ילדה נחמדה בת שש עשרה

חזרתי בחמש וחצי מצפת,הייתי ערה עד תשע ואז עפתי לישון עד עכשיו..(הרגשה של יום מבוזבז)

לומאר שמדי פעם זה לא מפריע אבל מה לעשות כולם ככה וחיים אם זה

עם האמת הפנימית שלו ומה שהוא באמת מרגיש..

ה' ברא אותנו ככה שאנחנו מושפעים מהסביבה שלנו ומתאימים אותנו אליה (אני חושבת) ותחשבי איך תינוק קטן לומד שפה? הוא שומע מהסביבה שלו ולאט לאט הוא מושפע ממנה

פעם זה לא היה כ"כ כזה..

כל היום ה"מה יגידו" תופס אצלנו מקום...

וגם כשאני עצבנית או משהו המילים שיוצאות לי הן בהחלט מושפעות מהסביבה!

אז אני שואלת את עצמי מה לא מושפע??

הלוואי וניזכה להיות אמיתיים עם עצמינו,או לפחות עם אבא שבשמיים...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....