מה שצריך לומר זה:

"תחשבו אם ההורים שלכם היו חושבים כמוכם"(לא הייתם קיימים).

כל מעשה נובע מצורך אגואיסטי, הצורך הבסיסי לעשות לעצמי טוב.  [גם אם זה כביכול כרוך בסבל, תוכלי לראות את זה בדוגמא שהעלית התועלת גדולה על הסבל]

אין בזה כל פסול וזו הסיבה שאנחנו בעצם ממשיכים להתקיים, המילה אגואיסטי בעיני לא שלילית מעיקרה, כשלוקחים את האנוכיות למקום טוב כשהמעשים שנובעים מהדאגה לעצמי מסייעים לאנושות [שלא תשרוד בלי ילודה] לדורות הבאים [כנ"ל].

אם זוג מביאים ילדים כשהם לא יכולים לטפל בהם, כשהדאגה לעצמי נעשית תוך פגיעה באחרים זו אגואיסטיות והיא שלילית, [חייבת להוסיף הערה, אבל זה אחד הקטעים שאני פחות אוהבת בהפגנות השבוע]

אגב, ציטוטים לא קונים אותי, על כל אחד אפשר להביא כמה לצד השני, וציטוט מובא בהקשר שכאן חסר

[אם יש מצווה של פרו ורבו, להביא ילדים. איך זה שהמצווה כאן היא בעיקר להרע לאנשים אחרים?!]

יש רמות שונות של אגואיזם.

הבאת ילד לעולם נמצאת באחת מהגבוהות יותר, אבל בסופו של דבר אדם לא מזיז אצבע שלא ממניעים אנוכיים.

תחושת התעלות רוחנית, מצווה, ההתעלות הרוחנית בעצמה, משהו.

(אני לא רואה באנוכיות דבר רע אלא עובדת מציאות)

לקיים מצווה כדי לעשות לקב"ה נחת רוח ולא לשום מטרה אישית?

מסכים שזאת דרגה גבוהה, אבל ברור שהיא קיימת.

אי אפשר לצאת מזה.

כמו שאמרתי, יש אגואיסטיות גבוהה ויש נמוכה, זו שבדוגמה גבוהה.

על זה שהם גם רוצים רחם להשכיר כדי להשיג ילדים, עושה את זה ממניע שהוא חסד של אמת ?

כל אחד והכוונות שלו

חלק מולידים כי יש להם רצון להמשך

חלק בגלל מצווה (וגם בזה יש דרגות האם זה לשמה או לשם עולם הבא וכו')

חלק בגלל החברה

וכו'

בד"כ זה מעורבב

כן -

בגלל כל ההנאות שיש לאדם מהילדים שלו, ומעצם זה שיש לו ילדים. 

בגלל הרצון (המודע או הלא מודע) של האדם שיהיה לו המשך (לשמר את הגנים שלו)

לא- 

בגלל שבתור יהודים יש לנו מצוה, אז נוסף פה מימד של עשיה בגלל המצוה ולאו דוקא מתוך הרצון עצמו. (אבל קיים הרצון לקיים את המצוה, שזה גם סוג של אנוכיות)

קיצור, בתכלס כמעט אין דבר שאנחנו עושים בעולם שלא מתוך אנוכיות. במישרין או בעקיפין.

"'והנה טוב מאוד' - זה יצר רע. וכי יצר הרע טוב מאוד. אתמהה. אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אישה ולא הוליד ולא נשא ונתן...". (בראשית רבה ט, ט)

אגואיסטי?????

תהתה לעצמה אמא לחמישה ילדים שכבר שנה וחצי לא ישנה לילה רצוף כי התינוק מתעורר לינוק ולילדה השניה יש חלומות רעים מדי פעם.

אגואיסטי???

תהתה לעצמה אותה אמא שיצאה מהבית לעבודה בשעה רבע לשמונה, כשמאחוריה שעתיים של הלבשות, הכנות אוכל, סירוקים, סבלנות, חיוכים ובסוף- חמישה תיקים ארוזים ומאורגנים לחמישה ילדים פלוס בעל.

אגואיסטי???

שוב תוהה אותה אמא כשברגע הזה שעיניה נעצמות למנוחה קלה היא שומעת "אמא, בואי לנגב לי" מילדה בת שלוש בשירותים.

אגואיסטי???

התהיה ממשיכה כשמגיע הערב והיא כ"כ שמחה לחצי שעה של שקט באזניים אחרי יום עמוס ואז בדיוק נכנסת הגדולה שחזרה מהפעולה בסניף ומספרת לה בפרוטרוט את כל מה שעבר עליה בשעתיים האחרונות. 

שאמשיך???

כי את כל זה היא הביאה על עצמה לא בשביל הילדים אלא בשביל עצמה,

נכון שלקום לנגב לילדה זה לא בשביל עצמה אבל עצם הקיום של הילדה הוא

כן בשביל הצורך שלה

הרצון להבאת ילד לעולם, הוא רצון שטבע בנו השם יתברך, על מנת שנשאיר חותם בעולם - כעין המשך נצחי.

אולי ברצון הבסיס יש משהו הקשור לאגואיזם, אבל שם זה מתחיל ונגמר.

כשתהיי אמא, תביני בעזרת השם, כמה הורה לא יכול להיות אגואיסט.

צריך לוותר על כל כך הרבה בחיים על מנת לתת לילדים שלנו לחיות חיים טובים.

כל זה, כשמדובר על ילד רגיל. ומה כשהילד הנולד הוא ילד מיוחד?

זה הקרבת החיים ממש עבור הטיפול בו, ילד כזה הוא האנטיתזה המושלמת של אגואיזם, אי אפשר אפילו להשוויץ בו...

ממני - אחת שהתחתנה בת עדיין לא 21, ונהייתה אחרי 10 חודשים אמא לילד מיוחד...

כי זה נושא מסובך מדי (מה גם שכבר יש הרבה פה שדיברו על זה).

אבל אני רוצה להעלות זוית אחרת.

אני לא אומר שהמניע ללדת הוא להיטיב. אבל אני חושב שזוהי בהחלט הטבה.

ואע"פ שאמרו חכמים שנח לו לאדם שלא נברא משנברא,

אני מודה לה' כל יום על זה שהוא ברא אותי ועל זה שהוא מחיה ומקיים אותי כל הזמן ודואג לי,

וכמוני עושים יהודים רבים, ופשוט לי שכך צריך לעשות.

אז אם החיים זה דבר שכל כך ממלא אותי ומשמח אותי, ויש לו כל כך הרבה משמעות בעיני-

האם זה לא מתבקש שאני אמשיך את השפע והברכה הללו הלאה?

אולי אפשר להציע לבחון את השאלה האם האדם באמת פועל ממניעים אמיתיים או ממניעים אגואיסטיים, 

לפי מה שקורה כשהוא לא מצליח.

אם אדם היה מוליד ילדים רק כדי שתהיה לו המשכיות,

הוא לא היה אמור לאהוב אותם אחרי שהם מתים.

הוא לא היה אמור לשמוח בזה שהוא השקיע בהם.

הוא לא היה אומר "ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך". 

(טוב, את זה באמת יש כאלה שלא אומרים, אבל נניח לזה).

בעצם מה שאני טוען זה שהאדם אוהב את הילדים שלו, ורוצה להיטיב איתם.

ואני חושב שהרצון הזה נטוע בו כבר כשהוא חושב עליהם לפני שהוא מוליד אותם.

האם מילוי הרצון הזה הוא בעצמו משהו אגואיסטי? שאלה מעניינת.

אגב, אני חושב שגם מעניין לברר מה הרתיעה שלנו מאגואיזם,

והאם הרתיעה הזו רלוונטית גם במקרים אלה.

(רמז- אני חושב שלא...

ובקצרה- לאגואיזם יש כמה עקרונות יסוד (די קרובים זה לזה):

ראיה פרטית של המציאות, כלומר עיוות של ראיית המציאות האובייקטיבית מתוך חוסר מודעות סביבתית.

ראיה ערכית שמתאימה את העולם לצרכי, סובבת סביבי, ואדישות כלפי צרכים של אחרים.

אגואיזם גובל בנהנתנות והיגררות אחרי היצרים, כיון שהאדם לא רואה משהו אחר, עקרוני יותר וכללי יותר,

וכן להיפך-אם אדם הוא נהנתן, בד"כ הוא גם יעדיף את טובתו על פני טובת אחרים- והרי אגואיזם...

ואם אדם כן חושב על המכלול, כן רואה את משמעות החיים האמיתית והכללית,

ואפילו אם הוא שקוע בעקרונות שלו, הוא לא שקוע בהנאות שלו,

ואם הוא רואה את עצמו כבעל תפקיד בעולם

ושם לעצמו כמשימה למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר,

אז הוא חי בעולם אמיתי, עולם של חיים, עולם שמיטיב ומבין ומחפש משמעות,

ואדרבה- זה שהוא רואה בזה מימוש עצמי, רק מגדיל את מעלתו,

כיון שזה מראה שהוא מבין שאפילו ה'אני' שלו הוא חלק מהדבר הגדול הזה.

(ולענ"ד- אפילו אם המטרה שלו היא בסופו של דבר לקבל תגמול הולם מבורא עולם,

סוכ"ס- הוא בעצם מבין מהם הדברים האמיתיים ואיזה תפקיד הוא זה שמקבלים עליו את השכר,

וממילא ברור שהשכר הוא רק הפירות של עשיית הטוב.)

עיקרון נוסף שעשוי להפריע באגואיזם זה הראייה של האדם כיצור שפועל מתוך יצרים בהמיים ולא מתוך בחירה,

ופה אני חושב שהמענה נמצא בהבנה נכונה של המערכת.

הרבה אנשים מנסים לבחון האם אלטרואיזם ימלט אותנו מהגורל של היצרים, ומגלים שזה לא הכרחי,

כי סוכ"ס גם באלטרואיזם יש לנו הנאה, בין אם ע"י תגמול, בין אם ע"י התחושה הפנימית שלנו.
אבל האמת היא שלא האלטרואיזם הוא זה שממלט אותנו, אלא האמונה והתורה.

כשלאדם יש משהו שהוא מאמין בו (בשכל), ובוחר בו והולך על פיו,

אז המעשים הם כבר לא פרי היצר, אלא פרי מחשבה,פרי הבנה של האמת של המציאות.

המעשים מבטאים שיטה מסודרת מוליכה אותנו אל הטוב, וע"י שליטה וניהול של עצמנו,

נוכל על ידי זה להיות בני אדם מתוקנים ולממש את תכליתנו עלי אדמות-

להיות מלכים בעולמנו, נזר הבריאה, צלם א-להים, שעובד מתוך רצון מחשבה ובחירה. 

האלטרואיזם הוא במובן מסוים קרוב לזה יותר מאשר האגואיזם,

כיון שהראיה של הזולת היא עצמה מראה על תפיסת עולם כוללת יותר ועל בחירה שמסוגלת לכלול בתוכה הקרבה,

שמבטאת את החופש שלנו לעשות את מה שאנחנו מאמינים בו ולא להיגרר אחרי יצרינו.

זה לא יצא כ"כ בקצרה, אבל לא נורא.)

גם אם מעורב עם זה אגואיזם - מעורב בזה כ"כ הרבה נתינה לאורך זמן.

שנית - באיזשהו מקום זה לא משנה אם מעורב בזה אגואיזם או לא כי בין כך ובין כך זה דבר טוב.

זה כמו שאדם יראה מולו עני וירצה לתת לו צדקה אבל יתלבט אם זה בא מצד הנותן ממקום אגואיסטי או לא. מה זה משנה? זה עדיין מצווה והעני עדיין יכול להיעזר בזה.

אינני באה לומר שזו לא שאלה טובה, אני פשוט באה לומר שילודה יש בה כמה צדדים בו בזמן.

"מי ער" זו שאלה שחוקי לשאול רק אחרי 12 בלילה😜

יש פה מישו בכלל שזוכר את החוק הזה? תגיבו רק כדי שתהיה הוכחה שאני לא ממציאה חחח

מישהו שהיה כותב לפני 12 היו נוזפים בו

זהו, עכשיו את נזופה.

@חתול זמני בטוח מסכים לפחות זמנית, נכון?

היו אנשים שהתחרו מי תופס בדיוק את 00:00

אהבתי את השירשורים הסתמיים האלה

אני הייתי פה

בניק אחר

זה היה הגיל 😉

זה מצמרר אותי.... 

אני לא יכולה לחשוב מה זה... כאילו גם על עצמי, להיות פה ככ הרבה שנים... לעבור כל כך הרבה ולהשתנות כשהפורום בחיים שלי. לא יודעת אין לי מילים להגדיר את זה. (אני פה בפועל 6 שנים וזה מדיי משמעותי)

כתוב שהניק קיים מאז תשע"ז

לא רוצה להגיד לך בת כמה הייתי אז🙈

בגדול הגעתי לכאן בקורונה

הכרטיס שלי נפתח בתשעז כי רציתי להגיב למשהו ובסוף לא הגבתי אותו אפילו. אבל לא הייתי איזו צופה קבועה כאן. לכן הכרטיס פשוט נשכח. אני חושבת שב2020 היתה התגובה הראשונה שלי. 

רק שאני עשיתי הפסקה באמצע

וחזרתי בניק אחר כי קצת פדיחה שהניק מלא בשטויות של נוג"ה

ופתאום את מגיעה לפורום הו"ל חחח

אבל האמת שאני מתגעגעת לשטויות של אז

היו כמה ניקים שהיינו בקשר טוב

הייתי פעילה גם קצת בנסיו"פ

אני חייבת לתייג את הניק הזה אל תשאלו שאלות שלא תשמעו שקרים

@חידוש

אם אתה יודע למה תייגתי אותך תכתוב לי

(מה הסיכוי שהוא באמת יראה את זה)

תפסתי מספר הראשונה

וכן, לצערי עדיין ערה..

מדדים להצלחה באופן כללי

בריאות הגוף/ הנפש

איכות השינה

שלוות נפש

בטחון עצמי

אהבה עצמית

ויש ספציפיים לנושא מסוים כמו

מצב תקין בחשבון הבנק / השקעות/ נכסים

לקום לבוא לעבודה בכיף

לנהל תקשורת תקינה (עם ילדים/ אנשים אחרים)

ועוד

מדדים הם פר יעדים

אלה היעדים שלי

אני בינתיים בדרך הנכונה 

אני ערה

לא ברור איך ולמה

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משתתף בפורומים כולם

אבל את יכולה לפנות אליו ישירות ולספר לו את זה

לא צריך להסתיר

או להתבייש

זה רגש לגיטימי

הרצון לברוח לפעמים

ודווקא אם פונים אליו ומספרים לו

הוא יכול לעזור

פעם ביקשתי דבר כזה, ובאמת נסעתי......עם הילד, לרופא...

מאז אני פוחדת.....

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

רבנית שמתאים לך להתחבר אליה.

אני התחברתי לגישה החינוכית של אחותה ששכחתי את שמה

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?