ואפשר לענות על זה מכמה זוויות שונות.

לעניות דעתי, הדרך הפשוטה היא להסביר שהקב"ה בעיקר הכניס אותך למצב שאליו הגעת. כלומר שהדגש הוא יותר עליך מאשר על מי שעשה לך. ה' שם אותך במקום שאין לך האמצעם להתגונן. במקום של חולשה וכדו'. גם ישראל בזמן החורבן למשל- ה' לקח מהם את הכח להתגונן והגדיל את כוחו של האויב. אבל האופן שבו האויב ישתמש בכח שלו- זה כבר תלוי בו.

וגם דוד המלך, ביושבו על כסא מלכותו אם היה בא מישהו ומקלל אותו הוא היה מוצא להורג כי הוא מורד במלכות. אבל בשעה שדוד יוצא לגלות, אז הוא אומר- ה' הוא זה שלקח ממני את המלכות, בני היוצא ממעי מבקש את נפשי- ה' הוא זה שעושה פה את המהלך הזה, ושמעי הוא רק פרט במהלך הזה.

לעניות דעתי, הטעות שגורמת לכעס היא המחשבה שהוא זה שעושה אותי מסכן או חלש, שהוא זה שלא מסכים להבין אותי, שהוא זה שלא מוכן להשלים איתי וכו'. והאמת היא- שה' הוא זה שלא נתן לי את הכח, וה' הוא זה שעשה אות לא מובן, וה' מקשה על אנשים להשלים איתי. ובעצם מה שקיבלתי- זה מה שהיה ראוי שאני אקבל מצד המדרגה שלי. אם הם היו מתעלים על עצמם ובוחרים נכון, אז הפגיעה היתה מגיעה אלי ממקום אחר.

(ואפילו אם היא לא היתה מגיעה- זה בזכותם ולא בזכותי. כלומר מצד המקום שלי- כן הייתי צריך לקבל פגיעה, אבל פשוט כביכול אין שליח זמין... וזה בעצם הנקודה העיקרית, להבין שמצד האמת זה באמת המדרגה שלי והמקום שבו ה' שם אותי כרגע, ולכן זה לא באמת משנה מי השליח, ואפילו לא משנה אם בכלל יש שליח. במובן מסוים- אם לא היה שליח זה היה אפילו יותר גרוע- כי לא הייתי מקבל את המסר/הניסיון שכרגע אני צריך לעמוד בו.)

ככה אני מבין את זה. מוזמנת להקשות או להביא ראיות/מקורות שזה לא כך... אשמח לשמוע.

ובצורה יותר עמוקה- הבעיה האמיתית שלך היא אצלך ולא אצלו.

הפגיעה שבאה ממנו היא בסה"כ סימפטום של הבעיה האמיתית שנמצאת אצלך.

אם אדם היה עצלן ולא עבד ולכן אין לו כסף, ועכשיו הוא בא ומבקש ממישהו אחר שיעזור (כמו במשל של הצרצר (?) והנמלה), והשני לא מסכים לעזור לו, אז אולי זה לא נחמד מצידו- אבל הבעיה האמיתית היא של זה שלא עבד, ולא של זה שלא עוזר לו.

ובעצם בעצם גם כשמישהו פוגע בך, אז מה שבאמת קורה זה שהוא בסה"כ מגלה חולשה שהיתה בך, הוא לא זה שיוצר את החולשה הזאת. ובמובן מסוים, זה אפילו טוב בשבילך כי הניסיון הזה שאתה עומד בו עכשיו, ההתמודדות הנכונה שלך עם העובדה שיש לך חולשה, בענוה ובשמחה, ובחשיבה נכונה איך לעשות מה שאתה יכול- זה מקפצה להתקדמות, שבלי שהיו פוגעים בך- לא היתה לך והיית נשא באותה מדרגה שהיית בה.

עיין/י רמב"ם ספר המדע הלכות תשובה פרק ה' הלכה ה' 

(כדאי גם ראב"ד שם)

כל הפרק עוסק בבחירה וההלכה הזאת בשאלה שלך

לא בחתימה.

ועוד  רגע תאונה, זה שאתה רואה לאיפה התנהגותו מובילה זה שולל  את הבחירה של הנהג להאט?

לאדם יש בחירה חופשית להתנהג בצורה טובה או ההפך, זה לא שולל את ההשחה פרטית האלוקית  שיש לכל  אחד  ואחת.

לדוגמא:אם צריך שיהיה צער כלשהו זה יכול להגיע על  ידי מישהו שיצער אותך או על ידי שתצער את עצמך, אם מי שציער אותך עשה את הבחירה לא נכונה וציער את הזולת  זה לא שולל את התוכנית האלוקית שזה צריך להגיע איכשהו

כי הם לא בעלי משמעות לחיי המעשה וספק אם ניתן להבין אותם, לכן גם אם לא יענו לך תדעי שזה בסדר גמור.

לעניות דעתי לאדם ניתנת אפשרות לעשות טוב או רע, הקב"ה גורם לכך שמי שעושה רע יעשה זאת למי שאמור לקבל את הרעה, ובמידה ומישהו רוצה להזיק למי שלא צריך זה לא יצלח (כמו שעידו ניצל מירבעם)

קצר וקולע

יש על זה הרבה תשובות. אני מכיר רק את תשובת מו"ר הרב אבינר.

א. זה סתירה באמת - מהבחינה האנושית.

ב. המצד האלהי - אין סתירה. אבל מבחינתנו זו סתירה. ומה רע שיש סתירה? יש הרבה דברים בחיים שנראים לנו כסתירה. 

זה אומר שיש כאן שאלה שאין לנו הכלים לפתור, או שיש כאן באמת שני דברים שלא מסוגלים להתיישב ביחד?

הייתי בשיעור של הרב אבינר והוא מנה שם עוד כמה ענייני אמונה שאין ביכולתנו לפתור.

א'- זה לא סתירה באמת, אלא משהו שלנו כבני אדם אין גישה לתשובה עליו.

ב'- איך אנחנו יודעים שאין לנו הכלים לפתור? יש נבואה כזו? הוכחה לוגית לזה שזה בלתי אפשרי? או שסתם עד היום לא הצלחנו אז אנחנו מעדיפים להתייאש ולחנך אנשים שיעזבו את השאלה הזאת?

חוסר הידע שלנו לפתור (בכללי) שאלות אמוניות מסויימות הוא לא חדש, זה כבר מוזכר בספרים קדמונים, אני מאמין.

אין באמת פיתרון לשאלה הזו, תנסה למצוא, לא תצליח. יש סתירה לוגית כאן, אז אם אין לנו דברי חכמים על פתרונו ובמיוחד שהדרכתם לעיתים הפוכה - לא לשאול, אז פנינו לגישה של לא לשאול.

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...