נכון, אתה צודק
התנהגתי כמו כלבה
זרקתי כמעט הכל מאחורי
סוג של שכחתי ממך
אבל היי!
תפסתי את עצמי!
הבנתי שטעיתי
חזרתי אליך
למצוות
לאבא ואמא
אז למה אני לא מרגישה שחזרתי אליך?
למה אני לא מרגישה אותך
נכון, נתתי לך בעיטה בבטן
אבל מה עם זה שאתה "אבא שלי"?
אבא סולח לילדים שלו
לא משנה מה הם עשו
אני לא מצפה שעכשיו יהיה לי שיח איתך
כמו הצדיקים
אבל אני כן רוצה להרגיש אותך
להרגיש שאתה פה
ושאתה שומע מה שאני מבקשת
כי אם לא
לא, זה לא איום, זו פשוט מציאות
כי אם לא, אני פשוט אעזוב שוב
כי אם אתה לא באמת פה
למה לי להשאר פה לבד???
אני ישמח לתגובות
בזכותך העלתי את זה על הכתב וזה קצת חיזק אותי גם....