אני יושב בחדר
על המיטה.
וזה מדהים,
פשוט מדהים.
שלא משנה מה אני יעבור
בזמן שאני בחדר
גם אם ירדו מאות דמעות
וגם אם יהיה לי קשה כמו שלא היה לי אף פעם
כשאני יצא מהחדר הכל כאילו יהיה רגיל.
אמא כרגיל תבקש שאני יזרוק את הזבל,
אבא יבקש עזרה במחסן.
כאילו הכל כשגרה
כאילו היום הוא כמו כל יום.
וזה מצחיק, ממש
כי אם הם רק היו יודעים
ולו קצת ממה שקרה לי בחדר רק כמה דקות לפני כן
הם היו שותקים,
ואז אולי מציעים טיפול
ובוכים
ומתפללים.
וסתם, מזל שהם לא יודעים.
אבל זה מצחיק שבחדר אני בוכה
ובחוץ עסקים כרגיל.
זה אפילו קצת מעצבן.
כן כן.
על המיטה.
וזה מדהים,
פשוט מדהים.
שלא משנה מה אני יעבור
בזמן שאני בחדר
גם אם ירדו מאות דמעות
וגם אם יהיה לי קשה כמו שלא היה לי אף פעם
כשאני יצא מהחדר הכל כאילו יהיה רגיל.
אמא כרגיל תבקש שאני יזרוק את הזבל,
אבא יבקש עזרה במחסן.
כאילו הכל כשגרה
כאילו היום הוא כמו כל יום.
וזה מצחיק, ממש
כי אם הם רק היו יודעים
ולו קצת ממה שקרה לי בחדר רק כמה דקות לפני כן
הם היו שותקים,
ואז אולי מציעים טיפול
ובוכים
ומתפללים.
וסתם, מזל שהם לא יודעים.
אבל זה מצחיק שבחדר אני בוכה
ובחוץ עסקים כרגיל.
זה אפילו קצת מעצבן.
כן כן.
