ועם כן אז לא קראתי..
אבל מה שיש לי להגיד שאתם פשוט מסכנים..אני פשוט מרחם עליכם...
מזה כול ההודעות.. "דם" "מוות" "כמה רוע" "החיים בקנטים" "סיגריות" "ריקנות" "הצילוו" "הרגל" "מבחן" "אוףףףף" ועוד שלל רעיונות יצרתיים של הנוכחים כאן... לא נמעס? כול היום לחשוב שאתם הכי מסכנים בעולם?, הכי אומללילים?, הכי קשה?,
דייייייייייייייייייייי נמעס, תגידו תודה שאתם בכלל : בחיים כי יש כאלה שלא, ואני אפילו מכיר כמה.
תנסו להסתקל אל הצד הטוב.. (מי שאין לא אבא שלא יסתכל מכאן.)
תנשו שניה לדמיין שמתקשרים אליכם ואומרים שאבא נהרג...תדמינו את זה טוב...
אחרי שבכיתם... תפגשו אותו איזה כייף לא? איך תתיחסו אלו?
ולמה זה שונה מלפני זה כשאיתם בדיכאון עצבנים אל כול העולם, ואז פגשתם אותו? איך היה היחס? איך הוא מרגיש?
קיצור..(כי יש עוד מעת תפילה)
רק לשנות את החשיבה.. זה קשה אבל הרבה פחות מאשר לשקוע בדיכאון...שהיה ברור.
"אני לא אומר שזה קל אני אומר שזה האמת"
מחשבה לנקודה .