אז ככה, השגחה פרטית. איך אתם מגדירים אותה?
הרמב"ם מגדיר אותה ככה:
ההשגחה האלוהית אינה בעולם הזה השפל, כלומר מתחת גלגל הירח, אלא באישי מין האדם בלבד. והמין הזה לבדו הוא אשר כל מצבי אישיו ומה שמגיעם מן הטוב והרע הוא כפי הראוי לו, כמו שאמר כי כל דרכיו משפט. אבל שאר בעלי החיים, וכל שכן הצומח וזולתו, הרי השקפתי בו כהשקפת אריסטו. איני סבור כלל כי העלה הזה נשר בהשגחה בו, ולא שהעכביש הזה טרף את הזבוב הזה בגזרת ה´ וחפצו עתה על פרט זה, ולא שהרוק הזה אשר ירק ראובן נתעורר עד שנפל על הרחש הזה במקום מיוחד והרגו במשפט וגזרה, ולא שהדג הזה כאשר קלט את התולעת הזו מעל פני המים, עשה זה ברצון אלוהי לפרט זה. אלא כל זה לדעתי על פי המקרה המוחלט כמו שסובר אריסטו... ואל תחשוב כי השקפה זו נסתרת לי באומרו נותן לבהמה לחמה וגו´, ובאומרו הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם וגו´, ובאומרו פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, ואף במאמר חכמים יושב וזן מקרני ראמים ועד ביצי כנים, והרבה תמצא כיוצא בלשונות הללו, ואין בהן מאומה הסותר השקפתי זו. לפי שכל אלה השגחה מינית לא אישית, וכאילו הוא מתאר חסדיו יתעלה בזמנו לכל מין מזונו ההכרחי וחומר קיומו, וזה פשוט וברור. וכך סובר אריסטו, כי סוג זה של השגחה הכרחי מצוי, וכבר הזכיר את זה גם אלאסכנדר בשם אריסטו, כלומר: זימון מציאות מזון כל מין לאישיו, ואלמלי כן היה כלה המין בלי ספק, וזה פשוט בעיון קל...והבן השקפתי עד סופה, כי איני סובר שהוא יתעלה נעלם ממנו דבר, או שאני מייחס לו אי יכולת, אלא אני בדעה כי ההשגחה נספחת לשכל וחיובית לו, כיון שההשגחה אינה אלא ממשכיל, ואשר הוא שכל שלם שלמות שאין שלמות אחריה, והרי כל מי שנצמד בו משהו מאותו השפע כפי ערך מה שהגיע לו מן השכל יגיע לו מן ההשגחה. זוהי ההשקפה התואמת לדעתי את המושכל ולשונות התורה."
– מורה נבוכים חלק ג פרק טז
אז יש מקרים בעולם? אם כן, זה קצת מאכז. עד איפה האמונה בהשגחה פרטית? אז איך זה שכל אסכולות היהדות היום לא הולכות לפי הרמב"ם הזה וכמעט כולם טוענים שאין מקרה כלל ושהכל בהשגחת ה´ כדעת הבעש"ט? איך כולם פתאום נהיו חסידים?
