הייתי רוצה להיות הרמיוני

ואני שונא את בלטריקס

שהתנהגה אל רון מגעיל המון פעמים? או על רון עצמו, שעזב את הארי ואותה? או על הארי עצמו, עם השנאה לדמבלדור בספר החמישי? או על דמבלדור עצמו, עם ההתנהגות שלו בצעירותו?

או עם נצא מהארי פוטר, מה דעתך על דוד המלך, עם חטא בת שבע?

מלשאוף לשלוט על כל המוגלגים או לרצוח חייל נאמן כי אתה חושק באשתו?

ונכון, לכולנו יש חסרונות, גם ללופין. זה לא פוסל אותו.

ואם גם כשאתה שיכור לסרב ללכת לישון במיטתך מתוך הזדהות עם החיילים לא נקרא אצלך נאמנות, מה נקרא נאמנות?

בכל מקרה החטא של דוד היה חמור ביותר והוא אף היה ראוי בגללו למוות אם הוא לא היה חוזר בתשובה, וגם לופין חזר בתשובה לאחר מכן. וגם לגבי לופין  נכון המשפט שאמרת לגבי אנשים גדולים.

מה משמעותה של תורת חיים, אם לא תורה שממנה שואבים השקפת עולם מוסרית ומשקפיים שדרכם בוחנים כל דילמה שעולה בעולם החול?

אמר כאן בחור החמד - דוד הקים עולה של תשובה. בזכות דוד למדנו מהו טיפוס מבירא עמיקתא לאיגא רמה, ולמדנו לא להתייאש גם ממי שמעד וכשל. מבעד לתובנה המוסרית הזאת הוא בוחן את דמותו של לופין שכשל אך חזר בו ותיקן - ומעריך אותו.

אם לא מדוד המלך, מאיפה אנחנו אמורים לשאוב את עולם הערכים שלנו? מהוליווד?

(ובהזדמנות זאת ממליצה בחום לכל הקינדערלאך כאן, גם לך, בדרך אליו - ללמוד מספרו של הרב מדן "דוד ובת שבע: החטא, העונש והתשובה". דברים מופלאים ועמוקים.)

אלא כי כששואלים איך אפשר להעריך אדם שחטא, אפשר ללמוד שזה אפשרי ואפשרי - מדוד המלך, שהקים עולה של תשובה, ולימד אותנו את הסוד הנפלא הזה. בלי דוד, באמת לא היינו יודעים שיש מקום לתשובה בעולם, וזה היה משפיע על השיפוט המוסרי שלנו בכל עניין ועניין. גם בספר חול.

אבל תורתנו היא תורת חיים, והיא לא נועדה להישאר על המדף בוויטרינה. אם מרוב חרדת קודש לא נלמד ולא ניקח שום דבר לעולמנו, החמצנו את ההזדמנות לשמוע את דבר ה'. אין הפסד עמוק מזה.

ושוב ממליצה ללמוד את הספר של הרב מדן.

אנחנו מנסים להעלות טיפטיפונת את הדיון על הארי פוטר. לקשר אותו אל התורה. כמובן שאנחנו לא יכולים להעלות את הדיון בהרבה, אנחנו לא יכולים להבין את אפילו את קצה הקרחון של חטא דוד. אבל זה מה שאני כל כך אוהב בתורה, יחידי סגולה יכולים להתעמק במשמעויות הקבליות המופלאות של חטא דוד ובת שבע. גדולי הדור יכולים להעמיק בדרש בלי גבול וללמוד רמזים עצומים בסדר האותיות. אבל גם לנו, גם לאנשים פשוטים כמונו יש תקווה,לא בשמיים היא ולא מעבר לים. התורה הייתה יכולה להיכתב בצורת רצפי אותיות נשגבים, אבל היא לא נכתבה כך. היא נכתבה בצורת סיפור. סיפור שגם אחנו הקטנים נוכל לעסוק בו, לללמוד תורה לא נוכל, ולא למדנו כלום בשני הוויכוחים, מן הסתם בכלל פירשתי הפוך לגמרי את חטא דוד ובת שבע, אבל אם התורה מנוסחת בלשון סיפור גם אנחנו הקטנים יכולים לעסוק בה, ללמוד לא נצליח אמנם אבל נוכל לעסוק בה.

הבחור בקי!

אהוב- פרד/ג'ורג' וויזלי

רוצה להיות- דמבלדור.

שונא- מאלפוי.

הייתי רוצה להיות ג'יני

הכי שונאת את פרסי

גם במציאות וגם (כנראה) בספר - הוא הומו. אז......

וככה אירופה נראית.

אפשר להסתכל על זה בגישה שאומרת שאחרי שספר נכתב דעת המחבר לא משנה ומתייחסים רק למה שכתוב...

יש גם בלמדנות ובספרות קצת גישה כזאת. 

בלטריקס

הפוך ושונא את וולדמורט גם זה ברוררררר

בפנימיה, שאחד ידליק בשביל כולם בחדר, אז כנראה זה יהיה רון, כי הוא הגדול מבינהם

אשתו כגופו.

אז אולי גם וולדמורט כגופו של הארי? השאלה אם בית רידל או אחוזת מאלפוי זה נחשב הבית של וולדמורט. אולי זה שהוא שם שם את היומן זה נחשב שהוא השתתף בפרוטה עם בעל הבית?

אם מוסיף והולך כמו וולדמורט שכל שנה הוסיף הורקרוקס עד שהגיע ל8. או הולך ופוחת כנגד כל הורקרוקס שהושמד

אמגוש זה כהן דת פרסי, שהפך אחר כך בגמרא לכינוי למכשף לזכרוני

מאלפוי כשדרך על האף של הארי?

"ואני מדריך עליו. ומדריך עליו. ומדריך. כי אני מדריך. כי אני מדריך. בפלוגת הפיקוח"

"ראיתי את זאביני סוגר את דלת הקרון והיא לא הצליחה להסגר, לא חשדתי. ואז ראיתי לרגע את הראש של פוטר באוויר, פה חשדתי!"

ואיך אמר הארי?

"בתחולדה קראה רק לי לעלות למעלה ולא להרמיוני וכאבה לי הצלקת. לא חשדתי בה. מה אני חשדניסט?

ואז היא התפצלה לשניים.

פה חשדתי!"

עם ההשוואות האחרות אני מסכימה.

האמת שאם כבר היהודים בסדרה הם בני המוגלגים - כי הרי וולדמורט (=היטלר) האמין בטוהר דם (=הגזע הארי), אז ילדי המוגלגים, שאינם טהורי דם, הם היהודים, שהיטלר רצח בשל היותם לא מהגזע הארי...

אז אפשר להקביל את זה לארהב במאה ה-19 , ליהודים היו זכויות בפועל אבל עדיין אנטישמיות (והם שלטו בבנקים), השחורים היו עבדים, והאינדאינים חיו פרא חיים אוטונומיים בטריטוריות שהממשל נתן להם