איך זה קורה? איך זה קורה שאנחנו מצקצקים בלשון וממשיכים הלאה?

איך זה שכולם קוראים את שורות האבל וממשיכים הלאה?

איך זה שעל מילקי וקוטג' מליונים יוצאים לרחוב והרצח זה כבר דבר ביומיום ובא פשוט נמשיך הלאה.

הלאה עד מתי? עד שזה יהיה בעלי? הבן שלי? אמא שלי? אחותי?

כשיקרה מקרה כזה הדם יהיה על הידיים של ביבי, על הידיים של ליברמן ועל הידיים של כל אחד מאיתנו שלא עשינו כלום.

והכי עצוב לי שאני זועקת מהלב אבל יודעת שמחר ומחרותיים וכל יום בחודש הקרוב אני ימשיך ללכת לעבודה, לקפל כביסה ולהכין אוכל כמו לפני הפיגועים הנוראים האלה כי אנחנו אנשים שממשיכים הלאה..

איך עוצרים את זה??? מה אנחנו יכולים לעשות?

שכל אחד ידמיין בראש שהאיש הבא הוא הבנאדם הכי קרוב אליו בעולם ונחליט מה אנחנו עושים כדי לשנות

בס"ד

הדיווח הבוקר על הלחץ של נתניהו לאיחוד בין אבי מעוז לבין בצלאל סמוטריץ' - הוא טעות בעיניי

מפלגה שפעם אחר פעם רצה ומתאבדת בשביל בסוף להצליח להיכנס - זה בעיניי סביר. יש אחוז חסימה גבוה שצריך לצלוח וזו הדרך היחידה בסוף לעשות חיבורים, וזה אכן מה שעשו נעם בתחילת דרכם. אבל זה לא הסיפור כעת. אבי מעוז קיבל פעמיים את הצ'אנס שלו ולא עשה כלום! העשייה שלו בכנסת מסתכמת בנאומים נגד הפרוגרס ושני חוקים וחצי שעברו בקריאה טרומית.

למה צריך לעזור לבן אדם כזה, שקיבל את ההזדמנות שלו להוכיח את עצמו, להיבחר שוב פעם?! בן גביר לדומה, הצהיר כל הזמן שברגע שהוא יכנס לכנסת הוא יוכיח את עצמו וייצור לו בייס - מה שאגן קרה. אבל אצל מעוז זה לא קרה והוא עדיין מייצג את עצמו ולא הרבה מעבר לזה.

אתמול פרסם דביר עמר, פה בערוץ 7, שגורם בסביבת רוה"מ אומר לו "מהסקרים שלנו גם אם אבי מעוז ירוץ לבד ישרוף בגג כמה אלפי קולות בודדים. לעומת זאת אם יתחבר עם סמוטריץ יבריח קולות שינדדו לאופוזיציה - יותר מהקולות שיביא". מוטב שכך ינהג נתניהו גם הבוקר.

מי שמכיר את מלון וולדורף אסטוריה יודע שזה מלון יוקרה אולי הכי יקר בארץ.

נאמר שכדי להכנס בשעריו אדם ממוצע צריך לקחת משכנתא.

בוא נגיד שאיש לא נקרא לפגישה שם "באקראי" לפי הדיווח על וינטר ולייטנר.

אין שום סיכוי ששני אלה נפגשו שם באקראי במלון הזה דווקא לקראת סגירת הרשימות ודיברו שם דברי תורה, כל מי שמכיר את המלון הזה מבין את זה היטב.

אני חושש שיש מליארדר מאחורי לייטנר ואני חושב שעם שיווק נכון למאוכזבי החברה החרדית לייטנר עשוי להיות הפתעת הבחירות.

עם פתיחת מערכת הבחירות, מיהר גפני להודיע ש"לא מחוייבים לגוש הימין".

הערב הודיעו לו מהמפלגה שלו, ש"לא מחוייבים למשה גפני..."

דגל התורה: גפני ומקלב יעזבו את הכנסת | ערוץ 7

(ועוד לא דיברנו על מה שעשה לרב רביץ)

בסבירות של 98 אחוז הוא לא יחבור לאף אחד, ואולי כן ואולי לא יעבור את אחוז החסימה.

אם לא יעבור וישרוף כמעט 4 מנדטים, המרויחים יהיו כל המפלגות שנכנסו לכנסת, באופן יחסי למספר המנדטים שקיבלו.

במקרה הגרוע ביותר יפסיד גוש הימין שני מנדטים נטו.

שיטת חלוקת המנדטים לפי חוק באדר עופר מטיבה עם מפלגות ככל שהן גדולות יותר.

ואולי הגיע הזמן שבמדינת ישראל יתמודדו לא יותר מחמש מפלגות, וכולן תהיינה מיוצגות בכנסת.

כלומר הרב לא סומך באמת על השלוחי דרבנן שלו לכנסת, ככה למעשה. יש לו חשש שהם יפעלו נגדו או הפוך ממנו בדרכים עקלקלות, ולכן צריך שהאנשים הצמודים אליהם יצטרכו אישור עבודה מהרב, ובכך להכפיף את היועצים לא לחבר כנסת אלא ישירות לרב. אמנם ספציפית לח"כ יהיו יכולות אופרטיביות אחרות, אבל היועצים יהיו תולעים מלשניות עמוק בבשר הפרלמנטרי. מלכתחילה להטיל חשדנות בין איש לבין רעהו.

הרב לנדו לא יהיה האב הרוחני של המפלגה, מורה דרכה ונר לרגליה - הוא יהיה בעל השליטה בפועל, שר צללי התורה של המפלגות החרדיות.

אני מתחיל להבין את החרדה של הציבור הכללי מהדיסטופיה החרדית.

שרשר לאהבה ולאחדות העם

רבים נוהגים לפנטז בצורה תיאורטית על חלוקה בין "מדינת יהודה" ל"מדינת ישראל" – לא מפני שמדובר בתרחיש מעשי, אלא כדי לחקור באופן ניסויי איזו גישה ביטחונית ואידיאולוגית באמת עובדת.

במלחמה האחרונה קיבלנו הזדמנות נדירה, כמעט במעבדה, לבחון את ההנחה הזו במציאות:

* זירת עזה: המקום שבו בוצעה התנתקות מלאה ופונתה הנוכחות האזרחית והצבאית.

* זירת יהודה ושומרון: המקום שבו לא הייתה התנתקות ונשמרו השליטה הביטחונית וההתיישבות.

הפער בין השטחים הללו אינו מבוטל – הוא תהומי, והנתונים מדברים בעד עצמם:

פער המחיר הדמים

* אבידות בקרב ישראלים: הרוב המוחלט של הנופלים והנרצחים במערכה – אזרחים וחיילים כאחד – הם מגזרת עזה (בשיעור של כ-95%–98% מכלל החללים במלחמה), לעומת אחוזים בודדים בלבד שנפלו בגזרת איו"ש.

* אבידות בקרב הפלסטינים: גם מהזווית של בלתי-מעורבים ונפגעים בצד השני, המספרים בעזה גבוהים בעשרות מונים מאשר ביהודה ושומרון (למעלה מ-95% מכלל ההרוגים הפלסטינים במערכה מרוכזים בעזה). ההתנתקות לא חסכה חיי אדם – היא הביאה להרס ולחורבן נרחב פי כמה לשני הצדדים.

ההשוואה הזו מתבססת אך ורק על המשתנה של ההתנתקות. אם נלך צעד אחד אחורה ונבחן מה היה קורה אלמלא הסכמי אוסלו והכנסת הרשות הפלסטינית, המצב הביטחוני והיציבות היו טובים פי כמה.

אין עוד צורך בניסויים מחשבתיים או בפנטזיות על חלוקת הארץ – הניסוי כבר בוצע במציאות, והתשובה ברורה לחלוטין.

עופר וינטר משיב לרב אבינר: "הם היו מספיק ראויים להיפצע וליפול - וראויים להנהיג" | ערוץ 7

….חזית אחת הולכת בדרכו הממוצעת של הרב קוק, שמנהיגה באו בחזית אחת אל הבוחרים שלהם למרות הבדלים בדעות הם הלכו בדרך האמצע. כנראה למי שאומר "הכבוש משחית" הוא מתכוון למצבה של הציונות הדתית כיום. אנשים שחושבים שרק להם יש מונופול על אהבת ארץ ישראל ושאחדות העם בכלל ואחדות הציונות הדתית בפרט תלך לעזאזל.