בסיעתא דישמיא
הוא רודף אחרי... אני רואה מעלי את הצל שלו..."אההה!!" אני צורחת..."את רעה!! זה קרה בגללך!!"הוא אומר, אני לא שומעת את הקול שלו, אני מרגישה אותו, מהדהד בתוכי, בתוך הגוף שלי "לא נכון!! זה פשוט לא נכון!!!" אני צועקת ורצה בכל כוחי...הוא מגיע אלי, נעמד מולי "את אשמה! את אשמה!!! זאת את שאשמה בכל!!!!!!" "לא!!!!! לאא!! לאאאאאא!!!!!!" אני בוכה ודמעות יורדות, אני מנסה לברוח ממנו, הוא נכנס לתוכי, נאבק בראשי, אני מנענעת את ראשי בכוח וצורחת חזק עד כאב "עזוב אותי!! עזוב אותי!!! אני לא מאמינה בך-לא רוצה אותך!!!אההההה!!!!!!", ופתאום הוא נעלם, משאיר אחריו הד בראשי "אלמלא את, העולם היה טוב יותר...טוב יותר..."... אני פוקחת עיניים, אני בחדרי, קרועה על שש מזיעה ומתנשפת, רואה מסביבי חדר הפוך..- שוב שברתי דברים. אמא מגיע בריצה "את בסדר?? שמעתי צרחות..." "אני לא יכולה יותר" אני לוחשת בכאב, אך הטון עולה לכדי צעקה- "למהה?? למה אני???" אני בורחת החוצה בריצה, לילה, שקט, הכל ריק, מתיישבת מאחורי מבנה הרוס, עשבים שוטים מתנשאים לגובה מסביבי, רק סנטימטר מרובע פנוי, אני מתיישבת בו מכווצת, מוציאה מהכיס סיגריה, שואפת שאיפה עמוקה עמוקה, לתוך הריאות... הסיגריה נגמרה, צריך לכבות אותה... אני מפשילה את השרוול של יד ימין, מקרבת את הסיגריה...
מרגישה כיצד הכאב החד, החזק שיש לי בנפש, מתבטא באש הלוהטת המוצמדת לגופי...
נרגעתי.
