שונה בתכלית.
מהקודמת.
אני כזו שונה.
ומסוגרת
כזו לא ידועה.
ולא מובנת.
מפתיעה כל פעם מחדש.
לטוב לרע ולמוטב.
זה מצחיק ומעציב מחדש.
לראות איך אנשים שופטים.
לפי מראה חיצוני.
או כתיבה.
או הנהגה.
או בכלל ידע.
העיקר לשפוט.
להכריע גורלות
של אנשים
של נפשות.
הרוב רואה אותי
טובה ותמימה
דוסית וצנועה.
עוזרת ויעילה.
בעלת מידות טובות
ו'נשמה טהורה'
אז למה אני מתכחשת?!
לכל כך הרבה מחמאות.
שיש בהם מין האמת.
למען האמת.
למה אני לא מסכימה
עם כל הנאמרות?!
כי אני יודעת.
מה קורה בנפש פנימה.
מה קורה מעבר.
מה התהליכים שהנשמה פועלת ועוברת.
למוטב למוטב.
אני מכירה גם תצד הבהמי שבי
את כל הכשלונות והנסיונות
האכזבות והיי גם הייתרונות.
ואת זה.
הרבה לא רואים
ומי שרואה.
מתכחש לרוב הטוב.
כי הוא מכיר.
