בבקשה תראי בי מה שיש,
תראי קצת מעבר לקוקס המרושל שלי
קצת מעבר לזה שאני מפוזרת לפעמים
שכל הכלי נגינה שלי שמוטים על המיטה,
שיש ערמות ספרים שלא החזרתי למקום
ששכחתי לקפל כביסה,
שיש לפעמים איזה כמה צלחות בכיור שלא שטפתי
סליחה שאני מתכנסת בתוך עצמי, בתוך העולם שלי
שמקום המפלט שלי הוא לא כאן אתכם
שאני לא כל כך משתפת
שאת הדמעות והחלומות אני שומרת לעצמי.
אני לא יודעת מתי יש לכם מצב רוח אחרי יום עבודה עמוס.
סליחה שאני מתביישת לנגן לידכם.
סליחה שעזבתי.
יש לי חיוך על הפנים אז אתם לא דואגים,
"בטח הכל טוב איתה". האמנם?
ב"ה אין תלונות.
למדתי איך לשתוק שצריך, איך למלא את העולם שלי במנגינות ומילים.
ועכשיו אני צריכה ללמוד איך להיות אדם אמיתי,
ולברר מי אני.
אני אוהבת אתכם.
