אחי ואחותי היקרים,
אין מה להתעלם מזה. קיבלנו ניסיון שלא ברור בכלל איך הוא עבר בועדה לחלוקת ניסיונות.
כל יום הוא מלחמה, שאני לא יודע מי ינצח בו, ומה נחשב לנצח בו...
כל יום לעמוד בתפילה, והבקשה היחידה שיוצא מהלב הוא "תהרוג אותי"...
אלול הגיע, והתחלתי לחשוב, להתבונן, והבנתי משהו. שהיו לי ניסיונות שבחיים לא ידברו עליהם. סיפורים שהבהירו לי דברים בעבודת ה' יותר מכל משל או סיפור או משבר של אדם מהשורה.
סיפורים שבחיים לא הייתי מספר. אבל פה אני אנונימי.
אז תשמעו:
אח שלי על הספקטרום.
אתם יודעים איך זה עובד. איתו הכל יותר באהבה, יותר בנחת, יותר צומי, וגם מוותרים יותר.
לפני מעט זמן היה, בא נקרא לזה "באלגן", בבית. והוא ואני היינו שוטפים לפשע של שבירת מראה (אולי לא היה חכם לשחק איתו פולו במזדרון). כמובן, שאבא קלט מה קרה, חטפתי, בצדק, כמה דקות מכובדות של עצבים...
אבל אז אח שלי, המתוק, והשקט התחיל לצעוק ולבכות.
אח שלי, שעד שהוא מוציא מילה מהפה לוקח שנה ממש בכה.
"למה אני לא מקבל עונש? למה אתה לא כועס עלי?"
פגשתי פסיכולוג שאמר לי שלפעמים עונש זה הדבר הכי טוב שיכול להיות, לפעמים זה מראה על אכפתיות.
לפעמים עונש מראה אהבה.
את ההבנה הזאת המונים יודעים, אבל ממה שראיתי זה ממש נקנה אצלי בלב. אני לוקח אותו איתי מתי שאני יושב מול הדיכאון.
ואני לוקח אותו איתי לימים נוראים.
אני לא היחיד פה עם סיפורים,
אני לא היחיד פה עם תבונות
תעלו מה שיש לכם, תציידו אותנו לקראת תחילת השנה,
אין תבונה לא נכונה.
יש לנו אוצר של ניסיונות, הבנות, קושיות, הארות, וסיפורים שיכולים להעלות את כולנו. איפה שנפתח הירידה לגינום, יש פתח לגן עדן.
אז בא נעזור אחד לשני, וביחד אולי נצא מהמבוך הזה שבראש.
אלול מרפא לכולם
אין מה להתעלם מזה. קיבלנו ניסיון שלא ברור בכלל איך הוא עבר בועדה לחלוקת ניסיונות.
כל יום הוא מלחמה, שאני לא יודע מי ינצח בו, ומה נחשב לנצח בו...
כל יום לעמוד בתפילה, והבקשה היחידה שיוצא מהלב הוא "תהרוג אותי"...
אלול הגיע, והתחלתי לחשוב, להתבונן, והבנתי משהו. שהיו לי ניסיונות שבחיים לא ידברו עליהם. סיפורים שהבהירו לי דברים בעבודת ה' יותר מכל משל או סיפור או משבר של אדם מהשורה.
סיפורים שבחיים לא הייתי מספר. אבל פה אני אנונימי.
אז תשמעו:
אח שלי על הספקטרום.
אתם יודעים איך זה עובד. איתו הכל יותר באהבה, יותר בנחת, יותר צומי, וגם מוותרים יותר.
לפני מעט זמן היה, בא נקרא לזה "באלגן", בבית. והוא ואני היינו שוטפים לפשע של שבירת מראה (אולי לא היה חכם לשחק איתו פולו במזדרון). כמובן, שאבא קלט מה קרה, חטפתי, בצדק, כמה דקות מכובדות של עצבים...
אבל אז אח שלי, המתוק, והשקט התחיל לצעוק ולבכות.
אח שלי, שעד שהוא מוציא מילה מהפה לוקח שנה ממש בכה.
"למה אני לא מקבל עונש? למה אתה לא כועס עלי?"
פגשתי פסיכולוג שאמר לי שלפעמים עונש זה הדבר הכי טוב שיכול להיות, לפעמים זה מראה על אכפתיות.
לפעמים עונש מראה אהבה.
את ההבנה הזאת המונים יודעים, אבל ממה שראיתי זה ממש נקנה אצלי בלב. אני לוקח אותו איתי מתי שאני יושב מול הדיכאון.
ואני לוקח אותו איתי לימים נוראים.
אני לא היחיד פה עם סיפורים,
אני לא היחיד פה עם תבונות
תעלו מה שיש לכם, תציידו אותנו לקראת תחילת השנה,
אין תבונה לא נכונה.
יש לנו אוצר של ניסיונות, הבנות, קושיות, הארות, וסיפורים שיכולים להעלות את כולנו. איפה שנפתח הירידה לגינום, יש פתח לגן עדן.
אז בא נעזור אחד לשני, וביחד אולי נצא מהמבוך הזה שבראש.
אלול מרפא לכולם