חופש זה קשה.

אוי השם יעזור..

אבל אני ב"ה זוכרת מנחה ונפגשת עם חברות, פשוט לא בתדירות כזאת גבוהה כמו להיפגש באולפנא כל יום..

אני מזדהית איתך לחלוטין! בול כמוך.. מרגישה שהכל מתפרק עכשיו נכון?

אין מה לומר זה מבאס לגמרי. הכל ריקני כאילו כל מה שעשית כל השנה נעלם ועכשיו החיים פשוט כלום ושום דבר..

אבל ננסה להרים את עצמנו.  אם באלך לדבר בפרטי, בכיף.

אוף, באמת שזה קשה!!

אבא, תעזור!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....