מזמן מזמן... שמעתי משל מדהים על איך שאנחנו אמורים להרגיש שחסק לנו את בית המקדש...
אני רוצה לספר אותו לחניכות שלי, אבל אני לא זוכרת כל כך....
אם מישהו מכיר, ויוכל לפרט אני אשמח מאוד.
המשל על עיירה רחוקה שהכל היה טוב ושקט עד שבלידה אחת המיילדת משכה את התינוק ושהוא יצא
היא ראתה שהוא בלי יד!!! ביא צרחה, כל העיירה נבהלה... ומאז אותו יום כל התינוקות נולדו רק אם יד אחת.
חכמי העיירה קבעו כיום תענית את יום הולדתו של התינוק הראשון שנולד בלי יד....
כשהדור החדש היה צריך להיכנס לגן הילדים- תכננו להם דברים מיוחדים: אופנים עם צד אחד של כידון...
מזלג איכותי (אי אפשר להשמש בסכין- אין יד) וכדומה... אני לא זוכרת...
כל שנה כל העיירה נאספת והילד הזה שנולד בלי היד היה מספר שעד שהוא נולד- לכולם היו שתי (!!!) ידיים
אחרי 60 שנה, התאספו כל אנשי העיירה וסיפרה אישה מבוגרת מאוד שהיא זוכרת שפעם היו אנשים שהיו להם
שתי ידיים!!! והם היו יכולים ביד אחת להחזיק מזלג וביד השניה סכין, הם יכלולקפוץ בחבל לבד.
אבל אחרי שנים, כבר אף אחד לא העריך כמה קשה להסתדר רק עם יד אחת....
כנראה שאני זוכרת יחסית טוב, אם למישהו יש הוספות- בשמחה 

