1. הרבה פעמים הבעל צודק..הוא רואה את הדברים מהצד ושווה לך להקשיב ולהתייעץ איתו איך את יכולה לשנות את ההתנהלות שלך מול הילדה. בכל אופן- גם אם הוא לא צודדק ב100%- זה מאוד חשוב לדבר על הנושאים האלה. חינוך ילדים שייך לשניכם!

2. אולי תעשי כמה שיעורי נהיגה כדי לקבל ביטחון ולתת לבעלך ביטחון?

3. בעלך נשמע כמו בנאדם טוב שדואג לך ורוצה בטובתך. לענ"ד- פשטו תקשיבי לו...

הרבה גברים לא רוצים שישרטו להם את האוטו ואולי זאת גם סיבה שבעלך לא רוצה שתנהגי..

וזה עלול להיות באמת מסוכן.

גם הפסקת נהיגה של כמה חודשים דורשת זהירות יתרה כשחוזרים לנהוג.

כמובן שתמיד צריך להיזהר, אני מתכוונת שצריך לעשות את החזרה בהדרגה, לנסוע לאט במיוחד ולא בכבישים בין עירוניים בהתחלה. וזה אחרי הפסקה של כמה חודשים למרות המון שנות ניסיון.

אז אצלך, אם מעולם לא רכשת את הניסיון הבסיסי, על אחת כמה וכמה.

בקיצור, תקחי כמה שיעורים אצל מורה לנהיגה.

שווה את הכסף, בתנאי שאחר כך את משתדלת לנהוג כל יום יומיים קצת.

כדאי לך להתחיל מהתעמלות (הליכות זה לא עיקבי, וכשאת משלמת כסף זה קצת יותר כואב לפספס שיעור)

יש דברים ממש קלילים, עיצוב ,פילאטיס ,אירובי .. הכי כיף זה זומבה.

אני לפני כל שיעור בטוחה שאני לא הולכת(עייפה תמיד וומוטשת אחרי הקרב עם הילדודעס..).. ובקושי גוררת את עצמי למכון. אבל כשאני שם. אני אף פעם לא מצטערת וחוזרת היפראקטיבית לגמרי עם אנרגיות חיוביות ..

ממליצה לך בחום .. !

בהצלחה מתוקה.

1. יש לכם רעינות איך לעזור לבת שלי שלא תבכה במקום לדבר?למשל שאנחנו אומרים לה לא על משהו שהיא מבקשת היא ישר בוכה והיא לא מדברת ועוד דוגמא שאנחנו הולכים לגינה/חברים/אורחים שבאים אלינו קשה לה מאוד להיפרד אפילו שאני מסבירה לה שעוד מאט הולכים הביתה או שהאורחים הולכים והיא אומרת בסדר שהיא מבינה...שהאני אומרת טוב הולכים הביתה היא בוכה וכך גם אורחים...

ההאם יש לכם רעיונות חוץ מספורט מה אפשר לעשות?אין כרגע כ"כ חוגים שאפשר להרשם כי סוף שנה...אולי דברים ליצור בבית או משו כזה...

צריך להבין את הבעיה.

יש הרבה סיבות שילדים לא ידברו וישר יבכו, הסיבות הן שונות, מגוונות, ולכל אחת מהן יתאים פתרון אחר.

גם אם פתרונן אחד יכול לפתור בעיות רבות, לא תמיד התוצאה תהיה מוצלחת.

לכן כדי להבין בדיוק מה הדרך לעזור לבת שלך לחזור לדבר, צריך להבין מה תוקע אותה מלעשות זאת.

למשל- אם היא מרגישה שלא מתייחסים לדיבורים שלה אבל כן לבכי, היא תפנה לאמצעי שעובד- הטיפול

יצטרך להיות הפיכה של המשוואה- עם בכי לא מקשיבים ובדיבורים כן מקבלים(לפחות יחס),

אם הבעיה היא בעיה אחרת, לפעמים בעיות של קושי רגשי יכולות לגרום לבעיה בדיבור(כלומר, הבעיה לא

בדיבור, אלא בעוצמת ההרגשה)- זה לא בטוח יעבוד ואולי יגרום נזק.

את תצטרכי להצליח לאבחן מה הבעיה.
אמרת שבעלך מבחין בזה שהבכי שלה משפיע עלייך מאוד(גבולות שהיא בודקת ורגישות שלך), אני בטוח שאת

כבר עושה את זה, אבל חשוב להקפיד שלא משיגים דברים בבכי, זה עלול לפתח אצל הילדה מנגנון של

אומללות מכוונת על מנת להשיג דברים. מעבר לזה, את צריכה לבדוק מה קרה.

את נכנעת לו?

את לא נכנעת אבל מתחרפנת מבפנים?

את לא מאפשרת אותו?

אני מכירה את זה מקרוב .

כרגע אני לא עובדת, אני בבית והילדים שלי במסגרות.

מדי פעם מחליפה סיעות של גנים אצלנו בישוב. ואז מרגישה סיפוק שעשתי משהו.

הייתה תקופה שהלכתי ל"מעיין" קורס כתיבה אצל משהיא (זה היה פרטי אחת על אחת).

ועשתי סידורים וקניות ויום כייף באותו היום והרגשתי טוב אם עצמי נותן כוח.

והצטרפתי לפני מספר חודשים בערב לשעורי תנ"ך שכמה שכנות מארגנות.

כל פעם זה בבית אחר ,פעם בשבועיים יום שלישי.

* חוגים , חברות בבית קפה / מפגש בבית (חוג בית) .

יציאות לסידורים וקניות -סתם בשביל הנפש שלך.

בדברים שימושיים, ואת הקשר לברכה להשאיר לאנשים להיות יצירתיים...

פשוט להסתובב במקס סטוק ולשלוף דברים. אפשר גם להסתובב בבית ולחפש מה יכול להתאים (נגיד, שיטוט דמיוני במטבח מעלה לי- כף גלידה, קולפן, תחתית לסירים, מגבות מטבח, פורס לביצה קשה, פותחן שימורים).

כדאי לקחת דברים שונים מחדרים שונים בשביל הגיוון.

ואם זה לשבת, לשים לב לא לקנות מוקצה.

ואז הבריכה לרשות כולם תמיד

אבל כאלה שיגידו שזה לא מספיק

ואז צריך לעשות חלוקת שעות

אפשר לעשות חלוקת שעות.

יש כאלה שיסתפקו בזמן גברים וזמן נשים.

ויש כאלה שירצו גם זמן לכל משפחה גרעינית בנפרד.

כל משפחה תעשה בצורה שמרבה שלום ואהבה בין המשפחות

כי זה המטרה. לעשות נופש לאחד את המשפחה המורחבת

אבל בכל זאת הפעם כן הרגיש פחות שייך גיסים וגיסות יחד או בני דודים מתבגרים, בעלי גם חלק מהזמן העדיף לשהות בחדר שלנו.

ואם הגיסים זורמים

אפשר שהם ישמרו על הילדים שלכם (אולי אפילו אחרי שהם ירדמו) ולכם תהיה שחיה זוגית לבד.

ואחרי זה אתם תשמרו על שלהם וכו'

ויש משפחות שאכן לא מתאים להם בריכה

אפשר לשכור מראש מקום בלי בריכה (ואז זה זול יותר) ולמלא את הזמן בפעילויות משותפות

או לצאת לטיולי טבע יחד

האמת שחופשה כזאת איננו עושים ממילא, אבל יצא סתם פער כשרצו טיול במסלול רטוב, או פיקניק במעיין וכד' והתקשו לקבל שלי ולבנים הגדולים לא שייך להיות עם אחייניות משתוללות במים, גם אם הן 'לבושות צנוע'. הבגדים נצמדים, נהיים שקופים, עולים וכד'.

(כן, אנחנו גם לא הולכים לכל מיני מעינות, בריכות שכשוך וכד', אלא אם מוצאים זמן באמת ריק, למרות שזו האטרקציה המרכזית באזור שלנו)

חם ומוזיאונים למינהם לא מעניין אותם

רוצים חוויה משפחתית (גם גרעינית וגם מורחבת)

עם משפחה מורחבת נפגשים בבית של מישהו או בגינה ציבורית - לא במקום עם מים. 🤷‍♂️

ולא אבא עם הבנים ואמא עם הבנות? אשמח לרעיונות

ברגע שגדולים - אצלינו גם אחים ואחיות לא יכנסו בייחד

לק"י

זה עניין אישי גם.

אבל שנים לא הלכנו לטיולים של כמה ימים בחופש.

עכשיו לרוב אני יוצאת עם הילדים, כי בעלי עובד.

יש אטרקציות ממוזגות למיניהן. מומלץ לחפש כרטיסים מוזלים דרך כל מיני מועדונים.

אפשר לטייל בטבע במקומות לא רותחים.

אולי מסלולי מים עם מעט מים, ואז זה רק לשכשך רגליים.

שמתאימה לגילאים של מתבגרים מגיעה לכמה מאות שקלים, אז זה לא משהו שעושים כל רגע בחופשה..

מה עושים בשאר הזמן?

לק"י

אין לנו מתבגרים בגילאי תיכון.

אבל אם היתה לי אפשרות לטייל בטבע, כנראה שהייתי עושה זאת.

(אבל גם ככה זה לא מכסה את רוב החופש).

משפחה מורחבת זמנים נפרדים

יש המון מקרי טביעה בבריכות בבצימרים.

חלק מההיערכות היא לדאוג שיש מבוגר בבריכה לכל אורך השהות שלכם באתר.

ברגע אחד. יכול לקרות אסון.

אין מצב שהילד שלך בבריכה בלי שאתה איתו.

אלא אם כן מישהו מבוגר אחר אמר לך שהוא לוקח אחריות מיוזמתו.

2. בריכה חייבת להיות מגודרת ונעולה תמיד. ואם היא לא מגודרת, נועלים את הבית/צימר, אם הבית פתוח. צריך לשים שומר ליד הבריכה. כן כמו בצבא.

לק"י

האחים שלו והמשפחות שלהם לא כ"כ דתיים (אם בכלל), אז הם כן נכנסים ביחד (ולא עם בגדים צנועים. למרות שמבחינתי זה לא משנה. גם עם בגדים צנועים- בבריכה לא ענקית להיות יחד זה לא כזה צנוע).

אנחנו מוצאים זמן שאין אף אחד, ואז נותנים לילדים להכנס (פעם אחת אני נכנסתי איתם. פעם רק שמרנו מבחוץ).

כשהיו קטנים כן נכנסו עם גיסי והבנות שלו (הן היו ממש קטנות). אבל גם זה לא היה כזה חלק מבחינת שנינו.

אני חושבת שאפשר לחלק את הזמנים לבנים- בנות- משפחות גרעיניות (אם זה חשוב למישהו להכנס יחד כל המשפחה).

בנופש עם המשפחה המורחבת והייתה בריכה במתחם

היו שעות של בנים ושעות של בנות

ובערב נכנסנו רק המשפחה שלנו

בנים בנפרד בנות בנפרד ונכנסים תמיד צנוע

כלומר- כן יש גמישות בכניסת ילדים מהמין השני, עד גיל 7 אפילו, כי כולם צנועים.

ואצלנו יש כאלה שמקפידים אפילו על נפרד בין בוגרים בתוך המשפחה הגרעינית.

בכל אופן אם נמצאים באזור יחסית חרדי או מותאם לחרדים אז יש מקומות שבהם הבריכה אפילו מוצנעת (ולא נמצאת במרכז הגינה של הוילה),

לנו יצא להגיע למקום עם ממש מחיצה שמסתירה את הבריכה.

גם כמה שבועות אחרי זה המחשבה שלי עדיין הייתה "הוא לא היה אמור למות. לא היתה שום סיבה שהוא ימות פתאום"...

בחור צעיר, מוכשר, תוסס, עם עתיד זוהר, בריא כמו שור, עצר את הטיול הגדול כדי לבוא להילחם... הוא לא היה אמור למות.

אני עוד זוכר בשבת לפני שנפל שהוא סיפר בבית כנסת למישהו שהגדוד שלו יושב בקיבוץ פלוני שנפגע קשה בטבח, אז השני הגיב לו it used to be a beautiful place, אז הוא ענה it still is... שבוע אחר כך הוא נפל כשהלך לזכות פיר ארור

"היום אם בקולו תשמעו"- לחיות כל יום כאילו זה היום האחרון.

(כמובן שזה לא סותר "תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה, כִּי לֹא תֵדַע מַה יִּהְיֶה רָעָה עַל הָאָרֶץ")

אני חושב שזו אחת הסוגיות שהכי מעסיקות אותי בחיים

הסידור של יהונתן חברוני ז"ל (חבל שלא פרסמו עוד קטעים מהסידור)

אמנם אתה מדבר על ההשלכה על המשפחה שזה נושא אחר

אבל יש כאן גם את האלמנט של לחיות במלוא העוצמה עד המוות הבלתי נמנע.

אבל קצת מוזר ש"את מתכננת לו"ז, בעלך מגיע בערב ואז..."

בגדול, תכניות משפחתיות כדאי לתכנן ביחד, או לפחות בגדול ביחד (טיול של יום או של כמה ימים) ואז להחליט מי מטפל באיזה פרטים קטנים.

לק"י

הוא ידע מראש שאת מתכננת נופש עם לינה?

יש אמהות חד הוריות שהולכות לבד וממש נהנות עם הילדים.

יש נשות מילואימניקים שהולכות לבד.

לא שאני משווה, ברור שיותר קל ונחמד ללכת זוגי אבל צריך לזכור שיש כאלה שיותר קשה להם, חד משמעית.

לבעלי יש עסק ששיא העונה שלו בבין הזמנים, אז הוא ממש עסוק ואני בלי רשיון ונוסעת עם הילדים לטייל בכל הארץ בתחבורה ציבורית לבד.

זה מאתגר אבל ממש נחמד והילדים מאוד נהנים.

היו שנים שעשיתי את זה כולל לילה ללינה.

אי אפשר לכפות עליו משהו שהוא לא רוצה...

לק"י

גם אנחנו נוסעים בתחב"צ, אבל לישון ואז לעזוב את המקום עם כל הציוד ולטייל ככה נשמע לי מאתגר.

וגם בא לי לטייל בטבע, אבל לא יודעת כמה מקומות כאלה שאפשר להגיע אליהם בתחב"צ קיימים.

(שלמעשה עשיתי ברוווקות או לפני שהילדים נולדו...)

ישנו בטבריה. טיילנו למיטב זכרוני בזוויתן, נחל המשושים ובזאכי. וגם בטבריה עצמה. לא זוכרת את הסדר של הנסיעות.

פעם אחרת ישנו בקיבוץ קליה. וטיילנו בעין גדי - זה טיול יותר מוצלח מבחינת תחבורה כי המסלולים ממש סמוכים למקום שישנו.

טיול נוסף, נסענו עד מירון ומשם הלכנו לצפת במסלול חמוד. אחר כך טיילנו בצפת (חזרנו באותו יום)

האמת שגם לי ממש מתחשק למצוא טיול שיתאים עם ילדים אבל אני לא רוצה משהו עם נסיעה ממש ארוכה באוטובוס, וגם יש עוד מגבלות של גיל ועוד.

עם הילדים נסעתי לחיפה ברכבת ועשינו שם ביקור עירוני וזה היה נחמד מאוד. אפשר אולי לטייל בכרמל אם רוצים טיול יותר בטבע - גם מהדרום זה יתאים עם רכבת.

אשמח לשמוע עוד רעיונות

בעבר הייתי מטייל בתחב"צ (לפני שקיבלתי את הרישיון )

זכור לטובה נחל כזיב.

יורדים ליד מעלות (עברו כ15 שנה אז לא זוכר במדויק איפה) וצועדים לאורך הנחל.

היינו צעירים וחזקים. אז הגענו אחרי כמה שעות לתחנת רכבת בנהריה.

עם ילדים קטנים לא הייתי מנסה להגיע עד לנהריה (בעיקר כי החלק האחרון חשוף לשמש ודי משעמם)

לדעתי אפשר לעשות את כזיב מעגלי.

גם לחלק גדול מהמסלולים בגולן אפשר להגיע בתחב"צ. (גם נכון ללפני 15 שנים)

מה התדירות? אני לא יודע

אבל זה מחייב שינה בגולן.

כי צריך להתחיל מסלול לכל המאוחר סביב 10 בבוקר

ושוב. תלוי איזה טבע מחפשים

לא כל הילדים יהנו וישמחו במסלולי הליכה סטייל טיול שנתי.

וגם לא לכל ההורים זה מתאים.

חיפה מלאה במה לטייל על קו הרכבת (מוזיאונים, הגנים הבאהים, רכבלית-רכבל במחיר הכרטיס) וחופי ים. עם בנים אפשר לקחת קו 4 שחוזר דרך מנהרות הכרמל המטורפות.

הרכבת בעצמה היא אטרקציה בפני עצמה בשביל ילדים

בת"א - שילוב של כלי תחבורה (רכבת קלה, רכבת כבדה, אוטובוס קומותיים לראשון לציון בימים שהוא פועל בקו 190).

ירושלים - מרכז ירושלים במילא אין מה לעשות עם רכב

עוד נקודה בעד אוטובוס - אם אתם אוהבים אופניים. על אוטובוס בין עירוני ועל רכבת משעה 9 אפשר להביא אופניים בגודל מלא ולא רק מתקפלות.

אבל היא דרך המנהרות ומחלפים מטורפים באמצע שמטריפים בנים קטנים. מנסיון.

בתמונה: איתן שלי והבת דודה שלו צופיה

טיול תחבורה ציבורית עם אוטובוס קומותיים בתל אביב | פרוג • קהילה עסקית - חרדית הגדולה בעולם

לק"י

(נשמע לי די משעמם בשבילנו).

רכבת כבדה, רכבת קלה, אוטובוס קומותיים.

וגלידה בראשון לציון.

שוב, תלוי בילד. הילדים האלה מאוד נהנו. במחיר הכרטיס.

אבל הוא נשמע אחלה דוד

כדאי 'זה יקרה לפני השלב הפרקטי, אחרת כל אחד מושך לכיוון שבמקום שתהיה הבנה בשיתוף פעולה נוצר מלחמה וכיפופי ידיים

יש כאן פער גם בתקשורת וגם בסגנון אז פשוט תדברו

נשמע שכל אחד מכם מתבצר בעמדתו.

מציע שתנסו לראות איפה אפשר להתגמש כלפי השני.

זה לא יצא מושלם בשבילך ולא בשבילו

אבל זה יצא יחד שזה כבר מצויין.

בנופש הקודם הייתי עייפה ונרדמתי (זה נכון) והוא נתקע לבד עם הילדים (אחד מהם היה אז בן פחות משנה) והרגיש נורא לבד. אז הוא החליט שהוא לא רוצה יותר.

גם לצאת לנופש, וגם להיתקע עם הילדים זה מבאס...

אתמול הלכתי עם הילדות שלי (יש לי רק בנות) לטייל

גם שבוע שעבר טיילתי איתן

גם לפני זה...

בכל הפעמים האלה אישתי לא יכלה להצטרף

(כמובן שיש פעמים שהיא יכולה וזה יותר משמח)

אלו הילדות שלי

מה הכוונה להתקע איתן?

שהם יצאו לנופש והיא נרדמה

כן, זה קשה להישאר בנופש לבד עם ילדים

קשה

זה מאוד תלוי בתיאום ציפיות מול בן הזוג

וגם - אם היה לו קשה אפשר לדבר על זה ולמצוא דרך אמצע ולא להימנע לגמרי אבל גם לא להחליט שיוצאים לנופש כמה ימים ולהנחית את זה על בן הזוג

בקיצור צריך לדבר על זה

ולכן ההרגשה שנתקע

תנסו לראות מה בדיוק מפריע לו. לפעמים הוא צריך לוותר לפעמים את. אם הוא מתעקש אין צורך לריב איתו, ואל תבטלי את החופשה, צאי עם הילדים. אם יש צורך קחי עזרה של בן משפחה. אבל הוא צריך לדעת שלכל דבר מחיר. אם הוא מוכן לשלם אותו, הוא זה שיפגע. יכול להיות שלטווח הרחוק יותר יפגע הקשר שלו עם הילדים. הוא יהיה המפסיד את תרוויחי. אלא אם כן הוא ימצא את הדרך לפצות בדברים אחרים. ואת צריכה לקחת בחשבון שאם את מתכננת והוא לא שותף, זה בדיוק מה שיקרה. תיכננת יופי, בלעדיי. גם סוג של מחיר... זה החיים.

לק"י

לא אומר שאין לו קשר עם הילדים.

הוא יכול לעשות איתם מליון דברים אחרים....

לקחת את זה הלאה עם פרשנות שלך.

כתבתי שהקשר יכול להיפגע. וכתבתי שאפשר לפצות בדברים אחרים. תקראי טוב.

אם בעלך היה מתכנן משהו שאת לא עפה עליו, ואז אומר לך 'תיכננתי זה וזה אז יוצאים'

אבל את לא ממש אוהבת את סגנון היציאות האלה..

איך היית מגיבה?

אני מבינה אותך ממש

ומבינה גם אותו ממש..

כבר עדיף להגיד מראש לא.

לפני שמתכננים לו"ז

מבאס ממש - נשואים טריים

ולכן צריך למצוא תמהיל שיתאים לשניכם.

בעלי ואני רוצים דברים שונים בחופשה, בהתחלה זה היה מורכב אבל עם השנים למדנו ליצור חופשה שהיא לא החלום של אף אחד מאיתנו בדיוק אבל שנינו יכולים להנות בה ולשמוח עם הילדים.

בעיני לתכנן חופשה בלי התייעצות עם הבעל היא מתכון לאי הסכמות, שבו ביחד ונסו ליצור משהו שיהיה טוב ומתאים לשניכם

אי אפשר לעשות חופשה רק לפי החלומות שלך והוא יהיה חייב להתאים את עצמו... צריך באמת לשבת ולחשוב מה מתאים לכם כמשפחה

אצלינו אני רציתי נופש עם הילדים ובעלי לא רצה ובאמת לא עשינו כי זה היה נראה לי משהו שחשוב שיהיה בהחלטה משותפת...

מה זה "ההיבט האנושי"?

הכוונה לאיך העבודה עם האנשים שם?

מועיל.

מקווה שיהיו עוד תשובות

אתה מתאמץ יותר מידי לדעתי על הערב הזה.

תבחר אולם בטווח הסביר, לאף אחד מהאורחים שלך לא באמת אכפת מכמה אדיבים המלצרים (כל עוד לא מדובר בקטסטרופה).

הערב הזה גם לא באמת חשוב כמו שהוא נראה לכם.

אתם תשכחו את רובו במרוצת החיים במיוחד אחרי ילד אחד, אף אחד מהאורחים שלכם לא ידבר על כמה מדהים היה היה הצוות שארגן לכם את החתונה.

(אצלנו דווקא כן, כי אצלנו הזמר החתונה היה חנן בן ארי חודשים בודדים לפני שפרץ לגלגלצ, אבל זה מקרה חריג ביותר שעלה בפוקס, בחרנו את הלהקה הראשונה שהמליצו לנו, אז אנשים המשיכו לדבר על החתונה שלנו גם שנים אחרי ושוב זה היה בפוקס ולא ביקשנו את זה ועדיין לא מבקשים).

הןא רוצה בעלי אולם הוגנים שיכולים להתגמש במקרה הצורך ולהבין סיטואציות ולא נתלים בחוזה דרקוני. אין קשר לאורחים ובטח לא למלצרים

אבל גם אם את צודקת הוא מתעסק בזה יתר על המידה.

איזה מזל שהוא לא שאל אותך🙃

ככה הוא יכול לשמוע את דעתי גם כן כשהוא מתעסק בזה הרבה יתר על המידה

ומנגד, אתה לגמרי צודק שזה לא ממש מהותי.

כי במרוצת הזמן זה עוד אבן קטנה בבניין

בכל זאת חסר ניסיון בתחום

כנראה שיש חשיבות גדולה לטרחה שלך

"הכוונה לאיך העבודה עם האנשים שם?"

ואם יש לו מצב מיוחד שהוא יודע שעלול להוליד חששות, נניח סיכוי טוב למילואים או דחיה אחרת, סביר מאד שיחפש בעלי אולם שהחוזה שלהם הוגן ולא דרקוני, ולא בכל מקרה עומדים בדווקנות על כל פרט בו.

יש כאלה שמתגמשים, לא לבנות על זה.

אצלנו בעל האולם החליט להוציא מנות שהן שדרוג לתפריט על דעת עצמו. (כי האולם הצמוד בחר את זה. אז כנראה היה לו נוח לבשל הכל אותו דבר) לא ממש שינה לנו. האורחים היו מרוצים. הם לא באמת יודעים שאנחנו בחרנו סטייק פרגית והוא החליט להוציא אנטריקוט.

כמובן שבמעמד התשלום הוא לא ציפה שנשלם על ה"שדרוג"

ועצם זה שהבאנו את סכום למחרת באופן מסודר הוא אפילו עשה לנו עוד 5-10% הנחה סתם ככה

אבל היה חוזה מסודר

שנינו חתמנו עליו במטרה שהוא יקויים.

זה שיצא ששני הצדדים הסתדרו על אי הקיום שלו. אחלה.

אבל הוא שם כדי להבטיח מה קורה אם הצדדים לא מסתדרים

ורוצה להבין אם הם אנשים נעימים או לא

אשתי ואני הלכנו לבדוק 3 אולמות שהיינו בהם בעבר וזכרנו אותם לטובה (2 שאני זכרתי לטובה ואחד שהיא זכרה), ובחרנו מתוכם את זה שהיה נראה לנו הכי מתאים מבחינת המחיר, האוכל והרחבה.

זהו.

אף אחד לא זוכר את הערב הזה אחר כך, לא האורחים וגם לא הזוג. ומה שכן זוכרים לא קשור לאולם.

שלא עמד בדיבורו.

אתה כותב כי הרוב נורמלים,ובמצב נורמלי לא זוכרים את האולם, אבל חשוב לוודא שנורמלי.

עם הצוות שלו

החל בתשובות מהם כשרצינו סידור שולחנות וקיבלנו רק ברגע האחרון

וכלה בדרישה לתוספת תשלום מחוץ לחוזה בצורה מאוד לא נעימה בסוף החתונה...

(ועדיין זה היה עוגמת נפש נקודתית שאחרי עשור אם לא היה עולה פה הנושא לא זו החוויה הכללית שלי מהאירוע..)

אני דיברתי על מצב שבהחלט זו החוויה שלי מהאירוע.

לא אכתוב כאן כי זה אאוטינג אבל זה הדבר היחיד שאני וכל האורחים זוכרים.

מי שירצה להתחתן בתאריך כו תשרי, עלול לקבל מחיר לא רע,

אני נמנע מכך כדי לזכות לדברי חז"ל ש"וכל המצער עצמו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור" (גמרא מסכת תענית דף יא עמוד א)

גם העיברי וגם הלועזי עכשיו תעשו חשבון מה הגיל שלי.....

אני מניח שהשני

(או שאולי בכלל 57)

30

כל מקום הגון יסכים לסעיף הזה, ורוב המקומות שמים מראש (מאז הקורונה)

בישראל של היום, אי אפשר לדעת מה יהיה מחר, ובטח לא מה יהיה בתאריך החתונה.

כדאי מאוד גם עם הספקים.

בתפילה שלא יהיה צורך בכך.

וכן, זה מרגש

הנה קישור לדיבור על זה פה לפני שלוש שנים

חוף משפחות בכינרת | ערוץ 7

דרומית לכינר.

כינר זה החוף הנפרד, בדוגה לרוב באות המשפחות הדתיות (זה ממש מרחק הליכה, יש שביל בין חוף לחוף).

הייתי שם תחילת יולי והרגיש כמו מחנה בני עקיבא. אין שם צניעות מלאה על פי ההלכה, אבל גם אין בגדי ים חשופים.

בעיקר חולצות גלופה ומכנסיים.