או שזה לא פיצול אישיות.
אלא שאנשים פתאום מחמדים אותך. שבכלל לפני כמה שנים.
איימו עליך ועל משפחתך לרצח.
להם זה לא מזיז.
שכחו מיזה.
לא מפריע להם כדי שוב לחייך אליך תחיוך הכי (שטני) וגדול שיכלו להוציא. ולהגיד לך בבית כנסת שבת שלום.
להתעניין בשלומך.
אה? בטוח?
אז למה רצית אותנו לפני מס שנים בקבר?
אז לא חשבת על זה?
אז לא פחדת להתקשר ב3 לפנות בוקר ולאיים
גם לא פחדת מהמשטרה.
שיחקתם את עצמכם גדולים.
והיום. אחרי העונש.
חזרתם בכם.
אפילו סליחה לא באמת אמרתם.
רק צעקתם כיו מפגרים(ליתר דיוק כמו רוצחים) בבית משפט.
לא אכפת לכם.
שכמה שלכם זה עבר.
לנו הטראומה עדיין נשארה.
הימים שפחדנו בכלל לישון בבית.
שפחדנו לענות לשיחות מחשש שזה אתם.
שנגררנו לבתי משפט בגלל מטומטמים כמוכם.
עם הוכחות.
ואתם שיקרתם במצח נחושה.
כי היה לכם מלא כסף עו"ד טוב ועמוד שדרה.
אבא אולי סלח לכם. גם על המכות שהוא חטף מכם ולא הגיב.
גם על איך שביישתם אותו. שקראתם לו הרסתם בלי מורא דברים יקרים.
ואני. כל פעם שאני רואה אותכם עם השלום ומה נשמע. אני יותר ויותר יודעת. שסליחה עוד לא היתה.
*****
את אותם אנשים אני שונאת.
והיי הוצאתי את זה.
אפשר להגיב בכיף.(תכננתי לשים את זה בנסיופ)


