אני לא מכירה מישהי שתכננה לידת בית...

אבל הסיפורים ששמעתי לאחרונה על האשפוז ומהלך הלידה בבית חולים, גרמו לי לחשוב בכיוון, בבוא העת..

בעיקר בגלל היחס של הצוות, ההמולה, הפרידה שנכפית, וכל הסדרים של הבית חולים (שחייבים להיות כי זה מוסד) לא עושים לי חשק...

מכירה מקרוב מאד רב ישוב שהוציא פסק חריף ביותר נגד לידות בית.(התחלתי לכתוב פה את המילים ששמעתי בשמו והזדעזעתי בעצמי אז מחקתי... זה משהו ממש קיצוני. והוא לא רב קיצוני בכלל)

מכירה מקרוב כמה נשים שאם הלידה היתה מתקיימת בבית- הן לא היו פה איתנו היום. ל"ע. ואלו נשים רגילות ובריאות, ולידות רגילות והכי סטנדרטיות שבעולם.

עם כל הקושי והתנאים שלא תמיד נעימים בבי"ח- בלשון המעטה-  עדיף להתחיל בבית חולים ולצאת בריאה עם תינוק בריא ולסיים אח"כ בבית החלמה או בבית מלון, ולא לנסות להפוך את הסדר. מקווה שהובנתי.

השאלה עד כמה מרוחק הישוב מבית חולים.

בהולנד למשל, עד כמה שאני יודעת, זו צורת הלידה המומלצת על ידי הרשויות. אבל בתנאי שיש בית חולים קרוב וצוות אמבולנס שזמין בקריאה דחופה.

גם אם יש קרוב.

צריך לדעת בכלל שצריך להזעיק אמבולנס.

צריך לחכות שהוא יבוא.

הוא יכול לעזור קצת כשהוא בא אבל בדרך כלל קריטי גם להגיע לבית החולים.

זה כמה דקות מול חצי שעה-שעה לפחות, לא?

גם לי נראה מוזר שבגלל אי נעימות של יומיים לוקחים סיכון מטורף.

פעם, כשלא היו בתי חולים, לא היתה ברירה.

היום כשזה הסטנדרט, לקחת סיכון באופן יזום..? למה? מה עם ונשמרתם?

אבל יש לציין שאני גם נגד נסיעה באופנועים, במיוחד הכבדים, כי סטטיסטית הרבה מהנוהגים בהם נפצעים ונהרגים. וכמובן גם בזה יהיו כאלה שלא יסכימו איתי, אבל כנראה רובם לא יהיו "דוסים". בלידות בית היחס שונה ואני לא מבינה למה.

וזה לא רק אי נעימות של יומיים.

זה להימנע ממהלך לידה שלפעמים אינו מחוייב המציאות אלא על פי השיקולים הקרים של צוות בית החולים. מהלך לידה שעלול להשפיע על ולדנות בהמשך.

אני גרתי מרחק שעה נסיעה מבית חולים. ולמרות שהלידות שלי קלות מאוד ב"ה, בעלי הטיל על זה וטו והסכמתי איתו לחלוטין. אבל יש נשים, הרבה נשים, שגרות קרוב, שאילו ילדו בבית, בקצב שלהן ובזרימה טבעית, יכלו להימנע מהתערבות מכשירנית וגם מניתוח.

בישראל לא ערוכים לכך, אבל מדינות נאורות לגמרי מעודדות לידה ביתית. 

לא נכון להציג לידות בית כעבירה על ונשמרתם. גם לא נכון להשוות לידות בית לנהיגה באופנוע -  לידות בית בארצות אלו מסתיימות בלידה רגילה ותקינה באחוזים גבוהים יותר מאשר לידות בבית חולים.

בדברייך היא "סטטיסטית". זו מילה מאוד חשובה. כדי לגבש דעה מושכלת על מסוכנות של משהו כדאי מאוד לקרוא סטטיסטיקות רחבות. ממליצה לךל להיכנס לסטטיסטיקות שנעשו בנושא - גם בכל העולם (אפשר למצוא באתר ארגון הבריאות העולמי) וגם בארץ, כדי לבדוק אם לידת בית היא אכן מסכנת מלידת בי"ח כמו שנדמה לך

גם בבית חולים חדר ניתוח לא מוכן מיד עם מרדים בהיכון, ועובר זמן מרגע שיש "מצב חירום"עד שמתחילים בניתוח בפועל. בלידת בית מעבירים את הזמן הזה בנסיעה. אבל בלידת בית קורה פחות פעמים שנוצר מצב חירום.

לא קבעה ולא חרצה גורלות. וגם לא יצאה בהצהרות.

וכל התחושות והחששות שהיא הביעה לא מנותקים מהמציאות בכלל.

בית חולים הוא מענה חירום לסיבוכים.

זה שבארץ רוב ככל הלידות מתרחשות בבית חולים לא משנה את העיקרון שלידה ללא סיבוכים מוטב שתתרחש בבית.

וכבר כתבו פה שבארצות מערביות שנחשבות נאורות זו הגישה ללידה.

או אפילו רק נתונים סטטיסטיים? אשמח לקבל.

אני מחפשת חומרים גם על הכמות - כמה סיבוכים בכל סוג לידה,

אבל גם על האיכות - מה רמת הסיכון .כוונתי: לדעתי, סיכון לפגיעה מוחית הוא קשה יותר - גם אם נמוך יותר - כמובן השאלה עד כמה - (גם באפידורל יש סיכונים..) לעומת סיכון ללידה מכשירנית, או ניתוח. וכמובן שגם לידה כזו זה לא טוב בכלל, אבל מרגישה צורך 'לדרג' את הסיכונים.

תודה!

בבדיקת רופא שגרתית? כזאת שעושים גם אחרי לידת בית?

כל יולדות הבית שאני מכירה מקפידות על זה.

המיילדת נשארת עוד שעתיים אחרי ולא עוזבת עד שהכל תקין.

דווקא בבית חולים לא תמיד יש השגחה צמודה בכל השעתיים אחרי הלידה.

על סיבוכים בלידות בית יש נתונים כאן: http://bet-yoldot.co.il/wp-content/uploads/Docs/HomeBirth.pdf

על סיבוכים בבתי חולים היה לי פעם קישור מאוד מפורט, אבל אני לא מצליחה למצוא אותו לצערי.

אחד הדברים המעניינים הוא שבין כותבי המחקר נמצאים כאלו שמתחום המיילדות בבתי חולים דווקא. לכאורה שומעים מה'ממסד' עד כמה זה מסוכן, לא מומלץ וכו'. מסתבר שלא שמעתי מהאנשים הנכונים...

יש להם אינטרס מאד ברור שלא תלדי בבית  

מויקיפדיה 

המחקר הישראלי

אבל אני יכולה לספר לך על הסיבות שבגללן יש לי רצון לא ממומש כזה:

הסיבה העיקרית היא שמהלך הלידה מושפע מאוד מההורמונים שהגוף מפריש, אוקסיטוצין ואחרים. ההורמונים האלה מנוגדים להורמונים ממשפחת האדרנלין - כשיש הרבה מאלה יש מעט מאלה, ולהפך.

הסביבה של בית החולים די מעודדת הפרשת הורמונים ממשפחת האדרנלין - בגלל ההמוניות והרעשים ופגישה עם כמה אנשי צוות שונים בלידה ובחלק מהמקרים גם נימת דיבור שמשדרת לחץ, והמון מכשירים... וכשיש הפרשה מוגברת של אדרנלין, לידות הרבה פעמים נתקעות ומסתבכות.

סיבה נוספת - בטיחות. ברוב הדברים אני מסתדרת עם רפואה ציבורית ולא הולכת לפרטי, אבל בלידה הייתי רוצה להחמיר יותר, ושתהיה לי מיילדת שזמינה לכל קריאהשלי ולא מופקדת על עוד לידות במקביל. זה היה גורם לי להרגיש הרבה יותר בטוחה.

ועוד סיבה שחשובה לי - אני לא מוכנה להירד אחרי הלידה מהתינוק, בכלל. לא לבדיקות ולא לשום דבר אחר. בבית חולים זה עולה לי לפעמים בדם יזע ודמעות, בבית זאת ברירת המחדל...

זה היה בשבילי הגשמת חלום.

ללא מוניטור. רק דופלר מידי פעם. ללדת במים בבריכה. בלי בדיקות פנימיות. להיות קשובה לגוף. לתת לתהליך לקרות לבד בלי "לעזור " לו..

רוב הלידות שלי היו טבעיות,וכמעט תמיד פקעו לי את המים. או "איימו" בפיטוצין. והמוניטור בלתי נסבל עבורי. ונשאר עלי אישית בגלל כסת"ח.

זה הסיבות שבגללן בחרתי ללדת בבית. עם מיילדת אהובה שבחרתי והייתה לנו כימיה (ברברה בן עמי)

ובלי החלפת משמרות באמצע ;)

קראתי מחקרים שונים וכן את הסטטיסטיקה הישראלית שמראה שכשהריון תקין מלידה שניה והלאה יותר בטוח ללדת בבית.

היו המון דברים שחשובים לי שידעתי שלא יקרו בבית חולים.

אז ילדתי בבית.
בפעם הראשונה שילדתי בבית היה משהו שקרה תוך כדי הלידה לא מסוכן אבל אני יודעת שאם היה קורה בבית חולים זה היה מגיע בקלות לקיסרי ואני מכירה מקרים שבהם זה הגיע לקיסרי ואני ילדתי טבעי) 
בפעם השניה שילדתי בבית התברר שבאותו זמן הסתובב שעלת בתינוקיה של סורוקה (שזה בית החולים הקרוב לביתי) 

אז בבקשה עם סיפורי ההפחדה, גם לי יש, בואי נבחן את זה לפי הסטטיסטיקה ולא לפי סיפורים אישים שרק מפחידים במקום לתת לכל אחת הזדמנות לבחור בצורה מושכלת. 

(ואני, שרק בלידה השלישית נחשפתי לנושא של לידות בית, כבר מאז לא יכולה לעשות את זה גם אם ארצה. כי הלידה השלישית הייתה לידת תאומים - ובניתוח...)

בלי להתערב בדיון, רק מקרה שאני מקירה אישית:

לידה תשיעית (!) (כל הלידות לפני רגילות ופשוטות לחלוטין, הריון תקין) שחבל הטבור צנח במהלך הלידה (=התינוק לא מקבל חמצן...) וזה סכנת מוות ברורה גם לתינוק וגם לאמא.

עשו לה ניתוח חרום במעלית בדרך לחדר ניתוח....

לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם היה היתה בבית (או אפילו בלי מיילדת צמודה לידה....למרות שהיתה בחדר לידה)

החלטות טובות, ולידות קלות ופשוטות לכולן.

מישהי שהייתה לה צניחת חבל טבור בלידת בית. המיילדת עשתה לה פרוצדורה מיוחדת שנועדה להגן במקרים כאלה, ולקחו אותה מיד באמבולנס לקיסרי חירום. לה ולתינוקת (היום כבר גדולה) שלום. אבל בלידת בי"ח עם העומס של המיילדות - אני לא לגמרי בטוחה שהיו מגלים את זה בזמן...

המקרהשל המכרה שלי הוא נדיר מאוד - צניחת חבל בלידה טבעית ללא התערבויות. קורה אבל מאוד מאוד נדיר. דבר כזה נפוץ הרבה יותר אחרי פקיעת מים יזומה, שזה דבר שראיתי בלידות שלי שמציעים בבתי חולים כ"הליך טבעי לזירוז לידה", ולא מזהירים שיש בזה סיכון... 

איפה אתן ממליצות לי ללדת? 

מחכה לתשובה.

איך אנחנו יכולות להמליץ למישהי בלי לדעת עליה כלום חוץ מזה שהיא כנראה בהריון?

אם הראש של התינוק עוד לא מבוסס היטב באגן, אז בעיניי כן, זה ממש מסוכן, ולא כדאי לעשות את זה אלא אם מדובר במצב שממש מסוכן להשהות את הלידה, וחשוב להיות בהשגחה מוקפדת אחרי שעושים את זה. (ומצד שני, רצוי גם לא להרבות בבדיקות פנימיות אחרי פקיעת מים, כי יש יותר חשש לזיהומים. איי, פרדוקס...)

אם הראש מבוסס זה לא נראה לי מסוכן במיוחד, אבל בכל מקרה אני מעדיפה לשמור התערבויות למקרים של צורך אמיתי. עניין של טעם...

כשהציעו לי פקיעת מים בבי"ח לא בדקו לפני זה אם הראש מבוסס. זה נראה לי חוסר אחריות.

בבית לא פוקעים מים באופן יזום

לפעמים זה הדבר הנכון ולפעמים מסוכן ולפעמים פשוט מיותר

מעבר לנושא הסיכונים לדעתי ללידת בית חולים יש גם יתרונות רבים מבחינת נוחות (יש כמובן גם חסרונות רבים אבל אותם כבר פירטו למעלה)

אני מעדיפה ללדת בבית חולים ולדעת שיש מסביבי צוות שחוץ מהביטחון הרפואי מטפל גם בכל הדברים הקטנים : ניקיון לפני ואחרי וכדו' ולא אני צריכה לתאם עם המיילדת, להכין את השטח ועוד.

כך אני מרגישה פנויה יותר להתרכז בלידה עצמה ובתינוק.

ואם יש צורך וזמן היא גם תנקה לפני. 

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

עם אאג מקצועי

אולי זה שניתח

זו בטוח דלקת אוזניים?

מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...

אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?

בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.

(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)

קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין

התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית

רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...

וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם

תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל

ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף

כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות

אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.

מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.

והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.

ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.

וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?

חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים

וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר 

ירדה לריאות

הקאות זה יכול להיות תסמין לדלקת ריאות

אני מקווה שהביאו לכם אנטיביוטיקה 

ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.

לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.

לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.

אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.

לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .

ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...

לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.

בהצלחה 

מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות

אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה

מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר

אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...

בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.

שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.

ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.

אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)

כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.

טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.

יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.

במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.

זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר

גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

לא קראתי את קון מארי, אבל הבנתי שהשיטה שלה לא מתאימה למשפחות של יותר משני ילדים... (ושהיא בעצמה הודתה בזה כשנולד לה הילד השלישי)

נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא

ובניגוד למה שקורה אצלי בדרך כלל כשאני קוראת ספרים מעשיים בסגנון - הצלחתי אפילו קצת לממש חלק מהרעיונות שם...

קניתי אותו במחיר מלא ביפה נוף, וזה היה שווה את זה

"נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא"

עם שיתוף מאזינות

קו חינמי נהדר!

מצרפת למעוניינות - ‏‪02-666-7140‬‏

איזה גיבורה את

זה כל כך מרגש המסע הזה

מעריצה אותך על כל השעות הארוכות

מלא מזל טוב נחת ובריאות לך ולקטנה❤️

איך אני מבינה אותך לגבי היאוש שהפתיחה לא מתקדמת.... סיוט!

איזה כיף להיות אחרי! שיהיה המון מזל טוב והתאוששות מהירה!

ומאוד ניסי. פלא ה'

ממש באלי לכתוב פה את הסיפור לידה האחרון תחת הכינוי שלי. אבל בטוח יזהו אותי.. הוא כתוב עם כל כך הרבה פרטים.. 

זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן

באסה 

יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.

ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...

שנשברה לי הציפורן

והבת שלי צרחה והשתוללה לי בידיים ונשרטה מהציפורן הזאת

היה לי מצפון ממש אבל בסך הכל זה הגיוני שיקרה כזה דבר

תינוקת שבוכה ולא נרדמת זה קשוחחח

🫂🫂🫂

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!