אשמח לדעת את הכינו שבחרתי לעצמי

אני מניח שאת תסכימי עם מה שאני כותב,

אבל פשוט זה לא נשמע ככה ממה שכתבת

אולי לימוד תורה הוא משהו פחות נוכח אצל הבנות (למרות שהוא קיים ומוכרח)

אבל העניין של "לחיות את התורה" או איך שלא תגדירי את זה

קיים ונוכח המון.

המון המון המון.

כי מדברייך נשמע שכאילו.. התפקיד של האישה זה לבזבז תזמן שלה ובין היתר לעזור לבעל, קצת ילדים משפחה וכו.

לחיות את ה"שויתי ה לנגדי תמיד" נוכח מאוד (וכל מה שדומה לזה וכו, "שויתי ה" זה רק דוגמא)

או לפחות צריך להיות

וזה מאוד נוכח גם והמון אצל נשים.

זהו

ואני אכתוב שוב את ההתחלה

כנראה תסכימי איתי

רק שפשוט

ממה שכתבת זה קצת פחות נשמע.

שבת שלום

דרך ארץ אמנם קדמה לתורה,

אז אני צריכה להפגיש את השניים שהמציאו את הסטיגמות האלה

שיחשבו על פשרה או משו כי זה סותר אחד תשני..

התורה זה הקשר שלי עם ה'!

לפי מה שכתוב בתוכה אני יכולה לדעת ולעשות את מה שה' יתברך רוצה ממני!

אני חייה חיי תורה ב"ה, התורה זה החיים שלי.. והחיים שלי חשובים לי מאוד!

אני משתדלת לעבוד את ה בשמחה ולקיים את המצוות-

התורה מנחה אותי ומכוונת אותי בדיוק מה מותר, מה אסור,

מה הדבר שהכי טוב לי, מה לא טוב לי, ואיך בדיוק לעשות.

מה אני מקריבה בשבילה?

האמת שהמילה מקריבה לא נראלי נכונה פה

אני לא מקריבה כלום. 

אם נגיד אני כביכול 'מקריבה' בילוי עם חברות בברכה מעורבת,

אז זה לא נחשב שהקרבתי, כי אני מההתחלה לא אמורה לעשות את זה.

להקריב זה כשאני צריכה לעשות כך וכך ואז וויתרתי עליהם למען משו אחר.

אבל אני לא מוותרת על כלום, כי אני מההתחלה לא נבראתי בשבילם, זה לא הייעוד שלי,

לא תכננתי לעשות אותם, אין לי קשר אליהם. הבנת?

ומה עוד שזה לא הקרבה, זה נסיון מה' יתברך.

לא הקרבתי כלום, אבל אני זוכה במשו. 

בזה שקיימתי מצווה,

חזקתי אצלי את האמונה,

את מה שאני כן צריכה לעשות, 

מה שהוא כן הייעוד שלי בחיים

מקווה שהצלחתי להעביר תעיקרון של מה שאני חושבת!

שרשור יפה! אהבתי תרעיון..

שבת שלום

*תודה על ההזדמנות שנתת לי לחשוב על זה

כי לפני זה חשבתי שאני מקריבה הרבה דברים

ועכשיו אני מבינה שזה כנראה לא ככה וכו'

אני חושבת את מה שכתבתי

ואני מרוצה מעצמי שחשבתי על זה לבד

|טופח לעצמו על השכם|

השאיפה שלי שהתורה תהיה ערך עליון,

מקווה ליישם את באמת באמת ולא רק לומר את זה...

כמובן כמובן לא לשכוח דרך ארץ.

בעתיד אני יודעת שארצה להתחתן עם בן תורה שיהיה אברך כמה שנים אם ירצה ה'.. (ואם ירצה החתן כמובן)

ואני מוכנה בשביל זה לוותר על כל מיני הנאות, לחיות קצת יותר בצמצום, לעבוד יותר

ה' יתברך ממש עוזר, באמת!

חו"מ בהווה , עברתי למוסד לימודים הרבה יותר תורני ב"ה,

והקרבתי בשביל זה קשר יום-יומי עם משפחה, חברות קודמות, בית, אוכל של אמא וכו..

ב"ה זה שווה את זה כ"כ...

טוב, לא הייתי מגדירה את זה כלהקריב כי בסופו של דבר אני בחרתי בזה, ב"ה בלב שלם מאוד,

ועדיף לוותר על כמה הנאות גשמיות שיש לי בבית, לטובת חיי פנימיה שמפתחים ומעצימים את האישיות שלי ואת הקשר עם ה' יתברך.

זהו ב"ה, מקווה באמת לחיות את זה...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....