מה הפואנטה?

בהנהלת: ענבל

מכתב פתיחה

בס"ד

קלישאות קלישאות קלישאות

אז דוחפים לנו שאנחנו צריכים להכיר את עצמנו
אבל למה? נגיד עכשיו אני מכירה
מה יוצא לי מזה?
רק התנשאות של 'יאי אני כה מודעת לעצמי'
אתם תגידו 'אבל שירה כשמכירים את עצמך אפשר לעבוד
אפשר לתקן!' ואני אומרת ילדי פורום מתוקים שלי
שבמקרה ממש נשמעים כמו הקול הפנימי התמים שלי
שאז מה?
אז נתקן את עצמנו
אז נהיה כה צדיקים
אז נזכה בעולם הבא או במה שאנחנו מקווים לו בלי לדעת מה הוא
אז תהיה גאולה
בית המקדש יבוא
ה' ינכח בכל רגע
מה אז?
מה הפואנטה?
למה להמשיך לזוז
גם הנאות רוחניות הן הנאות
הכל ריק וחסר טעם
חיים או מתים או נמצאים בגן עדן עם המלאכיות של צ'ארלי
שום דבר לא משנה
כי לשום דבר אין משמעות
הכל ריק
הכל

עד כאן שירה במרה שחורה

מותר להגיב? גם לי יש המון רגעים כאלה...האש בוערת

בגדול העיקרון הוא שמי שבאמת יודע את ה' אז הוא רק רוצה עוד.
גם בגאולה אתה ממש תראה את ה' נוכח בכל רגע ואז תרצה עוד יותר.... אבל ברור שלרוב אני סתם משכנע את עצמי שככה זה כי אף אחד לא באמת יכול להוכיח את זה...

אם תמיד נרצה עוד מה הפואנטה להמשיך לעבוד?כישוף כושל

בס"ד

ואני בחורה

כי אתה מרגיש טוב אינסופי.האש בוערת

וברגע שאתה מרגיש טוב אתה רוצה להמשיך עם זה... אף פעם לא היה לך רגעים שאמרת "וואו! זה טוב!! אני רק רוצה להמשיך עם זה וזהו". אותו דבר.
ככה נראה לי... לצערי אני לא מרגיש ככה יותר מדי...

אני יודע שאת בת, כתבתי באופן כללי.

אבל בשביל מה לנו טוב?כישוף כושל

בס"ד

ואמרת בעצמך שגם כשכבר טוב זה נגמר מהר מאוד
למה לנו ההתרוצצות חסרת התוכלת הזאת סביב הזנב של עצמנו בחיפוש אחרי רגעי אושר?

תאמת שיכול להיות שהגישה שלי עכשיו הייתה לא נכונההאש בוערת

יכול להיות שפשוט צריך להגיד שבאנו לעולם לעשות את רצון ה', אז עושים כי צריך.
מצד שני אפשר לומר שהקב"ה ברא עולם כדי להיטיב לנבראיו אז תכלס אמור להיות לנו את כל הטוב בעולם ואנחנו לא אמורים לעשות את רצון ה' אלא מה שטוב לנו ואז שוב אפשר לומר שה' יודע מה טוב בשבילנו ולקיים רצונו זה הדבר הכי טוב בעולם, זה מין מעגל חוזר. אוף. זה מורכב כ"כ...
לא הבנתי כלום מעצמי.

בא נגיד שיש לי סוג של שאיפה כזאת להגיע למקום שאני עומד ואומר "איך אפשר שלא לעשות רצון ה'?"

זאת גישה רוחנית נחמדהכישוף כושל

בס"ד

אבל
היא לא נוגעת לשאלת המשמעות
כי אני לא מוצאת גם שם אוויר לנשימה
ה' רוצה מה שה' רוצה
אבל ה' יצר אותנו ויצר את הטוב ואת הרע
והוא היה קיים בסבבה לפנינו ויהיה קיים אחרינו
המעשים שלנו לא משפיעים עליו
אני אוהבת את ה' והוא ככל הנראה הדבר היחידי שיש לו משמעות כלשהיא
אבל הוא רחוק כל כך
כן הוא מבקש ממני כל מיני דברים אבל..
כשהייתי קטנה אמא הייתה יוצאת מהבית פעם בשבוע ומבקשת מסבתא שתעשנ לי בייביסיטר
היא לא הייתה צריכה את זה
היא עשתה את זה כדי שסבתא תרגיש שהיא עדיין נצרכת
והמצוות מרגישות לי קצת ככה
ואני לא רוצה פרסי ניחומים שכאלה
אני לא רוצה כלום
והעולם לא שווה כלום
הכל כל כך ריק
בלי קשר בכלל לרצון של ה'
הכל זמני חוץ ממנו ולי אין יכולת לגעת בו

קצת סתם חפרתי אתה לא חייב לקרואכישוף כושל

ממש לא, זה דווקא מאוד מעניין...האש בוערת

השאלה אם יש טעם לענות כי זה לא שאני עומד לשכנע אותך עכשיו או משהו
וגם השאלה אם זה מחשבה זמנית שעוברת או שזה משהו תמידי ומתמשך

לפי מה שאני יודע המעשים שלנו כן משפיעים עליוהאש בוערתאחרונה

מה שתמיד סיפרו בגן זה שזה עושה נחת רוח להש"ית אבל שוב, מה זה אומר? ומי יכול להוכיח את זה? אין ממש תשובה..
יכולת לגעת? אולי לא... אבל להרגיש ולדעת אפשר, וזה ככ טוב...

אני אוהבת את איך שאת כותבתשִׁירָה

כיף לקרוא מידי פעם

אנשים חכמים באמצע הדרך

אבל זה קצת הרבה לעבוד על עצמיכישוף כושל

בס"ד

כאילו
ווהו הכל חסר משמעות אבל בואו נעמיד פנים שלא ונחיה את חיינו

השאלה היא אם אנחנו מחפשים אמת או מחפשים טוביחידי

ולא יודע

המשמעות הראשונה שאני מוצא בזה היא להכניס את האלוהי והאינסופי והנצחי בתוך האנושי והחולף.

למה שלא נחיה את המשמעות היחידה?

ולגבי ההנאות הרוחניות. זה באמת בעייתי במובן מסוים, אבל לא כמו שמציירים את זה. למה שנחיה את הקב"ה כמו ישעיהו ליבוביץ'?

יש עניין להיות נאהב, גם על ידי הקב"ה.

'מצוות לאו ליהנות נתנו' אבל מותר. כל עוד זו לא התכלית הבלעדית של המצווה, אין מניעה להזדהות עם הרצון האלוקי.