אולי דווקא שם, במרחק שעה נסיעה
במדבר וחולות
ורוח קרירה אפילו בלילות של תמוז
אמצא לי פתחים של אור.
ואולי יום אחד אחרי מסעות של שנים
אדע את עצמי. ואדע גם אותו יתברך.
~
לארוז תיק גדול עם בגדים וחלומות
פצעים פעורים ומגרות שעדיין לא פתחתי.
~
אוטובוס עוצר בכפרים וצמתים,
וכמו שהוא נע ומתקדם עד ליעד הסופי
כך גם אנחנו אנשים גדולים,
עוצרים בצמתי כאב ושמחה בחיים,
ומגיעים ליעד הרצוי, עד למסע הבא.
כך עולות מחשבות עמוקות בראשי
~
לחזור כבר הביתה
הלב של אמא מתפוצץ
דמעה חנוקה בגרון
לבהות בקיר הלבן ולבלוע הכל
~
ולמחרת שוב לחזור למדבר
והוא אבסורד ושונה
כיון שהוא מדבר עם מקור מים חיים ומתוקים
שהופכים אותי לאדם אמיתי.
לילה טוב.
