נשואים מס' חודשים, שומרים על כל ההלכות וההרחקות אבל כל פעם שנאסרים קשה לי, וחוץ מהקושי גםיש תחושה שההלכה נגדי. כואב לי ואני חלשה ואני הכי צריכה עכשיו חיבוק מבעלי אבל- אסורים.
זה לא משפיע עלינו למעשה אבל אני כועסת ומתוסכלת וחושבת גם קדימה (לידה וכו') תמיד כשנאסרים זה כשאני לא בטוב, פיזית ונפשית. מה עושים עם התחושה שההלכה לא פיירית כלפיי? כביכול מתחשבת רק ביצר של הבעל? מה עם רגשותיי? בעלי מאד מנסה לעזור ולהיות ולתמוך אבל בפועל לי מאד קשה.. (הוא מנסה לשכנע אותי לתת את זה כקרבן לד' כי כך הוא מרגיש וזה מקל עליו, מעין הכרת הטוב על נישואינו אבל לי זה לא עוזר!)
הבו עצה...


