1- אולפנה! לפחות האולפנה שלי ממש מכניסה לאווירה של אלול ומשקיעה בטירוף!

התועדויות, שיחות, שיעורי תורה עם רבניות/רבנים, סיורי סליחות שבת שובה וכו וכו,

אם גם האול' שלך משקיעה- אז זכית! יותר קל להכנס לאווירת קדושה שאדם נמצא מסגרת ישיבתית/אולפנה/מדרשה וכד'

2- הולכים לשיעורי תורה והכנות לימים נוראיים שיש ברחבי אזורך

3- לומדים על התשובה נניח- שערי תשובה לרבנו יונה, אורות התשובה של הרב זצ"ל,

תיקון המידות של הרב דוד אביחייל, אני לדודי ודודי לי בקיצור סגנון ספרים כאלו על תיקון ותשובה

4- לשבת עם עצמך ולעשות חשבון נפש אמיתי

לכתוב את כל הנקודות והמידות שאת צריכה לשפר בעצמך,

ולעשות סיכום של כל השנה הזאת, לראות במה התקדמת ומה עדיין טעון שיפור

5- הולכים לתפילת ר"ח בכותל (גם אני עושה את זה) או בכל אזור אחר שיש בו תפילות מרוממות

בע"ה שתצליחי באמת להגיע לימים האלו ביראה וקדושה. בהצלחה!

תבואו!

הייתי היום שם, בעקבות הבלגן של הרפורמיות.

היה שם טירוף ... אבל ב"ה באו המון בנות למחות נגד החילול שנגרם.

שנזכה לחודש אלול משמעותי מחזק מקרב לה' ולגאולה השלמה בקרובבבב

אמן ואמן!!!

***בכל זאת אשמח לשמוע עוד תשובות

שלפני חשבון הנפש ותיקון המידות (באופן יותר מעשי מבד"כ) אני צריכה להתקרב יותר לה', להרגיש קרובה יותר, נכונה יותר ומחוברת. ממליצה להתחיל לקרוא פרקי תהלים (של אותו היום, או פחות אם זה יותר מידי)- לקרוא מתוך כוונה. לחפש איפה המילים והמזמורים נוגעים בי ומקבלים משמעות.
בנוסף, שמיעת שיעורים תמיד תמיד מחזקת מאוד, משמחת ומקרבת.
ללמוד על תשובה, מהי ואיך עושים אותה.
להכין רשימה של דברים טובים שהקב"ה נתן לי. קשיים שחוויתי השנה ואיך הם הצמיחו אותי וחשפו אותי לטוב גדול יותר!
סליחות שפותחות את הלב, כמובן.
ללכת להתוועדויות (אם מכירים וכו) לציין הילולות של צדיקים (היום של הרב קוק) ע"י לימוד של דבר (אפילו דבר אחד) מכתביו.
תפילה בבית כנסת (שבתות בעיקר) שהתפילה מאירה בי ומחייה אותי. לנסות לכוון יותר בתפילה. להקשיב למילים, להתפלל לאט יותר (אם יחיד). ממליצה על "תיכון תפילתי" של הרב זינגר (ספר מקסים שנותן כלים לשיפור התפילה, מעורר מחשבה).

לחבר תפילה אישית - גיליתי שזה מחזק ממש. להקדיש לזה זמן ולכתוב. איך שרוצים, מה שרוצים.. שבח, הודאה בקשה וכו.
 

הדרך שאני מאמינה בה היא לעשות כמה שיותר דברים שיחזקו אצלי את אהבת ה'! ורק אז... כשאני מחוזקת בנקודות האלה שה' הוא טוב ורחמן ורוצה בנו- עובדת על חשבון נפש, תשובה וחרטה ממש.
את עבודת המידות והתשובה אני שומרת לימים שבין כסה לעשור. כשאני כבר מוכנה להם ומלאה ברצון וכיסופים. (בע"ה!!).

בע"ה הצלחות בכל וחודש אלול מחזק, מקרב ומשמח את הלב!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...