התבוננות על המצוי והרצוי בי במעגלי חברה שונים:
אני לא שקטה.
אני פשוט לא מדברת הרבה.
(רצוי? מצוי? ערבוב אחד גדל של שניהם יחד.)
מילון למי שלא בעניינים,
מי שלא מבין את הכוונה ואת הלך המחשבה,
ובאופן כללי לכל מי שהוא לא אני:
יצור שקט- הווה אומר יותר לא מקרין מאשר מקרין משהו כלפי חוץ.
הווה אומר אדם שנעלם ומתמוסס בין המון פיות מברברים
אשר בקלות ישכחו אותו אפילו לפני שילך, כי בעיניהם,
אלא אם כן יתאמצו לשנות זאת, הוא לא הרבה יותר מישות או גוף חיצוני.
ולא בכוונה תחילה חלילה, אין ספק שהראש שלהם יודע שכל אדם הוא עולם וכו וכו,
אבל משום מה, הלב צריך להתאמץ כדי להסכים איתו.
בן אנוש שכן ממוצע בדרך כלל יקטלג אותו לתיבת ה'ביישנות, חוסר ביטחון, כאן אני מרגיש בנח'.
יהיה צורך ברמת מאמץ גדולה מאוד כדי להצליח לצאת מקופסה,
ותנאי הכרחי מוקדם הוא המוכנות להכיר בכך כאתגר.
לא שקט אבל גם לא מדבר הרבה-
סך המילים שיוצא מהפה הוא אולי נמוך בהרבה מהממוצע בחברה,
אבל הדמות מקרינה נוכחות, בלי קשר לכמות הפטפוטים המיותרים יותר או פחות שהיא משמיעה בחוץ.
פנימיות מוסתרת. עולם בנפש שמסנן ומחליט על הרגעים בהם יגלה את עצמו.
דממה שהיא כיסוי. שתיקה שבאה לספר. חוסר החצנה בולט שאך מעיד על יחס של כבוד
כלפי כל מה שקיים בפנים. אותם דברים שלאיש אין ספק שהם קיימים,
וההסתר הוא שמעורר תשוקה אל הגילוי.
מה הרצוי? אין ספק.
מה המצוי? אחרים יוכלו לענות על כך טוב יותר ממני;
אם כי אין ספק שההבחנה והבירור עושים רק טוב,
והם שיעזרו להתקדם אל הרצוי,
שהבסיס בו הוא בראש ובראשונה שלמות עצמית ואהבה עצמית,
הכרה בערך עצמי על הטוב ועל הרע.
