ילד ציפור ואופק/ אורי רום

בהנהלת: ענבל

מכתב פתיחה

ילד ציפור ואופק/ אורי רוםאין על רבנו!

ילד נולד בבית קטן
סביב הבית חצר גדר ועמוד.

כשהיה תינוק היתה המיטה כל עולמו.

כשגדל מעט היה החדר כל עולמו.

כשגדל יותר הפך הבית לכל עולמו.

כשהוסיף וגדל היתה החצר כל עולמו.

בוקר אחד טייל הילד בחצר , ופגש נמלה שמהרה לדרכה.

פגש חיפושית.

פגש צב זקן אשר חצה באיטיות את החצר.

ואז הגיע לעמוד.

..אין על רבנו!

הוא נשא מבטו אל על.

העמוד היה כה גבוה, עד כי קצהו נגע בעננה קלה שעמדה בשמים הכחולים.

הילד החליט לטפס על העמוד.

טיפס

וטיפס

וטיפס

וכשהגיע אל קצהו התישב בזהירות.

הביט תחתיו וראשו סחרחר.

הרחק למטה ראה את החצר כמשבצת חומה, ובתוכה משבצת אדמה קטנה שהיתה גג ביתו.

הביט וראה כי משבצת חצרו מוקפת משבצות רבות חומות ירוקות וצהובות, ואף הן מקפות משבצות זהובות וירקרקות מלוא העין עד האופק.

הילד הביט אל עבר האופק וחשב.

..אין על רבנו!

עתה, משראה את החצרות והשדות נפרשים עד האופק, רצה לדעת מה קיים מעבר לו, הרחק מעבר למקום שבו נפגשים שמים ושדות.

"האם תוכל לפנות לי מקום מעט על קצה העמוד?"

שאלה אותו ציפור שהגביהה עוף עד אליו.

זה יפה! זה גרם לי פשוט לחייך בפשיטות...האש בוערת

את כתבת?

משמח לשמועאין על רבנו!

לא,כתב אורי רום ויש לזה המשך

מי זה?האש בוערת

לא מכירה יותר מידייאין על רבנו!

בגדול הוא רופא שיניים פסל וסופר.

..אין על רבנו!

הילד זז בזהירות ופינה לה מקום על קצה העמוד שלו.

נחתה הציפור ועמדה על ידו.

"שלום ,אני ציפור," אמרה הציפור.

"שלום , אני ילד," אמר הילד.

התבוננו שניהם אל עבר האופק ושתקו.

"אולי את יודעת מה יש מעבר לאופק?" שאל הילד.

"כשהייתי צעירה", אמרה הציפור ," ניסיתי לעוף אל מעבר לאופק. אבל עד מהרה גיליתי, כי ככל שקרבתי אליו, ברח ממני, ומעולם לא הצלחתי להשיגו"

התבוננו שניהם אל האופק ושתקו.

..אין על רבנו!

הצביע הילד אל עבר האופק ושאל:"מה יש שם, הרחק מעבר לכל השדות?"

"בכיוון הזה יש עיר,ובכיוון הזה הים, וכאן הרים גבוהים, ושם יער" ,ענתה הציפור.

הילד אמר:" אלך עד האופק, אראה מה מעבר לו ואחזור"

נפרד הילד מהציפור,ירד מהעמוד והחל לפסוע לעבר האופק.

הוא חצה שדות בריצה,אולם האופק רץ אף הוא והתרחק ממנו.

טיפס בהרים, אך האופק טיפס והרחיק.

עבר ברחובה של עיר.

טייל לאורך שפת הים.

אך ככל שניסה להתקרב אליו, ברח האופק והרחיק למקום אחר.

עייף הילד וחזר אל החצר.

..אין על רבנו!

וטיפס על העמוד

וטיפס

וטיפס

וכשהגיע אל קצהו התישב בזהירות.

הביט תחתיו וראשו סחרחר.

הביט הילד אל עבר האופק וחשב.

חזרה הציפור והגביהה עוף עד אליו.

שוב פינה לה הילד מקום מעט לידו בקצה העמוד.

שאלה הציפור: "הגעת לאופק?"
"לא" , ענה הילד , " צדקת. הוא תמיד בורח"

התבוננו שניהם אל עבר האופק ושתקו.

אמרה הציפור: "רק בדרך אחת תשיג את האופק ותוכל להגיע אל עברו השני"

..אין על רבנו!

אמר הילד:" ניסיתי את כל הדרכים אך תמיד מהיר הוא ממני"

אמרה הציפור: " את הדרך הזו טרם ניסית. רק בדימיונך תגיע חיש קל אל מעבר לאופק מבלי שתצעד ולו צעד אחד. עצום את עיניך וטוס כחץ שלוח אל ארצות רחוקות. זריז כקרן השמש ישא אותך בדימיונך אל מעבר לאופק: לסין,שם תחבוש לראשך כובע קש; לאיים הקסומים,שם תכה בתופים; ולקוטב הקר, שם תרכב על אייל הצפון. על הירח תפסע עוד בטרם יעלה ועל השמש תצעד לאחר ששקעה"

הביט הילד אל עבר האופק ועצם את עיניו.

והינה חצה את האופק כחץ והגיע לסין.

וחיש קל באיים הוא מכה בתופים.

ובקוטב רוכב על אייל הצפון.

פוסע על סלעיי הירח בטרם עלה.

וצועד על השמש אחרי ששקעה.

כשפקח את עיניו,נוכח כי הציפור נעלמה.

הביט הילד אל עבר האופק והיה מאושר.

..אין על רבנו!

כשגדל הילד והפך לאיש, עבר להתגורר בארץ אחרת , רחוקה מרחק רב מעבר לאופק שנישקף מראש העמוד שבחצר.

לעיתים, כשתכפו עליו געגועים, עצם את עיניו והגיע בדימיונו אל מעבר לאופק.

והינה הוא בסין.

באיים הקסומים.

ובקוטב הקר.

פוסע על הירח לפני שעלה.

צועד על השמש אחרי ששקעה.

אך יותר מכל אהב להרחיק בדימיונו אל מעבר לאופק , לארץ אחת רחוקה רחוקה, שם ראה את עצמו כילד יושב על קצה העמוד שבחצר ילדותו ומשוחח עם הציפור.

ועיניו העצומות מלאו אז דמעות של אושר עצוב.

פשששש זה יפה!האש בוערת