אשמח לדעת את הכינו שבחרתי לעצמי

אני מניח שאת תסכימי עם מה שאני כותב,

אבל פשוט זה לא נשמע ככה ממה שכתבת

אולי לימוד תורה הוא משהו פחות נוכח אצל הבנות (למרות שהוא קיים ומוכרח)

אבל העניין של "לחיות את התורה" או איך שלא תגדירי את זה

קיים ונוכח המון.

המון המון המון.

כי מדברייך נשמע שכאילו.. התפקיד של האישה זה לבזבז תזמן שלה ובין היתר לעזור לבעל, קצת ילדים משפחה וכו.

לחיות את ה"שויתי ה לנגדי תמיד" נוכח מאוד (וכל מה שדומה לזה וכו, "שויתי ה" זה רק דוגמא)

או לפחות צריך להיות

וזה מאוד נוכח גם והמון אצל נשים.

זהו

ואני אכתוב שוב את ההתחלה

כנראה תסכימי איתי

רק שפשוט

ממה שכתבת זה קצת פחות נשמע.

שבת שלום

דרך ארץ אמנם קדמה לתורה,

אז אני צריכה להפגיש את השניים שהמציאו את הסטיגמות האלה

שיחשבו על פשרה או משו כי זה סותר אחד תשני..

התורה זה הקשר שלי עם ה'!

לפי מה שכתוב בתוכה אני יכולה לדעת ולעשות את מה שה' יתברך רוצה ממני!

אני חייה חיי תורה ב"ה, התורה זה החיים שלי.. והחיים שלי חשובים לי מאוד!

אני משתדלת לעבוד את ה בשמחה ולקיים את המצוות-

התורה מנחה אותי ומכוונת אותי בדיוק מה מותר, מה אסור,

מה הדבר שהכי טוב לי, מה לא טוב לי, ואיך בדיוק לעשות.

מה אני מקריבה בשבילה?

האמת שהמילה מקריבה לא נראלי נכונה פה

אני לא מקריבה כלום. 

אם נגיד אני כביכול 'מקריבה' בילוי עם חברות בברכה מעורבת,

אז זה לא נחשב שהקרבתי, כי אני מההתחלה לא אמורה לעשות את זה.

להקריב זה כשאני צריכה לעשות כך וכך ואז וויתרתי עליהם למען משו אחר.

אבל אני לא מוותרת על כלום, כי אני מההתחלה לא נבראתי בשבילם, זה לא הייעוד שלי,

לא תכננתי לעשות אותם, אין לי קשר אליהם. הבנת?

ומה עוד שזה לא הקרבה, זה נסיון מה' יתברך.

לא הקרבתי כלום, אבל אני זוכה במשו. 

בזה שקיימתי מצווה,

חזקתי אצלי את האמונה,

את מה שאני כן צריכה לעשות, 

מה שהוא כן הייעוד שלי בחיים

מקווה שהצלחתי להעביר תעיקרון של מה שאני חושבת!

שרשור יפה! אהבתי תרעיון..

שבת שלום

*תודה על ההזדמנות שנתת לי לחשוב על זה

כי לפני זה חשבתי שאני מקריבה הרבה דברים

ועכשיו אני מבינה שזה כנראה לא ככה וכו'

אני חושבת את מה שכתבתי

ואני מרוצה מעצמי שחשבתי על זה לבד

|טופח לעצמו על השכם|

השאיפה שלי שהתורה תהיה ערך עליון,

מקווה ליישם את באמת באמת ולא רק לומר את זה...

כמובן כמובן לא לשכוח דרך ארץ.

בעתיד אני יודעת שארצה להתחתן עם בן תורה שיהיה אברך כמה שנים אם ירצה ה'.. (ואם ירצה החתן כמובן)

ואני מוכנה בשביל זה לוותר על כל מיני הנאות, לחיות קצת יותר בצמצום, לעבוד יותר

ה' יתברך ממש עוזר, באמת!

חו"מ בהווה , עברתי למוסד לימודים הרבה יותר תורני ב"ה,

והקרבתי בשביל זה קשר יום-יומי עם משפחה, חברות קודמות, בית, אוכל של אמא וכו..

ב"ה זה שווה את זה כ"כ...

טוב, לא הייתי מגדירה את זה כלהקריב כי בסופו של דבר אני בחרתי בזה, ב"ה בלב שלם מאוד,

ועדיף לוותר על כמה הנאות גשמיות שיש לי בבית, לטובת חיי פנימיה שמפתחים ומעצימים את האישיות שלי ואת הקשר עם ה' יתברך.

זהו ב"ה, מקווה באמת לחיות את זה...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...