כאור החמה היוקדת
הרוח הניפה לה את שערה
כאמא שאת ביתה מלטפת
הפרח לבלב בחוזקה***
העלים ניתרו במקומם
הילדים קפצו ונהנו
עם השכנים החברים והמשחקים
שזה עתה המציאו
הכל הלך כשגרה
כמתוכנן וכמצופה.
הכל היה כברור מאליו
שום חדש לא היה נראה באופק
אך לפתע גילתה היא את עצמה
במעבולת עוצמתית.
סערה שאיש לא יכול לעמוד בפניה
שאיש לא יודע ולא ידע
מאיפה היא התחילה
והיכן ומתי תסתיים
אין דיבור. אין מילים. אין ליחשושים בין הענפים.
הכל התחיל ללכת כצבעים אפורים
כהים שחורים.
חדלו החיוכים והאור הבוקע מהפנים.
חדלו העידודים הנחמות המחמאות מהחברים והרעים.
חדלו הציורים והתמונות של הימים הטובים והיפים.
חדלו הצחוק והפורקן הבכי והשחרור על איזה מקרה ילדותי ששוב קרו.
חדלו הלבישת בגדים עליזים התואמים לאלה של חוי ושני.
חדלו הרבה דברים מהחיים.
חדלו. ואיש לא יודע מתי ואם יחזרו.
