וללכת ללמוד תורה מלאא מלאא.
ולהבין יותר טוב מה ה' רוצה ממני.
ו'לחבק את המלך'
ולדעת איך לפסוק הלכה.
ולא אצטרך להתאפק מלרקוד ברחוב ש'נרקד לי'
ומלשיר ברחוב כש'שר לי'
ולהניח תפילין! לא להוריד אותם בכלל בכלל!
ולהשפיע ולתת מלאא מלאא יותר מהצורך לקבל.
ולהתפלל שלוש פעמים ביום במקדש מעט
ולשבת בבית מדרש. ולהריח את השכינה שם.
ולצאת להלחם ולנקום!
ולצעוק לעם שיחזור בתשובה ושה' אוהב אותם מלאאא
ועוד מלאא שבנים יכולים ובנות לא.
לו הייתי בן
למה את רוצה את כל הדברים האלה?
יש בגדול שתי תשובות לזה, אחת מהן מובילה ל"יאללה לכי על זה" והשניה ל"תזהרי לא להיות מושפעת מרפורמים" 
היו הרבה נשים בעם ישראל, במשך כל ההיסטוריה, שלא רק ידעו הלכה כמו כל הרבניות, אלא גם ידעו להתפלפל בגמרא וחלק אפילו כתבו ספרי חידושים רציניים על גמרות...
צריך אבל ממש ממש לשקול אם את אמיתית או שאת סתם מחפשת משהו שנראה מגניב מרחוק (ללמוד תורה זה קשה, מתיש ושובר. וגם מביא מלא מלחמה עם היצר).
בכללי לדעתי לנשים יש דרך יותר מגניבה וקלילה בעבודת השם. בדיוק אתמול חשבתי על זה כשהלכתי מהבי"כ לנוח וראיתי כל הדרך נשים יושבות ונהנות מהשבת בלי צורך להתזז מכאן לשם ומשם לכאן
אני לא רוצה להיות בת כזאת. אני רוצה להיות בן כזה.
בתור בת ברור שאני מעדיפה את העבודת ה' של הבנות..
אני לא רוצה ללמוד גמרא בתור בת.
ולהניח תפילין בתור בת וכו' וכו'.
לכן כתבתי מהתחלה שאני רוצה להיות בן...
ואם זה היה בשביל המגניבות אז באמת הייתי רוצה את זה בתור בת.
אני יודעת שאני אישה ויש לי עבודת ה' מסויימת. שהיא אדירה וטובה
אבל קצת לא מסופקת ומקנאה במין השני
או שפשוט צריכה איש שיהיה ככה.
ולא באמת, אדם לעמל יולד. לא כייף להרוויח בלי לתזז את עצמי
ו.. הבאסה גם שבאמת אין לי יכולת פיזית ונפשית לדברים האלה עכשיו. כי
אני בת
הא.... ואני רוצה את זה כי זה מרגיש לי הרבה יותר קרוב ודבוק בה'....
שאולי את צריכה איש שיהיה כזה, זה מדהים!
וגם אמיתי מאוד, כי בני זוג הם תרי פלגי דגופא (שני חצאים של גוף אחד), ואת יכולה להרוויח ולהגשים את הצד הזה שלך דרך בעלך.
בדיוק כמו שאני לא רוצה באמת לשבת ולהעביר שבת שלמה בשיחות, נעימות ככל שיהיו. מקווה שאת הצד הזה אישתי תעזור לי להרגיש ולחוות.
נקודה מאוד יפה!
שהוא יהיה כזה.
את חלק מהדברים כן.
אבל נגיד לשיר ולרקוד כשזה בא, בלי צורך להתאפק. עדיין יחסר לי...
ולצעוק לעם שה' אוהב אותם ושיחזרו בתשובה. ולנקום. זה לא יספק אותי שהוא יעשה את זה נראה לי
אלא אם יש לו בעיה במוח
את יכולה לצעוק לנשים, הוא יוכל לצעוק לגברים.
גבר לא אמור לדרוש לנשים, ראי דברי היעב"ץ על הרב יהודה חסיד (לא רבי יהודה החסיד המקובל מבעלי התוספת מהראשונים).
וכדי להרגיש סיפוק מזה, צריך חיבור זוגי מאוד מיוחד, ממש הקב"ה והשכינה. זה חיבור שכמעט לא קיים היום.
הלוואי עלי.
גם אני הייתי רוצה אישה שתרצה שנזעק לעם ביחד, אבל אין כמעט כאלה באמת. ואם לומר את האמת, רוב מי שאומר כאלה דברים לא בהכרח אמיתי עם עצמו.
זה רעיון קוסם, שחלק מעם ישראל נבהלים ממנו וחלק מאמצים אותו למרות שהם לא לוקחים בחשבון את המחיר הנורא והאיום של עסק עם הציבור.
זה שוחק, זה מתיש, זה גורר הרבה בזיונות ומחלוקות. אפילו שזה חלום חיי, אני מפחד מזה 
וזה מתפלח לי לפעמים בטעות גם בתור בת
יכול להיות שיש לי בעייה במח
אבל כל העולם משוגע. אז לפחות אני זוכרת שאני משוגעת
ובנתיים כל יהודי כמעט שאני פוגשת אני מדברת איתו על זה
ואומרת לו שה' אוהב אותו מלאא ומחכה לו!
כי מתדבר לי על זה אוטמטי
הבעיה שלפעמיים זה גם בנים ואני לא בטוחה שזה טוב ונכון לבת. וגם
הממדים יותר קטנים וזה רק כשיוצא כי אני בת...
בשביל זה כשנמצאים בזוגיות כזאת אז זה עובד. כי לא צריך להתפלק
(בעיקרון יש בזה בהחלט בעיה, וכדאי לא לעשות את זה)
להיות יהודי שה' כל-כך חשוב לו שהוא לא מפסיק לדבר עליו, מזכיר לי - להבדיל - מערכות זוגיות שאי אפשר להפסיק לדבר ולחשוב על על הצד השני. זה מקסים פשוט.
וברור שזה משמח את ה' מאוד. אשרייך!
שנזכה...
רק תקפידי שזה לא יגלוש מחוץ להלכה
בהצלחה!
מופקרת כמדברתודה!
יש לדעת הלכה ולדעת לפסוק.
לדעת לפסוק זה משהו לא מצוי אפילו בין רבנים היום 
לא רוצה להסתפק בלדעת הלכות. יש היום מלא דעות. ואי אפשר לדעת איך ה' באמת באמת רוצה בצורה הכי הכי מדוייקת שנעבוד אותו מבין הדעות. לכן צריך להבין איך פוסקים ואז מה הכי מובן שככה ההלכה וכך ה' רוצה..
ככה ניראה לי...
כדי לדעת לפסוק צריך לדעת ללמוד סוגיות ישר והפוך ובצורה אמיתית אליבא דהלכתא. מה שאף אחד בין הגברים כמעט לא עושה היום.
מעבר לזה צריך לדעת את הכללים של הפסיקה (ולא מזיק לדעת את כללי התלמוד והמשנה והתורה), מה שאף אחד כמעט לא לומד היום.
ואז צריך בקיאות ענקית בש"ס ובראשונים ובספרות האחרונים (או לפחות לדעת איך לאנדקס אותם איכשהו).
ואז צריך לדעת לעשות סדר בכל הבלאגן שהולך לך בראש אחרי שעברת על כל זה, ואז צריך לדעת להכריע.
וגם בהכרעות, אפילו בין אלה שבאמת פוסקים (כל אלה שלא מגדולי הדור האמיתיים), יש הרבה מקרים שההכרעה לא אובייקטיבית והפוסק מכריע ע"פ נטיית ליבו. שזה אמנם מותר והגיוני, אבל לי אישית מרגיש פחות כמו רצון ה'.
זה מה שאני רוצה!
זה להיות מלאך ה' צבאות 
רק אנשים יוצאי דופן עושים את זה. וזה לא הכי "כיף", הדרך לשם קשה עד מוות (תרתי משמע! "במי שממית עצמו" וכו').
אם תזכי לבעל גדול הדור כנראה שתדעי, לפחות חלקית, את השיקולים האלה, רוב נשות גדולי הדור היו איכשהו מעורבות בתורה של הבעל (חלק היו משכתבות, חלק היו מעירות, חלק היו בקיאות בהלכות הבית והיו מקום לייעוץ וכו').
לא, אני לא רוצה להיות מלאך.
זה להיות בן יוצא דופן....
אני מעדיפה אבל להיות יהודיה פשוטה..
ולעשות באמת באמת באמת את רצון ה'. לכן זה מה שאני רוצה.
והלוואי שאזכה להתחתן עם גדול הדור!!
ציטוט מויקיפדיה:
ינטל (באנגלית: Yentl) הוא סרט מחזמר דרמטי, משנת 1983 בבימויה ובכיכובה של השחקנית היהודייה ברברה סטרייסנד. התסריט (שנכתב על ידי סטרייסנד) מבוסס על סיפורו של יצחק בשביס זינגר "ינטל בחור ישיבה" ועוסק במעמד האישה ביהדות ובעיקר באופן ההתמודדות של האישה היהודייה עם גישת הממסד הדתי לחינוכה, כמו כן מבוסס גם על "הלילה השנים עשר" של שקספיר. הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב.
ינטל היא בתו של רבי מנדל, מלמד כפרי דתי אדוק. היא חיה בשטעטל טיפוסי בפולין של תחילת המאה העשרים. אביה האלמן מלמד אותה בסתר את רזי התורה והתלמוד, מה שמקובל היה ללמד בנים בלבד. כאשר אביה נפטר היא מקצצת שערה, מתחזה לבחור ויוצאת למסע על מנת למצוא ישיבה. היא קוראת לעצמה "אנשל" (שמו של אחיה המנוח) ומתחברת במסעה לאביגדור, מי שנחשב לעילוי שבין תלמידי הישיבה ולומדת איתו בחברותא בישיבה שלו. אביגדור שמצא שידוך מעט לפני פגישתו בינטל, רואה בה חבר טוב, אך ינטל מצידה נמצאת בדילמה בין הקשר הרגשי שהיא חשה כלפי אביגדור (שאינו יודע שהיא אשה) לבין תשוקתה ללימוד. לאחר שמשפחת הכלה גילת שאחיו של אביגדור התאבד, מתבטל השידוך שלו והוא מציע ל"אנשל" להתחתן עם המשודכת לו, הדס. ינטל מתנגדת בתחילה אך לבסוף מסכימה ו"מתחתנת". לבסוף מספרת ינטל לאביגדור שאיננה בחור ודרכיהם נפרדות.
ה' ירחם!מופקרת כמדברמזעזע משהו
זה דווקא סרט ממש טובפסידוניתמלא שירת נשים, though
הדוכס מירוסלבהיא פשוט רצתה ללמוד וזאת הייתה הדרך שלה להשיג את זה. היא לא רצתה להיות בן.
עכשיו הזכרת לי את השירים משם ואני הולכת לשמוע.
הדוכס מירוסלבלא הזכרתי לך את השירים
בוא לא ניכנס לפרטים אבל לא נעשה שום דבר אסור
(נהייתי מליצת יושר של הסרט הזה אני לא, רק מעמידה דברים על דיוקם)
זה סרט מוזר וזהו
סרט מוזר מאוד, אבל אחלה שירים ואני דווקא אהבתי אותו
חשבתי שהתכוונת לכלה.
בכל מקרה זה יהיה פשוט יותר לספר לך את כל הסיפור וגמרנו
בסוף הבחוריל'ה התחתנה, לא?
הדוכס מירוסלבאבל זה לא שיש לנשים הרבה תחליף בעבודת ה' שלהם לדברים האלו..
העבודת ה' של הנשים הרבה יותר גשמית ורחוקה מהקרבה לה'.
פיזית ונפשית להגיע לזה. כי אני בת..
הגוף והנפש שלי בנויים אחרת
לכן הייתי רוצה להיות בן.
אני לא רוצה אתזה בתור בת...
התכוונתי ב'בכח', ביכולת...
בן יכול להגיע לזה, בת לא.
לפחות הוא היה יכול להיות יותר ירוק..
וכן אפשרי שיהיה את הכל לדעתי!
אם מאמינים שהבורא ברא אותנו ייצורים מוגבלים
עם כוחות אינסופיים...
שיש לבת כוחות אבל לעבודת ה' שלה...
שהיא הרבה פחות בקדושה, היא יותר לכפוף את החיים לקדושה..
זה לעבוד כמו גויה פשוט עם ה',עם האהבה אליו, עם החיבור אליו וכו' וכו'.
לבן יש עוד הרבה מעבר לסתם גוי גם במעשים,
וזה הרבה יותר מחזק את החיבור העמוק והאהבה...
כי הוא חי את זה ביותר דברים במשך היום.
וזה נמצא במוח שלו(בגלל התורה) ובמעשים שלו(בגלל המצוות) ובדיבורים שלו(בגלל שניהם)
הרבה יותר מאישה....
ואני מאוד אוהבת להתעמק
ואני גם מאוד עמוקה אבל קצת קשה לי להתחבר לתורות שכלתניות ומתעמקות..
אני מתחברת יותר לתורות אמתיות,יסודיות ופשוטות, לכן קצת קשה לי לקרוא תורות של הרב קוק...
נכון שהיא פחות רוחנית ומהותה לחבר את הגשמי לרוחני, אבל זה בדיוק סוד העניין שבגללו אוהבים להגיד שהעבודה של האישה גבוהה יותר.
הרבה יותר קשה לחבר את החול לקודש, במיוחד את החול שנראה כמו כלום. אוכל, בגדים וכאלה.
כמו שאומרים ע"פ הסוד, לעתיד לבוא הנשמה תקבל חיות מהגוף!
הבנים גם עושים אתזה פשוט ע"י המצוות
דוג' להניח מעור של בהמה תפילין זה לא לחבר חול עם קודש?
וכו' וכו'...
לבנות זה פשוט באוויר יותר,בלי הדקדוקים של מה איך כמה למה...
במיוחד בנות שעוד לא למדו איך לפסוק,שגם מה שכן יכולות לעשות זה לא בצורה הכי אמתית ומדוייקת..
אצל הנשים זה לקחת את הקודש אל החול.
מה זה בנות שעוד לא למדו איך לפסוק?! חח אחרי ההשתרשרות שלנו את עדיין מוזילה את הפסיקה?!
הדקדוקים, גם בהקשר לגברים, צריכים להשאר אצל הרבנים ואצל הפוסקים. מי שנכנס לזה כשזה לא לצורך סתם מתבלבל בעבודת השם
אני חושבת שכל אחד בעם ישראל אמור לשאוף ולדעת תורה,פסיקה ואת ה' כמו גדולי הדור!!!
זה לא מוזיל את הפסיקה, זה מייקר את העם!
הפסיקה היא תפקיד, כל אחד יכול להיות בתפקידו. הוא לא צריך להיות גדול הדור, הוא צריך ללמוד תורה בכל יכולתו כפי מה שהוא מצווה (מה שנשים לא) ואם עלה בידו, אשריו!
בקיצור: כולם יכולים, לא כולם צריכים.
אבל היום כשאין סנהדרין. וזה לא כתפקיד.
מי שבאמת חותר לה' ולעשות את רצונו בצורה הכי מדוייקת
לדעתי רצוי שיברר וידע לפסוק בעצמו..
מי שיפסוק לעצמו, די סביר להניח, יסיים כשבתאי תוך לא הרבה זמן
גם מי שיודע איך לפסוק לעצמו בד"כ שואל מישהו אחר כדי להמנע מלהטעות את עצמו בחוסר אובייקטיביות.
אפילו גדולי הדור התייעצו עם גדולים אחרים על פסקים שלהם כשהיה להם חשש!
בעיה רצינית שככה זה כאב
אני לא יודעת אם הבנתי נכון, אנסה
לפעמים מחפשים עוצמה, שנתפסת כשייכת לצד הגברי יותר
גבר יכול לצעוק
לרקוד ברחוב
להצליח לסיים את השס
לצאת להלחם
ובנות לא.
הן מתפללות
שרות כשאין בנים בסביבה (משתדלות)
העוצמה הזו יכולה להתבטא בכל מיני מקומות, ציינת את הצד הרוחני יותר
אם הבנתי נכון, ובאמת לזה התכוונת
אפשר לחפש מקום עוצמתי אחר ולהיות בו
שקשור לבנות\ לא תלוי מגדר
לפעמים מספיק לתת ביטוי לעוצמה שיש לנו בדברים הקטנים שבדרך כלל מתעלמים מהם
(אני לא אשיר\ אצעק ברחובות, אבל כן אגיד את הדעה שלי גם אם הרבה חושבים אחרת)
זה עצם החיבור הזה שיכול להיות מזה לקדושה ולטוב...
אני לא מרים את הקול ברחוב כבר המון שנים בגלל שזה אסור
למה אסור? זה כרוז מהמלך
רמב"ם הלכות דעות פרק ה': "תַּלְמִיד חָכָם לֹא יְהֵא צוֹעֵק וְצוֹוֵחַ בִּשְׁעַת דִּבּוּרוֹ כִּבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת. וְלֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ בְּיוֹתֵר אֶלָּא דִּבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם כָּל הַבְּרִיּוֹת."
באמצע סתם יום מקרי
דבר שאני חושב עליו הבוקר וזה אקראי כמו שזה נשמע.
בהתחלה אפילו לא זכרתי איך קוראים לעצם הזו.
העצם הזאת שמאמינים שתישאר ולא משנה מה יקרה
שממנה הכל יתחיל מחדש ברגע מסוים על הזמן.
מה הדבר האחרון
הפרט הכי קטן ואקראי
משהו שלא שמים אליו לב אולי אבל הוא הכי מהותי בך
משהו שעליו הכל נשען
משהו שמחזיק אותך גם בלי לדעת
שלא משנה מה עוברים הוא נשאר
וישאר
תמיד
שגם עוד מיליון שנה כשהכל כבר יעלם ויתחדש בצורה שאי אפשר לדמיין הוא ישאר כמו שהוא
דבר שממנו תצמח מחדש
כולך תיוולד מחדש ממנו
חי בשביל להילחם ביום אחר
כנראה
שדה קרב כזה שלפעמים אתה מנצח לפעמים מפסיד אבל שדה קרב
כשאתה מפסיד אתה נסוג כמו במלחמה
מפסיד בקרב
וחי
וחוזר להילחם ביום אחר
כנראה שאין ברירה.
די פחדני האמת
כמו אדם שמשכנעים אותו בניגוד לרצונו
הוא יישאר באותה דעה בדיוק.
כמו הצביעות הדתית שמכפרת על חטא שיש לה חשק אליו בזה שהיא מגנה חטאים שהיא מתעניינת בהם.
הלב דופק
אני כאן אבל לא באמת כאן
לכל יום ההתמודדויות שלו
למה היצר הרע כל כך רע
למה הוא גורם לי להיות עצבני, במקום להיות שמח על ההתגברות על הניסיונות הבוקר
זה דרכו של המנוול הזה, להכניס אותנו לעצבות ולהתסכל על הדברים הלא טובים, במקום לשמוח על הדברים הטובים
ככ עמוס, רוצה שקט רוצה נחת רוצה רוגע
רוצה להסתכל על השמים מבלי להתעניין מה השעה וכו
הם לא רוצים שתדעו- שאת תאיר בני נוער רצחו.
הכניסו אותי בכפיה אחרי מחאה לכמה קבוצות של הורים בגן ובכיתה
מסתנוור שם בא לי לעקור את העיניים
כמה לבבות כמה ליקוקים
בכל צורה
בכל פינה
בכל צבע
מתחת להודעה
בתוך ההודעה
אחרי ההודעה
כהודעה בפני עצמה
בחילה קשה
מראות קשים
כמה רפיסות כמה רוך כמה חולשה
מילא האמהות אני מבין אבל אבא של אלוני שמבקש שיחבקו אותו אחרי שהוא עוזב אותו שם בבוקר כי הוא עכשיו בתקופה מאתגרת אחרי שהאוגר שלו נקע את האצבע.
הצלתי את נפשי ועשיתי מעשה וברחתי משם
כואב הלב על המלחמה הבאה ודור הגברים הבא במזרח התיכון
מובלעת מסורסת הקמנו כאן
אסור לשכוח שמוחמד מעזה או קרוב יותר מכניס מחסניות לנשק כבר מגיל 4
יורה בחתונות מרכב נוסע מגיל 9
ושוחט בהמות בידיים כשבא לו
כל אחד וכל דבר חוזר למקום
או שלא
החיים ממשיכים בשלהם כמו זרם
לוקחים אותך איתם
זה יכול להפתיע, להיות טוב להיות רע העיקר שקורה מה שקורה.
הזנחתי את הקריאה בזמן האחרון
צריך לחזור לזה
משמעת מתרופפת זה לא סימן טוב
קפה שני להיום
מירי המזכירה מספרת איך היה היום הראשון
אני מחייך משאיר קהל אחר שיאזין והולך להסתגר ולשמוע תכנים שונים
תוהה על שובניזם ושמרנות וכמה רע בן אדם יכול לצאת כי הוא מאחל לאמא שתגדל את הילדים שלה בעצמה ולא מטפלת אדישה עם טלפון בשביל שהיא תצא לעבוד.
כנראה שזה מורכב יותר או שלא
המהפכה התעשייתית מודל 2026
להפשיר במיקרו ולשלוח לגן
סיפור
לתקשר
בכתב, בעל פה, בתמונה, בסרט, בספר
כמו אלה שמצלמים את עצמם או את אותו דבר ואותו מקום כל יום באותו זמן במשך חודשים או שנים. אם תסתכל על אחת מהתמונות לא תבין כלום, גם אם תדפדף מהר.
אם לא תאט לא תבין
זה המשפט
יש סיפורים שהם לא עם דרמות גדולות הכל בפרטים הקטנים, כל מיני שינויים קטנים מזעריים ששמים אליהם לב לאט, מקרוב, לאורך זמן.
בסיפור בעל פה כבר אפשר להפליג רחוק, לערב דמויות, לפרט, להמציא, להגזים, לשנות. הכל תלוי במטרה להגיע לפנטזיה המוחלטת של המציאות האמיתית.
החיים הם רצף של מקריות, של תאונות, של היתקלויות שמרכיבות קשרים ומצבים עם אינסוף הסתעפויות אפשריות ואפשרויות. דלתות מסתובבות שנעקרות מהצירים באגרסיביות הגורלית של החיים. זה סיפור
החגים מגיעים וכמה סיפורים הם מביאים איתם
כמה סיפורים הם יביאו
כמה התניות כמה אהבה, שנאה, כעס, השפלה, בדידות, שמחה, געגוע הם מביאים איתם.
מישהו אומר לי שהחג האהוב עליו הוא סוכות כי כשהיה ילד בנה מחנה עם אבא שלו. כמה פעמים שמעתי משפט כזה שאין לו קשר לחג ועדיין הכי קשור אליו ומביא את כל המטען של החג עד שנמות.
יש סיפור על געגוע
איך שוקלים געגוע
היה לי פרופסור אחד זקן שהתאהב באישה אחת והם היו יחד אבל היא חזרה אל הארץ שלה, מעבר לים. הם לא נפגשו יותר אחרי שנפרדו וכל אחד המשיך בחייו. כששאלתי אותו איך הוא מעריך את הגעגוע אליה הוא ענה 7 קילו ו-600 גרם בערך.
לא הבנתי והפרופסור לקח אותי לעלית הגג.
הראה לי את כל המכתבים שנשארו בפינה קרועים ואמר לי
לאורך השנים כתבתי לה המון אבל לא שלחתי מכל מיני סיבות.
כל ערימת הדפים הזאת שאתה רואה כאן, אם תרים אותה ותשקול אותה תגיע ל-7 קילו ו-600 גרם ככה זה היה הבוקר.
זה משקל הגעגוע שלי אליה והוא גדל מדי יום ורגע.
החגים יכולים להיות כבדים אבל יש בהם מטען שמספר משהו גם אם הוא רע וגם אם טוב זה אנחנו וחלק מהחיים. זה לא דת ולא הלכה ולא תורה גם זה חלק מזה. זה נמצא בכל דבר וכל רגע.
עכשיו לקרר בירות לעבור בחנות ולהביא וויסקי בדרך לבית ולצלול לערב עם ספר או סרט ולצאת מהפיוטיות הזאת
ימים אחרונים של חופש לילדים
אני נכנס לסלון כמו לזירת אסון
עומד במרכז החדר עם ספר של פוקו ביד שאיכשהו בפרץ אופטימיות חשבתי שאצליח לקרוא בו קצת.
ביד השניה חבילת מגבונים ואני מתווך בין הילדים בסכסוך טריטוריאלי שלא היה מבייש את המעצמות הגדולות.
זמן איכות חינוכי סך הכל היא קראה לזה לפני שנעלמה לי.
זה לא התחום שלי כמי שעובד עד מאוחר ועוד מעט השעון יתחלף ובכלל.
אשתי במקלחת מנסה לגנוב קצת שקט לעצמה חכמה
ואני מרגיע אותה שהכל תחת שליטה בטון סמכותי ומפרגן
מכין כוס קפה שלפחות ננחת נורמלי לתוך הערב ואומר תודה מכל הלב
שרק הולך ומקצין את עצמו באיזו מערבולת שמכניסה אותך עמוק יותר ויותר במעגלים רחבים.
כמו אפקט הפרפר טעות קטנה בגיל צעיר הופכת להיות אסון בקנה מידה היסטורי כמה שנים אחר כך.
עצימת עיניים קטנה וזהו
תוסיפו לזה את עייפות החומר והזקנה שקופצת עליך מגיל 37 והלאה כמו איזה חיידק טורף שמתעלק עליך ויש מתכון מושלם.
מבט אחד במראה בבוקר כבר לא סלחני
בטח אחרי ערב של בירה וחצי ליטר של משהו חזק יותר הכל מרגיש הרבה יותר כבד לתפעול
זה לא מה שהיה
אז המלחמה נמשכת בכל הכוח כמו שבוקובסקי אמר
כל עוד אפשר תרביץ
מחפשים את האהבה עצמה לא אחרת שאוהב אותה.
נשמע עמוק אינטיליגנטי אבל לא יודע כשזה לא פשוט זה לא זה.
בסוף אתה כאן היא מחייכת אליך כי מי באמת יושבת בבית קפה עם מחשב ללמוד? הכל הצגה בשביל לצאת קצת וליצור קשר כלשהו אבל זו סימולקרה היא לא באמת מפלרטטת איתך.
גם אם כן זה כבר לא הענין
שני טיפוסים בעיר הגדולה שמחליפים כמה מילים ומימיקה מסוג מסוים כמו בסרט של גודאר שזה מאוד פשוט וטבעי.
המרחב הזה גם יכול לזמן אליו כל מיני שיחות ועניינים משלו.
תיאוריות לתוך החיים ולמי אכפת.
אכניס שישייה למקרר
והוא מנסה
לשמור על איזה ניצוץ של משהו
והכל בתוך מערכת עסקית של מפעל עם תזרים רציני
וזה מנווט יפה וחכם בין קווים מקבילים כמו פסי רכבת לאופק הדדי
היא מחייה אותו משם באיזה משהו חדש ומרגש שהביאה אישה אמיתית וזה עושה לה טוב כמו שלו זה עושה טוב רק ממקום שונה.
הוא דואג שיהיה כל מה שצריך
חסר מדף שם
הכיור מלא
הכל נשחק יש חוסר מהותי כי זה לא נבנה נכון ואז מתחילה עבודה
ואיזה שטויות זה עבודה
יעוץ זוגי טיפול
כמה רומנטי זה להתאמץ על מלאכותיות של קשר
איזה חיים יש לזקן שמנשימים?
לא מאמין בחרא הזה וזה גם לא ענין של אמונה.
ואז יש איזה סערה שמזיזה הכל
אותה אותו
וזה סבבה
אין סטריליות וואקום
ולא מתרגש מזה
נותן לזה יחס משתעשע עם הסופה הזאת
וחוזר
וגם היא רואה ולומדת
צריך את הגמישות לצאת בשביל למצוא חזרה את הדרך להיכנס גם אם זה ממקום אחר
כמו איזה גנב בתוך מבוך של כספות
הכל מלא ונוצץ בטח מרחוק והוא יודע בדיוק מה הוא עושה ואיך
נוגע ללב
ועדיין שהמוח ישלוט ישים את המושכות עליה ויחזיק קרוב
גם אותה וגם את מי שצריך
וברתימות האלה מתקדמים
זה כמו ריקוד
כמו מוזיקה קלאסית בתחילת סרט שואתי עם רקע של דרזדן המופצצת בהתחלה בסוף היא כמו אישה שיודעת בדיוק איך לחזור לעצמה כזאת חתיכה היום
רק לתת לה בטחון ולדאוג למה שהיא צריכה
אני יוצא איתם טיולים וכל מיני צועדים בעיר
מגלים מקומות חדשים
איזה הרפתקה זה לילד לצעוד ככה לגלות עוד דרך למקום מוכר
ולא משנה כמה הדרך ארוכה אם היא חדשה אז היא נקראת דרך קיצור
וזה מהעיניים שלו
מגיעים לאיזה גן משחקים חדש התרגשות
סצנה שלמה של הורים שאני נמנע ממנה גם אם זה אומר שאקפוץ ואשחק איתם בכל המתקנים אם צריך.
מסתכן באירוע לב אבל התחלתי להתאמן אז נשרוד בינתיים.
ויש אמא שגם כנראה לא מתאים לה והיא מתחילה לדבר איתי
ואני עונה
מדי פעם נעלמים לראות מה ומי צריך עזרה
וממשיכים מתוך הבנה הדדית של המחיר שיש
הפרעות קשב חיצוניות לחיים
וכנראה שלא ניפגש יותר אבל זה היה נחמד
ומחיה בדרך שלו
מרגש משהו אפילו
ריגוש לעניים
כמו סיפור שעוד לא נכתב מאיזה במאי סוג ז' על תסריט רומנטי דהוי
ואז יוצאים חזרה
כל אחד קיבל את הדופמין שלו להיום
וככה החיים מזמנים לך בדיוק מה שצריך רק לשים לב
ליופי הפשוט שעוטף אותך
מחלקים שוטים של אלכוהול בכניסה?
שנדע שאין באמת למי להצביע כאן?
רק המילה הזאת מדגדגת לי ביד ללכת להביא בירה
כל סיטואציה חברתית אבל זה השיא
הכל אותו דבר וזה ראי העולם והחברה והאהבה
יחסים בין בני אדם
הבטחות בלי כיסוי
חיבורים ונישואים מתוך אינטרס ענין אידיאלים עמוקים
ממש אחד לאחד סיפור האהבה המושלם
כל המוטיבים כאן וחזק עד הפירוק המוחלט שיבוא כי שם יש תאריך תפוגה או פירוק יזום.
אלה רוצים הכל בלי לתת כלום
אלה נותנים הכל בלי לקחת
בינתיים הילדים צורחים
ההתחלה שהיתה חלקה מתחילה לרעוד
אולי נעזוב אותה ונתחבר להיא
הכל אותו דבר
שומע כנסיית השכל דברים בלחש
הדבר היחיד שיחזיר לשפיות
אעבור לרוסיה
אפילו הנשים (המהממות) שם עם אופי בנוסף
תתחבר להיא. כן. פששש
לעשות ככל אשר יורוך
תראי את גפני נשבר הלב
יש פה הקבלה אחד לאחד
אני מתחנן לרב טאו שידרוש מאבי מעוז להתחבר לנתניהו/סמוטריץ/וינטר.
כדי ליצור קשר עם הרב צבי ישראל טאו, הדרך המקובלת והישירה ביותר היא לפנות אל מזכירות ישיבת הר המור בירושלים, שבה הוא מכהן כנשיא הישיבה. הרב אינו מחזיק בטלפון סלולרי אישי או באמצעי מדיה דיגיטליים ישירים.
ניתן לפנות למזכירות הישיבה בדרכים הבאות:
טלפון קווי במזכירות: 02-642-4242
הודעות וואטסאפ (WhatsApp): 055-924-8832
דואר אלקטרוני: office@harhamor.co.il
כתובת למכתבים וביקור: רחוב אריה ורשבסקי 8, קריית יובל, ירושלים
טופס פנייה מקוון: ניתן לשלוח הודעה ישירות דרך עמוד יצירת הקשר באתר ישיבת הר המור
