בס"ד

א) למה זה קורא? לא חסר סיבות!!..החיים בקנטים

ב) מה אנחנו אמורים ללמוד מיזה?-אמ..שהכי טוב זה לברוח לאי בודד...להעלם!

ג) איך זה נוצר?-כי כך זה..החיים קשים!

ד) איך מתמודדים עם זה?-ישנים..נעלמים!

ה) מה יכול להפסיק תדיכאון? -אין זה משו כרוני..

בס"ד

א) למה זה קורה? כי התרגלנו לחיות על מגש של כסף

ב) מה אנחנו אמורים ללמוד מיזה? שצריך להתאמץ בחיים

ג) איך זה נוצר?כי נוצרים קשיים בחיים[לגיטימי] אבל יש כאלה שקשה להם להתמודד איתם מבחינה נפשית- אז הם עוזבים הכל ונכנסים לזה..

ד) איך מתמודדים עם זה? חברים, משפחה, אולי עזרה מקוצעית יותר

ה) מה יכול להפסיק תדיכאון? אתה עצמך. לא אפח'ד אחר. רק רצון עמוק ואמיתי לצאת מזה- יוציא אותך מזה.

בס"ד

אומרים "אני בדיכאון"..............תשובותיי:

א) למה זה קורא? זה קורה כשיש מחשבות שליליות על העולם או על עצמנו.

ב) מה אנחנו אמורים ללמוד מיזה? שום דבר! הטעות הכי גדולה היא ללמוד מיזה.

ג) איך זה נוצר? בעקבות טראומה, אובדן כלשהו, חינוך נוקשה, גנים...לא חסר!

ד) איך מתמודדים עם זה? עושים דברים שנותנים לנו כוח! שומרים על שיגרה תקינה והכי טוב ללכת למטפל שמבין בנושא.

ה) מה יכול להפסיק תדיכאון? השלב הראשון-ההכרה שאני בדיכאון, שלב שני- להבין שזה שאני בדיכאון לא מעיד שיש לי בעיה, אפילו אם אחר שעבר דבר בדיוק כמוני לא הגיב ככה, (זה כמו שלדעתי גלידה זה לא טעים ולדעת אחר זה הדבר הכי טעים בעולם) שלב שלישי- יש המון דיעות ודרכים שונות ומגוונות..אם מישהו באמת רוצה עזרה או משהו או סתם לשאול אפשר לשלוח במסר"ש כי זה ממש כל מיקרה לגופו...כולופן, אני ממליצה בחום לדבר עם ההורים או עם מישהו מבוגר שיכול לעזור.

מקווה שעזרתי........................

קודם כל, אין צורך להילחץ מהדיכאונות האלו....

ולמה? כי אתה בגיל ההתבגרות!!

זה מאוד בסדר שבגיל הזה נכנסים מדי פעם (או הרבה פעמים) לדיכאון.  זה גיל של  תהפוכות/ מחשבות/ התלבטויות/ חוסר יציבות  וגם שינויים הורמונאליים שמשפיעים על מצב הרוח.

כולנו עברנו את זה.... מה שאני מציעה לך לעשות זה קודם כל לדעת שזה בסדר ולא להרגיש עם זה רע או שונה מכולם,

דבר שני, בא נחשוב על דברים שעושים לך מצב רוח- אולי ספר טוב, שמיעת  שירים, קצת לטייל בחוץ עם חברים...

אני ממליצה גם לשתף את אחד ההורים או שניהם בהרגשות שלך, זה מוריד הרבה מהלחץ וכך גם לא מרגישים "לבד במערכה". (בהתחלה זה קשה לשתף, אבל אחרי שעושים את המאמץ הראשון ופותחים את זה עם ההורים  העניין מקל על הלב... מנסיון).

בקיצור- תהיה חזק, תנשום עמוק ותדע שזה זמני!!

בהצלחה....

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....