לפעמים מרגיש לי שאתה רחוק, אולי זאת אני שרחוקה ממך
לפעמים אני לא אני
לפעמים אני מישי אחרת
לפעמים אני רוצה להיות כל כך קרובה אליך שבא לי לבכות
לפעמים אני לא יודעת למה אני פה
לפעמים אני רוצה להיות שייכת
לפעמים קל להיות עצובה
לפעמים זה קשה
לפעמים אני חושבת יותר מדי הרבה
לפעמים לא הכל פשוט לי
לפעמים זה מעצלות
לפעמים אני תוהה לעצמי מי ומה ולמה
לפעמים זה טוב
לפעמים זה רע
אבל תמיד זה המצפון שמחזיר אותי
וזה כל שנה מחדש וכל תקופה זה חוזר
ואני שואלת את עצמי למה זה קורה,
למה אני לא עושה עם עצמי כלום,
למה כשמגיע אלול אני פתאום אדישה
לאיפה הלכו שלוש שנים של צמיחה של התחדשות
אולי פה זה המבחן האמיתי, ביום יום, בבחירות שלי, במעשים שלי, בדיבור שלי.
אני רוצה לחזור להתפלל כמו שצריך, לחזור לרצות ללמוד, לחזור לרצות לעשות טוב.
רוצה לחזור לתחושה הזאת של להיות חלק ממשהו.
זה נורא קל לדבר כשהכל כל כך יפה
אבל כשזה מגיע לתכלס... אני כבר לא שם.
מתוסכלת מעצמי אבל מנסה להזכיר לי כל הזמן לא להתייאש ולהילחם בזה.
כי זה מה שהרע רוצה, שניפול, שנגרום לעצמנו לא לרצות יותר.
אבאלה שבשמים, אני מבקשת ממך.
תעזור לי, תעזור לי לצאת מזה, זה כל שנה מחדש, תעזור לי להרגיש, תדליק לי את הנשמה, קשה לי, אני מרגישה ריק.


