למדתי לשתוק.
ולצרוח בלי סוף בלב
איך אני שונאת שממחזרים שטויות של אחרים רק כי זה נראה טוב.
יש לי המון לספר אבל אני צריכה לחכות שלמישהו יהיה אכפת באמת. אני עדיין לא בטוחה אם טוב לי שם
הלואי וידעתי לצייר .
בא לי לראות את העניים שלך ננעצות בי פעם אחת בחיים. להרגיש את זה כמו בכל המילים שכתבתי
בנתיים נלמד לחכות.

(לפעמים אני רוצה לשלוח לו סיפור . סתם כי הוא באמת אהב מילים כמעט כמוה .
ויש משהו יפה כל כך בלראות את זה)