אז הוא מת. והייתי אצלם בבית אתמול וזה כל כך מוזר להיות שם. כל כך מוזר. כי הוא לא היה שם.
והייתי גם בבית שלה, וזה היה בכלל מוזר. כי הוא היה בן, אז ממילא הקשר היחיד היה החברותא הטלפונית. הייתי אצלו בבית שלוש פעמים בדיוק. בבית שלה.. הרבה. הרבה יותר.
והיום בבוקר הלכתי גם לבית שלה. והבן שלה ראה איתי ושאל איך הולך עם הלימוד. עניתי שבה ובסדר, וכן, אני ממשיכה בסדרים שלי, וכן, זה כן בזכותה. הרוב בזכותה אפילו. והוא חייך וחזר להתיישב על הרצפה.
ובום. הכל חוזר אלי בגלים.
לקבל הודעה במוצאי החג. לפתוח חדשות ולשמוע על הפיגוע. רגע... מ****? שיצא ל ***? אז זה הוא. להתיישב. ללחץ. לקבל הודעה במוצ"ש - תתפללו ל... ולקלוט שזה יכול לקרות. ואז זה קורה. ואתה כבר לא יודע מה לעשות. ואז עוד הודעה. בום. היא נפטרה. טבעי? לא. לא טבעי. ת. ד. ולכנס להלם, ולקבל עוד הודעה, ולפחד לפתוח אותה. ולפתוח. טעות. ולדעת שהכל יהיה מתישהו בסדר, אבל לא עכשיו.
ולהדליק שוב את הפלאפון, ועוד הועדה. והפחד משתלט עליך אז אתה פותח, בלי לחשוב, בלי לדעת. וקורא. ואתה מבין מה קורה. ואתה זועק. שוב.
תכף נגמרת השנה שלו. חודשיים. אני מפחדת. לא מוכנה לזה בכלל. ועכשיו, עוד מכה?! מכה משולשת?!
ללב איו מקום להכין את. הצער. וחייבים. חייבים לחיות הלאה.
ובוכים ובוכים אבל זה לא נתפס, זה לא מתעכל. ככה?! ביומיים?!
והייתי גם בבית שלה, וזה היה בכלל מוזר. כי הוא היה בן, אז ממילא הקשר היחיד היה החברותא הטלפונית. הייתי אצלו בבית שלוש פעמים בדיוק. בבית שלה.. הרבה. הרבה יותר.
והיום בבוקר הלכתי גם לבית שלה. והבן שלה ראה איתי ושאל איך הולך עם הלימוד. עניתי שבה ובסדר, וכן, אני ממשיכה בסדרים שלי, וכן, זה כן בזכותה. הרוב בזכותה אפילו. והוא חייך וחזר להתיישב על הרצפה.
ובום. הכל חוזר אלי בגלים.
לקבל הודעה במוצאי החג. לפתוח חדשות ולשמוע על הפיגוע. רגע... מ****? שיצא ל ***? אז זה הוא. להתיישב. ללחץ. לקבל הודעה במוצ"ש - תתפללו ל... ולקלוט שזה יכול לקרות. ואז זה קורה. ואתה כבר לא יודע מה לעשות. ואז עוד הודעה. בום. היא נפטרה. טבעי? לא. לא טבעי. ת. ד. ולכנס להלם, ולקבל עוד הודעה, ולפחד לפתוח אותה. ולפתוח. טעות. ולדעת שהכל יהיה מתישהו בסדר, אבל לא עכשיו.
ולהדליק שוב את הפלאפון, ועוד הועדה. והפחד משתלט עליך אז אתה פותח, בלי לחשוב, בלי לדעת. וקורא. ואתה מבין מה קורה. ואתה זועק. שוב.
תכף נגמרת השנה שלו. חודשיים. אני מפחדת. לא מוכנה לזה בכלל. ועכשיו, עוד מכה?! מכה משולשת?!
ללב איו מקום להכין את. הצער. וחייבים. חייבים לחיות הלאה.
ובוכים ובוכים אבל זה לא נתפס, זה לא מתעכל. ככה?! ביומיים?!
