בתחילת הריון אחרי כמה הפלות רצופות.
מרגישה שהסרט חוזר, עם סימן שאלה גדול על המשך ההריון הזה...
מאז שזה נודע לנו לא היה כל כך זמן עם עצמי כדי לעכל, מעדיפה כנראה להדחיק..
או ישנה או עסוקה או יוצאת מהבית..
לא יודעת אם להיות אופטימית או להקשיב לשכל שאומר, אין הרבה סיכוי, משהו כאן לא טוב בכלל😔
מצפה לי עכשיו שבוע שבו כל יום מפגש משפחתי או אירוע.
בשבוע הזה אנחנו אמורים לקבל תשובות וודאיות יותר, ואולי נלך לבדוק אם יש עדיין דופק. הרופא לא נתן לזה הרבה תקווה.
ואין לי כבר כח לטשטש את הבטן, ולהסתיר את הבחילות ולהיות קלילה וחייכנית ונחמדה לכולם.
ולהתמודד עם דודות שבודקות כמה זמן הפרש יש לנו בינתיים, ו"אין לכם עוד?"
ולהגיע לברית של מישהי שילדתי יחד איתה, נכנסנו באותו זמן להריון אחכ, אצלי היו רק הפלות בינתיים ואצלה כבר עוד שניים.. וכמובן בנים, כלומר בריתות..
לא מקנאה, ומודה לה' על כל מה שנתן לי וייתן.. אבל קשה לי עם הציפיה הארוכה הזאת, עם האכזבות האלה פעם אחר פעם, לראות את הפסים ולחנוק את השמחה, כי שום דבר עוד לא בטוח.
ולהמשיך את החיים כאילו הכל רגיל, אני לא זוכרת בכלל מה זה לחוות היריון (והי עברתי כבר הרבה פעמים את ההתחלה, כל פעם עם התסמינים שלה והבחילות שלה), החיים שלי כל כך קלים עם ילד אחד, אז מה אני עושה כל היום?
מנסה לא להתחבר להריון שבתוכי כי מי יודע מה יהיה סופו, גם אם יהיו תוצאות טובות, אני לא אהיה רגועה ונצטרך לעשות עוד בדיקות ובירורים, ואני רוצה ילד בריא, לא מגיע לי?
מרגישה שהסרט חוזר, עם סימן שאלה גדול על המשך ההריון הזה...
מאז שזה נודע לנו לא היה כל כך זמן עם עצמי כדי לעכל, מעדיפה כנראה להדחיק..
או ישנה או עסוקה או יוצאת מהבית..
לא יודעת אם להיות אופטימית או להקשיב לשכל שאומר, אין הרבה סיכוי, משהו כאן לא טוב בכלל😔
מצפה לי עכשיו שבוע שבו כל יום מפגש משפחתי או אירוע.
בשבוע הזה אנחנו אמורים לקבל תשובות וודאיות יותר, ואולי נלך לבדוק אם יש עדיין דופק. הרופא לא נתן לזה הרבה תקווה.
ואין לי כבר כח לטשטש את הבטן, ולהסתיר את הבחילות ולהיות קלילה וחייכנית ונחמדה לכולם.
ולהתמודד עם דודות שבודקות כמה זמן הפרש יש לנו בינתיים, ו"אין לכם עוד?"
ולהגיע לברית של מישהי שילדתי יחד איתה, נכנסנו באותו זמן להריון אחכ, אצלי היו רק הפלות בינתיים ואצלה כבר עוד שניים.. וכמובן בנים, כלומר בריתות..
לא מקנאה, ומודה לה' על כל מה שנתן לי וייתן.. אבל קשה לי עם הציפיה הארוכה הזאת, עם האכזבות האלה פעם אחר פעם, לראות את הפסים ולחנוק את השמחה, כי שום דבר עוד לא בטוח.
ולהמשיך את החיים כאילו הכל רגיל, אני לא זוכרת בכלל מה זה לחוות היריון (והי עברתי כבר הרבה פעמים את ההתחלה, כל פעם עם התסמינים שלה והבחילות שלה), החיים שלי כל כך קלים עם ילד אחד, אז מה אני עושה כל היום?
מנסה לא להתחבר להריון שבתוכי כי מי יודע מה יהיה סופו, גם אם יהיו תוצאות טובות, אני לא אהיה רגועה ונצטרך לעשות עוד בדיקות ובירורים, ואני רוצה ילד בריא, לא מגיע לי?
לקחתי ציטוטק בשבוע שעבר ביום רביעי.. שבוע סביב 8... הגעתי למיון אחרי שהעובר והשק יצאו ונשארה רק שארית קטנה שבשבילה הציטוטק. בשבת עלה לי החום ל39 עם רעידות. נסעתי למיון ושם לא היה נראה שיש חשד לזיהום ברחם או משהו שקשור להפלה או לציטוטק. קרה אולי למישהי משהו דומה? אני קצת תלויה באוויר... מאז לא עלה לי החום.. 