אם את אכן רואה בעליל, שזה לא מתחיל מ"יחס עוין" שלו כלפיהם, אלא כמו שכתבת, שאבו מעליב אותו, שמנסים ל"ע "להקטין אותו"..
שבי איתו בנחת.
תגידי לו משהו בסגנון הזה:
קודם כל, אני מאד מעריכה אותך. גם בכללי, וגם על איך שאתה מצליח להחזיק מול ההורים.
עם זה, אני חושבת שזה לא כלול במצוות כיבוד הורים, שמנסים "להקטין אותך", למרות שאתה בכלל לא כזה. במקום לעודד ולומר את הטוב - ההיפך.
לכן אני חושבת, שלטובת עצמך - כדאי להקטין מאד את הנוכחות אצלם. יש להניח שעם הזמן יתעשתו, ויבינו שאם רוצים יחסים סבירים, צריך להתנהל בצורה שתגרום גם לך להרגיש טוב.
אם כן, ברור מה את יכולה לעשות בשבילו בענין. קודם כל, "להגדיל אותו" כנגד מה שעושים ההיפך. גם ע"י הערכה ישירה, גם איך הוא עומד בזה, וגם ע"י זה שאת אומרת לו שהוא לא צריך לסבול את זה, כי זה פשוט לא נכון, מקומם.
דבר שני, ע"י כך שתציעי לו להפסיק את ריבוי הביקורים הללו שם. בשביל מה, במצב כזה?..
בנוסף, אין סיבה שהוא "יעתיק את הדפוס הזה". יכול גם ההיפך, ללמוד מזה לקח.
עם זה, מהמשך מה שראיתי אח"כ שכתבת, שהוא לא יכל לעמוד בניתוק, אני מניח שהם יצרו אצלו עם השנים איזושהי "תלות".. דווקא כי חטף כך, אז מרגיש אולי כאילו הוא צריך איזה "אישור" מהם על כך שהוא בסדר.
אבל כמה שהוא יקבל ממך פידבק חיובי, זה יתן לו יותר כח.
יכול להיות שיש מקום לכך שתגידי לו, שלפי מה שהוא סיפר לך שזה נמשך עוד משנים עברו, אז יתכן שהוא פיתח אצלו איזה צורך ל"הסכמה" כזו מאבא שלו, דווקא בגלל הביקורת התדירית. אבל שידע שזה לא כך; שהוא מצוין, הבעיה של הביקורתיות היא לא שלו אלא של אביו, יש אנשים כאלה. ושאדרבה, כמה שהוא יבנה את עצמו ללא תלות בפידבק של אבא שלו, יש יותר סיכוי שאביו יתחיל להתנהל אליו בצורה נאה יותר. ירגיש שאינו מסור בידיו. ותחזרי על זה שאת מאד מעריכה אותו. ושזאת האמת לגביו.