מרגישה שההלכה נגדישוקולדד ציפס

נשואים מס' חודשים, שומרים על כל ההלכות וההרחקות אבל כל פעם שנאסרים קשה לי, וחוץ מהקושי גםיש תחושה שההלכה נגדי. כואב לי ואני חלשה ואני הכי צריכה עכשיו חיבוק מבעלי אבל- אסורים.

זה לא משפיע עלינו למעשה אבל אני כועסת ומתוסכלת וחושבת גם קדימה (לידה וכו') תמיד כשנאסרים זה כשאני לא בטוב, פיזית ונפשית. מה עושים עם התחושה שההלכה לא פיירית כלפיי? כביכול מתחשבת רק ביצר של הבעל? מה עם רגשותיי? בעלי מאד מנסה לעזור ולהיות ולתמוך אבל בפועל לי מאד קשה.. (הוא מנסה לשכנע אותי לתת את זה כקרבן לד' כי כך הוא מרגיש וזה מקל עליו, מעין הכרת הטוב על נישואינו אבל לי זה לא עוזר!)

הבו עצה...

היי יקרהגולנית
מבינה לליבך. בתחילת הנישואים הייתי נגמרת ממש.. כאילו מן דיכאון כל פעם שנאסרים. היום הראשון היה סרט. מה גם שהייתי עם גלולות והם שיבשו לי את הגוף והיו לנו בקושי ימים מותרים. מה שיכול לעזור לך.. ומה שעזר גם לי. זה להסיח את הדעת בימים האלה מזה . לעשות דברים שאת אוהבת.. שאני עסוקה אני פחות חושבת כמה קשה לי ורע לי. ופתאם בלי לשים לב הזמן טס. זה לא פשוט.. הזמן יעשה את שלו ואת תתרגלי.. היום אני מגיעה למצב שכיף לי לקבל ולהתחדש מחדש.. אני אוהבת את התקופה הזאת שאסורים.. מאמינה? ? כי יש ציפיה.. התחדשות.... אם כל הזמן היינו רק מותרים הכל היה בינינו מתנוון.. זה נס מבחינתי שאני אסורה תקופה. זה נותן כוחות מחודשים.. הקשר רק עולה... בעלי אמר לי לפני כמה זמן שהוא מרגיש איתי שחזר לגיל ההתבגרות... מרוב שיש לו כמיהה אלי.. ואת זה אמר רק אחרי 11 שנה של נישואים. בתחילת הנישואים האהבה לא היתה כמו היום.. הציפיה והרצון להתחדש מוערכת היום ואני אפילו מחכה לה. מאמינה שעם הזמן את תחושי את מה שאני חשה... וכעת באמת הכאב קשה . הייתי שם ומזדהה איתך..ועם זאת אומרת לך שעם הזמן תתרגלי. בתחילת הנישואים הכל נראה כבד. קשה. לא ברור.. כאילו כל משבר הוא סופני. מתפללת בשבילכם שבניינכם יהיה בנין עדי עד. ששלום בית ישרור ביניכם.. בהצלחה..
היה לי קשה גם בהתחלהכל הזמן הזה
אבל אחרי הריון הערכתי את זה מאוד
היה לי גם קושיות, והאמנתי וקוויתי שעוד אבין..
תדעי לך התורה שלנו הכי חכמה בעולם!!!!
את תראי את זה בהמשך!!
אני אחרי שנות נישואים מוצאת את עצמי מתגעגעת לחיבוק מבעלי כמו ילדה בת 17
וגם עם כל האהבה שלי לבעלי ואני הכי שרופה עליו בעולם.כייף לי לפעמים עם השקט שלי...
מרגישה בדיוק ההפךסודית
כשכואב לי ואני עייפה, מה שאני צריכה זו אמבטיה טובה ושינה. שמתי לב שאני עייפה כבר יום לפני.
הדבר האחרון בעולם שאני רוצה זה שבעלי יתקרב אלי... ואין לי גם כ"כ כוח לשיחות. אלו פשוט 5 ימים שההלכה מתחשבת בקושי שלי ונותנת לי מנוחה ופטור מעבודות הבית
ובשבוע אחרי כן יש מספיק דברים נחמדים שאפשר לעשות עד ש
אחרי לידה - לא נעים לי לומר- הכי דרושים לי דיני הרחקה.. אולי מפני שזה לא מדכדך אותי, אלא גורם לתשישות פיזית, ומה שאני צריכה זה שינה ולא מילות עידוד.
ההלכה משאירה את בעלי עם התינוק העירני, וזה מה זה מתאים לי..
עם כזאת עייפות תבקשי לבדוק פריטיןרפואה שלמה
ההלכה לא נגדך...ד.

מה פירוש "מתחשבת רק ביצר של הבעל"?... הרי גם לו יכול להיות קשה.

 

היה יכול לומר הפוך: רק מתחשבת במצבה של אשה בזמן נידותה, ולא בו....

 

 

אז זה לא כך ולא כך.

 

מלבד שהלכה זו הלכה, דבר ה' - אבל גם לא קשה כ"כ להבין ולהפנים: בסופו של דבר, זה שהעיקרון ההלכתי הוא שהקרבה הפיזית היא רק בזמן שהאשה במיטבה מבחינה זו - הוא דבר שגורם לכך שהצד החיצוני יבטא את הצד הפנימי, ולא ייהפך לדבר בפני עצמו, "יצרי" בלבד, שבסופו של דבר יזיק גם לקשר הפנימי וגם לצד החיצוני.

 

אלא מה? שאת אומרת "צריכה חיבוק".. אבל אדם בנוי כמו שהוא - וכשזה במקומו, זה משמש לטובה -  ולכן אי אפשר "לכַמֵת" בנישואין לטווח ארוך. לומר, אז שיעשה רק כך ולא מעבר לכך (מניח שלכך את מתכוונת, כי את ממילא "לא בטוב פיזית ונפשית באותו זמן"). מלבד מה שזה אי התחשבות בו אם כבר, הרי שזה יכול לגרום בסופו של דבר לאי התחשבות הדדית ולהיות גורם הורס גם בין בני הזוג - וגם, כנ"ל, את הסדר בו אמור להיבנות היחס ביניהם, הפנימי והחיצוני.

 

אשר על כן, על אף שלפעמים קשה - כדאי לא להסתכל על כך בתור "נגדך"... חס ושלום. זה ממש גם בעדך.

יש דברים שהם קצת קשים - אבל בעומק, וגם לטווח ארוך, מאד בונים.

 

ו..מזלך שיש לך בבעל כזה ש"מחזק" אותך ולא נסחף אחרייך....

מסכים שאם מדובר בשוקולד צ'יפס חלבי אז יש הרבה יותר הרחקותאליפ

ואם זה פרווה אז המתכון לא כזה שווה

 

וברצינות עכשיו

בטווח הארוך זה משתלם מאד מאד

 

גם מתגעגעים וכמעט אף פעם לא מתרגלים למגע, וזה משמר משיכה לאורך זמן.

גם אשה היא אוצר של מילים, וזה מכריח אותנו הגברים להצליח לגעת בלבכם בדרכים אחרות שלחלק מאיתנו הם פחות טבעיות.

אז לוקח לנו זמן, ומפתה לעיתים להשתמש במוכר אבל בסופו של יום זה שווה.

 

אל תשכחי לחזור לפה עוד עמה שנים ולספר זאת לזוגות הטריים הבאים בתור.

מנסה להאירהבת של המלך
בהתחלת החתונה באמת להרבה כלות ונשואות חדשות זו ההרגשה
סתם דוג
בהתחלת החתונה אסורים יחסית מייד
כמה ההלכה דאגה לכלה שעברה משהו לא מוכר.. שתעכל ..
תחשבי מה היה קורה אם ההלכה לא היתה כך
איזה קושי עצום יכל להיות לכלה

בזמן נידה
איך ההלכה דאגה לנו זהו זמן שפיזית לא נכון ( רפואית)
וכמובן הילכתית להיות ביחד
איך ההלכה דאגה שהגבר יכבד את אישתו וישמור מרחק
במצב הזה

אחרי לידה - כ"כ את עסוקה , עייפה , כאובה
איך ההלכה דאגה לנו שפה היא אמרה סטופ
תן את הכבוד שמגיע לאשתך

אז יגידו רק חיבוק
אבל ההלכה שהיא כל כך אמת ומכירה את טבע האדם יודעת שזה לא יסתיים בזה

תחשבי על ההאהבה הגדולה שיש אחרי שנטהרים
איזה הרגשה נפלאה

אם היינו כל הזמן מותרים
מתי היינו מרגישים את ההרגשה הזו?

אני גם כעסתי מלא בהתחלה
אבל עם הזמן למדתי להעריך את הזמנים האלה
ולהסתכל עליהם בעין טובה
תנסי להפוך את המבט זה רק יעזור לך
ויקל עלייך בזמנים האלה
אהבתי איך ומה שכתבתחני 28


אין לי עצה, אני באותו מצב כמוךענבל

בס"ד

 

ואני, שלא כמו שאר המגיבים פה, לא מתכננת לתת לך תירוצים שיגרמו לך פתאום לראות את האור.

זה קשה, זה מרגיז, זה מתסכל אבל זאת ההלכה ואין מה לעשות [באמת שזה מה שמחזיק אותי].

בקשר ללידה- זה באמת אחד השיקולים שלי בקשר למניעת הריון. אני רוצה להרגיש קודם מספיק חזקה לעשות את זה בלי התמיכה הפיזית שלו.

רק הערה מעשיתהסטורי
(בלי להכנס לכל הסוגיא ההלכתית של אמצעי מניעה)

אם המניעה המדוברת, היא באמצעות כדורים הורמונליים - כדאי לקחת בחשבון שהם גם מאריכים את ימי האיסור וגם לא פעם יש להם השפעות פיזיות ונפשיות - כגון עייפות, חולשה, תחושת דיכדוך כללית ובמיוחד מחלישים את החשק לקרבה - כך שאם החיפוש הוא של יציבות בנישואין, לא בטוח שמרויחים יותר ממה שמפסידים.

בהצלחה
זה תלוי בסוג הכדורים.ענבל

בס"ד

 

שלי לא כל כך מאריכים את הימים, הם דווקא מאפשרים מרחב תמרון כי עד שמגיע ממש דימום לוקח זמן ויש כמה ימי כתמים לפני.

אני יודעת מה תופעות הלוואי אבל זה משתנה בין אשה לאשה ובין גלולה לגלולה. 

בכל מקרה, השיקול הוא לא יציבות בנישואין, הוא יציבות מול עצמי.

כמוך כמוניהלוי מא
לא מבין את הגדרות הרבים
אינני בבון שלא יושע להבדיל בין חיבוק ונשיקה לבין לקיים אישות.... זאת ועוד לא מבין 7 נקיים

לא הגיוני לי שהקב"ה מצווה על ברואיו ועמו הנבחר לחלוק בין שליש לחצי מחייו הבוגרים ללא חום פיזי מאשתו/בעלה. נשמעת לי דרישה מוגזמת שפוגעת בבריאות הנפשית של האדם ובתא המשפחתי.

קדימה דוסים לרדת עלי
טוב אצלך זה כך. אולי בכלל מה שעברת. שהקירבה מפצה על החוסרכלה נאה
כיום נשוי בשנית ברוך ההלוי מא

ללא חסכים רגשיים ועדיין חושב שמשהו לא נורמלי

לדעתי זה לא דוגמאכל הזמן הזה
לא נראה שבכללי היית חי טוב..לפי מה שכתבת פעם
7. מתזמן בדיוק. יש נשמות שצריכות את זה כדיסודית
להגיע לעולם הזה.. אתה חושב שהכל בשליטה אמצעי מניעה כביכול מחליטים, אז זה לא נכון. גם כיום.
אולי לך זה לא מתאים אבל ככה ההלכה, מתחשבת לא רק באינטרסים של צד אחד
וחוץ מזה יש עוד דרכים להביע חיבה חוץ מחיבוק.
ומי שזה פוגע לו בבריאות הנפש שיתייעץ עם רב..
נראה לי שיש כאלה שתופסות את העניין כ*מעליב *= טומאה זה רע. ומכאן הצורך בחיבוק דווקא



חלש...מה עם עקרות הלכתית?הלוי מא


לא חלש, הולכים אחר הרובסודית

לגבי הפתרון לבעיה רפואית הנובעת ממצב הלכתי  - יש פוסקי הלכה. מה אומר על כך פוסק ההלכה שהזכרת פעם? 

הקב"ה לא צוה על עקרות הלכתית זו פסיקת חכמים!!!!!!!!!!!!!!!!!הלוי מא

לא מאמין שהקב"ה יצווה על האבסת נשים בהורמנים בכדי לטפל בבעיות אי פריון הלכתית.

 

מאמין שאין לרבנים בדורנו לאחר שהבינו שישנו המושג עקרות הלכתית כתפיים רחבות

בכדי להחזיק את דם אותן הנשים כדם נידה ולא כדם זיבה ולהתיר אחרי וסת לטבול ודיו.

 

 

אולי תפסיק עם ההטעיה הזו כל פעם מחדש...סתם 1...
להתמודד עם טענה לא להטיח האשמות בבקשההלוי מא


התמודדנו איתך ושכמותך כל כך הרבה פעמים...סתם 1...
אל תגיד לי שכבר שכחת...
תני קישור!!!!הלוי מא

הסמיילי לא מעלה ולא מוריד

אתה היתה מוכן לקחת על הגב שלך ולפסוק דבר כזה ?כלה נאה
אסור לשנות את דיברי חכמים. אחכ זה לא יגמר.

אני אומרת לבעלי שיש הלכות בהרחקות נגיד שניראה לי קצת מוגזמות. ובמיוחד אחרי כמה שנות נישואים. כמו לשיר לתינוק
לא ניראה לי שבעל לא יוכל לעמוד בזה שאישתו שרה לתינוק. או סימן הכר. המלחיה שבעלי שם בשולחן לא מזכירה לי כלום.
כניראה שלא שיך שכל אחד יבוא ויעשה סדר מחדש.
לגבי הדוגמא הספציפית כדאי לשאול רב,ק"ש
בנושא של שירה, במיוחד כשהיא לא שרה לאזני בעלה.

לגבי העקרון מסכים.
פסיקת חכמים היא גילוי רצון הקב"ה!ק"ש
כי לא מחשבותי מחשבותיכם - איננו יכולים 'לנחש' את רצון הקב"ה, אלא במה שהוא גילה לנו בתורה. בצינור הישיר - תורה שבכתב ובצינור הנסתר - תורה שבעל פה. כל התייחסות אחרת היא קראות.

החל מהגמ' ופשוט בכל הראשונים שלא עושים חשבונות של זיבה, אלא תמיד מצריכים ז' נקיים. כבר בגמרא זו דוגמא להלכה פסוקה - כלומר הלכה פשוטה שאינה מעוררת דיון!

האם הפתרון הוא דווקא להאביס בהורמונים? לא בטוח, יש עוד פתרונות. יש פתרונות הלכתיים, בלי לפרוץ את ההלכה הפסוקה ויש פתרונות רפואיים אחרים (לכה"פ בחלק מהמצבים, מהכרות עם הנושא). אבל גם אם אין שום פתרון, יכול להיות, כמה שזה כואב, שיש נשים שרצון הקב"ה שישארו עקרות, בדיוק כמו שיש אנשים שרצון הקב"ה שיהרגו בתאונת דרכים או יחלו בסרטן.

אגב, לא ראיתי אותך מעיר, באין ספור הפעמים שהמלצת למנוע הריון מסייג שלא לעשות זאת ע"י הורמונים...
מגיבהלוי מא
א. כשאתה דן לגופו של אדם לא תקבל ממני תשובה.
ב. מקווה בשבילך שלא תתמודד לעולם עם "רצון ה של עקרות סרטן וכד"
ג. יחי ההבדל בין מניעת הריון לשם הבאת ילד למציאות בריאה או לא להביא.
ד. מניסיון אישי לגבי גלולות לעומת הורמונים במקרה של אשתו של חבר ההבדל עצום בהשפעה על האישה. הייתה דוגמנית והפכה לשמנה באופן מבהיל.
לא מבין מה אתה רוצה בכללק"ש
א. לא הגבתי לגופו של אדם, הגבתי כלפי הדברים שכתבת כאן.
ב. גם אני מקווה בשבילי ובשביל כולם. מה הקשר?
ג-ד. כנ"ל. מה הקשר? יש תמיד שיקולים לכאן ולכאן. להורמונים יש תופעות לוואי, אני מודע להם (יותר מידי...), לכן תמיד צריך לשקול בזהירות רבה נזק, תועלת, סיכונים אפשריים וכד', כמו בכל החלטה. זה נכון הן על מניעה והן על הולדה.
אם הולכים בתר הרוב למה שנחזיק כל וסת כזיבה?הלוי מא

האם כל הנשים בעולם זבות או נידות?

 

נא ללכת בקו אחיד בדיון אם לא הדיעה שלך לא רלוונטית

מה זה זבה?סתם 1...
יש רבנים בשביל לתת תשובות כאלה...לא אני זה בטוחהלוי מא


דווקא רבנים לא קובעים מה זהסתם 1...
הם רק מתייחסים לתופעה.
אז לך אין מושג אבל יש לך עניין להתעסק עם איסורי כרת...
דווקא מעיון ב רמב"ם בשבתהלוי מא
זה לא כ"כ קשה להבין 7,11,7,11 וחוזר חלילה
חחחחסתם 1...
עם שיטת הרמבם שום דבר לא פשוט. 7,11 כל חייה, מהפעם הראשונה וכו'. לא נוהגים בשיטתו המסובכת כבר מאות שנים.

אגב, אין קשר להבדל ששאלתי אותך לגביו.
בשביל "לבטל" את חומרת רבי זירא תצטרך לדעת להבחין בין הדמים.

סתם דוגמה- מעיקר הדין אשה מחכה 7 ימים מרגע קבלת הוסת וטובלת בסופם, גם אם "שופעת" כל השבע.
מה קורה אם אשה רואה דם טהור, לא משנה סיבת הדם, האשה לתומה חושבת שמדובר בדם וסת ומחכה 7 ימים וטובלת.

בפועל הדם היה דם טהור ביום הראשון אך ביום השני השלישי והרביעי היה דם וסת.
לשיטתך היא תטעה ותטבול יום לפני הזמן ותעבור על איסור כרת עם בעלה מכיוון שההמתנה של ה-7 ימים צריכה להיות רק לדם וסת וכאן, עקב אי הבחנה בין הדמים, התחילה לספור מוקדם.

כי ככה הדין הפשוט בגמרא ובפוסקיםק"ש
ומנהג כל נשות ישראל כמעט אלפיים שנה.
לא צריך להסתכל על התקופה הזו כחוסר פיזיmp3
אלא כתקופה של קרבה נפשית. כשיש מגע פיזי אז הקשר מתרכז בזה אבל כשנמנעים ממגע יכולים לנתרכז בקשר הנפשי.וממילא מרוויחים את כל העולמות.לא מגיעים למצב שבו אישה מרגישה כמו חפץ של בעלה- רבים ומשלימים במגע, נפגשים ואומרים שלום ע"י מגע וכדו. לגבי הגבר-אם יהיה לו זמין תמיד לא יהיה לזה את אותו האפקט.(גם מבחינה מחקרית איכות הזרע טובה יותר לאחר הפסקה וכך גדל הסיכוי להריון)
בקיצור מי שחושב שקשר זוגי הוא רק מגע הוא טןעה ואת זה ניסתה למנוע התורה על ידי כך שחייבה את הזוג לחזק את הקשר הנפשי שלהם חצי חודש.
מי שנמצא באמת בזוגיות טובה,בריאה ומוצלחת*אשתו של בעלי*
הקשר הנפשי העמוק קיים,חי ובועט גם בתקופה שמותרים ולא רק כשאסורים.
קרבה נפשית צריכה להיות תמיד! גם כשמותרים וגם כשאסורים.
אם בתקופה שמותרים אישה מרגישה כמו חפץ של בעלה,אז אוי ואבוי.
אפחד פה לא חפץ של אפחד.
מה זה? גן ילדים?
אלה אמורים להיות יחסים דו סיטריים,ששני הצדדים מקבלים זה מזו ונותנים זה לזו.

איכות זרע והריון לא קשור לעניין הזה בכלל.
לא הבנת אותיmp3
בתקופ שמותרים הגיוני שמטפחים בעיקר את הקשר הגופני. לכן תקופת האיסור מסייעת בלהתרכז בקשר הנפשי.
איפה ראית שאמרתי שאין קשר נפשי כשמותרים??
ותדברי עם נשים שמותרות תקןפות ארוכות כמו הריון והנקה ותתפלאי לשמוע שאין להן כוח להיות עם הגבר שלהן כל הזמן ומעדיפות שיחה טובה מלב אל לב ללא טיפת מגע.
הבנתי אותך מצויין מלכתחילה*אשתו של בעלי*
לכן כתבתי שאת הקשר הנפשי צריך לטפח כל הזמן!! בלי הבדל של מותר ואסור.
אגב אני מניחה שאתה יודע שהקב"ה לא ציווה על ברואיועדן ירושלים
7 נקיים.
פעם אישה וגם גבר ידעו להבדיל בין דם טהור לדם טמא..
ואז לא היה צורך. אחר כך *נשות ישראל* שלא ידעו קיבלו על עצמן לשבת שבעה נקיים כל כל טיפת דם בגודל של גרגיר חרדל.
אז זה לא הקב"ה זה נשות ישראל שבתוכן כנראה טמון רצון להיות עם בעליהן רק בהיתר.

אבל ציוה עלינו לא לסור מדיבריהם...לא תסור...הלוי מא

בגלל זה אני סבור שחומרת ר זירא וגזירת רבי יהודה מפני העם שבשדות לאור 

מדע הרפואה של ימנו שיכול לאבחן בין טיפת דם לטיפת דם על פי קריטריונים הלכתיים

לא שייכת.

 

מדע הרפואה בימינו יודע?סתם 1...
להבדיל בין דברים שאיננו יודעים מה ההבדל ביניהם?...
הקריטריונים לא היו ברמת המיקרוסקופ, כנראהרפואה שלמה


מה הרפואה בימינו קשורה?!ק"ש
ההבדל הוא במספר הימים ובדרך ספירתם ולא בדברים אחרים.

עד כמה שלמדתי, דווקא לא מעט נשים בימינו אכן מגיעות לימי זיבה, אפילו לשיטת רוב הראשונים (בעקבות ההתערבויות - כדורים, התקנים וכד' שמאריכות את הימים). לשיטת הרמב"ם פשוט שמגיעות לראיה בימי זיבה.

לא שזה משנה, אין היום בית דין גדול בחכמה ובמניין מביה"ד של רבינא ורב אשי, שבכלל יכול לשנות את פסיקתם, בגלל כל מיני דמיונות שלנו. עניתי רק לצורך הדיון.
זו כבר הלכה פסוקה.ד.


חכמים ציוו על שבעה נקיים. כדאי שתהיי חביבה על בעלה כבשעת כניכלה נאה
כבשעת כניסתה לחופהכלה נאה
לא מדוייקק"ש
זה מוזכר בחז"ל על שבעת ימי הנידה מדארייתא ולא על שבעה נקיים. חכמים לא היו מוסיפים ימי איסור מטעם פסיכולוגי בלבד. כמובן גם כשמובא בחז"ל כטעם לדברי תורה - אנחנו מקיימים כיון שהקב"ה ציווה ו'הטעם' שמוזכר יכול להוסיף טעם, כמו טעם באוכל.

הסיבה שחז"ל קבעו להלכה פסוקה, את מנהג הנשים 'ליישר קו' ולהחמיר בכל ראיה כדין זיבה - היא שראו שמאוד מסובך להחזיק את כל החשבונות של נידה וזיבה קטנה וזיבה גדולה ששונים זה מזה - ולכן פסקו שתמיד נוהגים כזבה גדולה שבעה נקיים.
לא יודעת אם זה יעודדחדשה ישנה
גם לי היה מאוד קשה בשנה הראשונה של הנישואין, אח''כ ב''ה נכנסתי להריון, הנקה, הריון , הנקה.. כבר כמה שנים טובות שלא נאסרנו כמעט.. ואני מרגישה שממש בא לי כבר שנאסר! לא שח''ו לא טוב לי עם בעלי, זה כיף, זה נח, זה סבבה... אבל חסר התקופה שמתרחקים ואז פתאום מעריכים כל קרבה קטנה.. מצפים.. מייחלים.. אני רואה את זה בתור מתנה, תקופת ההמתנה הזאת ואז יש התחדשות מרגשת גם אם נשואים כבר הרבה שנים.

לעניין הפרקטי שצריך עזרה, בעלי היה מכין לי בקבוק חם לכאבי בטן, אפשר פינוקים כאלה של פתקים נחמדים, הפתעות של שוקולד בתיק, הודעה נחמדה באמצע היום או ארוחת ערב מושקעת גם אם זה מגיע בלי חיבוק.. לומדים להכיר צדדים אחרים כשאסורים ולומדים לפתח תקשורת נכונה, כי כשרבים זה לא מספיק רק לתת חיבוק ולבקש סליחה, פתאום יושבים ומדברים, פותחים את הדברים ומגלים רבדים יותר עמוקים אחד אצל השניה.
הלכה לאבשורות משמחות
ניתנה לנו בשביל להרע עלינו, אלא לעשות אותנו כמה שיותר דומים לצלם אלוקים הכוונה שנהיה יותר טובים בעז'ה
בוודאי שיש מקום לקשיים רגשיים הרי אנחנו בסופו של דבר בני אדם, זה חלק מהתהליך, אבל אפשר להתבונן על המציאות בשתי זוויות
האחת, כמו שתיארת שהקושי גובר ולא נוח לי עם התורה ואני נגררת
השניה, שאני מתפכחת ממציאות של קושי, לדוגמא שהבאת שדווקא בימים שנאסרים חשוב לי להשקיע בעצמי כאישה. אלו הימים בהם כל הזמן מוקדש רק לי פיזית ונפשית, כלומר ימים שאני מממשת את הפוטנציאל שהייתי רוצה להגיע אליו ובימים שמותרים אני לא מספיקה להגיע לזה.
ההתפנקות הזו נותנת כוח להגיע רעננה ושמחה לימים שמותרים.
אני איתך בקושי כבר למעלה מ15 שנהניקיתוש
אני אומרת שזאת המצווה הכי קשה והכי יפה שניתנה לנו.
היופי בזה שזה משמר את התשוקה ואין אחד שיגיד שזה לא נכון.
ואפילו בתקופה ארוכה שמותרים, יודעים שיש סוף. אז התשוקה קיימת לרוב.

אכן הקושי גדול. מאד!!
אנחנו למשל משוחחים הרבה יותר כשאנחנו מותרים.
וקשה לנו כשאסורים.
אבל מתגברים וזה היופי. מרגישים חזקים, נחשקים.
והיום יש פתרונות, לא את כולם ניסיתי אבל לדוגמה מירנה לא מקבלים המון זמן.
בתקופה הזו בחודש אני לגמרי מפנקת את עצמי עם גלידה, עוגה וכו'משיח עכשיו!
להתפנק עם גלידה ועוגה אפשר כל הזמן*אשתו של בעלי*
מה עניין גלידה ועוגה לזמן שאסורים?!
גם פיזית- הגוף מבזבז הרבה אנרגחה וזקוק לסןכרמשיח עכשיו!
וגם נפשית- שמנות כמוני, השוקוךד מעודד. מבחינתי זה הזמן בחודש שאני מרשה לעצמי.

נתתי עצה איך לעבור את השבועיים הקשים האלה בחודש. לא מבינה למה את מתנפלת עליי
לא מבינה למה את חושבת שהתנפלתי*אשתו של בעלי*
אבל מעבר לזה-קשה לי להאמין ששוקולד וגלידה זה משו שיכול לפתור את הקושי הזה.
הסימנים ?! כאילו שאני רפת שכל.משיח עכשיו!
תסלחי לי,כן?*אשתו של בעלי*
אם את לויודעת מה פירוש הסימנים האלה ?!
אז זו כבר בעיה גדולה..ולא שלי.
?! זה סימן שאומר משהו שלא צריך אליו תשובה.משיח עכשיו!
שאלה רטורית, למעשה.
כשכתבת לי: "מה עניין גלידה ועוגה לזמן שאסורים?!
"
את בעצם אומרת שאני אומרת שטויות.

בכל מקרה, נראה לי שקלטתי אותך. אז אני פשוט לא אמשיך להתכתב איתך.
זה מעודד...פרוזן יוגורט
נכון*אשתו של בעלי*
כל הזמן! וכל יום!
אותי לפחות...
שמחה בשבילך שאת מרשה לעצמך פינוקים עתירי קלוריות כל יוםמשיח עכשיו!
רוב האנשים אינם כאלה.מבחינתי, בגלל שהתקופה הזו קשה כל כך, כדאי להתפנק דווקא בה. בוודאי שזה לא מוריד את הקושי. אני שונאת את השבועיים בחודש שאסורים.
היא הציעה עיצה שמועילה לה, כאשר היא עצובה/אסוריםניקיתוש
אני חושבת שזה העניין. הפינוק הזה.
אולי אצלך זה לא פיתרון, אבל היא מרגישה שהתנפלת עליה, אל תהפכי את זה עכשיו לשרשורפלצת
מי שהופך את זה לשרשורפלצת*אשתו של בעלי*
זה מי שמגיב ומגיב לי בלי סוף...
דלגו! וזה יעצר...
אהאה...ניקיתוש
מעניין מי מגיב בלי סוף
ומי חייב להיות המילה האחרונה....
כבר כתבתי בשרשור אחר*אשתו של בעלי*
שאני אומרת את המילה האחרונה..
תשאלי את ד'..
משום מה, הרבה מאוד אנשים שונים ובעלי דעות שונותק"ש
מרגישים שהתגובות שלך תוקפניות, חריפות ולא נגמרות.

האם כולם נוסעים נגד כיוון התנועה, כמו בבדיחה המפורסמת?
את מי זה מעניין בדיוק??*אשתו של בעלי*
לא אותי.
את צריכה טיפול. עכשיו הזמן באלול!עובדאחרונה
מסירות נפש.לעניין0
מסירות נפש על תורה ומצוות, ודברי חכמים.
התמודדות משמעותית ויומיומית, שלא היתה לפני הנישואין - ולכן יכולה להצטייר כעול מנותק ומיותר.
אבל מתרגלים, ומתרגלים לכך שהקודש וההתמסרות לעבודת ה' היא חלק מהחיים ממש, ומקיפה את הגוף, הנפש והרוח.
והבירורים שנעשים סביב זה - הנפשיים, הזוגיים, הלכתיים, רוחניים, הם הם עבודת ה'.
דווקא כאמא, שבקושי יש לי זמן לתפילת שחרית, הטהרה משאירה אותי קשורה, מחוברת, וכן - עובדת קשה. משלמת מחירים. מסתבכת. שואלת. לא מבינה. כן מבינה. תקופות ככה ותקופות ככה. חיה עבודת ה'!

אם כבר מדברים על מה בעלים אומרים,
בעלי מזכיר לי הרבה, שאשה היא החיים - החיים של הגבר, החיים של הבית,
ולכן משימת החיים היא שלה בעיקר.
אני מרגישה איך אני מחיה אותו, איך חייתי אותו כשהתחתנו, ואיך זה ממשיך
ואני מחיה את ילדינו, בהריון ובלידה ובהנקה ובגידול ובבישולים.
"הכל סביבך, תשימי לב"
אז גם הלכות טהרת המשפחה, הם ממך וסביבך ואת המרכז של ההתרחשות
אבל כמובן עוברים את זה ביחד!
בדרכים שונות, תפקידים שונים, אבל יחד.
לומדים את זה עם הזמן.
לא נעים להגיד אבל מאז הסמרטפון זה נהיה הרבה יותר קל....44444
תסבירי... מה נוח יותר בשמירת ההרחקות הודות לסמארטפון...קרן-הפוך
אולי עסוקים יותר וזה מעביר את הזמןכלה נאה
נכון במידה מסויימת. מאפשר ״לברוח״ / ״לשקוע״ במציאות חלופית..קרן-הפוך
אבל זה לא טוב. אסור שזה יהיה על חשבון שיחה כל ערב עם הבילכלה נאה
לא אמרתי שזה טוב אלא יותר קל.44444
^^^^^44444
זה נכון.אתגר מתמשך


תודה לכל המנסים.ות לעזור...שוקולדד ציפס

סתם זה מרגיע להבין שהתחושות שלי לא כ"כ מוזרות..

האמת היא שאני חושבת שזה מצוין להיות אסורים מדי פעם 

בגלל ההתחדשות וכו'

אבל לא אוהבת את זה שנאסרים דוקא כשאני זקוקה לבעלי...

אף אחת חוץ ממני לא שמה לב שמה שאוסר בני זוג זה מצב קצת רגיש אצל האישה

שלפעמים גורם לה להצטרך יותר מתמיד חיבוק וכדו'...

האמת שאצלי זה הפוך-חותמת

בזמן הזה (נסיון של פעם אחת) אני הכי בעולם רוצה להיות לבד ואם היינו מותרים אז לא היה לי נעים לומר לו שלא בא לי שהוא יגע בי.
אז אני ממש מרגישה שההלכה איתי ועושה לי טוב.

סופסוף מישהי שמרגישה כמוניסודית
התחלתי כבר לתהות
זה מפתח אצלנו הגברים שיטות אחרותאליפ
להיות אצל בת הזוג
זה הזמן לפתח הקשבה ושיח שמוליד עוד הבנה ושיח
חטאי אני מזכיר כבעל צעיר שהקירבה המילולית הצטייר לי כחלק הנשי וחיכיתי כבר שהדיבורים יגמרו
דווקא ימי ההרחקה עזרו לזוגיות להתפתח בכיוון הזה
לנסות לבנות בימים האלה קירבה רגשית ביניכם שלא תלויה במגעהיום הוא היום
זה יעזור גם לימים שמותרים
לבעל יותר קשההרואה
מדוע אתה חושב כך, שהריחוק בימים האסורים יותר קשה לגברים?קרן-הפוך
ג
היית פעם גבר?הרואה
לאחר שיחות רבות עם אשתי זה מה שסוכם.
בכל זאת, אשמח להבין כמה מהסיבות.קרן-הפוך
המנגנון ההורמונלי המחזורי בגוף האישה, מעלה את התשוקה והחשק בימים לפני הביוץ. זהו מנגנון טבעי הפועל לא רק אמל בני האנוש, אלא בכלל בעולם החי, כדי להביא ליצירת חיים חדשים במפגש בין זכר ונקבה.
הימים בהם התשוקה בשיא, הימים לפני הביוץ, נופלים בימים האסורים לפי ההלכה - ב 7 נקיים.

החוסר במגע, ליטוף, חיבוק, ביטויי חיבה, לאו דווקא ממש יחסים - בהחלט קשה וחסר לי כאישה במהלך ה 7 נקיים.
נכון גם אני מרגישה את זה אבלכלה נאה
ניראה לי שלגבר קשה שבועים ולאישה שבוע.
בזמן המחזור אין כח וחשק ובשבע נקיים חסר מה שכתבת.
גבר לא משתנה אין לו שינוי הורמונים הכל מתפקד רגיל.
לא ... אלא בסוף 7 נקייםסודית
לגבי הצורך בליטוף זה משהו אחר
הגוף מסונכרן טוב עם היעילות הביולוגית
לא יודעת לגבי כלל הגברים אבל נראה לי שהתלונות הן על 7 נקיים ולא על שבועיים
מלחמה!! איך אתם שורדים נכון את התקופה הזו?חיוך2019

אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.

קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.


האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.


אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת


אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?

איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...


ואיך לעלות תמורל...

האמת שמאתגרנקדימון
והידיעה שזו מלחמה קיומית של אין ברירה עוזרת אבל גם לנימוק הזה יש מיצוי.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

לא ניסתי..חיוך2019

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אני לא חושב שזה סותרנקדימון

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

אני יותר חושבת שזה עוד סבב ומי יודע עוד כמה יהיוחיוך2019
וזו מחשבה מחלישה
לזה אין פיתרון מוצלח כל כךנקדימון

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.


 

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

יפה, מחזקחיוך2019
בעינייoo

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן


זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם


הטיפים שלי


להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות


לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה כנראה ימשיך, איך אתה רואה את זה?חיוך2019
מלחמה שתמשך עוד כמה שנים?

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

אי אפשר לדעת כמה זמןoo

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה


קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים


אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

האמת?עוד מעט פסח

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.


רעיון יפהחיוך2019
מה את לומדת?
הנ''ך היומיעוד מעט פסח

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.


דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג


ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

יש משהו כתוב או רק מוקלט?חיוך2019
אני חושבת שזה מוקלטמתיכון ועד מעון

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לא מכירה כתובעוד מעט פסחאחרונה
יש קבוצה מלווה עם חומרים שאנשים שלומדים מעלים, אבל אני לא שם ולא יודעת מה יש ומה אין שם.
היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019

מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.

מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.

הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...


בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.


נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם  אף אחד לא ישן.


למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.

באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.


סבל


חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח


אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..


הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.

ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.


למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.


רע לי.


איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?


איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.


למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה  והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.


אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק

ומורכב


אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא.   הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק

מאוד חשוב שהוא איתך


אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס


חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי? 
לא..חיוך2019
האח עם האספרגר לא מתחבר לבית שלנו. ואין מקום לכולם יש לנו רק חדר אחד לארח
אני מביןנהג ותיק
באמת בכלל לא פשוט
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.


למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.


''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.


אין מיטות, לא מגיעים.

צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם  הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.


ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
מציע להתיידד עם הרעיון של ליל סדר בביתהסטורי
(בתגובה אחרת כתבתי לגבי הזהירות מול המשפחה)

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.


רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.


זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

בעניין ליל הסדר בביתחיוך2019

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.


אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

כואבהסטורי

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.


אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה


בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.


מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

תראישלג דאשתקד

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

 

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

לצערינו הרב, יש הרבה משפחות כאלוהסטורי
כלומר - אני לא מכיר את כל הפרטים אחד לאחד, אבל מאז שאני מודע, כי במשפחה המורחבת שלי יש דתל"ש, שכל אירוע/אירוח וכו', הפך למלחיץ מה אומרים/מה לא אומרים/מתי מצפים לכבד ומתי שותקים וכו' - אני שם לב להרבה סיפורים כאלו.
אני חושבנקדימון

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

 

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

מה?!?שלג דאשתקד
לרגע לא כתבתי שהיא לא צודקת, כתבתי שלצערינו אין המון מה לעשות עם העובדה שהיא צודקת וכדאי לחשוב איך מתמודדים ולא איך נמנעים.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

היישבורת,לב

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.


יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.


אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.


שולחת חיבוק


תגובה יפהביישן נ
את ממש צודקתחיוך2019

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.


קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.


בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..


הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.


גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

וואוונהג ותיק

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

כואב הלב לשמועשבורת,לב

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.


צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.


צריך זמן וסבלנות.

❤️

תודהחיוך2019
את מקסימה ואני מאוד מזדהה עם המאמץ שלך לעשותאורין

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

יפה!חיוך2019אחרונה
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י

שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

הי את! איזו משתמשת וותיקהמשה
לבדוק עם בודק שבביםנפשי תערוג
אין לנויהודיה מא"י
ביום חמישי צפוי להגיע פקח מטעם הוטרינר של המועצה, ויוכל לבדוק זאת, אם נמצא את הבעלים קודם, עדיף.
יש קבוצה של מתנדבים שיכולים לסרוקנפשי תערוגאחרונה

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook


עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

לא יודעת, אבל החסד שלך נוגע לליבידיאט ספרייט
הלוואי שתעדכני אותנו שהבעלים נמצאו ושלכולם שלום.
הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+

כל החג מה עושים??

זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאני

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

משחקים עם aiמשה
אחייניות שליתמיד בבטחה

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כן!משה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה.
חתול עם תחפושת של נסיכה שרודף אחרי פיהתמיד בבטחהאחרונה
קהילה דתית מגןבשת בצפוןיונית321
מישהן מכיר קהילה דתית מגובשת מאד ברדיןס חצי שעה-ארבעים דקות חיפה? שכל הדתיים באותו איזןר כזה ויש אווירה צעירה כזאת אנחנן זןג צעיר עם תינוק.. עדיף בעיר ולא בחיפה עצמה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות

מה החובה להגיד?

תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.

אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן.. 

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

 

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

 

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')


 

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות


לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.


או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣


פסח שמח 

פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:


נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

זה מה שכתבתי:הסטורי

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.


העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

פסח+עומס+אופיhodayab

אז ככה:

פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.

עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.

אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי. 

 

אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.

בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...

עצות מישהו? 

 

חיבוק יקרהנגמרו לי השמות

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

 

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

 

קוצר רוח ועבודה קשה

 

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.


לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

נשמע גםמשה

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

 

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

 

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

קראתישבורת,לבאחרונה

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏


מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי

שלום לכם

קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)

רציתי לשאול ולשאוב השראה

אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?

פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…

בתודה מראש לכל העונים

מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך


מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

זה תלוירקאני

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

 

לא קם יחד איתהנפשי תערוג

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

אבלרקאני

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
זה לפירקאני

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

 

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

 

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

 

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

 

חושבניחתול זמניאחרונה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

אולי יעניין אותך