יהום הסער.
עוד 40 יום,
יפתח הפער.
עוד 40 יום,
יגלה השער.
עוד 40 יום,
ילקח הנער.
אתה ידעת
מה יקרה.
אתה ידעת.
הרגשת.
אמרת לי שלא אכפת לך למות,
כל עוד זה תוך כדי מעשה טוב.
אמרת לי שכלום לא יקרה,
לפני שתחזיר לי את החוב.
למה למדנו?
אחרת לא היה קורה.
למה חזרנו?
לא היית הולך בלי שיפרה.
למה. למה.
לא שואלים.
את הקדוש ברוך הוא לא שואלים שאלות.
פשוט חיית את זה. ואני...
תמיד התקשיתי להבין.
מה זה לא לשאול? אני רוצה לדעת.
אז - רציתי לדעת במה אני מאמינה.
היום - אני רוצה לדעת שאני מאמינה.
באמת.
תמיד הסתמכת על העיקרון הזה של האמת.
האמת היתה נר לרגליך ועטרה לראשך.
על מצחך נעטר נזר חסד,ואות בין עיניך.
על פניך בת צחוק תמידית, ואור התורה נמשך עליהן בכמטה של חסד.
והאהבה. אוי, האהבה. ולוואי ואזכה ותהיה לי עשירית מאהבת התורה שבערה בך. כל דקה פנויה הקדשת ללימוד.
תמיד אמרת שמעולם לא חלמת להיות מלאך. אדם שעושה טוב - מעל למלאך.
והיית אדם שעושה טוב. ואחר כך - כשכבר לא היית אדם - היית מלאך.
תלמידהון
ותלמידי תלמידהון
נסים בריצה קלה
כח הגזרה הכבד
על שכם שאבד,
נפל קרבן,
וישכב דום.
עוד 40 יום - - -
ושנה אחורנית.
