שכשהרגשתי הבוקר בהודעה שהוא שלח
שיכול להיות שההוא (צ"ל) דיבר איתו וסיפר לו דברים
שהוא לא היה אמור לספר לו
רציתי לבגוד חזרה.
כאילו להשים פס,
להגיד,
היי,
זה לא מעניין אותי.
אני לא צריך אותך כדי לחיות.
אני אוהב אותך מאוד,
ואתה יקר לליבי,
אבל אם תחליט להגיד ביי
בגלל שלא הלכתי לטיפול אצל ההוא,
(זה מסובך יותר ממה שזה נשמע)
אז זה יהיה לי קשה
אבל לא מאוד.
אז איך בגדתי?
שמעתי את שני משוגעים של עומר אדם.
ואף אחד בעולם לא יבין.
אוףףף
-------
אני שיכור.
לא מאלכוהול.
מרגשות.
--------
הוא זרק לי פצצה הבוקר.
זרק, וברח.
ברח לים, עם חברים.
ואני מתעורר,
קורא את ההודעה
ומתחיל לדמיין מה הולך מאחוריה.
מי אמר לו,
מתי אמר לו,
איפה אמר לו,
למה הוא הקשיב לו,
אולי אני לא הסברתי את עצמי מספיק טוב,
אולי הוא טיפש מדי כדי להבין את הסיטואציה,
אולי הייתי צריך להסביר הכל למרות הסיכון.
כמה שאלות ללא תשובות.
אוי
---------
בא לי לישון לכמה ימים.
אבל שינה ללא חלומות.
כי אפילו הם כואבים לי.
