קוראים לי בן והרגתי בן אדם 😔
-------------------------------------------------------------
זהו, הגיע הזמן לחשוף.
אני שומר את זה כ"כ הרבה שנים בבטן, וזה עושה לי לא טוב.
בעצם, זה עושה לי ממש גרוע.
רק לפני שאני אתחיל לספר לכם את הסיפור,
ולפני שאתם ממשיכים לקרוא
את המכתב הזה,
תבטיחו לי שאתם תספרו את הסיפור שלי לפחות לבן אדם אחד
אולי החיים שלו ישתנו לטובה, אחרי שהוא ישמע את זה גם כן.
אז ככה:
לפני מספר שנים, נסעתי לקניון כלשהוא בארץ, מיהרתי ממש כי עמדו לסגור את הקניון,
עמדתי באמצע החניה מנסה לזוז ימין ושמאל בלי הצלחה,
בגלל שרכב מסחרי גדול חסם אותי.
התחלתי לרעוד מעצבים, צפרתי בלי סוף.
(ומי שמכיר אותי יודע שאני הכי רגוע בארץ)
תוך כדי האירוע התנגן ברדיו שיר מעצבן כזה של להקה הזויה ששרה על בננות ודקלים
זה העלה לי את מפלס הכעס עוד יותר. (באמא שלכם?!)
בשלב מסוים בעודי צופר, כי בוהנ'ה עוד שניה סוגרים, אני חייב להספיק!
יוצאים שני הורים [כנראה] משני צידי הרכב עם מבט מאוכזב בעיניים,
לא הבנתי מה יש להם, אבל הייתי בשלי.
לפתע, האבא ניגש לדלת האחורית של הרכב ולחץ על כפתור.
משם יצא הילד שלהם, נכה, בכסא גלגלים,
ולא רק שהוא ירד מהרכב מתוסכל ועצוב, קרה משהו נוסף.
הסתכלתי עליו לתוך העיניים בעודי מנסה לעכל את הסיטואציה.
העיניים שלי התבייתו כלפיו כמו נץ שרואה את הטרף שלו מאלפי מיילים.
דמעה ליטפה את לחיו, וברגע שזה קרה נפתח לי הברז.
ההורים הסתכלו עלי מאוכזבים.
באותו רגע, הבנתי שהרגתי את הבן אדם. 🙁
יצאתי מהרכב, מתנצל בניסיון לפייס ולהסביר שלא יודע מה לעזאזל עבר עלי,
אבל זה לא הצליח.
חזרתי לרכב מתוסכל והבנתי שהרגתי את הבן אדם.
וכל זה בגלל שאני צריך להחליף פאקינג חולצה בקניון.
הגמרא אומרת:
"נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים"
(ברכות מ"ג)
חזרתי הביתה המום, בוכה, ובאותו רגע קיבלתי על עצמי להיות סבלני יותר.
למה אני מספר לכם את זה? ולמה דווקא היום?
מי שיודע היום הוא צום 9 באב,
נוהגים לצום על חורבן הבית, שנהרס בגלל שנאת חינם.
נו, אתם כבר מכירים אותי.
אני לא מטיף דתי, ואני לא מטיף מטף או מטפה.
אני הקטן,
רק רוצה להעביר לכם מה עבר לי בראש בזמן כתיבת המכתב הזה.
יש לנו נטייה כבני אדם לשפוט אחרים מבלי להבין מי הם ומה עם עברו.
"תראה את זה, רווק בן 35, הוא בררן בגלל זה הוא לא מתחתן, שיפסיק להיות בררן ואז יתחתן"
"בטח שמפטרים אותה כל הזמן, כי היא בחורה לא אחראית"
"וואי תראה את זאת מה היא לובשת, מה נסגר איתה כל הגב שלה חשוף"
"יאאלה כל הדתיים האלה, תלכו לעבוד פאנטיים!!"
עכשיו אני שואל ברצינות ❗
מאיפה אנחנו יודעים מה עבר על אותו בן אדם?
אולי הוא נכבה בגיל צעיר?
אולי הוא עבר הטרדה כלשהיא בילדותו שגורמת לו לפחדים?
אולי זו שמפוטרת פשוט לא השיגה את עבודת החלומות שלה וזה ייקח מעט זמן ובסוף היא תהיה בשיאה?
או זו שמתלבשת חשוף, אולי זה בגלל שהכריחו אותה כל חייה להתלבש בצניעות בכפייה?
וגם אותו הדתי שרוצה לתת לאנשים להניח תפילין, אולי זה מחמם לו את הלב?
אני עוצר רגע.
אני ממש מתרגש.. 😓
היום זה הזמן שלנו להוכיח לעצמינו כאנושות, כבני אדם,
שאפשר לאהוב כל אחד, לכבד כל אחד אפילו אם הדעות שלנו חלוקות.
גדול המלבין שיניו לחברו מהמשקהו חלב. (חיוך קטן עושה המון)
כולנו טועים ואנחנו בני אדם,
אני רוצה שתזכרו,
זה בסדר לטעות. (עקרון האפשור)
טעית? אין בעיה, תמיד אפשר לתקן.
התיקון שלי על אותו המקרה?
למסור נפש על אנשים שבאים אלי לשפוך ליבם מידי יום
ולהוציא את המילים הנכונות מהפה כדי לעזור להם.
כולנו כאוצר אחד גדול,
תשפיעו אהבה, בלי לשפוט, בלי לזלזל, בלי להשפיל.
לכל אחד מתחת למסכה שלו יש לב ענק.
פשוט, תאהבו – את עצמכם ואת האחר.
תפיצו את המכתב הזה כדי שעוד אנשים יחייכו,
ונהפוך להיות מאוחדים.
שנזכה לראות בשמחתה של ירושלים ואחדות לכולנו
אמן. 🖤
בן ליבה - מומחה לתקשורת בין אישית ורושם ראשוני
-------------------------------------------------------------
זהו, הגיע הזמן לחשוף.
אני שומר את זה כ"כ הרבה שנים בבטן, וזה עושה לי לא טוב.
בעצם, זה עושה לי ממש גרוע.
רק לפני שאני אתחיל לספר לכם את הסיפור,
ולפני שאתם ממשיכים לקרוא
את המכתב הזה,
תבטיחו לי שאתם תספרו את הסיפור שלי לפחות לבן אדם אחד
אולי החיים שלו ישתנו לטובה, אחרי שהוא ישמע את זה גם כן.
אז ככה:
לפני מספר שנים, נסעתי לקניון כלשהוא בארץ, מיהרתי ממש כי עמדו לסגור את הקניון,
עמדתי באמצע החניה מנסה לזוז ימין ושמאל בלי הצלחה,
בגלל שרכב מסחרי גדול חסם אותי.
התחלתי לרעוד מעצבים, צפרתי בלי סוף.
(ומי שמכיר אותי יודע שאני הכי רגוע בארץ)
תוך כדי האירוע התנגן ברדיו שיר מעצבן כזה של להקה הזויה ששרה על בננות ודקלים
זה העלה לי את מפלס הכעס עוד יותר. (באמא שלכם?!)
בשלב מסוים בעודי צופר, כי בוהנ'ה עוד שניה סוגרים, אני חייב להספיק!
יוצאים שני הורים [כנראה] משני צידי הרכב עם מבט מאוכזב בעיניים,
לא הבנתי מה יש להם, אבל הייתי בשלי.
לפתע, האבא ניגש לדלת האחורית של הרכב ולחץ על כפתור.
משם יצא הילד שלהם, נכה, בכסא גלגלים,
ולא רק שהוא ירד מהרכב מתוסכל ועצוב, קרה משהו נוסף.
הסתכלתי עליו לתוך העיניים בעודי מנסה לעכל את הסיטואציה.
העיניים שלי התבייתו כלפיו כמו נץ שרואה את הטרף שלו מאלפי מיילים.
דמעה ליטפה את לחיו, וברגע שזה קרה נפתח לי הברז.
ההורים הסתכלו עלי מאוכזבים.
באותו רגע, הבנתי שהרגתי את הבן אדם. 🙁
יצאתי מהרכב, מתנצל בניסיון לפייס ולהסביר שלא יודע מה לעזאזל עבר עלי,
אבל זה לא הצליח.
חזרתי לרכב מתוסכל והבנתי שהרגתי את הבן אדם.
וכל זה בגלל שאני צריך להחליף פאקינג חולצה בקניון.
הגמרא אומרת:
"נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים"
(ברכות מ"ג)
חזרתי הביתה המום, בוכה, ובאותו רגע קיבלתי על עצמי להיות סבלני יותר.
למה אני מספר לכם את זה? ולמה דווקא היום?
מי שיודע היום הוא צום 9 באב,
נוהגים לצום על חורבן הבית, שנהרס בגלל שנאת חינם.
נו, אתם כבר מכירים אותי.
אני לא מטיף דתי, ואני לא מטיף מטף או מטפה.
אני הקטן,
רק רוצה להעביר לכם מה עבר לי בראש בזמן כתיבת המכתב הזה.
יש לנו נטייה כבני אדם לשפוט אחרים מבלי להבין מי הם ומה עם עברו.
"תראה את זה, רווק בן 35, הוא בררן בגלל זה הוא לא מתחתן, שיפסיק להיות בררן ואז יתחתן"
"בטח שמפטרים אותה כל הזמן, כי היא בחורה לא אחראית"
"וואי תראה את זאת מה היא לובשת, מה נסגר איתה כל הגב שלה חשוף"
"יאאלה כל הדתיים האלה, תלכו לעבוד פאנטיים!!"
עכשיו אני שואל ברצינות ❗
מאיפה אנחנו יודעים מה עבר על אותו בן אדם?
אולי הוא נכבה בגיל צעיר?
אולי הוא עבר הטרדה כלשהיא בילדותו שגורמת לו לפחדים?
אולי זו שמפוטרת פשוט לא השיגה את עבודת החלומות שלה וזה ייקח מעט זמן ובסוף היא תהיה בשיאה?
או זו שמתלבשת חשוף, אולי זה בגלל שהכריחו אותה כל חייה להתלבש בצניעות בכפייה?
וגם אותו הדתי שרוצה לתת לאנשים להניח תפילין, אולי זה מחמם לו את הלב?
אני עוצר רגע.
אני ממש מתרגש.. 😓
היום זה הזמן שלנו להוכיח לעצמינו כאנושות, כבני אדם,
שאפשר לאהוב כל אחד, לכבד כל אחד אפילו אם הדעות שלנו חלוקות.
גדול המלבין שיניו לחברו מהמשקהו חלב. (חיוך קטן עושה המון)
כולנו טועים ואנחנו בני אדם,
אני רוצה שתזכרו,
זה בסדר לטעות. (עקרון האפשור)
טעית? אין בעיה, תמיד אפשר לתקן.
התיקון שלי על אותו המקרה?
למסור נפש על אנשים שבאים אלי לשפוך ליבם מידי יום
ולהוציא את המילים הנכונות מהפה כדי לעזור להם.
כולנו כאוצר אחד גדול,
תשפיעו אהבה, בלי לשפוט, בלי לזלזל, בלי להשפיל.
לכל אחד מתחת למסכה שלו יש לב ענק.
פשוט, תאהבו – את עצמכם ואת האחר.
תפיצו את המכתב הזה כדי שעוד אנשים יחייכו,
ונהפוך להיות מאוחדים.
שנזכה לראות בשמחתה של ירושלים ואחדות לכולנו
אמן. 🖤
בן ליבה - מומחה לתקשורת בין אישית ורושם ראשוני
