...

רק להגיד שכאב לי לקרוא, זאת נשמעת סיטואציה לא פשוטה.

הרבה כוח.

(התחלתי להגיב תגובה ארוכה אבל קטונתי, קשה לדעת מה נכון כשלא מכירים את הנפשות הפועלות)

תראי לבת שלך הרבה חום ואהבה אל תראי לה פנים כעוסות על מה שקרה

היא גם תינוקת שנשבעה ובכול מיקרה אל תדברי איתה על הנושא נידי פעם תגידי לידה דבר תורה ומשו בסגנון

ותבקשי הרבה בקשות ועזרה מרבנים

ממליצה על הרב מכאל שטרן מירושלים!!!

יש לי זכות להגיד לך את זה אבל היא כבר גדולה נתתם לה את את החינוך כשהיתה קטנה ומאכשיו זאת החלטה שלה

גם כשאני יהיה הגיל שלה אני לא ירצה שיחליטו לי

הם לא "מחליטים לה" - הקב"ה כבר החליט לה, שהיא צריכה לשמור מצוות...

אם היתה לך בת בת17 שהיתה "מחליטה" להתאבד, היית מנסה למנוע או שזו"החלטה שלה"?

אבל את צודקת

שלחטוא חטאים מסוימים חמור יותר ממוות, ואם היא חוטאת זה יכוללהיות גרוע יותר ממוות.

זה המדרש אמר.

ה' לא החליט לה כלום, בדיוק הפוך ה' נתן לה את היכולת להחליט, ואדם שמחליט לא לקיים תורה ומצוות הוא אהוב ומקובל ומכבדים אותו בהחלטה שלו, כי זה מה שהוא החליט, לא כופים יהדות בכוח, אין ערך של כפייה ביהדות -  (ואם יש אז לא ביהדות שלי.)

כפייה זה האמצעי הכי שפל של "לגרום לבני אדם לעשות משהו" - אתה גם לא באמת גורם לו לעשות - כי נקודת הרצון, בכפייה, מתה ממזמן, - - ובלי רצון כלום לא שווה ביהדות.

גם כפייה זה באמצעי הכי אחרון שבו אנשים משתמשים "ברירת מחדל" ברגע שאתה כופה את היהדות - אתה אומר בצורה סמויה "אין לי איך  לגרום לך לאהוב ולהחליט שזה טוב להיות דתי, נשאר לי רק לכפות.

אמנם זה לא 17, אבל יש עוד חלון הזדמנות אחד אחרי (יש מחלוקת בגמרא מתי זה בדיוק, בגדול זה גיל הצבא)

במים הוא מת פה היא לא מתה להפך מבחינת הילדה היא חייה יותר טוב

ואם האמא חושבת שחילונית זה כמו למות? הכל תלוי באיזה פרופורציות שמים את זה וכל אחד מסתכל על זה אחרת ולכן קצת קשה לקבוע מנקודת המבט שלך ולומר להורים לא להתערב מבחינתם זה כמו למות.

 יקרה. פשוט לא מסכימה, ילד תמיד זקוק גם כשגדל. הורים נשארים הורים ואחראים, רק הדרך אמורה להשתנות.

דווקא בגיל הזה זקוקים מאד מאד לחום וכן למילים של אבא ואמא.

השאלה כפי שהאם מבררת: כיצד לפעול!?

לענ"ד  וקצת מניסיון, להמשיך ולחבק, להכיל (לא בהסכמה לדרך), לשתף בכל החויות המשפחתיות שאינן טעונות, ופחות לדוש בנושא. והעיקר, לא לאיים, להתווכח, לכעוס, ולהוכיח... כרגע זה רק ישיג תוצאות הפוכות.

וכל הזמן להראות כמה אוהבים אותה למרות הכל!

זו תקופה קשה, אבל בסוף תופתעו לראות בע"ה כמה היא תעריך את האהבה שהורעפה עליה,  ויותר תפקח עיניה ואוזניה לשמוע אתכם.

בעצם. היו תמיד בשקט בשבילה גם כשמאד קשה, בטוחני!

וכמובן, יעוץ אישי לך ולבעלך יכוון, יעודד ויועיל.

שהקב"ה בימי סליחות אלו ישיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם!

אין שום היתר להתגייס לצבא וזה לעבור על דעת כל הרבנים, שבקושי רב התירו שירות לאומי ובתנאים מסויימים.

זאת עבירה חמורה ואבק גילוי עריות. אני מתפלא איך אנשים נפלו בפח של כל מהרסי הדת שהצליחו ע"י ממון לעוות את הדעה של הציבור שלנו. תודה לה' שארגון חותם התחילו לחשוף את הרשעים האלה.

זה נורא ואיום.

הם חושפים את ההשפעה של השמאלנים שונאי ישראל דרך כל מיני מתחזים לרבנים על הציבור שלנו שהפך לחצי רפורמי בכל מיני דברים כמו גיוס בנות לצבא וכאלה. זה all over the news.

אני לא.

שוב, אני מתייחס פה רק לנקודה לגבי הגיוס לצבא, לא על היחס לילדה.

כמה פעמים ופעם אחת בעיון ארוך מאוד, לא הבנתי שהספר מדבר על זה בכלל.

הספר מדבר על איך לצמוח בעבודת השם, ועל איך לשאוף גבוה ועל הכניסה לעבודת החסידות.

גם אני קראתי את ההקדמה. ההקדמה היא לא הנושא המרכזי של הספר, פשוט יסוד החינוך.

הנה: תמיד משמח להענות לבקשת יהודי!

אני חושב שכדאי שתקראי את הספר לפחות פעם אחת, אח"כ תרצי עליו לאנשים...

שבת שלום ומבורך

נ.ב, "כל המכבד - מכובד". אם תרצי שלא ילעגו לך, אל תתנשאי על אנשים

זה פסוק מפורש: "ענה כסיל כאולתו, פן יהיה חכם בעיניו". מציע לך ללמוד לדון עם אנשים בצורה מכובדת ולא מתנשאת, התגובות מהצד השני יהיו לך הרבה יותר נעימות.. באחריות!

תודה שחשדת בי בדבר כל-כך מחמיא

ויש שם לא מעט בעיות שהם יהרג ואל יעבור!

במיוחד בתקופה שבה עושים "דווקא" לדתיים, שאז אולי אפשר להגיד שזה שמד ואפילו שרוך של נעל זה יהרג ואל יעבור

לא גדרים לעבירות, אז איך היא "לא חייבת ליפול בזה" אם היא כבר עושה את העברה?

זה כמו להגיד שמי שמדליק אש בשבת לא חייב ליפול במלאכת בורר. מה הקשר

רוב המפרשים מסבירים את זה כדברי משל.

גם המעט שאומרים שיוצאת אומרים שיוצאת כ"תומכי לחימה" (שזה לא תפקיד לחימה ולא במסגרת צבאית כמו היום). אם אני זוכר נכון, וזאת דעה שנדחתה מהלכה - כמדומני דעת יחיד, אומר שכלה באמת יוצאת להלחם

אביא כאן את לשון הרדב"ז כדי שלא יהיו טעויות

מאמרי רבנים שונים

"אלא דקשה, וכי דרך הנשים לעשות מלחמה דקתני וכלה מחופתה, והא כתיב 'כל כבודה בת מלך פנימה'? וי"ל, דה"ק כיוון דחתן יוצא מחדרו, כלה יוצאת מחופתה שאינה נוהגת ימי חופה. ואפשר דבמלחמת מצוה הנשים היו מספקות מים ומזון לבעליהן, וכן המנהג היום בערביות".

כלומר זאת לא דעת הרדב"ז אלא בדרך אפשר ואולי.

@מיכל318

כדי שלא תתבלבלי מהטעיות פה, הנה כמה מאמרים לגבי הנושא.

מאמרי רבנים שונים

פרשת חוקת-הלכות מלחמה (1): היציאה למלחמה ומחנה ישראל

גיוס נשים לצבא | מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית

כמובן שכולם מצדדים לאיסור, כי מה שפירשו אחרים במקום שהיא ניסתה להביא שיוצאות לדבר כלשהו, נדחה מהלכה ולא פסקו ככה.

לשון הסיכום מהמאמר האחרון: " במענה לשאלת גיוס נשים לצה"ל, הכרעת הפוסקים בימינו היא שנשים אינן משתתפות בקרבות הלחימה עצמם, וזאת אפילו במלחמת מצווה. זאת ועוד, מן הידועות והמפורסמות הוא כי עמדת הרבנות הראשית לדורותיה, בעבר ובהווה, וכן עמדת יתר הרבנים שעסקו בנידון, היא כי שירות צבאי אסור לנשים אף לתפקיד עורפי".

אל תתני לאנשים לרמות אותך

התשובה שלי במקומה

מלחמת מצווה ומלחמת רשות / הרב שלמה גורן

המגלה פנים בתורה שלא כהלכה זאת עבירה חמורה מאוד, את מוזמנת לברר אותה לפני שאת ממשיכה להגיד דברים לא נכונים ועוד לטעון שהם הלכה.

מה שציטטת זה לא הרדב"ז אלא דברי חז"ל במשנה מסכת סוטה.

הדעה שזה כפשוטו היא הבנה של המנחת חינוך, וגם בה מסבירים אחרת  ממה שאת מנסה להגיד פה.

אף. אחד. לא. מתיר. גיוס. לצבא.

אני באמת אשתדל לא להגיב פה יותר, את מגיבה דברים לא נכונים בצורה לא רלוונטית. כל טוב בע"ה

רק העלה סברה כזאת אחרי שאמר את דעתו

אני מניח שזה מאותה הסיבה שכל הדור הולך ומתעקם לאט לאט. יש אנשים שמשקיעים המון כסף וזמן לקלקל את עם ישראל דרך כל מיני "דמויות מפתח", בין אם זה בממשלה והכנסת, הצבא או כאלה שמכונים רבנים (רובם אפילו לא תלמידי חכמים)... והעם החמוד שלנו תמים ועיוור. ב"ה שארגון חותם התחיל להצביע על האשמים.

גם בתקופת יוון השואה הייתה בעיקר רוחנית, רק ששם היו גזירות גלויות, ידעו שיש מלחמה. ואע"פ ועדיין היו מתיוונים.

היום יש יותר תחכום. הכל סמוי ומאחורי הקלעים, שטיפות מוח, הטפה תקשורתית, שתילה של אנשים בעמדות משפיעות. אז גם מי שהיה נלחם ביוון, לא יודע בכלל שהוא בעיצומה של המלחמה האחרונה.

וכנראה שאותן אולפניסטיות הן בצד שלא שם לב שמנסים להרוג אותו בעולם הבא

לא קראתי נכון את התגובה

ממרים פרק ו -יא. 

אף על פי שבכך נצטווינו, (כיבוד אב ואם - ר.ת.) אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עימהם, שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחול ויתעלם:  שהאב שמחל על כבודו, כבודו מחול.  [ט] והמכה בנו גדול--מנדין אותו, שהרי הוא עובר על "ולפני עיוור, לא תיתן מכשול" (ויקרא יט,יד).

הרמב"ם מדבר על הורה שמכה את בנו "הגדול" כלומר הבוגר, אפילו כדי לחנך, ומצפה שבנו יכבד אותו והיחסים בניהם יהיו עדיין תקינים.

הרמב"ם טוען שהורה כזה צריך לנדות, משום שלא רק שבנו איננו בשליטתו שיש לו זכות להכות, אלא הוא גם גורם לו להתנגדות שתעיב על היחסים ותגרום לבן לפעול בחוסר כבוד להורה.  -  ההלכה רואה את ההורה כאשם, אשמה של חוסר אינטליגנציה רגשית, וחוסר הכרה במעמדו ומקומו, ודורשת לנדות מהמעגל החברתי את ההורה שסובל מחוסר אינטליגנציה רגשית. 

כך גם כאן, הורה שיעיב על הקשר באמצעות תקשורת שלילית ודורסנית, רק כי בנו או ביתו החליטו בחייהם לחצוב להם בארות לגיטימיים אבל שונים מתפיסת עולמם הערכי, הם שוגים בהלכה של המכה את בנו הגדול. כי יש כאן חוסר אינטליגנציה רגשית וחוסר הבנה של מעמדם כלפי בנם או בתם בגילאים האלו, והם יגרמו להם ולילדם או ילדתם יותר נזק מאשר תועלת.

אין בעיה להציג את תפיסת העולם ונקודת המבט בפני הילד הגדול, אבל חיים של תקשורת בריאה בין ילד להורה לא יכולים לשרוד בעולם של ביקורתיות ותקשורת שלילית ודורסנית של החלטותיו ומי שהוא. אלא רק תקשורת של אהבה והכלה ללא תנאי כמו שהוא.

הורה שהופך להיות דורסן שלילי ומתעמר בבנו או ביתו על ידי תקשורת שלילית, שלא יתאכזב כשבנו מתרחק ממנו ובורח ממנו במקרה הטוב, ושידע שהוא "מכה את בנו הגדול" בשוט וירטואלי של תקשורת הרסנית, שישנם כאלו הטוענים שהוא כואב הרבה יותר מכל השוטים בעולם. ואולי, בימים כתיקונם נידוי היה מחיר ראוי לאותו הורה.

זכותך לטעון כל טענה שהיא, לדעתי זה רחוק מהדרכת היהדות וההלכה, (שגם אם היא דברה על פיזי - היא הדריכה לעיקרון של ההורה שידע את מקומו, ואני לא רואה הבדל בין פיזי למנטלי, ולהפך, מנטלי הרבה יותר כואב)  ורחוק מחינוך שמבוסס על אינטליגנציה רגשית.

 שיטת החינוך שמבוססת על ציפייה וריצוי, ויסורי מצפון ונפש על חשבון אהבה בין הורה לילד - זו שיטת חינוך שגורמת יותר נזק מתועלת. ויצא שכרה של הדת בהפסדה.

ב"ה שחז"ל בפעולה דרשנית נועזת ומכוננת על הפסוקים "עקרו" את משמעות הדין של בן סורר ומורה. וכיום הוא לא אקטואלי.

אני לא מומחית ולא מבינה יותר מידי. אני רק יודעת שצריך להכיל להקשיב ולאהוב.

כמישהי שחצי מהאחים שלה דתלשי"ם לצערי הרב, הם קיבלו חינוך טוב

ובסופו של דבר בחרו בדרך אחרת- לא אשקר זה לא קל ולא פשוט שילד שטיפחת כל החיים בסוף סר מהדרך

שחינכת אותו... זאת התמודדות וניסיון מה' גם להורים שלי וגם לי בתור אחות.

אבל אח זה אח- קורצנו מאותו חומר,

וילד זה ילד ולא מפסיקים לאהוב אף פעם. למרות כל הוויכוחים ודיוני האמונה והאידאולוגיה שיש לנו.

בסופו של דבר אדם הוא אדם, וגם לו יש בחירה חופשית. ולא לדאוג,

רק להתפלל, להתחנן, לבקש מה' יתברך שיחזיר אותה לדרך הנכונה.

ובנתיים להיות שם בשבילה, לנסות להקשיב לרצונות ולמחשבות שלה.

לא למחוק לגמרי את דעתכם- להביע דעה,לדבר, זה חשוב כ"כ וגם לדעה יש דרך להאמר.

להתסכל על זה באמת כניסיון וכדבר שאפשר להתמודד איתו.

שיהיה טוב בע"ה והמון סיעתא דשמייא.

בחודש אלול מרבים להתפלל על אנשים שיחזרו בתשובה. בפרט אם הם קרובי משפחה.

בברכת השיבנו

או בסוף תפילת עמידה

או סתם תהילים

וידוע גם בשם הארי שאם יש דבר כזה (גם כן, קרוב משפחה וכו) אז 40 יום ברצף שחרית מנחה וערבית

להתפלל עליו

תהילים

משהו.

אז אני אומר

בפרט עכשיו כשאלול

ככה זה 2 הדברים האלה ביחד.

תתחילי.

40 יום.

שחרית מנחה ערבית

להתפלל או לקרוא תהילים. משהו.

(ככה גם תסיימי לפני הושענא רבה. שזה גם כן קצת יום של דין כידוע)

וכל זה בקטע הרוחני.

צריך גם להתפלל וגם לעשות השתדלות.

אני לא יודע.

אין לי רעיון להשתדלות ממשית. אני באמת לא מבין בזה

שלא נדע ולא נצטרך בס"ד

ואני מקוה מאוד, איתך, שהבת שלך תחזור בתשובה

ביחד עם כולנו כמובן.

כולנו צריכים.

אולי להראות דוגמא אישית בעבודת ה

(וכל זה בנוסף כמובן לאהבה האדירה שלכם אליה, להיות במגמה של לאהוב ולקרב)

אולי

אני לא יודע

את ההשתדלות הגשמית אולי תקחי עצה ממישהו אחר

אבל

לפחות בקטע של התפילה

מקווה שאולי הועלתי.

בהצלחה רבה!!!

הם נתנו לי את החינוך עד לגיל הזה ואת הכלים אבל מי פה זאת החלטה שלי אם להמשיך בדרך שלהם או לא

הכלה -

פשוט להכיל אותה.

אבל זה לא פשוט, כי אי אפשר להכיל אותה אם (יכול להיות ש) את לא מכילה את "החילונית שבך", 

כלומר, אם היית חילונית האם היית אוהבת את עצמך כמו שאת? האם היית ראויה לאהבה ושייכות?

אם את עונה לעצמך -שלא - אז אין שום סיבה שתכילי את הבת שלך.

תכילי את החילונית שבך תאהבי את החילונית שבך (אם היית חילונית) ללא תנאי, וככה את תכילי אותה ותאהבי אותה - 

אבל זה לא פשוט, כי המודע יכול לומר שהוא מכיל, זה לא עוזר בכלום. כי לפעמים התת מודע מלא באמונות מגבילות על היחס לטעויות - והיחס לדת וחילון, אמונות שנוצרו מחוויות ילדות שמנהלות אותנו, ועם אמונות כאלו בתת מודע לא ניתן להכיל את החילונית שבך, ולא ניתן להכיל אותה - ולכן הדרך הכי פשוטה זה פשוט לשנות את האמונות הללו מהשורש, ורק אחרי שנתנקה מהאמונות שגורמות לנו לתקיעות וחוסר הכלה, תהיה לנו אפשרות להכיל ממקום נקי ואוהב ומקבל ללא תנאי.

כדי להגיע לאותן אמונות ולשנות אותן אני ממליץ על הנחייה פסיכולוגית\פסיכותרפיסטית.

(אני מקווה שאת לא מצפה לתשובה טכנית)

אני בטוח שאת תרגישי הרבה יותר טוב ביחס אליה אחרי זה.

בהצלחה!

ואדם ירא שמים מעדיף שהילדים שלו יצאו יראי שמים. עם כל הכבוד למצוות שעושים שם

ואם כבר, ה"בעיה" היא שיש שם חילונים ערכיים מאוד.

הילדים שלנו לא טיפשים. מעבר למה שאנחנו אומרים להם, הם לומדים גם את מה שאנחנו עושים.

ואם נקח בחשבון את העובדה שגם אדם זר שעובר עבירה מולנו, ושיש לנו חובת תוכחה כלפיו, עומד לנגד עינינו כי ה' רוצה להאיר לנו שאנחנו בעצמנו צריכים להתחזק, כנראה שיש פה עניין יותר עמוק.

תנסי לבחון את הדרך שאתם מראים לה, לעומת הדרך שאתם מנסים להתוות לה.

הבעש"ט אומר שהאדם הזה שעומד מולנו, לא רק שבא להאיר לנו את מה שאנחנו צריכים להתחזק בו, הוא גם תלוי בנו כדי לעשות תשובה. עד שאנחנו לא נעשה תשובה, הוא כנראה לא יצליח בלי עבודה קשה (שרוב האנשים לא מצליחים לעשות).

חז"ל אמרו "כל שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעים" וגם "ניכרים דברי אמת", צריך עומק ואמת כדי שהדברים יחדרו אל הצד השני.

מקווה שזה לא נשמע תקיף מדי, זה נכתב בנימה נעימה ככל שאפשר, אבל אולי הגיע הזמן לעשות חשבון נפש עם עצמנו, בכל זאת עכשיו אלול ותיכף ימים נוראים

נ.ב, לא מתכוון לפגוע בכלל, אם לא היה מדובר בדיני נפשות ובזעקת אם אמיתית וכנה כזאת, כנראה לא הייתי מגיב בכלל. מתנצל מראש אם זה היה תקיף מדי.

תקבלו אותה שתראה שהיא עדיין חלק מהמשפחה

זה נשמע שהיא עושה הרבה טוב - מתנדבת מדריכה ורוצה לתרום תראו לה את זה 

תחבקו תפתחו איתה שיחה על מה קורה ופשוט להקשיב לתת לה לשפוך (וכשאתם מדברות לא להאשים אותה לא לצעוק פשוט לבוא אליה - הי אני רואה שמשו קורה בזמן האחרון ונראה לי כדאי לדבר על זה - מתי נוח לך? יש מקום שאת מעדיפה? כן כמו לקבוע פגישה!)

ורק  שתדעו זה לא אומר אליכם כלום  (וזה גם לא משו נגדיכם) היא פשוט מחפשת את הדרך שלה (היא כניראה מבולבלת ואבודה מאוד - דווקא אתם יכולים לעזור לה - שלא תגיע למצב שהיא משקרת הולת בבית משו אחד ובחוץ אחרת כי זה קורע תנשמה) ויכול להיות שהיא תחזור....

מהבית זה תמיד הכל או כלום

לא ראיתי מישו דתי שאני רוצה שהחיים שלי יראו כמוהו

מה גורם לי להישאר בדרך הזאת?

סתם מנסה לחשוב בקול לרגע...

סביר להניח שאם אדם מנסה לרכוש כלים וידע חדשים ומעניינים בעיניו,ומוכן לעקור גם מכל מה שמוכר לו על מנת להשיג את זה,כנראה שבעיניו הוא לעולם לא ימצא את אותו ידע חדש ומעניין בצד שבו הוא עד עכשיו היה.

יתכן שאם יופר התנאי הזה,ואותו אדם יראה לנגד עיניו המשתאות שבאמת קיימים מתחומי העניין שבו הוא חושק דווקא בצד שבו הוא עד עכשיו היה בו,וכי הצד שבו הוא מדמיין ששם מצוי הכל,הינו הצד היבשושי המשעמם והכושל בצורה מוכחת על פני המון שנים.

אז אפשר למשל:תוך כדי בישול במטבח אפשר לשים ברקע הרצאה של הרב פנגר בתחום עניין שבוודאות יעניין אותה..ובכלל,תעברו להיות אנשים מעניינים ובטוחים בדרך היהדות,אני באמת ובתמים חושב שכל השאר הם בבחינת משענת קנה רצוץ ובורות ריקים שפשטו רגל אפילו כלכלית.(ע"ע מחיקת חובות הקיבוצים,חוץ מהקיבוץ הדתי שלא היו להם חובות בכלל וכו' וכו').

קבלי אותה AS-IS

אהבו אותה ורצו בטובתה ללא תנאי וללא התניות

יעצו לה- באם היא רוצה , מנק' מבט מעשית- ולא "דתית"- ובאופן אמיתי- רק אם אתם מסכימים עם המלים שיוצאות לכם 

בין אם יחלוף ובין לא- זו היא. קבלו את זה ותנסו להירגע. לחץ לא יסייע כלל

באם נראה לכם שהמהלך נובע ממצוקה נקודתית- תפעלו לחקור להתריע ולבודד. באם נובע מרצונה- זו המציאות. היא ילדה גדולה

שתעברו את המהלך בכמה שיותר שלום ובכמה שפחות פגיעות.. בהצלחה

לא קראתי את כל התגובות.

אבל ראיתי שהציעו לך עזרה רגשית-נפשית כמו פסיכולוג.

והסיבה היא שכשבת מגיעה למצב שהיא הופכת את דרך החיים שחייתה איתו מאד נולדה, זה לא כי היא נגד הדת, היא מבולבלת, רוצה ולא רוצה, מבינה ולא מבינה, אולי לא קיבלה מענה לשאלותיה ותהיותיה. מרגישה שלא מבינים אותה, לאו דווקא בקשר לדת כמובן

משהו לא טוב לה, וזה ברור.

היא צריכה אותך, רוצה אותך, לפעמים מגיבה הפוך אבל הלב שלה כמה לאהבת הוריה ללא תנאים!!

לא בגלל שהיא כזאת או לא.

כי היא שלכם וזהו!!!

תמשיכי, בלי הפסקה.

לא לחפור לה,

לא להתקרצץ,

אבל לשלוח מידי פעם מילות אהבה. "חשבתי עלייך מה שלומך", בהודעה.

יוצאת לשתות קפה, בא לך?, כאלה, בקטנה, מידי פעם.

זה חודר. תאמיני לי, לב מרגיש לב.

אמא יקרה,

בלי להכירך אני יודעת שאת עושה כל שביכולתך כאמא, וביתך כרגע בוחרת משהו אחר ממה שאת רוצה.

האם יש לך מה לעשות כדי לשנות את בחירתה כעת?

מן הסתם ניסית הכל. מה שאת יכולה כעת הוא לפתור לעצמך את הבעיה, ולא להשתגע, לא להתפוצץ. למה?

כי א.אין לך מה לעשות כדי לשנות את המציאות, ב. לדעת כפי שנאמר לך כאן שיש בה נשמה ענקית,ג.יכולה לראות את הטוב שבה, ולהתמקד בו, בטוחה שיש בה הרבה דברים טובים רשמי לך כל יום שלשה דברים טובים על הבת שלך (ממש לרשום בפועל)...

אם זה בינתיים עדיין קשה לך אני ממליצה לך לפנות לייעוץ בקרבת מגורייך, בגישת שפר , אשמח לעזור לך למצוא...

מוזמנת לפנות אלי - עדינה 052-8385683

כדי לטפל בבעיה כדאי לדעת מה הבעיה. היינו מה הסיבה שבתך רוצה לעזוב את הדת. האם מדובר ברצון לכייף והיא לא מוצאת את עצמה בטכסים דתיים או שהיא מפקפקת באמיתת התורה.

במקרה הראשון אולי כדאי להדגיש חיבור רוחני לה', בטחון בו, למשל שתחשוב ותכתוב על לפחות שלושה דברים הטובים שקרו לה ב-24 שעות האחרונות, להתבונן ולהפנים שה' ברא את העולם ומנהל אותו וכאשר אנו חוסרי אונים מול המצבים רבים אפשר להפנים את זה, להכנע מלפניו ולמסור לו דברים שאין לנו שליטה עליהם ולבקש כח לקבל את הנהגתו. גם לדבר עם ה' בכל יום, לשפוך בפניו מה קורה אתנו. בדרך זו אדם מתחבר אל ה' ויכול בסוף דבר להתחבר גם למצוות התורה דרך החיבור ולא כמצוה אנשים מלומדה.

במקרה השני היום קל מאוד להוכיח שה' ברא עולם ונתן לנו תורה ושספרי המרקא הם נכונים ונכתבו בזמן האמת, פירושו של דבר שדברים המוזכרים שם אכן קרו משום שלא ניתן לכתוב אותם ולהציג בפני האנשים אם לא קרו בפועל. למשל בסעודת שבת זו (כי תצא) אפשר לקחת פרשה בו בני ישראל נצטוו לבנות מזבח אבנים (לא מסותתות) בהר עיבל ולכרות הברית. המזבח אכן נמצא ב-1985 במקום ותואם מזבח ישראלי ממאה ה-13 לפני הספירה עם הכבש והסובב בנוי אבנים שלמות בלתי מסותות עם מילוי עפר דוגמת מזבח הנישא שהיה לבני ישראל במדבר עם עצמות חרוכות של בהמות טהורות. פירושו של דבר שמתואר בספר יהושע נכון ושליהושע היה ספר דברים בפניו. עם זה ניתן גם להוכיח שספר ויקרא גם כן היה לפני יהושע במאה ה-13 לפני הספירה משום שמתואר בספר יהושע שבני ישראל לא אוכלים תבואה חדשה לפני מחרת הפסח וכי ציווי הזה מופיע בספר ויקרא.

ליתר פרטים את יכולה לעיין כאן:

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=124888

בהצלחה

יש לדעתי הרבה אמת בגישת שפר. כדאי ללכת ליעוץ פרטני. הדבר יכול לעזור הן בגישה כלפי הילדה (וההבנה כיצד להתנהג מולה), והן בהבנה הפנימית איפה את כאמא נמצאת בתוך הסיפור.

אפשר לראות פרטים באתר של מרכז שפר

home - מרכז ״שפר״

בהצלחה!

ראשית אני בטוחה שאת אמא נהדרת באמת אני מבינה שהילדה מורדת בערכים שלך ואת מאוד מודאגת.

גיל ההתבגרות לפעמים קשה מאוד והילדה בחרה למרוד ועם כל הכאב נותר להביט מה הילדה המתבגרת שלך בחרה לעשות או איך היא בחרה למרוד: היא מתנדבת בכנפים של קרמבו היא בחרה להעניק מטוב ליבה (אני בטוחה שהיא ראתה את זה אצלך) לילדים בעלי צרכים מיוחדים(גם חילונים) כלומר היא מרגישה שיש לה מה לתת לכן, אולי כדאי לחפש לה מסגרת בו תוכל לתת מטוב ליבה בחברה החרדית אני בטוחה שתמצאי עבורה מסגרת מתאימה. הרצון שלה להתגייס לצבא לדעתי מסמל סוג של פחד או אפילו בריחה ממה שצופן לה העתיד. כדאי שתבררי איתה ממה היא פוחדת ותרגיעי אותה. כמובן שאת צריכה למרות הקושי לגלות סבלנות חום ואהבה ולהעריך את פועלה להבין מה הצרכים שלה  אני בטוחה שהערכים שנתת בה במהלך השנים חילחלו והיא לא עשתה שום דבר רע, הצילום בטייץ קצר הוא כמו קריאה לעזרה אל תשאירי אותה לבד בחששות שלה בסה"כ היא ילדה נהדרת.

תתחילי לדבר איתה על ההתנדבות שלה שתספר לך מה היא עושה שם, מה היא מקבלת חזרה, למה זה חשוב לה, חשוב מאוד לדבר.

יש סרט "קשר חופשי" אם את מכירה,

סרט על שני חברים שאחד ניהיה חילוני ואין לו אמון באף אחד

ואז בא החבר השני ועוזר לו.

תראו את הסרט. 

אחלה סרט שבעולם!!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...