחד- אז יש כאלה ששבוע יספיק, יש כאלה שלא, מה אכפת לך מתי האורחים מתכוננים?

ואם יש להם עוד אירועים ועל אירוע אחר יוותרו כדי לא להיעדר יותר מדי?

מה אכפת לך אם אני כאורחת קרובה, ראיתי דברים במבצע או הזמנתי באינטרנט חודש מראש וזה חסך לי המון כסף?!

נכון שזכותכן כיולדות לא לספר מה שאתן לא רוצות לאף אחד, וכנראה שהאורחים יסתדרו ויכבדו אתכן למרות הכל,

זה עדיין יפה למי שמועניינת לשתף ועשוי להקל על המוזמנים, לא כל שכן על ההורים המארגנים.

לגבי מיקום- אני יכולה להעיד שכיולדת ידעתי שאני הולכת להתנחל אצל אמא שלי, מה שיעורר אצלה ציפיות שהאירוע יהיה ביישוב שהם גרים בו- מה שאומר שהרבה מהארגונים יפלו עליה (אמא שלי מבשלת את האוכל באירועים שלנו)

ואני רציתי שהאירוע יהיה דווקא קרוב להורים של בעלי כדי שהם לא ירגישו אורחים וההורים שלי מארחים, אלא שניהם שותפים באותה מידה לאירוע. כצפוי זה עורר אנטיגניזם אצל אמא שלי, אבל הסברתי לה יפה מאוד שזה התכנון סה"כ דיברנו על זה שבוע לפני הלידה, בואו לא ניסחף חודשיים...

אבל לנהל את השיחה הזאת כיולדת הורמונלית היה מתיש אותי ברמות על...

גם כמוזמנת- עזר לי לדעת מיקום פחות או יותר- אם זה מקום נגיש להגיע באוטובוס ואם בחור נידח- אז להשכיר רכב מה שגורם להוצאה כלכלית שלנו כזוג צעיר אין אפשרות להוציא 500 ש"ח על אירוע (רכב+ביגוד+ מתנה)

בהתראה של שבוע. (אפשר לחסוך מראש לכל מצב שלא יהיה אבל בהחלט עוזר לדעת הסתברות מדוייקת יותר)

אגב- נכון שיש דברים לא צפויים בחיים, ואולי הברית תהיה בשבת ואולי הלידה תהיה חודשיים לפני הזמן-

יש הבדל בין משהו לא תלוי בנו כבני אדם, לבין משהו שאפשר לדעת ולהתכונן אליו, רק שאי אפשר לדעת... כי.. סתם לא מספרים.

שחוץ ממוהל וסנדק, שזה עסק שלכם, את נכנסת לראש של אחרים מה הם יכולים לעשות לפני ומה לא,

יכול להיות שבמקרה שלך הספציפי לך ולהורייך ולמוזמנים שלך זה לא משנה,

אבל ככלל, בהחלט יש הרבה שיעדיפו לדעת לפני ולהתארגן. (זה שהם מקבלים בהבנה שלא מגלים להם לא אומר שלא יכלו להיעזר במידע)

לך אולי כיולדת לא אכפת שאחיינים שלך/ אחים שלך לא יבואו עם בגדים חדשים, יש משפחות שברית זה אירוע לכל דבר ולא עובר מסך בלי בגדים חדשים (אלא אם שמרו את חליפת ליל הסדר נקיה ומוכנה)

אני קניתי לבת שלי שמלה ב30 שקל באיביי שמלה מהממת שבארץ לא הייתי מוצאת שמלה בפחות מ150 (בטח שלא בהתרעה של שבוע) שמתאימה לברית של אחיין.

אולי גם כאורחת את לא בקטע של בגדים, זה עוד לא הופך את הנושא לסיבה טפשית 

ומבחינת עבודה, לא יודעים באיזה יום צריך לצאת מוקדם, אבל יודעים שיהיה יום כזה, אז מתארגנים עם השעות מראש.

זה מה שאנחנו עשינו בברית של אחיין שלי וזה עזר לנו מאוד לדעת מראש.

וגם לי כאחות של היולדת היו לא מעט הוצאות שקשורות לברית ולהתכונן כלכלית עזר לנו מאוד.

התחשבות בזולת זה ערך חשוב מאוד, לא מבינה מה קשור טפשי, אם מישהי רוצה להיעזר באחרים בהתארגנות לאירוע זה יפה מאוד להכין אותם מראש:

א. שאמור להיות אירוע

ב. שאת מצפה מהם לעזרה

ג. תיאום ציפיות עם ההורים משני הצדדים לגבי אופי האירוע

לא נפגעת כי אמרו שזו סיבה טיפשית..
אני בהריון ראשון וזה מה שנראה לי נכון, ההורים שלנו גרים בשני קצוות של הארץ וגם שונים מבחינת אופי האירועים המשפחתיים (ברית מצומצמת בבית כנסת מול אירוע באולם וכל הנלווה..)

צפויות לנו ב"ה כמה לידות במשפחה המצומצמת באותה התקופה ואני יודעת שאת ההכנות הפיזיות יתחילו רק אחרי הלידה אבל אני רוצה לעדכן את ההורים לפני שאני מתכננת לקבל את העזרה שלהם.. תיאום ציפיות לפני כדי שאחרי הלידה יתנו לי לנוח וכבר ידעו מה חשוב לי ומה לא..

זו דעתי  

שימחת מאוד!!!!

בהיריון הקודם לא סיפרנו וזה סתם העיק והכביד. כולם ניסו לנחש ותכל'ס לא באמת ידענו למה אנחנו מסתירים. בסוף לפני הלידה סיפרנו למשפחה שזה בן כדי שידעו שתהיה ברית...

בהיריון הנוכחי כבר מספרים למי ששואל, אין לי כוח להסתיר...

אני חייבת להזהיר אתכם, שאם אתם חושדים שיהיה ברית בפסח, תצתיידו בהרבה עוגיות/ פיצוחים/ כיבוד מראש!!! אני ילדתי בערב פסח והברית היה בחג שני, ובעלי הסתובב בכל העיר ובקושי השיג עוגיות ואפילו פיצוחים ותמרים לא מצא! החנויות מזמינות כמות לפני החג ולא מביאים עוד סחורה כשרה לפסח אחרי שאוזל להם....

אלא אם כן יש לכם מישהו שיכול לאפות עוגיות לכבוד הברית (גם יותר זול)

נראה לי לא שייך לעבוד על אנשים בדברים האלה (ובכלל)

בטח לא כשאת מצפה מהם להרים לך ברית סביב פסח אחרי שנתת להם לחשוב שאפשר

להיות רגועים כי זאת בת

השעשוע שלכם לא צריך להיןת על חשבונם

אני מזועזע מהאכזריות ואטימות הלב!

אתם לא רוצים לגלות? זכותכם

אבל לשקר להם ככה? למה? 

לא רק שהציפיה שתיכזב תצער אותם

עצם השקר הילדותי הזה יצער אותם מאוד, למה לשחק ברגשות של אנשים שאוהבים אתכם?

תחשבו שהילדים שלכם היו עושים לכם את זה

ברביעי ובחמישי כבר גיחינו

תגידו שאתם מעדיפים לא לדעת בעצמכם (זה מה שעשינו אחרי שהוזהרנו ע"י גיסי שהוריו נעלבו מזה שלא רצו לגלות להם את המין)

בסה"כ קרה שהיו טעויות באולטראסאונד....

אני חשה לא בנוח כשאנשים יודעים מה מתרחש בתוכי. גם על הריון אני לא מגלה, רק כשממש רואים.

גם אצלנו המשפחה לוחצת, אז פשוט בכל פעם ששואלים אני צוחקת בקול

"אתם יודעים מה יש לכם?" 

"ברור!"

"נו אז מה זה?"

""

וזה אומר: "למה נראה לכם שאני הולכת לגלות?"

ואז אנשים מבינים שאין להם סיכוי והם יורדים ממני מהר.

הברכה שורה על הדבר הסמוי מן העין.

אני מרגישה שהצורך לשמור על הסוד גוזל ממני הרבה כוחות, ואמא שלי לא מוותרת ומנסה כל הזמ ןלברר אם זה בן או בת, אם תהיה ברית או לא, כדי שידעו להיות מוכנים וכו'. ממש קשה לי עם זה. בהריון הזה בא לי לא לסחוב את הסוד הזה וזהו. 

בס''ד

עכשיו ברצינות,
ברננו לעומק את הנושא והבנו שאין עם זה בעיה אז למה לא?!

ואני לא חושבת שבשביל זה אני אמורה לפרט להם כל דבר.

לא קשור להלכה, לא קשור לקיומה של ברכה, פשוט- לתת לאנשים לחיות את חייהם.

לשמור לעצמם את מה שהם מעוניינים לא לחלוק.

גם אני סקרנית לגבי כל מיני דברים- זה עדיין לא מתיר לי לנדנד ולאלץ אנשים לגלות את מה שהם לא רוצים.

מה שאני עשיתי בהיריון הקודם וגם העכשוי,

אני ובעלי יודעים מה זה.

אך לכל מי ששואל, אומרים שאנחנו לא יודעים, ואוהבים הפתעות.

ככה פחות מציקים בשאלות..

(אולי זה שקר, אבל אני יודעת שאם הם ידעו שאני יודעת, הם ילחצו עלי, ובסוף אומר להם..)

מחכים לבת אחרי כמה בנים או לבן אחרי כמה בנות

לפעמים רוצים בן כי הוא יהיה בכור ויזכו לעשות פדיון

יכולות להיות הרבה סיבות.

"עד כמה אי הוודאות יכולה לשגע"

ממש משפט נכון!!!

זה תלוי אופי ועד כמה האדם קרוב, יש כאלה שחיים בשלום עם חוסר הוודאות, יש כאלו שממש לא יכולים לנשום מרוב חוסר וודאות, 

בד"כ לאנשים שזה מוציא אותם מגדרם הם האנשים הקרובים, אז למה לעשות להם את זה?!

נכון שלכל אחד יש את הזכות לשתף במה שנראה לו, אבל למה להכביד אם אפשר להקל?

שימו לב בשרשור מי המנג'סות? האמא של ההריונית או החמות,

זה במקרה??

האם היו מנג'סות ככה לבת של הבת דודה שלהן?

לא נראה לי..

כנראה שלסבתא מאוד חשוב לדעת אם היא עומדת להיות סבתא לנכד או לנכדה, לא שהידיעה תשנה את המציאות, אבל הידיעה תסגור איזו פינה שם של חוסר הוודאות...

משאירים משהו לסוף, שלא יהיה רק יופי יצא החוצה אלא זה בן/בת, הרבה יותר משמעותי.

וזה כיף שיש סוד כזה משותף.

גיסי וגיסתי גילו למה הם מצפים ולדעתי זה מוריד מהעניין. לא יודעת, אני אוהבת שלא מגלים ומשאירים משהו לבשורה של הלידה.

לצערי התאריך המשוער שלי גרם להרבה לחץ לאמא שלי ונורא לא רציתי לספר (לאף אחד.. לא משהו אישי) והיא נלחצה מברית בחג.

ממש ביאס אותי שזה מצער אותה. היה נורא קשה לי עם הלחץ שלה ואולי לא מספיק הבנתי אותה.

וילדתי בשבת אז היא ידעה רק מוצאי שבת וכל השבת הייתה במתח. בקיצור זה גרם להרבה עוגמת נפש לאמא בעיקר.

לא יודעת מה נעשה בפעם הבאה.. נתפלל שהתאריך לא יעניין אף אחד..

ואם הוא יטריד משהוו נשקול מה לעשות.

-----

(בטח יש כאלה שחושבים וואי איזה הגזמה, היית מספרת לאמא וזהו אבל זה מה שהיה, קבלו את זה ככה. מודה שהיום אני חושבת איך לעשות את זה יותר נכון ולא בטוח שזה היה שווה את זה).

שאמא שלהם לא נמצאת...

לדעתי הגיוני המעשה שלה אבל אולי לא הצלילה לעשות אותו בנעימות...

לבת שלך את יכולה להסביר את הנל..

וקורה לכולנו שלא הבנו את הסיטואציה כמו שצריך ועשינו טעות... לומדים מה שאפשר וממשיכים הלאה...

אצלינו השומר מכניס הורים רק כשיש אישור מיוחד.

לא יודעת למה זה קשור להכנסת אורחים, לדעתי לא היה כדאי להגיע מלכתחילה אם אמרו שלא

אבל מצד ביה''ס לא מבינה למה לא יכלו לעשות בערב אחר, ולהזמין את ההורים כמתוכנן. ההורים לא כעסו?

נראה לי הם סתם התעצלו...

אולי חשב שאני מצוות ההפקה...

הכנסת אורחים- זה לא רק להזמין לשבת.. אני רואה את זה כדמות שנכנסת לבית הספר, גם אם בטעות, יש 2 אפשרויות:
לגרש- מה שקרה
או להסביר את הסיטואציה בנעימות, ולהזמין בשמחה ובהסבר, למרות שלא מתאים.

וכן... עצלות, ולדעתי אימהות שמחו שכך כי גם הן התעצלו להגיע.
בית ספר מרוחק מהעיר...כרוך בנסיעה, וזה גם זמן ןערב..
לבנות יש הסעה

תצטרך לתרץ אחכ לבנות או לאמהות שגם רצו להגיע ונמנעו בגלל שזה לא הוגדר לאמהות. זה באמת לא פייר.

אולי מהתחלה היה עדיף שהיתה מודיעה שמי שרוצה מוזמנת להגיע ודי.

אבל אולי גם מצידך יש מקום להראות לילדות שכשיש כללים צריך לעמוד בהם ולא להתעקש לעבור עליהם

אישית הייתי מאוד (מאוד!) כועסת אם הייתי במקומך

וואו ככה לגרש אמא???

הלם

הבת שלי סיימה ו' השנה, מסיבת הסידור שלה נעשתה תחת מגבלות קורונה, וגם זה הצליחו להשחיל בין סגר לסגר.

נראה לי יש יותר שכבות ביסודי שהשתבשה להם מסיבת הסידור, מאשר שכבות שהתנהל כמתוכנן.

מבאס ממש שהילדים מתכוננים לאירוע והוא לא יוצא לפועל בגלל מגבלות.

אצלנו הפתרון במקרים כאלט, שהבית ספר מזמין הסרטה מקצועית של הטקס, ואז נשמר זמין לכל אחד בכל מקום.

אפשר גם לעשות שידור לייב. אפשר להציע הצעת ייעול לפעמים הבאות.

כרגע אפשר להציע לעשות טקס חוזר, הפעם רק לאמהות.. אולי ביום שישי. חלק מהאמהות לא יוכלו להגיע, תמיד יש כאלו. יום שישי הרבה אמהות יכולות. מי שלא יכולה שתזמין סבתא/ דודה/ אחות גדולה במקומה.

לגבי השאלה שלך, את מכירה בטעות שנעשתה, ממש בתום לב, אבל טעות בשיקול הדעת.

מנהלת ביסודי חייבת להיות קשוחה עם הכללים.

תראי איך המרחב הציבורי נראה כשכולם מפחדים משיימינג.

בית ספר זה לא מתנס שאפשר להגמיש כללים

ואם תלמידות היו יוצאות מפוקוס כי "גם אמא שלי בבית ואני רוצה להתקשר שתבוא"

מי שהייתה נאלצת להתמודד עם הבלאגן זו המנהלת.

גישה של הכנסת אורחים לא רלוונטית לדעתי בסיטואציה הזו

זה כמו שתלמידה שקיבלה השעיה תוכל להיכנס לכתה כי היא "כבר הגיעה"

תלמידות כל הזמן מנסות לבדוק גבולות ולכן מנהלת צריכה ללכת ראש בקיר הרבה פעמים.

אגב שיימינג, לפני כמה שנים "התפוצצה" בתקשורת כתבה על מנהל בית ספר שהשעה תלמידה שלא עמדה בכללי מסיבת בת מצווה שנהוגים בתקנון.

המסיבה נערכה כמובן בשעות שאינן של לימודים, באולם פרטי ולא הייתה קשורה למוסד הלימודים.

גם שם הטענה של האמא הייתה שבהסתכלות פרטנית לא היה צריך להשעות את הילדה.

טענת המנהל הייתה שבהסתכלות כוללת היה צריך להשעות כי הכללים ברורים וידועים וההורים חתומים על התקנון.

אני יכולה להבין את שני הצדדים, אבל אני שמחה שבמוסדות הלימוד של ילדי אוכפים את הכללים של בית הספר לטובת הכלל ולטובת הסדר.

זה נותן המון כח למורות ושומר על רמה גבוהה ולא מיליון התערבויות של הורים שמחלישים את המערכת.

אז נכון שבמקרה שלך אולי לא היה קורה כלום אם היית נשארת בהנחה שהאמהות והתלמידות היו זורמות עם זה,

אבל זה כן משדר שדר כללי יותר, שאפשר "להגמיש" כללים, פשוט להגיע ויהיה בסדר.

נכון היה לפנות אליה מראש ולבקש הגמשה, כשזה לא קרה, אני מבינה את הפעולה למרות שהיא "לוחמנית"

גם הגעה ללא תיאום עלולה להתפרש כך (אם כי ברור שזה לא המקרה, את הגעת בתמימות כדי לשמוח עם הבת שלך)

לגבי הבת שלך שראתה שהגעת ואז שהלכת, אפשר לעשות מהלימון לימונדה,

להסביר:

אמא רצתה להשתתף ולשמוח איתך. ניסיתי. המנהלת לא הרשתה אז הקשבתי למנהלת והלכתי.

המסרים:

1. את חשובה לי, עשיתי השתדלות להשתתף.

2. לא כל מה שרוצים ומנסים, בסוף מקבלים.

3. למנהלת יש סמכות עליונה בזמן ובשטח בית הספר.

לגבי פניה למנהלת, אפשר לפנות אבל לדעתי לא כביקורת על ההחלטה, אלא יישוב ההדורים.

אפשר לכתוב את השתלשלות האירועים ואת הרגשות שלך, ולסיים בכך שאת מכבדת את ההחלטה שלה כמנהלת.

לדעתי זה רק יתן לך נקודות מולה בשנים הבאות וזה הרבה יותר חשוב לתועלת הבת שלך, מאשר לצאת צודקת לגבי האירוע הנוכחי.

וחיבוק על האכזבה!

חיבוק 💞איזה חוויה מבאסת.

גם לך וגם לילדה.

ברור לדבר איתה.

אבל בית ספר פעל בצורה ממש מבאסת שעשה את המסיבה בבוקר. אצלנו גם דחו את המסיבה מלפני פסח לאחרי פסח אבל ברור שזה צריך להיות עם ההורים!

אולי אני מפספסת..

אבל ברור שלא הוגן שרק אמא אחת תהיה..

מה זה קשור להכנסת אורחים?

מנקודת המבט של התלמידות
תמיד מדברים ועוסקים בהכנסת אורחים, דווקא כשקשה, כשלא רוצים...
זו לא הזדמנות להעביר מסר חינוכי מתוך מעשה?
לזה התכוונתי.

זה לא אירוח של ראש העיר בבית הספר, שהתארגנו לכבודו.
דווקא האמא הפשוטה, שעשתה טעות אבל טרחה והגיעה, אולי בכל זאת נזמין אותה? נארח אותה במסיבת הסיום למרות שלא הייתה צריכה להיות נוכחת...

נקודת מבט קצת שונה...

אי אפשר לחנך אותן על חשבון משהו שלא פייר כלפיהן.

בנוסף, כשעושים משהו שהוא לא בסדר (כן, זה לא נורא ואיום אבל לא תואם את הכללים), אין כ'' כ סיבה לצפות ליחס לפנים משורת הדין.

וממש ממש מבאס שלא הזמינו את האמהות! 

בעייני ברור לאפשר לך להשתתף

באמת בתום לב, היית האמא היחידה

לא איזה קנוניה מאורגנת מאחורי הגב

מה הביג גיל, אםשר להסביר את זה נורא בקלות לילדות (ולאמהות)

אצלנו במוסד זה ברור היה עובר בטוב ובנעימים גם מצד ההורים וגם מצד הצוות החינוכי

חיבוק על החוויה, כן הייתי מגששת עם הבת שלך איך היה לה החוויה, תשתדלי לא להכניס לה מילים ורגשות לפה, יותר שיח לפי תומו

עלה 30 שקל. הוא לא מהענקיים אבל ממש נח לשתות ממנו.

אני שותה פי מליון מאז שיש לי אותו.

ומחזיק לי כבר חצי שנה. עבר כמה נפילות וכזה ושרד.

לייף בקבוק טריטן פיה כפולה ורוד 600 מ"ל

יש לו גם קש לשתות וגם פתח רגיל לשתות שמרימים, והקש רחב כזה, זה לא שיוצא טיפה ממנו.

התחברתי אליו ממש חח

אני בשוק אחד שותה אותו😁

ולפעמים נמצאת במקומות שאין לי איפה למלא

המלצה של יונה המלצות במקור אני חושבת.

ממש אוהבים אותו ויש כמה גדלים אז אפשר לבחור.

יכולה לנסות לחפש את הקישור אם רלוונטי...

זה מה שיש לי

באיכות גבוהה בקבוק מים 500 מ "ל 1000 מ" ל bpa חינם הוכחה ניידת לילדים מבוגרים ספורט חדר כושר לסביבה

וזה עוד המלצה שלה:

בקבוק מים נייד בנפח 1 ליטר, בקבוק מים ספורט יפה, בקבוק שתייה נגד נזילות לחדר כושר לנסיעות חיצוניות, כושר ורכיבה על אופניים

כן אגיד שבנפילות הפקק עלול להישבר... אז כדאי להיזהר. אבל בגדול אנחנו מרוצים ממש ואחרי תקופה חידשנו לאותו דבר.

נכנס למדיח ואת הפיה מנקה עם מנקה בקבוקים קטן.

גודל מעולה ממש

עלה בסביבות 120 שח. אבל משמש אותי כבר המון המון זמן

גם כשהייתי מקיאה קבוע בנסיעות. ותמיד היה לי מוזר שלא עלו עליי לפני שסיפרתי.

בהריונות האחרונים לוקחת בונג'סטה אז מתפקדת רגיל ללא הקאות.

אם יש חום ואז זה כן עדיף להוריד.

לגבי הכדורים לבחילות באמת לא חפרתי כי לא הייתי צריכה ב''ה. אבל תבדקי על זה קצת, אולי תופתעי שזה לא דרמטי (שוב, אין לי מושג). וגם לסבל ולהקאות יש משמעות, בסופו של דבר הכל משפיע. תרגישי טוב!! 

זה תגובה נורמלית וטבעית של הגוף

הרופא של הילדים שלנו אומר לתת אקמול רק אם כואב ומתלוננים

אם למשל זה חום והילד לא סובל אז לא לתת

ואני חושבת שזה לא מדויק להגיד את זה

אבל אני מעדיפה לא להמשיך את הדיון הזה וכל אחת תעשה מה שהיא מבינה ומרגישה

אני מכירה הרבה שלוקחות.
גם לקחתי בהריונות היפרמאזיס, אבל למזלי לא עזר אז הפסקתי לקחת כי גם אני חוששת מכל הכדורים האלו אז הרגשתך ממש מובנת.

כמה שמנסה להעביר תבחילות..

לא מסוגלת לשתות מים ועוד

נמנעתי מהכדורים
למזלי, באחד ההריונות כשלקחתי לא זוכרת את השם... מה שהיה לפני הבונג'סטה, לא עזר לי. אז לא הייתה לי סיבה לקחת.
לזכור שזו תקופה שעוברת
וללעוס קרח, כמו שכתבו לך פה, כל כמה זמן כדי לא להגיע לעירוי...

אבל האמת שבדר"כ ההקאות לא מפתיעות אותי

אני סוחבת את הבחילה כמה שעות ורק אז מקיאה.

בהריון הראשון שהקאתי בטירוף בלי הפסקה אז לגמרי פגע בעבודה

לא הייתי מסוגלת לצאת לעבוד אחרי שהקאתי את הנשמה על הבוקר.

ובאמת סיפרתי למנהל שלי על ההריון נורא מוקדם.

צריכות להדליק משואה

החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)

מה אישה עשתה לפני 200 שנה?

הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?

התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.

היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה

(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').

מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים

אמבטיה של רבע שעה בערך

משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות

מקלחת טובה

מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.

צחצוח שיניים וחוט דנטלי

עיון בכל הגוף וזהו

גג 40 דקות

ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ

גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני

ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון

אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?

שווה לבדוק את זה

ולהבין את ההלכה כמו שצריך..

אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.

היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג

תלכי ותשאלי

זה לא אמור להיות מורכב בכלל.

דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.

בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…

מי הרב שלכם?

אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?

כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.

אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים

לא צריך שום רשימה בשביל זה

רק לעבור

ראש- לחפוף, לסרק

פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים

חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..

וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.

אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.

רק מה שרלוונטי לך, ואולי סתם מפורטים שם דברים שמבחינתך הם חלק מובנה ממקלחת ולא צריך שיהיו מפורטים בכלל.

או שתוותרי על הרשימה ופשוט תעברי לעצמך על הגוף.

וזה מצטמצם פלאים.

אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.

יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.

מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.

אין באמת הרבה עשיה.

אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️

כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן

ולא משהו חריג

בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.

אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.

לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.

אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.

אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.

עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.

ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.

שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.

חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).

זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.

ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.

את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.

במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.

במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.

בהצלחה!

מבינה אותך ממש!

חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,

אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.

הניסיון הופך את זה ליותר קל.

זה נהיה יותר מוכר.

ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...

אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.

זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.

מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅

יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....

יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר...   אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...

בהתחלה זה ממש כמו הר.

אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.

מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.

השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,

ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.

וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.

אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.

העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.

שאני אומרת לעצמי כשאני מתחילה להיכנס ללופ של ו'מה אם איך שאני עושה לא מספיק' (אצלי זה קורה סביב ניקיון לפסח).

ברגע שעשית מאמץ סביר (פירטו לך פה בכמה הודעות מה זה נחשב), אין שום סיבה שתצוץ לך חציצה יש מאין שתפסול יותר מאשר אם היית טובלת במים לא צלולים- וזו אופציה קיימת וכשרה.

מזל טוב! 🥳 כלה בשנה ראשונה זה שלב מרגש (וכן, יש בו גם דברים מלחיצים שצריך ללמוד לנהל)🤍

זה לעבור עם בעלי קודם.. על כל מה שאני עלולה להתקע:

אני מתחילה לפני את ההתארגנויות גוזרת ציפורניים עור יבש וכו

ואז מבקשת שיסתכל על הציפורניים ויגיד לי אצבע אצבע שזה בסדר

ואז על עור יבש

ואם יש פצעים

וכל דבר שאני עלולה להיתקע עליו שעות במקווה אח"כ

. והוא עובר איתי ואומר לי דבר דבר שהוא בסדר.

ואז במקווה אני ממש מחזיקה בראש שעברתי על הכל ועשיתי הכל ואני רק עושה סקירה אחרונה של מעבר רציף על כל הגוף - אני כן מתקלחת שוב אבל זה עניין של מה נח לך.

(ואם ואם פתאום מגלה איזה עוד פעם משהו אני למרות הבושה מצלצלת לבלנית ושואלת אותה אם להתעכב על זה או לא)

אני מרגישה שזה ממש נתן לי עוגן שאני יודעת שזה בסדר ואם לא התחדש שום דבר אז כבר עברנו על זה

דברים אחרים לא עזרו לי וזה ממש כן

אולי יעזור גם לך❤️

אם את גם ככה מרגישה שלא מעריכים אז אין טעם להתאמץ, לא יעריכו את המאמץ.

אם את חושבת שיש סיכוי שתבקשי ממנו המלצה לעבודה הבאה אז אולי כן כדאי להתאמץ.

אני חושבת שמאוד חשוב הכמה ימים מנוחה לפני לידה, זה להגיע ללידה הרבה יותר ברוגע ובנחת ולא הייתי מוותרת על זה.

אם זה מקום שמאפשר אז להגיד בפה מלא, אני לוקחת ימי מחלה עד הלידה. כבד לי/ קשה לי וכו'

אם לא יסכימו ויגידו שתקחי ימי חופש אז אולי לעשות מה שחשבת וכל בוקר להודיע לו שאת חולה ולא מגיעה.

את גם יכולה להגיד לו שהתחילו לך צירים ואת לא מסוגלת לעבוד.

זה יסגור לך את הפינה שאת באמת לא עובדת עד הלידה (אני באמת סחבתי צירים שבועיים לפני לידה, זה קורה)

שאת לא חוזרת עד הלידה.

זו אי נעימות זמנית במקום אי נעימות מתמשכת...

כי גם להודיע במשך שבועיים כל יום ש"את לא מרגישה טוב" בעיניי מאוד לא נעים... וגם לא יפה כלפי המשרד.  עד כמה שהם מקום מעצבן אני חושבת שיותר ראוי לתת להם את האפשרות להערך כמו שצריך.

ובאמת, גם לך זה יחסוך אי נעימות כל יום מחדש 

יש לך מחשבנייד של העבודה בבית?

קחי מחלה ושבי לעבוד על זה מהבית ולהשלים

או שתבקשי ממנו לעבוד מהבית כי את ממש מתקשה להגיע כבר, רק כדי לסגור את התיקים האלה, ואז תצאי (בהנחה והוא ישלם לך על ימים אלה במלואם)

מעבר למה שכתבו שחשוב מנוחה, את בטח תרתי המלצות למקום העבודה הבא. סגירת קצוות אם את לא מתכוונת לחזור זה מתבקש (אם יש אפשרות כאמור)

הוא לא יתן לי לעבוד מהבית וגם ישלם לי ימי מחלה.. 

וגם, 

אני באמת הייתי רוצה לצאת לחופשה לפני הלידה, 

לסדר לנקות מה שאפשר ולהתארגן.. לתת קצת יחס לילדים לפני.. להתכונן.. 

וגם, 

לנצל את ימי המחלה שלי למקרה שלא אחזור לפה.. 

זה גם השיקול שלי, שאני רוצה לאפס את ימי המחלה למקרה שבאמת לא אחזור לפה.. 

לא הייתי רוצה לשתף אותו בפרטים לגבי הלידה... לא נעים לי לשתף גבר בדברים האלה.. 

לבן שלי הייתה דלקת אוזניים והוא בכלל לא התלונן על כאב, רק היה חום, וכשבאנו לרופאה אחרי 5 ימים (כי היו שישי שבת באמצע אז באנו ביום ראשון) היא ממש נזפה בנו כי זה כבר היה חמור והיה צריך אנטיביוטיקה.

אז לא תמיד הם מראים כאב

אצלנו חופשי מכניסים גם בין לבין, ואני יודעת שבהרבה מרפאות זה ככה

ככה זה אנשים מגיעים לרופא ילדים בלחץ לפעמים... זה לא שאת תמיד יודעת יום מראש. ממש מוזר ומבאס שהתעצבנו עלייך

ויש רופא תורן גם

שזה לאלה שלא הספיקו לקבוע תורים לאותו יום.

לגמרי יכול להיות חיידק כלשהו

הרופא לא יגיד לך שאת סתם דאגנית אחרי 5 ימי חום

אצלנו אחרי 3 ימים מבצעים ספירת דם ושתן

אז הייתי מחכה לרופא שאני סומכת עליו.

היה לי אותו סיפור, עם חום מתמשך שלא נגמר, מרוב לחץ הלכתי לרופאה הראשונה שהיה לה תור.

היא נתנה אנטיביוטיקה  - סתם שיהיה, כי היא דאגה שהחום מתמשך.

האנטיביוטיקה גמרה על הילדה, בחילות ושלשולים, ממש מסכנה.

הלכתי למחרת לרופא הותיק והמוכר, אמר להפסיק ושזה ויראלי.

וכן, קרה לי אחכ כמה פעמים שהילדים תפסו את הוירוס הזה, וזה באמת ארוווווווווך

אבל מאז אני לא מוותרת על רופא שאני סומכת עליו (זה רק סיפור אחד מתוך רשימה ארוכה)

יש לנו תור לרופא הבוקר.

נראה מה יגיד.

@אוזן הפיל כן, היא ערנית, שותה ואוכלת. עם אקמול נראית 100% בסדר.

בגלל זה אני לא כל כך דואגת.

אבל נלך לרופא בכל זאת.

ותעדכני מעניין מה זה...
לי יש בת שסביב הגיל כמו שאת מתארת, היה לה חום שבוע פלוס ברצף, וכל הבדיקות היו תקינות.
וזה קרה לה כמה פעמים
ופתאום נעלם.
 

אמרתי לכן שהוא אדיש....

כן אמר שאם מחר גם יהיה חום לבוא לעשות ספירת דם

וגם רצה שנעשה בדיקת שתן.

אני דווקא אוהבת את הרופאים האלה.
שנותנים עוד יום, ואם ממשיך, תעשי בדיקת דם ושתן. יפה נתן מה שצריך, אבל נתן עוד יום
ותראי שתעדכני שמחר יעבור לה... מניסיון...חחח

מה שכן, אם ממשיך, אל תהססי לרגע ותבצעו בדיקת שתן ודם.