זה לא מדויק, לדעתי. ברור שכשטוב לנו, זה מקרין הלאה.. אלא---

בד"כ כשאומרים אמא טובה, זו אמא שטוב לה מתכוונים לכך שאמא צריכה לעשות הכל, העיקר שיהיה לה טוב.

כולל ויתורים שנוגעים לילדים,

מכיוון שהעבודה איתם דורשת ומקשה..

אבל בפרקטיקה לא תמיד לאמא לא טוב, בגלל העבודה סביב הילדים והבית.

לפעמים זו בכלל עבודה פנימית שלה, שנוגעת למידותיה.

וחבל שלפעמים מסיקים שדוקא הילדים צריכים לשאת בתוצאות הללו

דעתי: ברור שאמא טובה היא אמא שטוב לה.

השאלה היא מהי אמא טובה ומה זה אומר "שטוב לה"....

אני אישית חושבת שלפעמים לוקחים את האמירה רחוק מדי בכיוון של יציאה לעבודה והשארת התינוק במסגרת. תחושה שלי שלפעמים ה"להיות אמא שטוב לה" בא על חשבון הילד או על חשבון הקשר בין הילד ואמו.

מה זו אמא טובה? וואו. אני מניחה שזו אמא שבראש ובראשונה אוהבת את ילדיה אהבת נפש ורוצה רק בטובתם. אמא שתבדוק ותנסה לבחון מהי טובת ילדיה ותפעל בצורה מתאימה.

אני כן חושבת שאפשר להיות אמא טובה ונהדרת גם כשלי אישית לא תמיד טוב במאה אחוז. בשביל זה אנחנו נשים בוגרות ולא ילדות. כדי שנוכל לפעמים לשים בצד את עצמנו כשצריך. כמובן בלי לדחוק את עצמנו הצידה לגמרי, כי אז פשוט לא תהיה אמא..

אמא שטוב לה, תקרין זאת כלפי חוץ, וגם אמא שלא טוב לה...

השאלה היא איך עושים שלאמא יהיה טוב, ע"י שינוי נק' המבט על המציאות ועבודה פנימית,

או ע"י שינוי המציאות.

אין תשובה אחת, כל מקרה לגופו, וכל אחת מכירה את עצמה...

עד כמה זה צריך להדריך אותנו- מאוד לדעתי, במיוחד כשהילדים קטנים וסופגים את התחושות מאמא, לדעת שאם אני משלימה עם המצב שלא טוב לי ואני לא פועלת לשנות אותו (באחת משתי הדרכים הנ"ל) אז הילדים שלי יספגו את ה"לא טוב לי" הזה. כשהילדים כבר גדולים אז לאמא יש יותר פריווילגיה "להיות עצובה" ושלא יהיה לה טוב עם עצמה כי הילדים כבר צריכים לפתח חוסן שיוכלו להתמודד ושיהיה להם טוב גם כשלאמא לא טוב.

(למשל לי בגיל 25, נשואה עם שני ילדים, היה מאוד קשה לקבל את זה שאמא שלי בשנת אבל על אמה, הייתה עצובה... זה ממחיש עד כמה קשר עם אמא ותחושות ללא מילים ורציונאל ברור, הם משהו כ"כ חזק)

מה זה אמא טובה?

אין לי הגדרה, אבל ברור לי מה זה אמא טובה, וכיצד היא תתנהג בסיטואציות שונות.

אפשר להיות אמא טובה גם אם אני מקריבה משהו מהטוב שלי בשביל זה

(כמו לא לצאת לעבוד) אם אני מקבלת את ההקרבה הזאת ושלמה איתה

אז זה לא יפגע לי באימהות

לא הבנתי איפה הוויכוח. כמובן שעדיף . לא תמיד טוב לאמא מכל מיני סיבות,  , ואז ..ואז..צריך לעבוד יותר קשה לשפר את המצב אצל אמא ואצל הילדים . 

אמא עייפה/ חולה שדואגת לילדיה ומקלחת אותם עכשיו/ נותנת להם א. ערב וכו' כי היא עושה מה שטוב להם

אבל היא קצרת רוח ממש מהסיבות שהזכרתי לעיל.. 

לא תמיד ניתן להניח את הצרות בצד.

ואני כן חושבת שאמא טובה היא אמא שטוב לה.

אני מסכימה עם בת 30 שצריך לדעת להתעלות מעל הצרכים שלנו לעיתים כי אנחנו אנשים בוגרים.

ואני לא אצא לטיול/ קניות/ בילוי.. אם לא דאגתי לילדים..

אבל לפעמים יש מצבים שצריך לשים את הילדים ואת טובתם הרגעית הצידה, בשביל טובה גדולה יותר לאחר זמן.

קיצוניות לא טובה אף פעם!

וזה משהו אינדוודואלי לכל אחת להרגיש מתי היא חייבת עכשיו לחשוב על עצמה. אולם לפעמים יש נשים שלא מוכנות לעשות לעצמם את הטוב הזה בשום שלב..וזה לדעתי טעות גדולה.

לפעמים יש מן מוסכמה כאילו טובות הילדים והמשפחה בהכרח באים על חשבון טובת האמא.

כאילו לעולם זה יבוא זה או זה וצריך לבחור.

בעיני כקשה ויש מי במשפחה שהצרכים שלו נפגעים צריך לחשוב מחדש איך לאפשר שלכולם יהיה טוב יותר, איך אנחנו מאזנים בין הצרכים של כולם.

אי אפשר להגיד- לא נורא נזניח את הצורך X כי העיקר שצורך Y יקבל מענה.

כמו שמול אדם בוגר כשיש ביננו פער וחוסר שביעות רצון אני אשאף למצוא פתרון של win:win אני אחפש כזה גם עם הילדים שלי.

במשפט "אמא טובה זו אמא שטוב לה" אני מרגישה שמשתמשים הרבה פעמים כדי להתעלם מצרכים של הילדים ועם דרך לטייח כמה יסורי מצפון. נכון, אנחנו לא אמורות להתעלל בעצמנו חלילה וברור שגם לנו מגיע שיהיה לנו טוב ועדיין צריך למצוא את הדרך שלכולנו יהיה טוב. 
אולי הייתי מנסחת "משפחה טובה זו משפחה שטוב לה"  

גם אמא שבדכאון ורע לה יכולה להיות אמא נפלאה.

זה כמובן מצריך טיפול ואסור להישאר בדיכאון, זה חלילה לא הופך אותה לאמא רעה. 

אם היה אפשר תמיד למצוא פיתתרונות כאלה אז לא היתה שאלה

ולא היה פה את הדיון הזה, כי הרי ברור שהכי טוב זה למצוא פיתרון שלכולם יהיה טוב

כל הדיון הוא על מה נכון לעשות כשאין פיתרון 

בשביל למצוא פתרון הרבה פעמים צריך 'לצאת מהקופסה', ולהצליח להסתכל על הדברים מנקודת מבט חדשה, בלי להשתעבד למה שהורגלתי לחשוב.

אני יודעת על עצמי שהיו לי לא מעט מצבים שבהם היה נראה לי שיש רק שתי אפשרויות וחייבים להכריע ביניהם כך שאחד הצדדים יפסיד, ויום בהיר אחד גיליתי אימהות חכמות יותר שיודעות למצוא למצבים האלה פתרונות יצירתיים, ו-וואו, איזה תגלית, מסתבר שיש עוד מה לעשות מעבר לחשיבה המצומצמת שלי! מבינה?

שזה לא יבוא על חשבון אחרים או תירוצים קודם אני וכו'.

צריך לכלול בזה את כל המשפחה בעל וילדים. 

ולאפשר לכל אחד מידי פעם חופש בילוי זוגי/יחד עם חברים עם ילד ספציפי.

כולם זקוקים לקצת חופש ולשיחרור.

ואז לכולם יהיה טוב יותר

בחרתי ללדת עם אפידורל- כי למה לסבול אם אפשר לא.

בחרתי למנוע- כי ציפיתי לחכות להריון הבא (אל דאגה יש כבר חמש..).

נתתי מטרנה- כי ההנקה היתה לי סיוט.

התינוקות שלי לומדים להרדם לבד בגיל כמה חודשים, למרות הבכי בימים הראשונים- כי אני חייבת לילה שלם של שינה..

ועם כל זה, הילדים שלי מקבלים כל היום חיבוקים, נשיקות ואהבה..כי אני אף פעם לא עשיתי צעד שיגרום לי להרגיש שהם מעיקים/ שהם קשים לי. אני בוחרת שלא לוותר על נוחות,שלך זה נראה 'פינוק'!

אני מאמינה שעדיף לילד להיות שבוע אצל סבתא כי בזמן הזה אבא ואמא שלו בונים זוגיות.

ואני מאמינה שמותר לילד לבכות (לא מרעב או משהו מסוים.. סתם כי הוא לא רוצה להיות סגור איפהשהו) כי אמא שלו צריכה לאכול עכשיו ארוחת צהרים נורמלית.

אבל כשרוב השירשור רק מתייחס לכך שכאמא את אמורה לוותר ולהקריב כדי להקרא אמא טובה..

הייתי חייבת להאיר כי יש אמא טובה שדואגת לעצמה!

ולא, אני האחרונה שמחפשת אישורים..בטוחה לגמרי בכך שלילדים שלי טוב ושמח!!

כי את הכוחות שאני צוברת, אני משקיעה בלעשות יצירות ואפיה כל צהרים

בלבשל כל יום ארוחות מזינות ובזמן איזי בבוקר מתוך כיף וחיוך..

אני לגמרי מאמינה שכל אמא בוחרת איפה להשקיע את הכוחות שלה..כי הרי הכוחות שלנו מוגבלים.

ומבחינתי, אם אמא בחרה לצאת לעבוד כל יום עד חמש כי ככה הם יכלו לקנות בית ומאפשרת לילדים שלה קורת גג בטוחה.. היא אמא טובה לחלוטין (אם העבודה עושה לה טוב כמובן) למרות שאני עצמי בבית עם כל אחד לפחות שנתיים..

אני לא חושבת שאמא טובה יותר, זאת אמא שמזיזה את חייה, תחביביה, צרכיה ורצונותיה למען הילדים.

כי אני חושבת שזה יתנקם בה באיזשהו שלב בחיים..

היא אמא שלא תסתכל במבט לאחור על החיים שלה ותרגיש שעשתה הקרבות מיותרות בשביל הילדים. וגם לא אמא שתסתכל במבט לאחור על החיים שלה ותרגיש שפספסה את הילדות של הילדים שלה.

אני חושבת שבכל שלב בחיים שלנו אנחנו צריכות להתאזן ולחשוב מה עושה לנו טוב. אני מאמינה שמי שבוחרת להתרכז רק במשהו מסויים, לא מרגישה טוב עם עצמה, כי היא במקום מסויים מרגישה שזה בא על חשבון, אם על חשבון עצמה, אם על חשבון הילדים ואם על חשבון הזוגיות וכו'.

ברור שיש מגבלות של זמן ויכולת, לכן צריך "להיות טובה דיה", זאת אומרת במצב הנתון, לחשוב מה הכי טוב לכולם.

וצריך גם לקחת בחשבון שיש תקופות בחיים. הגיוני מאוד שהצרכים של הבית כשיש רק קטנטנים שונים מאשר כשיש גדולים יותר, שיכולים גם לתת יד ומצד שני הצרכים שלהם אחרים. יש לא מעט שפתחו בקריירה יותר משמעותית בגיל מאוחר (בסביבות ה-40). 

אני יכולה להגיד על עצמי, שלהיות כל הזמן בבית ולחשוב כל הזמן מה הילד אכל/כמה יציאות היו לו וכדו' עשה לי ולו ממש לא טוב. אני חייבת להעסיק את הראש שלי גם בדברים נוספים. זה צורך ממשי אצלי. ואני חוזרת מהעבודה עם הרבה סיפוק. מצד שני, אני עוד לא רואה את עצמי עובדת במשרה מלאה, כל יום מ-8 עד 4, כי אני לא רואה איך יהיו לי כוחות להקשיב לילדים ולהיות איתם כשאני חוזרת, וגם מעדיפה ממש שלא יהיו בצהרון. אז כרגע אני די באיזון מהבחינה הזו, אבל מצד שני, יש לי חלומות גם להתפתח יותר כשהם קצת יגדלו.

בקיצור, מורכב. ואינו דומה מקרה אחד לשני.

אבל להגיד גם ש"אמא שמקריבה מעצמה לילדים - בטוח יעשה לילדים שלה טוב" - זה גם לא נכון. אז צריך איזון.

יצא קצת מבולבל...

גדלו להיות אנשים טובים בלי בעיות מיוחדות וילדות שלהם הייתה בסדר, לא משהו שלא רוצים להיזכר בו

לא יודעת האם חייב שיהיה לה טוב בשביל להיות אימא טובה, כי צריך להגדיר מה זה טוב לה?

בעיקרון זה נקודת מבט של אישה, מה שבעיני אחת טוב מאוד, בעיני מישהי אחרת נשמע סיוט. הכל יחסי

ואני חושבת שזה באמת יכול להתנגש, אני מכירה נשים שהחלטות שלהן שהיו טובות להן היו רעות מאוד בשביל ילדים שלהם

ולפעמים אימא חייבת לצאת לעבוד גם אם זה לא טוב לה ולתינוק לא כל כך טוב אבל חייבים משכורת או נשארת עם תינוק בבית כי לא מצאה עבודה למרות שלא טוב לה עם זה

בשביל להיות אמא טובה אני רוצה לדעת שלילדים שלי יהיה טוב אז בשביל זה

כיף לי לדאוג להם

וכיף לי להיות ערה בשבילם

וכיף לי לטפל בהם 

וכיף לי לספר להם סיפורים למרות שיותר מתחשק לי לקרוא עכשיו.

וכיף לי עוד מליון דברים לעשות למענם למרות שבזמן הזה יכולתי לדאוג לעצמי.

אבל 

בכדי שיהיה לי כוח לתת להם אז אני צריכה גם כוח  נכון?

אז אני גם עושה לעצמי דברים שכיף לי לעשותם ועושה לי טוב.

מטיילת ושרה, רוקדת ונחה,  יוצאת עם בעלי ומשוחחת עם חברה .

כל פעם לפי הענין והמרגש.

הם הילדים שלי הם אני ולא רק תפקיד ומציאות שצריך להתמודד..

והטיפול  והדאגה להם הם בעיקר מה שממלא אותי ,המתנות המדהימות האלה!

ולכן אם טוב לאמא- טוב לכולם.... 

אבל זה לא אומר שאם לא טוב לאמא- אז היא לא אמא טובה (לעניות דעתי).

יכולה להיות אמא מעולה והילדים עדיין מאתגרים ברמות ומתבגרים בצורה לא פשוטה. זה לאו דווקא מעיד על הורות גרועה. כל הורה והנסיונות שהקב"ה מייעד לו.

עלה 30 שקל. הוא לא מהענקיים אבל ממש נח לשתות ממנו.

אני שותה פי מליון מאז שיש לי אותו.

ומחזיק לי כבר חצי שנה. עבר כמה נפילות וכזה ושרד.

לייף בקבוק טריטן פיה כפולה ורוד 600 מ"ל

יש לו גם קש לשתות וגם פתח רגיל לשתות שמרימים, והקש רחב כזה, זה לא שיוצא טיפה ממנו.

התחברתי אליו ממש חח

אני בשוק אחד שותה אותו😁

ולפעמים נמצאת במקומות שאין לי איפה למלא

הוא התעקם וקניתי אחרים והם נהרסו וחזרתי אליו..

לא מוצאת קישור באתר כנראה כי כבר לא במלאי.

אנחנו גם מאוד אוהבים את הבקבוקים של uzspace (מה ש @ואני שר שלחה קישור)

לא הכי אטומים בעולם אבל מאוד נוחים לשתיה וחזקים

המלצה של יונה המלצות במקור אני חושבת.

ממש אוהבים אותו ויש כמה גדלים אז אפשר לבחור.

יכולה לנסות לחפש את הקישור אם רלוונטי...

זה מה שיש לי

באיכות גבוהה בקבוק מים 500 מ "ל 1000 מ" ל bpa חינם הוכחה ניידת לילדים מבוגרים ספורט חדר כושר לסביבה

וזה עוד המלצה שלה:

בקבוק מים נייד בנפח 1 ליטר, בקבוק מים ספורט יפה, בקבוק שתייה נגד נזילות לחדר כושר לנסיעות חיצוניות, כושר ורכיבה על אופניים

כן אגיד שבנפילות הפקק עלול להישבר... אז כדאי להיזהר. אבל בגדול אנחנו מרוצים ממש ואחרי תקופה חידשנו לאותו דבר.

אחרי שחטף איזו מכה לדעתי...

השאר למיטב ידיעתי לא.

נכנס למדיח ואת הפיה מנקה עם מנקה בקבוקים קטן.

גודל מעולה ממש

עלה בסביבות 120 שח. אבל משמש אותי כבר המון המון זמן

בטו-גו (החנות נעליים).

בנפח של 800 מ''ל.

נראה לי עלה בערך 30.

איתי כבר שנה ואני ממש מרוצה.

הייתי קונה נביעות ליטר, עפה עליהם.

שאמא שלהם לא נמצאת...

לדעתי הגיוני המעשה שלה אבל אולי לא הצלילה לעשות אותו בנעימות...

לבת שלך את יכולה להסביר את הנל..

וקורה לכולנו שלא הבנו את הסיטואציה כמו שצריך ועשינו טעות... לומדים מה שאפשר וממשיכים הלאה...

אצלינו השומר מכניס הורים רק כשיש אישור מיוחד.

לא יודעת למה זה קשור להכנסת אורחים, לדעתי לא היה כדאי להגיע מלכתחילה אם אמרו שלא

אבל מצד ביה''ס לא מבינה למה לא יכלו לעשות בערב אחר, ולהזמין את ההורים כמתוכנן. ההורים לא כעסו?

נראה לי הם סתם התעצלו...

אולי חשב שאני מצוות ההפקה...

הכנסת אורחים- זה לא רק להזמין לשבת.. אני רואה את זה כדמות שנכנסת לבית הספר, גם אם בטעות, יש 2 אפשרויות:
לגרש- מה שקרה
או להסביר את הסיטואציה בנעימות, ולהזמין בשמחה ובהסבר, למרות שלא מתאים.

וכן... עצלות, ולדעתי אימהות שמחו שכך כי גם הן התעצלו להגיע.
בית ספר מרוחק מהעיר...כרוך בנסיעה, וזה גם זמן ןערב..
לבנות יש הסעה

תצטרך לתרץ אחכ לבנות או לאמהות שגם רצו להגיע ונמנעו בגלל שזה לא הוגדר לאמהות. זה באמת לא פייר.

אולי מהתחלה היה עדיף שהיתה מודיעה שמי שרוצה מוזמנת להגיע ודי.

אבל אולי גם מצידך יש מקום להראות לילדות שכשיש כללים צריך לעמוד בהם ולא להתעקש לעבור עליהם

אישית הייתי מאוד (מאוד!) כועסת אם הייתי במקומך

וואו ככה לגרש אמא???

הלם

הבת שלי סיימה ו' השנה, מסיבת הסידור שלה נעשתה תחת מגבלות קורונה, וגם זה הצליחו להשחיל בין סגר לסגר.

נראה לי יש יותר שכבות ביסודי שהשתבשה להם מסיבת הסידור, מאשר שכבות שהתנהל כמתוכנן.

מבאס ממש שהילדים מתכוננים לאירוע והוא לא יוצא לפועל בגלל מגבלות.

אצלנו הפתרון במקרים כאלט, שהבית ספר מזמין הסרטה מקצועית של הטקס, ואז נשמר זמין לכל אחד בכל מקום.

אפשר גם לעשות שידור לייב. אפשר להציע הצעת ייעול לפעמים הבאות.

כרגע אפשר להציע לעשות טקס חוזר, הפעם רק לאמהות.. אולי ביום שישי. חלק מהאמהות לא יוכלו להגיע, תמיד יש כאלו. יום שישי הרבה אמהות יכולות. מי שלא יכולה שתזמין סבתא/ דודה/ אחות גדולה במקומה.

לגבי השאלה שלך, את מכירה בטעות שנעשתה, ממש בתום לב, אבל טעות בשיקול הדעת.

מנהלת ביסודי חייבת להיות קשוחה עם הכללים.

תראי איך המרחב הציבורי נראה כשכולם מפחדים משיימינג.

בית ספר זה לא מתנס שאפשר להגמיש כללים

ואם תלמידות היו יוצאות מפוקוס כי "גם אמא שלי בבית ואני רוצה להתקשר שתבוא"

מי שהייתה נאלצת להתמודד עם הבלאגן זו המנהלת.

גישה של הכנסת אורחים לא רלוונטית לדעתי בסיטואציה הזו

זה כמו שתלמידה שקיבלה השעיה תוכל להיכנס לכתה כי היא "כבר הגיעה"

תלמידות כל הזמן מנסות לבדוק גבולות ולכן מנהלת צריכה ללכת ראש בקיר הרבה פעמים.

אגב שיימינג, לפני כמה שנים "התפוצצה" בתקשורת כתבה על מנהל בית ספר שהשעה תלמידה שלא עמדה בכללי מסיבת בת מצווה שנהוגים בתקנון.

המסיבה נערכה כמובן בשעות שאינן של לימודים, באולם פרטי ולא הייתה קשורה למוסד הלימודים.

גם שם הטענה של האמא הייתה שבהסתכלות פרטנית לא היה צריך להשעות את הילדה.

טענת המנהל הייתה שבהסתכלות כוללת היה צריך להשעות כי הכללים ברורים וידועים וההורים חתומים על התקנון.

אני יכולה להבין את שני הצדדים, אבל אני שמחה שבמוסדות הלימוד של ילדי אוכפים את הכללים של בית הספר לטובת הכלל ולטובת הסדר.

זה נותן המון כח למורות ושומר על רמה גבוהה ולא מיליון התערבויות של הורים שמחלישים את המערכת.

אז נכון שבמקרה שלך אולי לא היה קורה כלום אם היית נשארת בהנחה שהאמהות והתלמידות היו זורמות עם זה,

אבל זה כן משדר שדר כללי יותר, שאפשר "להגמיש" כללים, פשוט להגיע ויהיה בסדר.

נכון היה לפנות אליה מראש ולבקש הגמשה, כשזה לא קרה, אני מבינה את הפעולה למרות שהיא "לוחמנית"

גם הגעה ללא תיאום עלולה להתפרש כך (אם כי ברור שזה לא המקרה, את הגעת בתמימות כדי לשמוח עם הבת שלך)

לגבי הבת שלך שראתה שהגעת ואז שהלכת, אפשר לעשות מהלימון לימונדה,

להסביר:

אמא רצתה להשתתף ולשמוח איתך. ניסיתי. המנהלת לא הרשתה אז הקשבתי למנהלת והלכתי.

המסרים:

1. את חשובה לי, עשיתי השתדלות להשתתף.

2. לא כל מה שרוצים ומנסים, בסוף מקבלים.

3. למנהלת יש סמכות עליונה בזמן ובשטח בית הספר.

לגבי פניה למנהלת, אפשר לפנות אבל לדעתי לא כביקורת על ההחלטה, אלא יישוב ההדורים.

אפשר לכתוב את השתלשלות האירועים ואת הרגשות שלך, ולסיים בכך שאת מכבדת את ההחלטה שלה כמנהלת.

לדעתי זה רק יתן לך נקודות מולה בשנים הבאות וזה הרבה יותר חשוב לתועלת הבת שלך, מאשר לצאת צודקת לגבי האירוע הנוכחי.

וחיבוק על האכזבה!

חיבוק 💞איזה חוויה מבאסת.

גם לך וגם לילדה.

ברור לדבר איתה.

אבל בית ספר פעל בצורה ממש מבאסת שעשה את המסיבה בבוקר. אצלנו גם דחו את המסיבה מלפני פסח לאחרי פסח אבל ברור שזה צריך להיות עם ההורים!

אולי אני מפספסת..

אבל ברור שלא הוגן שרק אמא אחת תהיה..

מה זה קשור להכנסת אורחים?

מנקודת המבט של התלמידות
תמיד מדברים ועוסקים בהכנסת אורחים, דווקא כשקשה, כשלא רוצים...
זו לא הזדמנות להעביר מסר חינוכי מתוך מעשה?
לזה התכוונתי.

זה לא אירוח של ראש העיר בבית הספר, שהתארגנו לכבודו.
דווקא האמא הפשוטה, שעשתה טעות אבל טרחה והגיעה, אולי בכל זאת נזמין אותה? נארח אותה במסיבת הסיום למרות שלא הייתה צריכה להיות נוכחת...

נקודת מבט קצת שונה...

אי אפשר לחנך אותן על חשבון משהו שלא פייר כלפיהן.

בנוסף, כשעושים משהו שהוא לא בסדר (כן, זה לא נורא ואיום אבל לא תואם את הכללים), אין כ'' כ סיבה לצפות ליחס לפנים משורת הדין.

וממש ממש מבאס שלא הזמינו את האמהות! 

בעייני ברור לאפשר לך להשתתף

באמת בתום לב, היית האמא היחידה

לא איזה קנוניה מאורגנת מאחורי הגב

מה הביג גיל, אםשר להסביר את זה נורא בקלות לילדות (ולאמהות)

אצלנו במוסד זה ברור היה עובר בטוב ובנעימים גם מצד ההורים וגם מצד הצוות החינוכי

חיבוק על החוויה, כן הייתי מגששת עם הבת שלך איך היה לה החוויה, תשתדלי לא להכניס לה מילים ורגשות לפה, יותר שיח לפי תומו

היו כללים ברורים ואת לא הלכת לפיהם אז הם 'עזרו' לך לעמוד בכללים.

לא רואה קשר להכנסת אורחים

ונראה לי שגם אם היו אומרים את זה כמו שהצגת (שבפעם הבאה אמא של.. תזכור לא להגיע) היה יכול מאוד להביך את הבת שלך

אני שונאת שמיישרים קו למינימום בגלל שלא כולם יכולים...

מסיבת בידור זו חוויה חד פעמית

הורה שהגיע והשקיע לחוות את זה עם הילד שלו זה ראוי להערכה ולא לביזוי

מבינה את ההורים שלא יכולים

אבל אם הייתי מתיישרת לפי היכולות של שאר ההורים אז לא הייתי עושה הרבה שברים

מה השלב הבא?

לחייב את כל הילדים להישאר צהרון כי יש הורים שלא יכולים לאסוף באחת?

אני נוטה לא להעביר ביקורת על בית הספר בעניין כי אני משערת שהיו להם שיקולים משלהם

ראוי מאוד לכבד הורים שלא יכולים להגיע למאורע המשמעותי הזה

כן, אם ביקשו לא להגיע ראוי לכבד את הבקשה

אני מעריכה את המנהלת על העמידה בעניין

ואני אומרת את זה בתור האמא הפראיירית שהקשיבה לבקשות מעין אלו ואז גילתה שהיו אמהות שהגיעו והן וילדיהן הרוויחו ואני וילדיי הפסדנו

מאז כמה מקרים כאלו למדתי לקח

וזה לא משתווה בכלל להשארת ילד בצהרון..

אני מבינה שהיו אילוצים להעביר לבוקר (מלחמה וכו...)

ואני עדין חושבת שגם בנסיבות האלו שהעבירו לבוקר וזה אומר לקחת חופש היה צריך לאפשר להורים שיכולים להגיע

אני מכירה הרבה הורים שהיו עושים מאמץ כי זה באמת אירוע חד פעמי וחשוב

ומי שלא יכול- אני מניחה שרובם היו יכולים למצוא פתרונות יצירתיים כמו סבא סבתא

אבל לישר קו לכולם למסיבה ללא הורים - לא פייר בעיני

ההחלטה מראש לאסור היא הבעיתית בעיני

לא גיבשתי עמדה איך היה צריך להתייס למי שלא כיבד את ההחלטה... (שלא מכבדת בעיני את הילד/ההורה/המעמד... אבל ניחא )

אבל בעיני עשית טעות שלא שאלת קודם אם אפשר להגיע ופשוט הגעת🤷‍♀️

היית חוסכת לכולם עוגמת נפש.

אני רק - איזה באסה זה שלא מצאו דרך כך שגם אמהות יוכלו להגיע.

אני חושבת שזה המעט שמגיע לאימהות, להיות במסיבת סידור של הילד. אירוע מרגש ברמות - מה כואב להם לפרגן את זה לאמהות?

שיתאמצו קצת יותר, גם לילדה וגם לאמא

למרות הקשר המאצגר שהיה לי עם אמא שלי, המסיבת סידור זכורה לי ממש ממש לטובה.  

אבל לא וויתרו על נוכחות האמהות. ב"ה

והיא התרגשה ככ וחיכתה שאגיע. ממש חבל שחא התאמצו יותר

לקרוא, בניית דגמים, להזמין חברים או ללכת לחברים

לבשל ולעשות דברים בבית

ולדאוג שיהיה לזה קופסה או רשימה שהוא יכיר מראש כי כשמשעמם קשה לעבור למצב רוח פעיל

חוגי תכנות, אומנות, אפילו קורס גיטרה.

עדיף משהו עם התנסות עצמית.

זה גיל שצריך מעבר ליצירות במקסטוק.

גם חוגים שווים דרך המתנס/ תנועת נוער.

אפשר לוודא שיהיה לו זמין:

גולות

קליעה למטרה עם חיצים נדבקים

שק אגרוף אם הוא אוהב

ספרים

טרמפולינה או משהו בסגנון.

כדורגל

מתח

אופניים/סקייטבורד

אוטוטו פליימוביל וגינה פחות ימשכו אותו לדעתי הוא ברף העליון של הגיל שזה עוד מעסיק אותם.

להיפגש עם חברים אחר"צ בפארק זה משהו שהוא יאהב? (זה לא כמו ללכת או להזמין חבר)

אופניים קורקינט הוא יורד איתם לגינה, אבל הוא נשאר שם רק כשיש חברים וזה  נגיד קורה בערך פעמיים שלוש בשבוע, מאמינה שבחופש יקרה עוד פחות.

מתח ושק אגרוף יכולים בהחלט לעניין אותו

אם הוא לא אוהב אז הוא גם לא יעמוד בלהתחבר לשיעור בזמן.

אתם יכולים לבדוק אולי בגלל שזה במחשב כן יעניין אותו?

תבדקי דרך אתר המקפצה, זה בחינם.

יש גם תוכניות לחקר חלל ושל מכון דוידסון.

דברים כמו גיטרה ואומנות לא מכירה באופן אישי,

אבל בטוחה שיש לא מעט.

אבל אם לא מעניין אותו ללמוד דברים בעצמו (ללמוד הכוונה גם ללמוד לנגן למשל נכלל בלא אוהב ללמוד?)

אז פחות הכיוון.

מה עוד?

אמממ מונדיאל?

מנוי לבריכה?

החופש זה באמת בעיה. אולי להגדיר לו שהוא חייב למלא סדר חופש, רוצה או לא רוצה.

הגמישות בתוכן לא בשאלה של העשייה עצמה.

3 פעמים בשבוע להיפגש עם חברים זה אחלה.

מקווה שיחזיקו מעמד גם בחופש.

אולי נגיד עבודה כעוזר מדריך בקייטנות? אולי התנדבות עם חיות? מה שיש לכם בסביבה.

זה תעסוקות לקיץ לא ליומיום.

של "אפשר לחשוב"

אין לי ילדים בגיל אז לא נכנסתי לפרטים אבל אולי תנסי לחפש

ממה שהבנתי זה הפעלות בכל מיני תחומים

שמקבלים כל יום בשעות קבועות

אולי חסר לו בטחון שם ואם תעודדי להזמין הוא יגלה כמה זה נחמד

ואם לא- אז יש גינה?

אפשר דברים של בנים..לבנות מחנה,דברים מעץ.. ניסויים מדעיים ביתיים קלים..

ובאמת קובעים בגינה..

גם שמדי פעם מגיעים הם בקושי משחקים עם עצמם.

מחנה הוא עושה כשיש לו מוזה, זה לא משחק של כל יום.

יש לי פה ערמת עצים שהוא אסף ומשחק איתם אבל זה כבר פחות מעניין אותו.

החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)

מה אישה עשתה לפני 200 שנה?

הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?

התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.

היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה

(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').

מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים

אמבטיה של רבע שעה בערך

משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות

מקלחת טובה

מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.

צחצוח שיניים וחוט דנטלי

עיון בכל הגוף וזהו

גג 40 דקות

ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ

גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני

ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון

אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?

שווה לבדוק את זה

ולהבין את ההלכה כמו שצריך..

אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.

היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג

תלכי ותשאלי

זה לא אמור להיות מורכב בכלל.

דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.

בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…

מי הרב שלכם?

אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?

כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.

אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים

לא צריך שום רשימה בשביל זה

רק לעבור

ראש- לחפוף, לסרק

פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים

חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..

וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.

אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.

רק מה שרלוונטי לך, ואולי סתם מפורטים שם דברים שמבחינתך הם חלק מובנה ממקלחת ולא צריך שיהיו מפורטים בכלל.

או שתוותרי על הרשימה ופשוט תעברי לעצמך על הגוף.

וזה מצטמצם פלאים.

אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.

יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.

מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.

אין באמת הרבה עשיה.

אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️

כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן

ולא משהו חריג

בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.

אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.

לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.

אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.

אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.

עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.

ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.

שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.

חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).

זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.

ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.

את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.

במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.

במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.

בהצלחה!

מבינה אותך ממש!

חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,

אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.

הניסיון הופך את זה ליותר קל.

זה נהיה יותר מוכר.

ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...

אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.

זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.

מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅

יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....

יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר...   אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...

בהתחלה זה ממש כמו הר.

אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.

מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.

השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,

ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.

וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.

אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.

העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.

שאני אומרת לעצמי כשאני מתחילה להיכנס ללופ של ו'מה אם איך שאני עושה לא מספיק' (אצלי זה קורה סביב ניקיון לפסח).

ברגע שעשית מאמץ סביר (פירטו לך פה בכמה הודעות מה זה נחשב), אין שום סיבה שתצוץ לך חציצה יש מאין שתפסול יותר מאשר אם היית טובלת במים לא צלולים- וזו אופציה קיימת וכשרה.

מזל טוב! 🥳 כלה בשנה ראשונה זה שלב מרגש (וכן, יש בו גם דברים מלחיצים שצריך ללמוד לנהל)🤍

זה לעבור עם בעלי קודם.. על כל מה שאני עלולה להתקע:

אני מתחילה לפני את ההתארגנויות גוזרת ציפורניים עור יבש וכו

ואז מבקשת שיסתכל על הציפורניים ויגיד לי אצבע אצבע שזה בסדר

ואז על עור יבש

ואם יש פצעים

וכל דבר שאני עלולה להיתקע עליו שעות במקווה אח"כ

. והוא עובר איתי ואומר לי דבר דבר שהוא בסדר.

ואז במקווה אני ממש מחזיקה בראש שעברתי על הכל ועשיתי הכל ואני רק עושה סקירה אחרונה של מעבר רציף על כל הגוף - אני כן מתקלחת שוב אבל זה עניין של מה נח לך.

(ואם ואם פתאום מגלה איזה עוד פעם משהו אני למרות הבושה מצלצלת לבלנית ושואלת אותה אם להתעכב על זה או לא)

אני מרגישה שזה ממש נתן לי עוגן שאני יודעת שזה בסדר ואם לא התחדש שום דבר אז כבר עברנו על זה

דברים אחרים לא עזרו לי וזה ממש כן

אולי יעזור גם לך❤️

נשואים כבר כמה שנים ובהתחלה היה מאוד קשוח, הייתי נלחצת מאוד כל פעם.

מה שעוזר לי זה לדעת את עיקר הדין, (חציצה צריך להיות משהו שמקפידה עליו/מכסה חלק ניכר מהגוף, יתכן ויש דעות אחרות אבל זה מה שאני יודעת והולכת לפיו) ללכת לפי מישהו שמקל בנושא ולא מחמיר. (בכללי אני חושבת שמצוות צריכות להעשות ברוגע ובנעימות, במיוחד אצל נשים, ועצבנות ולחץ בקיום מצוות לא תמיד קשורה רק להלכה)

ומה שעוד עוזר לי זה להפוך את ההתארגנות לחוויה, אצלינו המקווה הוא מאוד נעים, אז הרבה פעמים מתארגנת במקווה עצמו וזה הופך את זה למיוחד ונעים

שהלכתי למקווה בערך שנה אחרי החתונה אחרי שקיעה.

אז הייתי שעה בהכנות ואז טבילה.

כשיצאתח מהטבילה הבלנית אמרה לי להתארגן מהר כי יש הרבה שמחכות. נתנה לי תחושה לא טובה. שאלתי אותה מה הביתי אמורה לעשות אחרת, התחלתי הכנות לפני שקיעה אז חייב שעה. היא אמרה שלא חייב שעה.

אז פניתי לרב שאני מתייעצת איתו והוא באמת אמר שיש נוהגים ככה, אבל העיקרון זה לא להתארגן בלחץ. לא חייב שעה על השעון.

מהמקרה הזה למדתי שבדיעבד צריך להתארגן כמו שאת רגילה לנקות ולטפח את עצמך + כמה דברים מעבר. אבל לא להשתגע

גם כשהייתי מקיאה קבוע בנסיעות. ותמיד היה לי מוזר שלא עלו עליי לפני שסיפרתי.

בהריונות האחרונים לוקחת בונג'סטה אז מתפקדת רגיל ללא הקאות.

אם יש חום ואז זה כן עדיף להוריד.

לגבי הכדורים לבחילות באמת לא חפרתי כי לא הייתי צריכה ב''ה. אבל תבדקי על זה קצת, אולי תופתעי שזה לא דרמטי (שוב, אין לי מושג). וגם לסבל ולהקאות יש משמעות, בסופו של דבר הכל משפיע. תרגישי טוב!! 

זה תגובה נורמלית וטבעית של הגוף

הרופא של הילדים שלנו אומר לתת אקמול רק אם כואב ומתלוננים

אם למשל זה חום והילד לא סובל אז לא לתת

ואני חושבת שזה לא מדויק להגיד את זה

אבל אני מעדיפה לא להמשיך את הדיון הזה וכל אחת תעשה מה שהיא מבינה ומרגישה

מדובר על חום גבוה וממושך שפוגע, כי הוא פוגע בהתחלקות התאים. לכן בהריון יש המלצה להוריד את החום מהר יותר מבמצב רגיל, אם כי לא חייבים מיד. (בדקתי באתר של כללית ומכבי)

אני מכירה הרבה שלוקחות.
גם לקחתי בהריונות היפרמאזיס, אבל למזלי לא עזר אז הפסקתי לקחת כי גם אני חוששת מכל הכדורים האלו אז הרגשתך ממש מובנת.

כמה שמנסה להעביר תבחילות..

לא מסוגלת לשתות מים ועוד

נמנעתי מהכדורים
למזלי, באחד ההריונות כשלקחתי לא זוכרת את השם... מה שהיה לפני הבונג'סטה, לא עזר לי. אז לא הייתה לי סיבה לקחת.
לזכור שזו תקופה שעוברת
וללעוס קרח, כמו שכתבו לך פה, כל כמה זמן כדי לא להגיע לעירוי...

אבל האמת שבדר"כ ההקאות לא מפתיעות אותי

אני סוחבת את הבחילה כמה שעות ורק אז מקיאה.

בהריון הראשון שהקאתי בטירוף בלי הפסקה אז לגמרי פגע בעבודה

לא הייתי מסוגלת לצאת לעבוד אחרי שהקאתי את הנשמה על הבוקר.

ובאמת סיפרתי למנהל שלי על ההריון נורא מוקדם.

צריכות להדליק משואה

אגב, יש לי חברות רווקות ואני מדברת איתן לא מעט, ממשלא על הילדים ולא כי הן ביקשו

כי באמת יש עוד המון דברים לדברים עליהם

גם עם חברות אמהות לא תמיד מדברת על הילדים

שיש הבדל בין לדבר על נושאים אחרים לבין להכניס נושא כ"כ משמעותית לטאבו.

אני גם בד"כ לא מדברת עם חברות "על הילדים " אבל העניין של הסטטוס שלי נכנס בשיחה כי פשוט זה החיים שלי.

אפילו אם מדברים על התמודדויות בנושא עבודה יעלה נניח הקושי להגיע בזמן למסגרות וכד'.

ואם זה רגיש ברמה שהפותחת מתארת זה כן מרגיש לי יותר קשה לנהל שיחה זורמת ככה