כל עבד עברי – אסור לעבוד בו בפרך. ואיזו היא "עבודת פרך"? זו עבודה שאין לה קצבה, או עבודה שאינו צריך לה, אלא תהיה מחשבתו להעבידו בלבד שלא יבטל.

מכאן אמרו חכמים שלא יאמר לו: "עדור תחת הגפנים עד שאבוא", שהרי לא נתן קצבה. אלא יאמר לו: "עדור עד שעה פלונית" או "עד מקום פלוני".

וכן לא יאמר לו: "חפור מקום זה", והוא אינו צריך לו. ואפילו להחם לו כוס של חמין או להצן לו, והוא אינו צריך לו – אסור. ועובר עליו בלא תעשה, שנאמר: "לא תרדה בו בפרך" (ויקרא כה מג, ויקרא כה מו). הא אינו עושה לו אלא דבר קצוב שהוא צריך לו

[ולגבי עבד כנעני, [שם פרק ט] - מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך.  ואף על פי שהדין כך, מידת חסידות ודרכי החכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק, ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו, ויאכילהו וישקהו מכל מאכלו ומכל משקהו.  חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין, ומקדימין מזון הבהמות והעבדים על סעודת עצמן.  הרי הוא אומר "כעיני עבדים, אל יד אדוניהם--כעיני שפחה, אל יד גברתה" (תהילים קכג,ב).  וכן לא יבזהו, לא ביד ולא בדברים:  לעבדות מסרן הכתוב, לא לבושה.  ולא ירבה עליו צעקה וכעס, אלא ידבר עימו בנחת, וישמע טענותיו.  וכן מפורש בדרכי איוב הטובים שהשתבח בהן "אם אמאס--משפט עבדי, ואמתי:  בריבם, עימדי.  . . . הלוא בבטן, עושני עשהו; ויכוננו, ברחם אחד"]

מחיפוש שעשיתי גיליתי שהרמב"ם כנראה לקח את זה מהספרא, מעניין אותי אם הגמרא גם מתייחסת למקור הזה מהספרא ?

בחיפוש הקודם שעשיתי כדי לגלות את המקור לדברי הרמב"ם, נתקלתי בדברים הבאים

"חז"ל מספרים לנו שחלק מעבודת הפרך של המצרים כללה עבודה ללא תכלית. היהודים בנו בנין במשך חודשיים, וכשהבנין עמד על תילו, הכריחו אותם המצרים לשבור את הבנין ולהורסו עד היסוד. היהודים בישלו ארוחה שלמה, סעודה כיד המלך, מבוקר ועד הערב, ובערב הגיע הנוגש וציווה עליהם להשליך את כל האוכל לפח האשפה. (ראו בפנים יפות שמות א,יא)".

אם מישהו יודע את המקור בחז"ל לדברים האלה אשמח לשמוע. (מי זה בעל "פנים יפות", אני לא מכיר)

פנים יפות - בראשית, שמות - הורביץ, פינחס בן צבי הירש, 1730-1805 (page 1 of 199)

(בפיסקה "בפ' ויבן ערי מסכנות").

אתה יכול לראות שם את המקור בגמרא שהוא מביא ומסביר.

הפנים יפות זה ספר דרשות של בעל ה'הפלאה'.

לא מצאתי בדברים שלו את המקור בחז"ל לדברים שציטטתי, רק רמיזה לגמרא בסוטה על מחלוקת רב ושמואל.

אני תוהה האם זה לקוח מאיזה ספר מאוחר ומי שכתב את זה באתר שבו מצאתי את זה פשוט מייחס את זה לחז"ל בסוג של ברירת מחדל...(לעצם הדברים, הם נראים לי ממש קולעים למהות של עבודת פרך)

תודה לך על המאמץ.

שמדובר בבנייה במקום כזה שאין תועלת מהבנייה.

בנוסף, כך הביטוי 'פרך' שנאמר שם, מקבל משמעות שתואמת את פרוש חז"ל לאותו ביטוי שנאמר לגבי עבד עברי.

מסתבר לי, שאם היה לאתר שציטטת מקור בחז"ל יותר מפורש ממה שהובא בפנים יפות, הוא היה מציין אליו, במקום לפנים יפות. 

כך שנראה לי שהוא מפרש את דברי חז"ל ע"פ פירושו של הפנים יפות, ולכן מייחס את זה לחז"ל, ורק הוסיף פרטים כדי להפוך את התיאור לציורי יותר.

קשה לי על פירוש רש"י לשמות פרק א פס' יג: "ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך".

רש"י מפרש את המילה בפרך ככה: "בעבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו". אבל מהספרא ומהבבלי בסוטה שתכף אביא, נראה לי שהיה צריך לפרש "בעבודה המפרכת את הנפש ומשברתו".

בויקרא פרק כה פס' מג נאמר:"לא תרדה בו בפרך ויראת מאלוהיך".

מהספרא על הפסוק (שממנו לקח את הרמב"ם את המקור להלכה שלו, וגם רש"י עצמו שפירש את הפס' בויקרא לפי הספרא) מובן

שהמשמעות של בפרך היא לאו דווקא עבודה פיזית קשה ששוברת את הגוף, אלא כל עבודה שהיא המפרכת את הנפש של האדם.

לפי הספרא אין איסור להעביד את העבד מבוקר עד ערב בשמש החמה בלחצוב אבנים מההר, שזאת בהחלט עבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו. לעומת זאת, לחמם מים לאדון שלו בשביל כוס תה, יכולה להיות מלאכה פשוטה מאוד (במיוחד בימינו, אבל גם אז), אין בה שום קושי פיזי. אבל אם העבד מכין כוס תה לאדון ורואה שהאדון שלו בכלל לא שתה אותה, כשהוא רואה שהעמל שלו היה חסר משמעות ותכלית אז זה שובר אותו נפשית, וזה כן אסור.

גם מהבבלי במסכת סוטה יא ע"ב, מובן שהמשמעות של בפרך היא קושי נפשי ולא דווקא פיזי.

"את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שהיו מחליפים מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים".

במלאכת אנשים לנשים יכול להיות קושי פיזי, סבבה (הגי'אהד הפמיניסטי בטח לא יסכים איתי, אבל ניחא), אבל איזה קושי פיזי יש במלאכת נשים לאנשים ?! האם עבודות בישול כביסה או תפירה מפרכות ושוברות את הגוף של שיפוצניק שרגיל לעבודה פיזית קשה ? לא. אבל זה יכול לשבור את הרוח שלו.

משני המקורות האלה נראה לי ברור שבעבודת פרך נקודת הקושי היא נפשית ולא פיזית.

היא לא לפי פשוטו של מקרא ?

"בפרך" כעינוי נפש ולא כעינוי גוף. ואם זאת המשמעות של המילה, אז זה גם פשוטו של מקרא.

גם בדוגמא של העדור תחת גפנים, הקושי הוא הקושי הנפשי ב"לא לראות את הסוף", ופחות הקושי הפיזי, למרות שגם הוא קיים. הרי עקרונית מותר לו לומר לעבד שיעדור משמונה בבוקר עד שמונה בערב, למרות הקושי הפיזי.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו

גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש

הם רוצים לקיים מצווה
 

בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים

הלכה ג - האם מצווה לשלח את האם גם כשאין צורך בביצים | פרק טז - שילוח הקן | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא

.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:

כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב

את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר  בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה

קראתי השתכנעתי

נחמד מאוד

(מוסיף בעריכה, אחרי בדיקה בכמה ספרים היום: יעויין כאן בשני העמודים הראשונים כנגד ראיותיו מברכות, וכאן כנגד ראייתו מנדרים)

הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה

…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.

למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע

אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..

… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות

שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.