ההחלטה הדרמטית להדיח את משה גפני ואורי מקלב מרשימת דגל התורה לכנסת הבאה אינה רק חילופי דורות בצמרת המפלגה. מאחורי המהלך מסתתר מאבק כוח עמוק בתוך ההנהגה הליטאית, שעשוי להשפיע לא רק על עתידה של יהדות התורה, אלא גם על יחס החרדים לבנימין נתניהו ולגוש הימין כולו.
במשך שנים התנהלו בציבור הליטאי שני מוקדי השפעה מרכזיים - ביתו של הרב דב לנדו וביתו של הרב משה הלל הירש. אף שהשניים שיתפו פעולה בניהול הציבור, לכל אחד מהם הייתה סביבת הנהגה משלו, עם אנשיו ודרך הפעולה שהוביל.
מאחורי ההחלטה על הדחת גפני בולט במיוחד שמו של דוד שפירא, שנחשב בעבר לאחד האנשים החזקים ביותר בביתו של הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן. בשנים האחרונות התחזק מעמדו בביתו של הרב דב לנדו, ולפי ההערכות היה מהדוחפים המרכזיים למהלך שסיים את דרכו הפרלמנטרית של גפני לאחר עשרות שנים.
אמנם גם הרב משה הלל הירש נתן את הסכמתו למהלך, אך בקרב גורמים במערכת הפוליטית החרדית ההערכה היא שהיוזמה והכוח המניע הגיעו מביתו של הרב דב לנדו - מהלך שמסמן התחזקות ברורה של המחנה הזה בתוך ההנהגה הליטאית.
אלא שהמשמעות אינה מסתיימת בזהות חברי הכנסת. מאחורי חילופי הכוחות מסתתר גם ויכוח אסטרטגי על היחס למערכת הפוליטית בישראל. בעוד שביתו של הרב משה הלל הירש נקט בחודשים האחרונים קו פרגמטי יותר ביחס לממשלה ולניהול המשבר הפוליטי, הרב דב לנדו הוביל קו תקיף ומיליטנטי יותר כלפי הממשלה וסוגיית הגיוס. העובדה שהמחנה הזה הוא שהוביל את המהלך נגד גפני נתפסת כהוכחה לכך שידו היא העליונה.
להתפתחות הזו יש גם השלכות מחוץ לדגל התורה. המרוויח הגדול הוא הציר שמובילות חסידות גור ובעלות בריתה. במשך חודשים פעל המחנה הזה בקו לעומתי כלפי ממשלת נתניהו, וכעת, עם התחזקות המחנה של הרב דב לנדו, הוא מקבל רוח גבית משמעותית.
מנגד, מי שעלולים למצוא את עצמם בעמדת חולשה הם המחנה הפוליטי שבנה ציר הדוק יותר עם נתניהו - ובראשו יו"ר ש"ס אריה דרעי, וכן גורמים באגודת ישראל כמו השר מאיר פרוש הרואים בהמשך שלטון הימין יעד מרכזי.
לכן, הדחתו של משה גפני אינה רק רעידת אדמה פנימית בדגל התורה. היא מסמנת שינוי במאזן הכוחות בצמרת ההנהגה הליטאית, מחזקת את המחנה התקיף יותר בתוך הציבור החרדי, ועלולה להשפיע גם על מפת הבריתות שתעצב את היום שאחרי הבחירות - ובעיקר על יכולתו של בנימין נתניהו להרכיב את ממשלתו הבאה.