אז יש אנשים חסרי מצפון
מאבדי גבולות
באמת.
ויש את הצד השני שמאפשר את זה,
שיוצר את הקרקע לגידולים הבאים,
שיחנקו טוב כמו שרק הם יודעים
את כל השאר.
אני לא אוהבת את זה
בהגדרה עדינה.
לא נהנית מהריקוד המוזר הזה
אחרי מנגינות מעוותות
של אחרים.
כן, בעיקר כועסת כשאני
סובלת מזה.
וזה לא ישתנה אפ'פעם
אולי אלך.
ניסיתי
לא הלך
התקדם ברוורס.
זה אפילו לא להגיש ת'לחי
השניה.
זה לרוץ ממרחקים
כדי להביא ת'ראשונה.
למה אני כותבת כאן שוב?
ואת השורה הזו, לפני האחרונה
ולפני
אינלי מושג.
אני חייבת לפרוק
יש בי את הפחד לפעמים
שאני נותנת ומתרוקנת- מקריבה
אני אפילו יודעת בעצם
אחרי 6 חודש אינטנסיביים
שכרגע זה חצה קצת את האהבה
כרגע זו הקרבה.
אני לא חושבת שזה משהו טוב,אף פעם
אבל מצד שני
לפעמים כשאתה אוהב מישהו
צריך לדעת גם להקריב,ברמה האישית
וכשאתה אוהב משהו גדול בצורה כזאת
כמו מדינה,וצבא
לפעמים,זה לא מספיק רק אהבה
קומי אהובתי
קומי
יש לך עוד לחיות
את עוד תהיי
ותחיי
יהיה לך טוב
כל כך טוב
🤍
את תהיי
אני מבטיחה לך
את תהיי ויהיה לך
יהיה לך הכל
את תהיי הכל
את כבר הכל
את עולם
עולם שלם ונסתר
אל תתני לו לרסק אותך
יש לך עוד חיים לחיות
קומי אהובה
כי בא אורך
קומי לזרוח
🤍
אמן
מפנה לילות מכלה בקרים
וזה כאילו דומה לכל שנה אבל זה לא
אין בית שאין בו מת
וחסרה חמלה
אף אחד לא חושב שהשני מיוחד כי הוא גם סובל
אין סבלנות באוויר
משהו יתפוצץ מתישהו וההישרדות הזאת כבדה
יכולה הייתי נעקדת במקומו
סדק
סדק אחד בכל יום
אין מה למהר
זה בסוף יגיע להכל
יתפרץ כמו סכר
על אדמה רעה ויבשה
הזמן לא מרפא דבר
רק מפיל אותך על חרבו
העבר מגיע כמו חסד
זכרונות מנחמים מעט
עצוב כשלא נשאר מי למות למענו
או
לחיות בשבילו
השמש הלבנה שמרחפת מעל מעוורת הכל ולא נותנת לראות מה שאמיתי וצריך לראות
הולך בעיר ליד הטיילת כולם חצי לבושים רק חיכו לזה
איפה הקלאס
איפה המסתורין
איפה המתח
ממתי לחשוף הכל מההתחלה נחשב לאיזה משהו טוב?
מבאס ומייאש
תני משהו לחקור לגביו
זה לא נכון ולאחרים כן
לא בדור הנכון
לא במקום הנכון
לא בזמן
לא במרחב
לא ביקום
לא בעיר
וחצאית
או בקוקו וסרפן
איפה הן הבחורות ההן עם הקוקו והסרפן
עם טוריה
שיבריה
ולא זוכר מה עוד ובכלל
אולי בגבעות הרחוקות של החוות
אבל באוסטרליה או משהו
או שיאמצו את ההרגלים המינימליים שלהן
לא יודע מה מאכלס לי את התודעה
החום מביא איתו את הריק והשטות
לא מתרכז בכלום כל הטייצים האלה והחרא הזה מפתיע אבל אני נגד
או שלא מפתיע
תני לפרופורציות הנכונות והיפות של הגנטיקה המשובחת שלך לדבר לא לטייץ מעצב שיט
צ'יטים
שקר
מי שלא זכתה בגנטיקה של גובה נכון
פרופורציות נכונות בין ירך לשוק
קו לסת בולט
ולא יודע מה עוד הוגדר ברנסאנס או ביוון העתיקה
אף אחת לא מחוץ למטריקס אם תאכלי ככה תיראי ככה וגם אתה גבר
נהיה ממושמעים זה שווה
נזיז ברזלים
נסבול
נאכל בשר וביצים
ואי אפשר בלי אלכוהול אבל נפצה
וסיגריות בוערות
מה עוד?
סליחה, אבל חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
אם אין לך מושג מכלום בעולם עדיף שתסתום
xmasterxגם המאסטר
שמח שקראת
שמח שצחקת
שמח שהגבת
זה לא דעה שלי זו עובדה
זה יכול להיות לצערי ויכול להיות לשמחתי אבל כלום לא מחוץ למטריקס
הכל גנטיקה, קלוריות ומדע מדויק
לא זוכר מה ראיתי אותו יום אולי משהו של דוריאן ייטס או מייק מנצר (נראה לי שהם טיפה הבינו ומבינים משהו מתזונה ואימונים)) בכל אופן מי שיאכל כמו בן אדם ייראה כמו בן אדם בטח אם יתאמן זה לא מדע טילים ומי שלא ממושמע או ממושמעת סבבה שייהנו אבל יש לזה מחיר זה לא מפתיע. איזון קלורי או עליה קטנה או ירידה קטנה ישפיעו לטווח ארוך כל השאר סתם אופנה שאין מה לבזבז עליה זמן
אין לי כנפיים ואני לא עף ולא יכול לחיות מפוטוסינתזה וגם לא יכול להרים משאית לצערי אני במטריקס)))
אם רבע מה"מדע המדויק" שלך היה נכון, אז אין שום דרך בעולם שאני יותר מ-30kg
והעובדות הן שאני כן
רוב הסיכויים שאין לך טיפה אחת של משמעת עצמית, וסתם קיבלת קלפים מוצלחים יותר בעולם הזה.
עוד לא פגשתי אדם אחד שזה לא היה נכון עליו, ואני לא מאמינה שאתה האחד שכן
היה שלי
זה די בסיסי וגם את מודעת אליו בסוף זה פיזיקה פשוטה ומחשבון בסיסי
כל תזונאי מתחיל מטמו עודפים יודע את זה.
שוב משמח שצחקת למרות שהיום כבר יום רציני יותר.
את מסיקה עלי דברים לא נכונים לא אמרתי או רמזתי למראה שלי או לנתונים רק אמרתי שזה נותן לי תקווה שכולם במטריקס וגם אני.
עם איזון קלורי, משמעת ותזונה טובה דברים השתנו.
לא חושב שבורכתי באיזה גנטיקת על ולא יודע עלייך כלום חוץ מזה שעל דרך השלילה אני מבין שאת לא 30KG לטוב או לרע..
את המשפט האחרון שלך לא הבנתי, מוזמנת להסביר למתקשה כמוני או בפרטי אם זה אישי או לא
לגבי הקלוריות על רגל אחת 10 קלוריות זה 10 קלוריות גם אם הן מחסה או מגלידה מבחינת הגוף שלך או שלי זה מן הסתם שונה אבל מעט. את השוני הזה אפשר לנטרל אם חותכים מראש מזונות חרא מעובדים ומתוקים ופחמימות מסוג מסוים. קלוריות של מזון איכותי, טבעי, מלא שמבוסס על חלבון או שומן הקלוריות יעבדו אצלך ואצלי דומה וגם ה''מס'' שהגוף ייקח על הפירוק שלהן יהיה דומה.
כאן נכנסת המשמעת שאני מקווה להתמיד בה ולהרזות ולהתחזק על ידה. (בינתיים המשמעת שלי באה לידי ביטוי בכניסה מזערית לכאן אז סבלנות ועבודת מידות בתגובות לדיון))
השקעתי בך תשקיעי יותר מחחח... למרות שזה מאוד נחמד
נחמד מצידך להסביר לי על קלוריות, רוצה להסביר לי עוד קצת על תרמודינמיקה? פשוט יש לי מבחן ביום ראשון ואני אשמח לעזרה...
אני יודעת איך קלוריות עובדות, תאמין לי, זה פשוט לא רלוונטי בשום צורה לגוף שלי
וזה למה מעצבן לטעון שכולם במטריקס, חלקנו לא. ואם אתה כן - אני מקנאת מאוד
זה שעם משמעת עצמית ואיזון נכון דברים השתנו אצלך, זה משמח מאוד, רק אל תדמיין שזה עובד אצל כולם.
האמת שכניסה מזערית לכאן זה החלק הכי מרשים במה שכתבת עד כאן (ברצינות) ומקווה בשבילך שתצליח להמשיך בזה.
זה לא היה הסבר או הסגבר הבהרתי כבר בתגובות הקודמות וגם בתחילת זאת שברור שאת מבינה בזה וזה לא הענין
רק טענתי את מה שאובייקטיבי. ברור שיש יוצאי דופן וגם אני בתוכם אבל מאמין שיש לי סיכוי להינצל...
לא כל כך מהר התרמודינמיקה תפסח עלינו
יש יוצאי דופן בשלל צורות וצבעים גנטיקה, הורמונים וטיפולים, אוטואימוניות וסיבוכים אבל ככלל לפני המצבים האלה צריך להחזיק בזה שאנחנו במטריקס עם היופי והצער חוץ מזה שגם זה חלק מהמטריקס.
לא רוצה לתת לעצמי חיים קלים והנחות רוצה לשנות דברים והתחלתי דרך מקווה שילך
אם חשבת שאני איזה UBERMANCH אז עוד לא אולי אני בכלל שמן קרח ונמוך שזה לא רע
מאמין בך 🖤 ובכולנו ובשינויים ותנועה
אני מולה, ואני בוכה. אפילו שפגעתי בה קשות היא יודעת שאני מיוסר.
היא שולחת לרגע יד מהוססת, כאילו רצתה להניח אותה על הכתף שלי במחווה מנחמת והתחרטה ברגע האחרון.
(שאיפה עמוקה), "[שם פרטי]" ,(פאוזה).
אני מושך באף ומרים מבט.
היא מסתכלת ישר לתוך העיניים אבל איכשהו זה לא כואב, כי משהתחלתי לבכות אני מרגיש חשוף לגמרי.
המילים הבאות שלה נושאות משקל גדול.
"אם אתה צריך מחילה - אני נותנת לך אותה. שומע? אני מעניקה לך מחילה. אתה מחול, נסלח לך."
העיניים שלי מתרחבות ואני נרתע במעידה קלה לאחור.
משתנק לרגע בשקט, מסיט מבט ועוצר את הדמעות.
- "תודה"
"שומע?" היא אומרת שוב כדרכה, כמעט בלחישה. "אני יודעת, זה בסדר."
אני לא יודע מה היא יודעת, אבל אני רק חוזר: - "תודה"
~
ראיתי דברים מוזרים באותו היום. דברים משונים מאוד. אבל אצילות הנפש הזאת לא הייתה מובנת מאליה. ודווקא אז, כשהרגשתי קרוב אליה יותר מאי פעם, ידעתי שזה הזמן להתרחק, להתנתק ולעולם לא לחזור.
לא יהיה סוף טוב יותר לסיפור הזה.
טוב... לא יהיה אם לא אכתוב אותו בעצמי.
לכן זה מה שעשיתי.
ויהיה סוף טוב. באמת.
רפלקציה
אנשים טועים בי.
מהמם -?-
ויהיה סוף טוב -?-
באמת -?-
הטעות הנגררת היא שלך, מה אתה עושה מזה. כן, אנשים יורים בחשיכה - אז מה?? גם אני יורה בחשיכה.
כמו תמיד : תשתוק, תהנהן ותמשיך הלאה.
🙂↕️✌️
*HINT*
רמז?
אז צריך רמז?
הנה הוא.
זה עכשיו או לעולם לא.
לנגן
ולנשום
ולחלום על הרמוניה
וחופש
ואהבה
ולהזרק על אבני החוף
חחח חשבת שאפשר להשאר בים לעד
אתה בן אדם מותק
והחיים אפורים ועומדים ומסריחים
כמו המערבולת שפגשת שם בים.
ומה סך הכל ביקשתי
אי קטן ושקט שאפשר לשבת בו לאכול בננות לשתות קוקוס ולשחק עם איזה קוף
אה ולהרגיש בית
מוגן
ומה סך הכל ביקשתי חוץ מלב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי
במקום הלב המבולבל הסוער והכל כך לא ברור הזה.
והלוואי שתן לי להרגיש בתוך הסערה את ידך האוהבת החמה והמלטפת
ותעטוף אותי ותאסוף אותי אליך וארגיש שוב את הרחם שממנה נזרקתי.
ותן לי כח, ואומץ, ובטחון חזק ואמיץ להיות.
ושמחה, ללא מורא.
כן. הנני.
ופתאום השמש עולה, וענני ערפל וסערה מתפזרים.
ומשב רוח נעים מלטף את פני ועיני המכווצים ושערי הפרוע.
וחום עדין מייבש את דמעותיי, וציוצי ציפורים שקטות נשמעות, והים שב למקומו ונרגע.
ועצמתי עיני, וליבי שב לפעום בסדר,
והנה אני חיי
ואור אין סוף פתוח לפני, מזמין ונותן תקווה.
ואני רוקד את רגליי וידי וגופי שהיה מכווץ, מתמזג עם ההוויה ההרמונית.
יש אלוהים, מבצבצת בי הידיעה.
ואהבה
וחיים.
ושוב אני לא מטולטל כעלה נידף בסערה
אני קרן האור
אני השמש
אני האי
תראה אותי עם כל השברים האלה
תראה
תחבק
תגאל
