לכולם יש תיק, על הגב, או בבטן.
וגם עם נדמה לכם שאתם הכי דפוקים בעולם, והתיק שלכם רק מלא בעובש וגרביים מלוכלכות, תזכרו, שאף פעם לא פתחתם את התיק של השכן.
הכי כואב לי לראות אנשים שמתעלמים מהתיק שלהם. או מכחישים אותו. או בולעים אותו עמוק וחושבים שהוא נעלם. אבל תיקים, כמו אנרגיה, לא באים משום מקום ולא הולכים לשם, הם חיים ובועטים (אוהו בועטים) גם אתם מנסים לספר לעולם שזהו רק כלב המחמד שלכם. זה לא. הנשמה שלכם יושבת שם ומנדנדת רגליים, ואם אתם מתעלמים ממנה, היא גם מכבה עליכם סיגריות.
אז תכבדו את התיק שלכם. הקצו לו פינה ומקום, תיקים דורשים יחס יומיומי.
ואם אתם ממש אמיצים ונועזים, הזמינו חבר דרך ותפתחו יחד את התיק ההוא, שמועך אתכם. תאמינו לי, תיקים מתביישים מאורחים, וכשאדם קרוב מגיע הם מרגישים טוב יותר.
(לא מאמינה שהגעתם לכאן, ברברת עם מטאפורה לא מוצלחת לבני אדם. בקצרה: תאהבו את עצמכם. הסוף.)
